ממשלת ישראל העשרים ותשע
פעולות נוספות
|
| |
|
ממשלת ישראל ה-29 בראשות אריאל שרון בבית נשיא המדינה משה קצב. יושבים מימין לשמאל: משה קצב ואריאל שרון. עומדים בשורה הראשונה, מימין לשמאל: מזכיר הממשלה גדעון סער, לימור לבנת, עוזי לנדאו, רחבעם זאבי, שמואל אביטל, נסים דהן, צחי הנגבי, אליהו סויסה, מתן וילנאי, דני נוה, סאלח טריף, ראובן ריבלין ואביגדור ליברמן. עומדים בשורה השנייה, מימין לשמאל: אפרים סנה, שלום שמחון, שלמה בניזרי, בנימין בן אליעזר, נתן שרנסקי, שמעון פרס, אלי ישי, סילבן שלום, מאיר שטרית, רענן כהן, ציפי לבני ואשר אוחנה. | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| 7 במרץ 2001 – 28 בפברואר 2003 (שנתיים) | |
| תחום שיפוט | ישראל ישראל |
| ראש ממשלה | אריאל שרון |
| מפלגה שולטת | הליכוד |
| סיעות | הליכוד, ישראל אחת, ש"ס, איחוד לאומי-ישראל ביתנו, מפד"ל, ישראל בעלייה, מפלגת המרכז, גשר, עם אחד, העבודה-מימד |
| מספר שרים | 24 בהקמתה. 34 לאורך כל התקופה. |
ממשלת ישראל העשרים ותשע, שנקראה גם ממשלת שרון הראשונה, בראשותו של אריאל שרון מהליכוד, הוקמה לאחר שזכה ברוב גדול בבחירות הישירות לראשות הממשלה בשנת 2001, וקיבלה את אמון הכנסת החמש עשרה. הממשלה כיהנה מ-7 במרץ 2001 ועד 28 בפברואר 2003.
הרכב הכנסת החמש עשרה ערב הקמת הממשלה ותוצאות הבחירות לראשות הממשלה עריכה
| סיעה | ראש הסיעה | מנדטים | מושב | הערות |
|---|---|---|---|---|
| ישראל אחת | אהוד ברק | 23 | קואליציה |
|
| הליכוד | אריאל שרון | 19 | קואליציה | |
| ש"ס | אלי ישי | 17 | קואליציה | |
| מרצ | יוסי שריד | 10 | אופוזיציה | |
| איחוד לאומי-ישראל ביתנו | רחבעם זאבי | 7 | קואליציה |
|
| שינוי | יוסף לפיד | 6 | אופוזיציה | |
| מפד"ל | יצחק לוי | 5 | קואליציה | |
| יהדות התורה | מאיר פרוש | 5 | קואליציה | |
| ישראל בעלייה | נתן שרנסקי | 4 | קואליציה |
|
| מפלגת המרכז | יצחק מרדכי | 3 | אופוזיציה |
|
| רע"ם | עבד אל-מאלכ דהאמשה | 3 | אופוזיציה |
|
| חד"ש | מוחמד ברכה | 3 | אופוזיציה | |
| גשר | דוד לוי | 3 | אופוזיציה |
|
| הדרך החדשה | אמנון ליפקין-שחק | 3 | קואליציה |
|
| עם אחד | עמיר פרץ | 2 | אופוזיציה | |
| המפלגה הלאומית הערבית | 2 | אופוזיציה |
| |
| הבחירה הדמוקרטית | רומן ברונפמן | 2 | אופוזיציה |
|
| בל"ד | עזמי בשארה | 1 | אופוזיציה | |
| תע"ל | אחמד טיבי | 1 | אופוזיציה |
|
| חרות | מיכאל קליינר | 1 | אופוזיציה |
|
| מועמד | מספר קולות | אחוז מהקולות |
|---|---|---|
| אריאל שרון | 1,698,077 | 62.39% |
| אהוד ברק | 1,023,944 | 37.61% |
הקמת הממשלה עריכה
לאחר שניצח בבחירות הוטלה על שרון מלאכת הרכבת הממשלה. מכיוון שהליכוד קיבל רק 19 מנדטים בבחירות לכנסת החמש עשרה, הוקמה ממשלת אחדות לאומית רחבה, שכללה את: ישראל אחת ששינתה את שמה להעבודה-מימד, ש"ס, ישראל בעלייה, האיחוד הלאומי-ישראל ביתנו, יהדות התורה, ושלושה מפורשי מפלגת המרכז: רוני מילוא (שהקים את סיעת לב, והצטרף לליכוד במהלך הקדנציה), דן מרידור (שהצטרף לליכוד עם סיום הקדנציה) ודליה רבין-פילוסוף (שהקימה את סיעת הדרך החדשה, והתמזגה עם העבודה-מימד).
הרכבת ממשלה רבת ניגודים כזו התאפשרה, בעיקר כמעין ממשלת חירום עקב המשבר הביטחוני והכלכלי הקשה בו הייתה נתונה מדינת ישראל, בעקבות פריצתה של האינתיפאדה השנייה. ראש האופוזיציה לממשלה היה יוסי שריד, יו"ר מרצ.
ציוני דרך ומדיניות עריכה
ב-2002, לנוכח המצב הביטחוני הקשה באינתיפאדה השנייה, פרשו אנשי איחוד לאומי-ישראל ביתנו, והצטרפו מפלגות גשר ומפד"ל לקואליציה.
במישור הביטחוני נקט תחילה שרון מדיניות של איפוק יחסי ולא החמיר במידה ניכרת את הצעדים הצבאיים בהם נקטה ישראל כנגד האינתיפאדה. אולם, בעקבות הפיגוע במלון פארק ב-27 במרץ 2002 (ליל הסדר ה'תשס"ב), אשר חודש מרץ השחור היווה את שיאו, כאשר במהלכו נרצחו 105 ישראלים בפיגועים, יזמה הממשלה את מבצע חומת מגן ולאחריו מבצע דרך נחושה, שהובילו להשתלטות מלאה של ישראל על ערי הגדה, ולשיפור ניכר במצב הביטחוני. באפריל 2002 החליטה הממשלה על הקמת גדר ההפרדה כדי למנוע כניסת מחבלים לשטח ישראל.
אל מול התעצמותו ההולכת וגוברת של חזבאללה בדרום לבנון וההתקפות המזדמנות על מוצבי צה"ל לאורך גבול הצפון, העדיפה הממשלה שלא להגיב בצורה תקיפה, מתוך רצון שלא להיגרר ללחימה בשתי חזיתות. ב-29 בינואר 2004 אף נערכה עסקת חילופי השבויים עם חזבאללה בתמורה לגופות שלושת חללי אירוע החטיפה בהר דב והחזרתו של אלחנן טננבאום, עסקה שספגה ביקורת ציבורית קשה. כעבור מספר שנים היו שהאשימו כי מדיניות זו של הממשלה בראשות שרון ייצרה את התנאים שהובילו למלחמת לבנון השנייה. מנגד, אחרים טוענים שלנוכח המשבר הביטחוני והכלכלי הקשה שגרמה האינתיפאדה, היה צורך ממשי לרכז את מרב המאמצים בבלימת הטרור הפלסטיני ופיגועי ההתאבדות, מה גם שלמרות הלחימה הספורדית על קו הגבול, אזור הצפון היה שליו יחסית באותן השנים וזכה לפריחה תיירותית.
במישור הכלכלי המיתון החמור אליו נקלעה המדינה הלך והחריף, ובכירי המשק הביעו תרעומת על כך שהממשלה אינה נוקטת בצעדים הנדרשים לנוכח עומק המשבר. תגובתה של הממשלה, אשר לא יכלה להתעלם מהביקורת לאורך זמן התבטאה לבסוף בצמצום מתון בהוצאות הממשלתיות, אך זו לא נתפסה כהולמת מספיק בשווקים הכלכליים, והיו שהביעו חששות מקריסה אפשרית של הכלכלה הישראלית. אחרי מבצע חומת מגן אף הוצגה ב־25 באפריל 2002 תוכנית חירום כלכלית שכונתה חומת מגן כלכלית.[1]
בנובמבר 2002 התפטרו שרי מפלגת העבודה. רה"מ שרון מינה מחליפים לשרי המפלגה, הבולטים שבהם: בנימין נתניהו במקום שמעון פרס במשרד החוץ ושאול מופז (חרף הביקורת הרבה למינוי בשל תקופת הצינון הקצרה, רק 4 חודשים לאחר פרישת מופז מצה"ל) במקום בנימין בן אליעזר, בתפקיד שר הביטחון. אף על פי שמינה מחליפים, בחר שרון להקדים את הבחירות.
סיעות הקואליציה עריכה
| סיעה | מושבים בכנסת | שרים בממשלה | משרדי השרים | משרדי סגני השרים | כניסה לממשלה | יציאה מן הממשלה | הערות | |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סיעות הקואליציה ביום כינון הממשלה | ||||||||
| הליכוד | 19←21[א] | 11 | משרד ראש הממשלה, משרד האוצר, המשרד לאיכות הסביבה, משרד הביטחון, המשרד לביטחון פנים, משרד החוץ, משרד החינוך, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, משרד המשפטים, המשרד לקליטת עלייה, המשרד לשיתוף פעולה אזורי, משרד התחבורה, משרד התעשייה והמסחר, משרד התקשורת, 2 שרים בלי תיק | המשרד לביטחון הפנים, משרד התשתיות הלאומיות | 7 במרץ 2001 | 28 בפברואר 2003 | ||
| ישראל אחת← העבודה-מימד |
23←25[ב] | 8 | משרד הביטחון, משרד החוץ, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, משרד המדע, התרבות והספורט, משרד התחבורה, משרד התעשייה והמסחר, 2 שרים בלי תיק | משרד הביטחון, משרד החוץ, משרד התחבורה, משרד התעשייה והמסחר | 2 בנובמבר 2002 |
| ||
| ש"ס | 17 | 5 | משרד הבריאות, משרד הפנים, משרד העבודה והרווחה, המשרד לענייני דתות, השר לענייני ירושלים במשרד רה"מ | משרד האוצר, משרד החינוך, משרד העבודה והרווחה, משרד הפנים | 7 במרץ 2001
3 ביוני 2002 |
23 במאי 2002
28 בפברואר 2003 |
| |
| איחוד לאומי-ישראל ביתנו | 7 | 2 | משרד התיירות, משרד התשתיות הלאומיות | משרד ראש הממשלה | 7 במרץ 2001 | 14 במרץ 2002 |
| |
| ישראל בעליה | 4 | 1 | משרד הבינוי והשיכון | המשרד לקליטת עלייה | 28 בפברואר 2003 | |||
| דרך חדשה | 3←1[ג] | 0 | ללא | משרד הביטחון | 7 במאי 2001 |
| ||
| עם אחד | 2 | 1 | שר בלי תיק | ללא | 22 בפברואר 2002 |
| ||
| סיעות שהצטרפו לקואליציה לאחר כינון הממשלה | ||||||||
| יהדות התורה | 5 | 0 | ללא | משרד הבינוי והשיכון, משרד החינוך | 27 במרץ 2001
24 ביולי 2002 |
20 במאי 2002
28 בפברואר 2003 |
| |
| מפלגת המרכז | 5←3[ד] | 2 | המשרד לשיתוף פעולה אזורי, שר בלי תיק לענייני מודיעין | ללא | 29 באוגוסט 2001 | 28 בפברואר 2003 |
| |
| מפד"ל[ה] | 5 | 2 | משרד התשתיות הלאומיות, משרד התיירות, 2 שרים בלי תיק | ללא | 8 באפריל 2002 |
| ||
| גשר | 3←2[ו] | 1 | שר בלי תיק | ללא | 30 ביולי 2002 |
| ||
- מספר הח"כים החברים בקואליציה:
- 75 ח"כים עם כינון הממשלה (7 במרץ 2001 – 8 במרץ 2001)
- 73 ח"כים לאחר הוספת 2 ח"כים למפלגת המרכז ע"ח דרך חדשה (8 במרץ 2001 – 27 במרץ 2001)
- 78 ח"כים אחרי הצטרפות סיעת יהדות התורה (27 במרץ 2001 – 29 באוגוסט 2001)
- 83 ח"כים אחרי הצטרפות סיעת המרכז (29 באוגוסט 2001 – 22 בפברואר 2002)
- 81 ח"כים אחרי פרישת סיעת עם אחד (22 בפברואר 2002 – 14 במרץ 2002)
- 74 ח"כים אחרי פרישת סיעת איחוד לאומי-ישראל ביתנו (14 במרץ 2002 – 8 באפריל 2002)
- 82 ח"כים אחרי הצטרפות סיעות המפד"ל וגשר (8 באפריל 2002 – 23 במאי 2002)
- 60 ח"כים אחרי הדחת סיעות ש"ס ויהדות התורה (23 במאי 2002 – 3 ביוני 2002)
- 77 ח"כים אחרי חזרת סיעת ש"ס (3 ביוני 2002 – 24 ביולי 2002)
- 82 ח"כים אחרי חזרת סיעת יהדות התורה (24 ביולי 2002 – 30 ביולי 2002)
- 80 ח"כים אחרי פרישת סיעת גשר (30 ביולי 2002 – 2 בנובמבר 2002)
- 55 ח"כים אחרי פרישת סיעת העבודה - מימד (2 בנובמבר 2002 – 17 בפברואר 2003)
הרכב הממשלה עריכה
עם כינונה היו בממשלה 26 שרים. באוגוסט 2001 הצטרפו רוני מילוא ודן מרידור ממפלגת המרכז ומספר השרים עלה ל-28. בינואר 2002 התפטר סאלח טריף שהועמד לדין ובפברואר 2002 פרש שמואל אביטל, כך שמספר השרים חזר ל-26. במרץ 2002 פרשו שני שרי איחוד לאומי-ישראל ביתנו ובאפריל 2002 נכנסו שני שרי המפד"ל וכן דוד לוי מגשר, כך שמספר השרים עמד על 27. בנובמבר 2002 עזבו ששת שרי ישראל אחת שנותרו בממשלה (רענן כהן התפטר עוד באוגוסט) ובמקומם צורפו בנימין נתניהו ושאול מופז, כך שמספר השרים עמד בתום כהונת הממשלה על 22.
מתוך 34 השרים שכיהנו בממשלה, 21 כיהנו בעבר בממשלה (שרון, ישי, פרס, שלום, בן-אליעזר, שרנסקי, נתניהו, לבנת, דוד לוי, וילנאי, שטרית, בניזרי, סנה, הנגבי, זאבי, יצחק לוי, איציק, סויסה, מילוא, רענן כהן, מרידור) ו-13 שרים כיהנו לראשונה בממשלה כלשהי (ליברמן, איתם, אוחנה, אלון, נוה, דהן, טריף, לנדאו, לבני, ריבלין, מופז, שמחון, אביטל])
| הליכוד | עבודה-מימד | ש"ס | איחוד לאומי - ישראל ביתנו | מפד"ל | יהדות התורה | ישראל בעליה | מפלגת המרכז | גשר | עם אחד | ||||||||||
| פער בין כהונותיהם של שרים שונים באותו המשרד, משמעו מילוי מקום על ידי ראש הממשלה | |||||||||||||||||||
בעלי תפקידים בולטים שאינם שרים עריכה
חילופי תפקידים עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- ממשלת ישראל העשרים ותשע באתר משרד ראש הממשלה
- ממשלת ישראל העשרים ותשע באתר הכנסת
ביאורים עריכה
- ^ הסיעה מנתה 19 חברים עם כינון הממשלה, בהמשך מספרם גדל ל-21 עם הצטרפות שני ח"כים ממפלגת המרכז.
- ^ סיעת העבודה - מימד מנתה 23 חברים עם כינון הממשלה, בהמשך מספרם גדל ל-25.
- ^ מספר חברי הסיעה קטן ל-1 יום לאחר כינון הממשלה.
- ^ הסיעה מנתה 5 ח"כים עם הצטרפותה לממשלה. בהמשך, 2 ח"כים מהסיעה עברו לליכוד ומס' חבריה קטן ל-3.
- ^ חברי הסיעה הצביעו בעד הקמת הממשלה גם טרם כניסתה לקואליציה.
- ^ סיעת גשר מנתה 3 ח"כים עם הצטרפותה לממשלה, בהמשך מספרם קטן ל-2.
- ^ ניהל בפועל את ענייני המשרד לקליטת העלייה.
- ^ ניהלה בפועל את ענייני משרד התשתיות הלאומיות בין מרץ לספטמבר 2003.
הערות שוליים עריכה
- ^ חומת מגן כלכלית
- ^ גדעון אלון, צבי זרחיה ומאת יוסי, רטר, ממשלת האחדות התפרקה; שרון: אנסה להקים ממשלה חלופית, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2002
- ^ 1 2 ליאור כגן, מכה לאוצר: התוכנית הכלכלית נפלה בקריאה ראשונה; שרי ש"ס פוטרו, באתר TheMarker, 21 במאי 2002
- ^ סמדר שמואלי, השרים אלון וליברמן פרשו מהממשלה, באתר ynet, 12 במרץ 2002
- ^ מפלגת "עם אחד" תתכנס אחר הצהריים לאשר פרישתה מהממשלה, באתר וואלה, 10 בפברואר 2002
- ^ סמדר שמואלי, דוד לוי מתפטר: הממשלה אטומה, באתר ynet, 29 ביולי 2002