הבחירות למועצת עיריית ירושלים (1950)
פעולות נוספות
תבנית {{אירוע}} ריקה מתוכן. יש להזין פרמטרים בערך או בוויקינתונים.
הבחירות למועצת עיריית ירושלים נערכו ביום שלישי, 14 בנובמבר 1950, במקביל לבחירות ליתר הרשויות המקומיות בישראל. היו אלו הבחירות הראשונות למועצת העיר לאחר הקמת מדינת ישראל.
רקע עריכה
הבחירות הקודמות לעיריית ירושלים נערכו תחת המנדט הבריטי ב־1934. בבחירות אלו גבר חוסיין אל-ח'אלדי על ראש העירייה המכהן ראע'ב נשאשיבי, שלא הצליח להיבחר מחדש למועצת העירייה. ח'אלידי הודח על ידי הנציב העליון והוגלה לאיי סיישל באוקטובר 1937 יחד עם שאר חברי הוועד הערבי העליון, וסגנו דניאל אוסטר שימש כממלא מקום ראש העירייה עד מינויו של מוסטפא אל-ח'אלדי לראש העירייה. מוסטפא נפטר ב־1944, ושוב הוחלף באוסטר, אך עקב הנתגדות הערבים לכיהן יהודי בראש העירייה פוזרה העירייה והוחלפה בוועדה קרואה בראשות פקידים בריטיים.
בשלהי ימי המנדט חדלה העירייה הבריטית לכהן, ובאפריל 1948 הקימו היהודים עירייה בה היו חברים חבריה היהודיים של העירייה ערב פיזורה. בראש העירייה עמד אוסטר. בפברואר 1949 נוספו לעירייה 10 חברים נציגי מפלגות שלא היה להן ייצוג קודם לכן.[1]
הערכות לבחירות עריכה
בישיבת הוועדה המדינית של מפא"י בראשית אוקטובר 1950 הציע דוד בן-גוריון כי יצחק בן-צבי יהיה מועמד המפלגה לראשות עיריית ירושלים. ההצעה עוררה התנגדות רבה, מכיוון שבן-צבי לא נתפס כאיש המעשה. ההחלטה התקבלה למרות זאת. במקום השני הוצב ראובן שרי, סגן ראש העירייה, שהצטרף לרשימה על בסיס ההסכמה שהוא יהיה מועמד הרשימה לסגן ראש העירייה אם לא תזכה בראשות העירייה. רשימת מפא"י לעירייה נקראה "רשימת ההסתדרות".[1]
החזית הדתית המאוחדת, שהייתה בשלבי התפוררות, התמודדה במאוחד בירושלים. במקום הראשון עמד נציג אגודת ישראל, משה גליקמן־פרוש, ואחריו המחנך יעקב מלמד־כהן, נציג המזרחי, וישראל מאיר קליינלרר, 50 ואחריו ברשימה היו משה קלכהיים (הפועל המזרחי), יעקב מלמד-כהן (המזרחי) וישראל מאיר קליינלרר (פועלי אגודת ישראל). לצידה התמודדו שתי רשימות מזוהות עם אגודת ישראל: "רשימת פועלי אגודת ישראל סניף ירושלים" בראשות שלמה זלמן דרוק ו־"רשימת מסורת ובניין ירושלים, הסתדרות פאג"י" בראשות אברהם טרגר.[1]
הבחירות עריכה
ירושלים הייתה מחולקת בעקבות מלחמת העצמאות. על כן נערכו הבחירות בחלקה המערבי בלבד.
הבחירות נערכו מכוח פקודת העיריות המנדטורית משנת 1934. על פיה עמדו לבחירה חברי מועצת העיר בלבד, ואילו ראש העירייה נבחר על ידי חברי מועצת העיר הנבחרת. מספר המושבים במועצת העיר היה 21.
מספר בעלי זכות הבחירה בעיר (בני 21 ומעלה) היה 50,405. בבחירות התמודדו 14 רשימות מועמדים.
תוצאות הבחירות עריכה
מספר המשתתפים בבחירות היה 38,910 - 77% מכלל בעלי זכות הבחירה. כמאתיים קולות נפסלו ומספר הקולות הכשרים היה 38,714.
תשע רשימות זכו בתמיכה מספקת על מנת להכניס את נציגיהן למועצת העיר:
| קובץ:Jerusalem town council 1950.svg | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| הרשימה | סימן הרשימה | קולות שקיבלה | מושבים במועצת העיר |
חברים במועצה | ||
| 1 | רשימת ההסתדרות | יצחק בן-צבי ראובן שרי מרדכי איש שלום אליהו הכרמלי גרשון אגרון | ||||
| 2 | החזית הדתית המאוחדת | משה פרוש-גליקמן ישראל מאיר קליינלרד יעקב מלמד כהן משה קלכהיים | ||||
| 3 | רשימת המרכז | אליהו אלישר אלכסנדר אמדור דוד סיטון אשר קוך | ||||
| 4 | תנועת החרות | מאיר רובין מאיר יושע | ||||
| 5 | המפלגה הפרוגרסיבית | דניאל אוסטר ולטר אבלס | ||||
| 6 | מסורת ובנין ירושלים הסתדרות פאג"י | אברהם טרגר | ||||
| 7 | מפלגת הפועלים המאוחדת | אברהם קובלנוב | ||||
| 8 | איחוד שבט יהודה (ספרדים דתיים) | יוסף שמאע | ||||
| 9 | יהודי תימן בירושלים | משה קהתי | ||||
מספר החברים במועצה |
21 חברים
| |||||
חמש רשימות נוספות לא זכו במספר קולות מספיק על מנת להכניס נציגים למועצת העיר (בסוגריים - מספר הקולות שקיבלו):
- רשימת עולי בבל - ע (724)
- בוני ירושלים (התאחדות בעלי בתים) - בר (651)
- ספרדים, עדות המזרח ועולי צפון אפריקה - ס (541)
- המפלגה הקומוניסטית הישראלית - ק (517)
- פועלי אגודת ישראל סניף ירושלים - ו (2)
בעקבות הבחירות עריכה
לאחר הבחירות התגבשה במועצת העיר קואליציה בת 12 חברים של סיעות החזית הדתית המאוחדת, רשימת המרכז, תנועת החרות, פאג"י והרשימה הספרדית. באופוזיציה נמצאו סיעות ההסתדרות (מפא"י), מפלגת הפועלים המאוחדת (מפ"ם), המפלגה הפרוגרסיבית ויהודי תימן בירושלים - תשעה חברי מועצה. ב-10 בינואר 1951 נבחר בקולות הקואליציה איש הפועל המזרחי שלמה זלמן שרגאי לראש העיר. שרגאי, שלא היה חבר מועצה בעצמו, נבחר במקומו של ראש העירייה המכהן דניאל אוסטר. מיד לאחר הבחירה התפטר אוסטר מחברותו במועצה.
שרגאי כיהן כראש העיר עד שפרש מתפקידו ב-17 באוגוסט 1952, כנראה לאחר שהותש על ידי האופוזיציה וגם הקואליציה בניהול מועצת העיר. ב-25 בספטמבר, לאחר חודשים של משא ומתן, בחרה המועצה ביצחק קריב לראש העירייה. הוא כיהן עד אפריל 1955, מועד בו פיזר משרד הפנים את מועצת העיר ומינה במקומה ועדה קרואה. הוועדה כיהנה עד לאחר הבחירות הבאות לרשויות המקומיות שנערכו ב-26 ביולי באותה שנה.
קישורים חיצוניים עריכה
- תוצאות הבחירות למועצת עיריית ירושלים, ילקוט הפרסומים, 17 בדצמבר 1950, באתר נבו
- ידיעות מאתר עיתונות יהודית היסטורית:
- שרגאי נבחר ראש עיריית ירושלים, על ידי הימין המאוחד (המשך), על המשמר, 10 בינואר 1951
- קריב ראש עיריית הבירה, על המשמר, 26 בספטמבר 1952
- הוועדה הקרואה לירושלים החלה אתמול בעבודתה, דבר, 5 באפריל 1955.
- על הבחירות המקומיות לעיריית ירושלים ב-1950, באתר מכון ז'בוטינסקי
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 יחיעם וייץ, בחירות בעיר הקודש: מערכות הבחירות לעיריית ירושלים, תוצאותיהן והרכבת הקואליציות העירוניות, 1973 – 1950, עמ' 139, בתוך ארנון גולן, ראובן גפני, אסף זלצר, אמנון רמון (ע), ספר ירושלים 1973–1948, יד יצחק בן-צבי, 2023, גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "פסיק"