המדונה והילד בנוף עם טוביה והמלאך
פעולות נוספות
| נתונים על היצירה | |
|---|---|
| מיקום | {{#property:P276}} |
המדונה והילד בנוף עם טוביה והמלאך (באנגלית: Madonna and Child in a Landscape with Tobias and the Angel) הוא ציור שמן על לוח מאת טיציאן וסדנתו, המתוארך לשנים 1535–1540 בקירוב. מידות היצירה 85.2 × 120.3 ס"מ. הציור שמור באוסף המלכותי הבריטי. כאשר קרלו רידולפי ראה את היצירה באוסף ריינסט הוא תיאר אותה כ"אחת מן היצירות המיוחדות של טיציאן".
תיאור היצירה עריכה
הציור מציג את מרים וישו הילד היושבים על גדת נחל בתוך נוף הררי המזכיר את הרי הדולומיטים. מריה פונה אל קבוצת פרחים ובוחרת פרח קמפנולה, בעוד ישו הילד מושיט יד ובוחר ורד אדום. הוורד מסמל את הפסיון של ישו ואת סבלו העתידי.
הנחל הזורם בחזית מתאסף אל מפל קטן בצד הימני התחתון של הציור. סביב הדמויות מתוארים פרחים רבים, ובהם ורדים המצוירים בקפדנות רבה. הצמחייה והפרחים מודגשים במיוחד בקדמת הציור ומוצגים בפרטי פרטים.[1]
סמלים ומשמעות עריכה
הפרחים, הנחל וגן הוורדים מזכירים את רעיון הגן הסגור (אנ'), מוטיב נפוץ באמנות ימי הביניים והרנסאנס המסמל את בתוליה של מרים. הוורד האדום שבוחר ישו רומז הן לטוהרה של מרים והן לצערה העתידי, וכן לפסיון של ישו עצמו.
הנחל הזורם עשוי להזכיר את הביטוי "מעיין מים חיים" משיר השירים, דימוי המקושר במסורת הנוצרית לדמותה של מרים.[1]
טוביה והמלאך עריכה
ברקע הציור מופיעים טוביה והמלאך רפאל, המלווים בכלבו של טוביה. דמויות אלה מצוירות באופן חופשי ומהיר יחסית, בניגוד לציור הקפדני של החזית. סיפורם מסופר בספר טוביה מן הספרים החיצוניים. במהלך מסעו נושא טוביה דג, שאיבריו משמשים לגירוש שדים מאשתו לעתיד ולריפוי עיוורונו של אביו.
נושא זה היה פופולרי במיוחד בערים מסחריות, שכן סיפור מסעו של טוביה נתפס כסמל לתפילה למסע בטוח ומוצלח.[1]
גרסאות נוספות של הקומפוזיציה עריכה
הציור משתייך לקבוצה של ארבע קומפוזיציות קרובות שיצרו טיציאן וסדנתו ובהן מופיעה המדונה והילד בנוף. קבוצה זו מספקת עדות לדרך שבה טיציאן וסדנתו חזרו על קומפוזיציה בסיסית ופיתחו אותה באמצעות שינויים בדמויות ובפרטים שונים. הקבוצה גם מדגימה את מעורבותו האישית של טיציאן ביצירת גרסאות שונות של אותו נושא.
הגרסה הראשונה והחשובה ביותר היא ככל הנראה ציור על בד מן השנים סביב 1532, המדונה והילד עם יוחנן המטביל התינוק וקדושה, הנמצא בהגלריה הלאומית בלונדון. בציור זה מופיעה קדושה, כנראה קתרינה הקדושה, הכורעת בהערצה לפני ישו הילד. הילד מרים את ידו לעבר אמו, אולי כדי לקבל את הפרי והפרח שהיא מושיטה לו לאחר שקיבלה אותם מיוחנן המטביל היושב משמאל. ברקע מופיעה סצנת הבשורה לרועים.
גרסה נוספת היא ציור על לוח המצוי במוזיאון קימבל לאמנות בפורט וורת', המתוארך לשנות השלושים או החמישים של המאה השש עשרה, ובו נראית מריה קוטפת פרח.
גרסה שלישית נמצאת בפאלאצו פיטי בפירנצה. בציור זה מריה קוטפת פרח מצמח באופן טבעי יותר, וישו הילד מחזיק תפוח בידו המורמת. יוחנן המטביל כורע בצד הימני עם הטלה שלו. בצילום רנטגן של ציור זה התגלה כי במקור הוצב יוחנן המטביל בצד שמאל של מריה, כפי שמופיע בגרסת הגלריה הלאומית. עוד התגלה כי בחזית הימנית הופיעו שני ארנבים הנוגעים באפיהם זה בזה, מוטיב שנלקח מציוריהם של ג'ובאני בליני וסדנתו. בשתי גרסאות מאוחרות אלה מופיעה ברקע סצנה פשוטה של רועים ועדריהם.[1]
מקומה של היצירה בסדרה עריכה
קשה לקבוע את סדר יצירתן של הגרסאות השונות ואת מקומה המדויק של גרסה זו ביניהן. הציור קטן מעט מן האחרים והוא משמיט את דמויות קתרינה הקדושה ויוחנן המטביל. בכך הופכת הקומפוזיציה לגרסה מצומצמת יותר של המדונה והילד בנוף.
ייתכן גם כי הקומפוזיציה מרמזת לנושא המנוחה במהלך הבריחה למצרים, אף שאין בה את דמותו של יוסף.[1]
טכניקה ותהליך העבודה עריכה
מחקר טכני של קבוצת היצירות מצביע על כך שקרטון של גרסת הגלריה הלאומית שימש בסיס ליצירת הגרסאות האחרות. דמותה של מריה בגרסה זו דומה מאוד לזו שבציור הלונדוני, אך הבדלים בפרטים אחרים מראים כי ההעתקה נעשתה באופן חלקי בלבד.
הרישום התת־ציורי מציג קווים מדויקים למדי בראש ובגו של מריה, בעוד קווי הגלימה הכחולה חופשיים ומהירים יותר. החזה של מריה מסומן בשתי קשתות גסות, ומיקומו של ישו הילד מסומן בצורה דומה. סימנים אלה מעידים על התערבותו של טיציאן בתכנון הקומפוזיציה.
ניקוי מודרני של הציור חשף את צבע האולטרמרין העשיר בגלימתה של מריה וכן את היופי של הצמחייה והפרחים המצוירים בפרטי פרטים. דמותו של ישו הילד מצוירת בחופשיות רבה יותר על גבי הבד הלבן, והיא נראית חיה ותוססת יותר מן הראש המאופק של מריה. הרישום החופשי והציור הנמרץ של הילד מצביעים על כך שחלק זה של היצירה בוצע ככל הנראה בידו של טיציאן עצמו.[1]
שלט האצולה עריכה
במרכז החזית מופיע סמל אצולה בולט. הסמל הנוכחי מציג מתקן אדום וירוק הדומה למגדלור או מתקן אש בין שתי מזרקות מעוטרות על רקע זהוב. סמל זה מצויר מעל סמל קדום יותר שבו הופיע מגדל אדום עם חרבות או שרביטים מוצלבים.
בסביבות שנת 1655 הוזמנו הדפסים שתיעדו את אוסף ריינסט. בתחריט של הציור מאת קורנליס פישר מופיע הסמל הקדום, הכולל מגדל עם שרביטים מוצלבים. סמל זה זוהה כסמלה של משפחת דלה טורה, משפחה חשובה בוונציה שהייתה מוכרת לטיציאן. הסמל הנוכחי נוסף ככל הנראה לאחר שנת 1660, לפני או לאחר הגעת הציור לאנגליה, אך לפני שנת 1842 שבה תועד כבר הסמל החדש.[1]
תולדות הבעלות עריכה
ייתכן שהציור היה תחילה בבעלות משפחת דלה טורה בוונציה. מאוחר יותר נרכש בידי האספן יאן ריינסט בעיר זו. בהמשך עבר לאוסף ריינסט באמסטרדם.
בשנת 1660 רכשו מדינות הולנד ומערב פריזיה את הציור מן האוסף והעניקו אותו כמתנה לצ'ארלס השני, מלך אנגליה. מאז נכללת היצירה באוסף המלכותי הבריטי.[1]