Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

שלמה זלמן שרגאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
שלמה זלמן שרגאי
שלמה זלמן שרגאי, 1951
שלמה זלמן שרגאי, 1951
לידה 26 בנובמבר 1899
פלך פּיוטרקוב, פולין
פטירה 1 בספטמבר 1995 (בגיל 95)
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה פוליטיקאי, רב והוגה
עיסוק בכיר במוסדות ציוניים שונים
מפלגה הפועל המזרחי
ראש עיריית מערב ירושלים
10 בינואר 1951 – 17 באוגוסט 1952
(שנה ו־7 חודשים)
קובץ:Jerusalem Municipality ca1952.jpg
ישיבת מועצת העיר ירושלים בראשות זלמן שרגאי
קובץ:FREEDOM OF THE CITY OF JERUSALEM.jpg
שרגאי, 1951

שלמה זלמן שרגאי (פייבלוביץ) (כ"ד בכסלו תר"ס, 26 בנובמבר 1899 – ו' באלול תשנ"ה, 1 בספטמבר 1995[1]) היה אידאולוג ופוליטיקאי ציוני דתי, ראש עיריית מערב ירושלים בשנים 1951–1952, ממייסדיה ומנהיגיה הבולטים של תנועת "תורה ועבודה", "הפועל המזרחי" ומראשי מוסדות "המדינה שבדרך".

ביוגרפיה עריכה

שרגאי נולד במשפחת פייבלוביץ הענייה בעיירה גורשקוביץ' (Gorzkowice, בפולנית: גוז'קוביצה) שליד העיר פיוטרקוב טריבונלסקי, בפלך פיוטרקוב שבפולין, בשנת תר"ס (1899). משפחתו הייתה חסידית מחסידות ראדזין ומחובבי ציון, והוא ספג בה ידיעת ואהבת ארץ ישראל ותורת ישראל. הוא למד בישיבות כתר תורה של חסידות ראדומסק. לאחר הקמת הרפובליקה הפולנית השנייה גויס לצבא פולין ושירת במלחמה הפולנית-סובייטית.[2] נשא לאישה את מרים לבית שפילברג בשנת תרפ"ד (1924), ובאלול באותה שנה עלה לארץ ישראל. בשנות ה-40 היה חבר הסיעה המרכזית "תורה ועבודה", בראשות משה שפירא.[3]

שרגאי שימש כציר לכל הקונגרסים הציוניים מהקונגרס ה-15 בשנת תרפ"ט (1929) בציריך ועד לקונגרס הציוני האחרון, ה-31, בירושלים בשנת תשמ"ח (1987).

שרגאי היה חבר הנהלת "הסוכנות היהודית" בירושלים וראש מחלקת העלייה שלה; במשך 14 שנות כהונתו בתפקיד זה העלו ארצה למעלה מחצי מיליון יהודים מכל קצוות תבל.

ראש עיריית ירושלים עריכה

לאחר הבחירות הראשונות למועצת העיר ירושלים לאחר קום המדינה, בנובמבר 1950, קמה קואליציה נרחבת (המפד"ל, הציונים הכלליים, חרות ואגו"י) והציגה כמועמדה את שרגאי, והוא נבחר ברוב קולות מול דניאל אוסטר, ראש העירייה היוצא ואיש המפלגה הפרוגרסיבית ב-10 בינואר 1951.

משנבחר ראש העירייה התייצבה כנגדו בתוקף האופוזיציה של מפא"י, שמנתה תשעה חברי מועצה. אך גם הקואליציה על שלושה עשר חבריה המורכבת שמונה מפלגות ורסיסי מפלגות לא גרמה לו הרבה נחת. לאחר שנתיים וחצי התפטר מתפקידו ב-17 באוגוסט 1952 עקב מצבו הבריאותי.[4] ועדת חקירה ממשלתית לענייני עיריית ירושלים, בראשותו של השופט העליון ש"ז חשין, בדו"ח שלה קובעת:

בציבור רווחה הדעה, כי מר שרגאי התפטר מראשות העיר בגלל מצב בריאותו הלקוי. דעה זו נכונה היא. אך מתוך העדויות שהובאו לפנינו הוברר לנו ללא צל של ספק, כי הוא חלה בעבודתו עקב המלחמה הבלתי פוסקת שהתנהלה בין כתלי העיריה.

שרגאי הוצב במקום ה-120 והאחרון ברשימת הפועל המזרחי לכנסת השנייה ב-1951.

חיים אישיים עריכה

שרגאי היה מזקני חסידי ראדזין בארץ, והיה מקורב אצל שלושת האדמו"רים האחרונים, רבי מרדכי יוסף אלעזר ליינר, רבי שמואל שלמה ליינר, ורבי אברהם ישכר אנגלרד. היה שותף לשחזור התכלת הרדזינאית בארץ ישראל לאחר השואה, ואף הקדיש לנושא זה מאמרים וספרים.

שרגאי היה אב לשלושה בנים ובת. נדב שרגאי, סופר וחבר מערכת עיתון "ישראל היום", הוא נכדו.

הסופרת עדי זליכוב-רלוי היא נינתו.

בשנת 1982 הוענק לשרגאי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן.[5]

נפטר בשנת 1995, ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים. על שמו נקרא רחוב בירושלים - הרחוב שבו נמצא אתר גבעת התחמושת.[6]

פרסומיו עריכה

שרגאי כתב במשך שנות חייו כתשעים ספרים וקבצים ואלפי מאמרים; ולאורם חונכו וגדלו אלפי חניכי תנועות הנוער הדתיות בישראל ומחוצה לה. החל מ"השומר הדתי", "ברית חלוצים דתיים" וכלה ב"בני עקיבא" ו"הפועל המזרחי". הוא אשר טבע באחד ממאמריו את הסיסמה: "קדש חייך בתורה וטהרם בעבודה", סיסמה שהתוותה את דרכם של חניכי "בני עקיבא" ברחבי הארץ.

בין ספריו:

  • תחומים הוצאת מוסד הרב קוק, תשי"ב
  • חזון והגשמה הוצאת מוסד הרב קוק, תשט"ז
  • תהליכי התמורה והגאולה הוצאת מוסד הרב קוק, תשי"ט
  • שעה ונצח הוצאת מוסד הרב קוק, תש"ך
  • במאבק על היהדות (ביידיש) הוצאת לעצטע נייעס, תש"ך
  • פעמי גאולה הוצאת הסוכנות היהודית, מחלקת העלייה, תשכ"ו
  • זמנים - שבתות ומועדים [תכנם ודמותם], הוצאת זמנים, תשכ"ט
  • בנתיבי חסידות איזביצא ראדזין שני חלקים
  • במעייני חסידות איזביצא ראדזין
  • בסוגיות הדור הוצאת מוסד הרב קוק, תש"ל
  • בהיכל איזביצה לובלין (משנת רבי מרדכי יוסף מאיזביצא בעל "מי השילוח" בכתבי רבי צדוק הכהן ורבי יהודה לייב איגר מלובלין), בשיתוף עם אברהם ביק הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים תשל"ז
  • ספר הציונות הדתית, עיונים מאמרים רשימות תעודות בעריכת יצחק רפאל וש.ז. שרגאי הוצ' מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"ז
  • עליית יהודים דתיים למדינת ישראל, ירושלים: הסוכנות היהודית לארץ ישראל - מחלקת העלייה, תשי"ח 1958.
  • היהדות ההיסטורית : ייחודם של עם ישראל וארצו. ירושלים: [הוצאה עצמית], תשנ"א.

לקריאה נוספת עריכה

  • מרדכי אליאב, יצחק רפאל (עורכים), ספר שרגאי: פרקים בחקר הציונות הדתית והעלייה לארץ ישראל (אות הוקרה לש.ז. שרגאי בהגיעו לגבורות), ירושלים: מוסד הרב קוק (מפרסומי המכון לציונות דתית על שם הרב י"ל הכהן מימון), תשמ"ב 1981.
    • ד"ר יצחק רפאל, גדולי ישראל משיבים לרש"ז שרגאי, 255 -279
    • ש. דניאל, 'מסכת-חייו של רבי שלמה-זלמן שרגאי', 280-323.
    • יצחק גולדשלג, 'רבי שלמה זלמן שרגאי: משנתו הציונית-הדתית ויצירתו הספרותית', עמ' 324-331 (עמ' 327-331: רשימת כתביו של שלמה זלמן שרגאי).
  • משה קרונה, ר' שלמה זלמן שרגאי - לצרף מחשבה למעשה, בתוך: אישים וניחוחים: מגיד שיחות, ת"א: מורשת, 1991, עמ' 151–163.
  • משה הלינגר, 'מסורת ומודרנה במשנת "תורה ועבודה": אוניברסליזם נוסח משה אונא לעומת פרטיקולריזם נוסח שלמה זלמן שרגאי', בתוך: אליעזר דון-יחיא, בין מסורת לחידוש: מחקרים ביהדות, ציונות ומדינת ישראל: ספר זיכרון ליהושע קניאל, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ה, עמ' 117–145. (גרסה אנגלית הופיעה בתוך Review of Rabbinic Judaism 11,1, 2008)
  • דב שוורץ, "ואף על פי כן סוב תסוב הגאולה": הגיגיו של שלמה זלמן שרגאי לנוכח השואה כביטוי של תודעה ציונית דתית', בתוך: דינה פורת (עורכת), שואה ממרחק תבוא: אישים ביישוב הארץ-ישראלי ויחסם לנאציזם ולשואה, 1933–1948, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשס"ט, עמ' 164–180.
  • מנחם ברש-רועי, בסודם של "יקירי-ירושלים": מעשים, חוויות, זכרונות, ירושלים: ר. מס בשיתוף עיריית ירושלים – המחלקה לתרבות, תש"מ–תשנ"ה 1995, "שלמה זלמן שרגאי", כרך ה, עמ' 128 ואילך.

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה

מפרי עטו:

הערות שוליים עריכה

  1. ^ תאריך הפטירה המדויק ע"פ דף הנפטר באתר בית הקברות בהר הזיתים.
  2. ^ ד. דיוקנאי, שלמה זלמן שרגאי, מעריב, 9 במאי 1952
  3. ^ רשימות המועמדים לוועידה השמינית של הפועל המזרחי בארץ ישראל, הצופה, 14 בספטמבר 1941
  4. ^ שרגאי התפטר רשמית, מעריב, 17 באוגוסט 1952
  5. ^ מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת בר-אילן
  6. ^ רחוב שרגאי באתר עיריית ירושלים.


ירושליםירושלים ראשי עיריית ירושלים
האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית האימפריה העות'מאנית יוסף אל-ח'אלדי (1878–1879) • סלים אל-חוסייני (1882–1897) • פיידי אל-עלמי (1906–1909) • חוסיין אל-חוסייני (1909–1917)
המנדט הבריטיהמנדט הבריטי המנדט הבריטי עארף א-דג'אני (1917–1918) • מוסא כאזם אל-חוסייני (1918–1920) • ראע'ב נשאשיבי (1920–1934) • חוסיין אל-ח'אלדי (1934–1937) • דניאל אוסטר (1937–1938) • מוסטפא אל-ח'אלדי (1938–1944) • דניאל אוסטר (1944–1945) • ג'ורג' וובסטר (1945–1947; ועדה ממונה) • ריצ'רד גרייבס (1947–1948; ועדה ממונה)
ירדןירדן ראשי העיר המזרחית אנואר אל-ח'טיב (1948–1950) • עארף אל-עארף (1950–1951) • חנא עטאללה (1951–1952) • עומר וואעארי (1952–1955) • ועדה עירונית (1955–1957) • רוחי אל-ח'טיב (1957–1967)
ישראלישראל ראשי העיר המערבית דניאל אוסטר (1948–1951) • שלמה זלמן שרגאי (1951–1952) • יצחק קריב (1952–1955) • גרשון אגרון (1955–1959) • מרדכי איש-שלום (1959–1965) • טדי קולק (1965–1967)
ישראלישראל ראשי עיריית ירושלים המאוחדת טדי קולק (1967–1993) • אהוד אולמרט (1993–2003) • אורי לופוליאנסקי (2003–2008) • ניר ברקת (2008–2018) • משה ליאון (2018 ואילך)
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=שלמה_זלמן_שרגאי&oldid=95522"