אונסיקריטוס
פעולות נוספות
.jpg){kind=link}
אונסיקריטוס (ביוונית: Ὀνησίκριτος; בערך 360 לפנה"ס – בערך 290 לפנה"ס) היה סופר היסטורי יווני ופילוסוף ציניקני, שליווה את אלכסנדר הגדול במסעותיו באסיה, כרב-חובל בהפלגותיו הימיות,[1] וכתב היסטוריה של מסעותיו של אלכסנדר, שמצוטטת על ידי סופרים מאוחרים יותר.[2]
ביוגרפיה עריכה
כמה סופרים מכנים אותו יליד האי אסטיפליה,[3] ואילו אחרים מכנים אותו "אונסיקריטוס איש איגינה".[4] סביר להניח שהוא חב את כישורי הימאות שלו למוצאו באי.[2] דיוגנס לארטיוס אומר שהוא הגיע לאתונה משום ששני בניו הבוגרים, אנדרוסתנס ופיליסקוס (אנ'), נמשכו לפילוסופיה של דיוגנס מסינופה, הפילוסוף הציניקן, ומסיבה זו גם אונסיקריטוס הפך לתלמידו.[5] אם כן, הוא בוודאי היה כבר בגיל מתקדם כשהצטרף למסע של אלכסנדר.[2]
אין תיאור ידוע של הנסיבות שהובילו את אונסיקריטוס ללוות את אלכסנדר לאסיה, וגם לא באיזו מידה שהה בנוכחותו.[2] במהלך המסע להודו הוא נשלח על ידי אלכסנדר לקיים דיון עם הפילוסופים או הגימנוסופיסטים (אנ') ההודים[6] ("החכמים העירומים", ברהמינים),[1] פגישה שפרטיה נמסרו לנו מתיאורו שלו.[7][2] היה זה אונסיקריטוס, שאלכסנדר שלח לראשונה לזמן את הפילוסוף ההודי דנדמיס (אנ') לחצרו. כאשר אונסיקריטוס חזר מאוחר יותר בידיים ריקות עם תשובתו של דנדמיס, אלכסנדר הלך ליער לבקר את דנדמיס.
כאשר אלכסנדר בנה את הצי שלו על נהר הידאספס (אנ'), הוא מינה את אונסיקריטוס לתפקיד החשוב של קברניט ספינת המלך,[8] או הקברניט הראשי של הצי (ἀρχικυβερνήτης, "ארכיקיברנטס").[9][10] אונסיקריטוס החזיק בתפקיד זה לא רק במהלך השיוט במורד נהר האינדוס, אלא לאורך כל המסע הארוך והמסוכן מהנהר למפרץ הפרסי.[11] אלכסנדר היה כה מרוצה מעבודתו, עד שעם הגעתו לשושן, אונסיקריטוס זכה בכתר זהב,[8] במקביל לנארכוס.[2] אולם אריאנוס מאשים אותו בחוסר שיקול דעת, ובמקרה אחד מייחס במפורש את בטיחות הצי לנחישותו של נארכוס בביטול עצתו.[12][2]
לא ידוע דבר על גורלו לאחר מכן; אך מאנקדוטה שסיפר פלוטרכוס, נראה שהוא קשר את עצמו לליסימכוס מלך מקדוניה, וייתכן שבחצרו כתב את חיבורו ההיסטורית; עם זאת, קטע של לוקיאנוס מסאמוסאטה מרמז שכתיבתו החלה עוד בימי חייו של אלכסנדר.[2] הוא פורסם כנראה זמן לא רב אחרי מותו של אלכסנדר.[1]
חיבורו עריכה
דיוגנס לארטיוס מדווח שאונסיקריטוס כתב חיבור על אלכסנדר הגדול, בשם "כיצד גוּדל אלכסנדר"[1] (Πῶς Ἀλέξανδρος Ἤχθη), ואומר כי כתב אותו על פי הדגם של חיבורו של קסנופון, "חינוכו של כורש". שניהם מהללים את האישים עליהם כתבו ואונסיקריטוס אף חיקה את סגנונו של קסנופון, אך לא הצליח להתעלות לרמתו.[3][13] שם החיבור מתאים לרומן דידקטי, שמספק מוסר השכל העולה מן הקשר בין חינוכו של אדם לבין הישגיו. אך הפרגמנטים שנותרו מהחיבור אינם עוסקים בחינוכו של אלכסנדר. רובם עוסקים בהודו, וכוללים תערובת של דמיון ומסורת ספרותית ברוח החיבורים הבדיוניים והאוטופיים שהיו רווחים בזמנו של אונסיקריטוס. בכך הוא יצר זרם שפירש במגמתיות את אישיותו ופועלו של אלכסנדר, והיו לו ממשיכים רבים.[1]
אונסיקריטוס מצוטט לרוב בנוגע למסעותיו של אלכסנדר באסיה, ולתיאורים של הארצות בהן ביקר.[2] למרות שהיה עד ראייה לדברים רבים ממה שתיאר, נראה שהוא שילב אגדות ובדיות רבות בתיאורו, כך שכבר בשלב מוקדם הוא נפל לחוסר-מהימנות כסמכות:[2] סטראבון מחמיר במיוחד כלפיו; פלוטרכוס מצטט אותו כאחד הסופרים שסיפרו את אגדת ביקור האמזונות אצל אלכסנדר, ומספר שכעבור שנים הקריא אונסיקריטוס את הסיפור הזה מתוך הספר הרביעי של חיבורו בפני ליסימכוס מלך מקדוניה, שהשתתף במסע אלכסנדר במזרח והיה אחד מיורשיו, וזה שאל אותו בלעג: "והיכן הייתי אני באותו הזמן?";[14] אריאנוס מאשים אותו בהצגה כוזבת של עצמו כמפקד הצי, כשלמעשה היה רק הנווט (או הגאי);[15] אולוס גליוס אף מציין אותו יחד עם אריסטיאס (אנ') מפרוקונוסוס (אנ') וסופרים אגדיים אחרים.[16] אך ברור שגינויים אלה מוגזמים, ולמרות שחלק מהדברים המצוטטים ממנו הם בהחלט הגזמות גדולות, נראה כי חיבורו הכיל מידע רב ערך בנוגע לארצות המרוחקות שנחשפו לראשונה על ידי מסעו של אלכסנדר.[2] הוא היה הסופר הראשון שהזכיר את האי טפרובנה (אנ'),[17][10][2] הידוע כיום בשם "סרי לנקה".
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 5 דוד אשרי, קניין לדורות: היסטוריונים יוונים וכתיבת היסטוריה ביוון וברומא, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשס"ד, עמ' 101, 199: "רב חובל".
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 William Smith, ed. (1870), Dictionary of Greek and Roman Biography and Mythology, Onesikritos
- ^ 1 2 דיוגנס לארטיוס, חייהם ודעותיהם של פילוסופים מפורסמים, ספר ו, 84: אונסיקריטוס.
- ^ דיוגנס לארטיוס, חייהם ודעותיהם של פילוסופים מפורסמים, ספר ו, 75.
- ^ דיוגנס לארטיוס, חייהם ודעותיהם של פילוסופים מפורסמים, ספר ו, 75–76; סטראבון, גאוגרפיקה, ספר טו, פרק 1, 65.
- ^ פלוטרכוס, חיי אישים, אלכסנדר, 65.
- ^ סטראבון, גאוגרפיקה, ספר טו, פרק 1, 63–65.
- ^ 1 2 אריאנוס, אנבסיס, ספר ז, 5.
- ^ פלוטרכוס, חיי אישים, אלכסנדר, 66.
- ^ 1 2 פליניוס, תולדות הטבע, ספר ו, 24.
- ^ קורטיוס רופוס, ספר ט, 9, 3; ספר י, 1, 10.
- ^ אריאנוס, אנבסיס, ספר ז, 20.
- ^ ראו גם: סודא, omicron,351
- ^ פלוטרכוס, חיי אישים, אלכסנדר, 46.
- ^ אריאנוס, אנבסיס, ספר ו, 2.
- ^ אולוס גליוס, ספר ט, 4, 3.
- ^ סטראבון, גאוגרפיקה, ספר טו, פרק 1, 15.