Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

נסים אלוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
נסים אלוני
נסים אלוני (משמאל) ואבנר חזקיהו בחזרות להצגה "החולה המדומה"
נסים אלוני (משמאל) ואבנר חזקיהו בחזרות להצגה "החולה המדומה"
לידה י"ד באלול ה'תרפ"ו
המנדט הבריטיהמנדט הבריטי תל אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה י"ט בסיוון ה'תשנ"ח (בגיל 71)
ישראלישראל תל אביב-יפו, ישראל
מדינה ישראלישראל ישראל
תקופת פעילות 1944–1998 (כ־54 שנים)
פרופיל ב-IMDb
קובץ:Recipients of Kinor David 1964.jpg
נסים אלוני (שורה שנייה, שני משמאל) בטקס קבלת פרס "כינור דוד", 1964
קובץ:Plaque memorial on the writer Nissim Aloni house in Tel Aviv.JPG
לוחית זיכרון על ביתו של נסים אלוני ברח' דיזנגוף 223 בתל אביב

נסים אלוני (24 באוגוסט 1926 – 13 ביוני 1998) היה מחזאי, במאי תיאטרון, סופר, עיתונאי, תסריטאי, מתרגם ופזמונאי ישראלי, חתן פרס ישראל לשנת 1996, הנחשב לאחד ממחזאי ישראל הבולטים והחשובים ביותר.

ביוגרפיה עריכה

אלוני נולד בשם נסים לוי, בשנת 1926, למשפחה קשת יום שהתגוררה בשכונת וולפסון בתל אביב. השכונה והדינמיות בה התנהלו ענייניה, כביכול, על ידי הילדים, סיפקו כר נרחב לדמיונו הפורה, ושנים רבות לאחר מכן תיאר אותה בסיפורי "הינשוף" שלו. בתום לימודיו התיכוניים בבית הספר "השכלה", התגייס לנוטרות ושם החל לכתוב לשבועון במחנה. עם סיום שירותו הצבאי התמנה אלוני לעורך הספרותי של כתב העת "אשמורת" ולחבר מערכת "בעין".

במלחמת העצמאות שירת בגדוד 52 של חטיבת גבעתי, וסיים בהצלחה קורס קצינים. בין היתר, השתתף בקרב על משלט עיבדיס. מוראות המלחמה השפיעו עליו לאורך כל שנות כתיבתו[1].

למד היסטוריה כללית ותרבות צרפת באוניברסיטה העברית בירושלים.

קריירה מקצועית עריכה

מחזאי עריכה

ב־1953 הועלה מחזהו הראשון "אכזר מכול המלך" בתיאטרון הלאומי "הבימה", בבימויו של שרגא פרידמן, ועורר הד גדול בקרב שוחרי התיאטרון. המחזה עוסק בדמותו של המלך ירבעם בן נבט, ובעלילת המחזה משרבב אלוני השקפות עולם ועמדות אישיות בנושאים על סדר היום הציבורי.

ב־1961 הועלה ב"הבימה" מחזהו "בגדי המלך" שמיקם אותו כמחזאי ישראלי מוביל.

רבים ממחזותיו של אלוני עוסקים בבני האצולה, במלכים ובנסיכים, כמו: "בגדי המלך", "הנסיכה האמריקאית", "אכזר מכל המלך" ו"אדי קינג".

מחזות נוספים שכתב וביים אלוני, הם: "הצוענים של יפו", "המהפכה והתרנגולת", "כמו כולם" (או בשמה הנוסף: "לוקאס הפחדן"), "הנפטר המתפרע", "נפוליון - חי או מת" ו"שעיר אחד לעזאזל".

נסים אלוני העריך במיוחד את שחקנית "הבימה" חנה רובינא, לה אף כתב מחזה המוקדש לה בשם "דודה ליזה", שבו גילמה את התפקיד הראשי.

ב-1972 ביים דוד פרלוב את סרט הקולנוע "הגלולה"[2] על פי תסריט עשיר בהמצאות עלילתיות ולשוניות שכתב אלוני, ובו השתתפו אבנר חזקיהו, יוסי בנאי, שרגא פרידמן, אדית אסטרוק, ז'רמן אוניקובסקי, גדעון זינגר וזהרירה חריפאי.

ב-1974 ביים רם לוי את סרט הטלוויזיה "הכלה וצייד הפרפרים"[3], על פי מחזה של אלוני (שגם כתב את התסריט, יחד עם לוי), ובו השתתפו יוסי בנאי בתפקיד גץ, גילה אלמגור בתפקיד מי ויוסי פולק.

ההצגות האחרונות שכתב אלוני היו "שמחת קבצנים" (עם שייקה אופיר) שהוצגה ב-1984 בהפקת התיאטרון העממי של אברהם דשא פשנל ו"שפריץ" של להקת ילד מבחנה (אלי יצפאן, גדי פור, מיכאל מורים, דבי קליידר, נולי עומר, שמוליק לוי) בהפקת טמירה ירדני ב-1988.

כתיבת פרוזה עריכה

אלוני פרסם קובץ פרוזה בשם "רשימותיו של חתול רחוב". הקובץ מהווה לקט של טורים שכתב לעיתונים 'דבר', 'הארץ' ו'ידיעות אחרונות', על סיוריו במקומות שונים בארץ ושפתה, מכתבים מפריז, אמסטרדם וברלין המספרים חוויות מעניינות מסוף שנות החמישים, סיפורים על חבריו הטובים הציירים יוסל ואודרי ברגנר, וסיפורים על הצגות שכתב[4].

הקמת תיאטרון העונות עריכה

ב־1963 הקים אלוני, עם חבריו השחקנים יוסי בנאי ואבנר חזקיהו, את "תיאטרון העונות", שבמסגרתו העלה כמחזאי-במאי את "הנסיכה האמריקאית". מכאן ואילך ביים אלוני את כל מחזותיו. תיאטרון "העונות" שרד עונות בודדות, שקע בחובות ונאלץ לנעול שעריו.

מערכונים ופזמונים לגשש החיוור עריכה

אלוני כתב מערכונים לשלישיית הגשש החיוור וביים שתיים מתוכניותיהם: "סינמה גשש" ו"קנטטה לשווארמה". כתיבתו לשלישייה התאפיינה בחידודי לשון ויש שרואים בו כממציאה של "השפה הגששית" המוכרת לקהל הישראלי. אלוני כתב גם מספר פזמונים ללהקה, ובהם "יפות יפות", "כולם חכמים כולם" (יחד עם ירון לונדון) ו"שירת הבִרבור". פזמון מוכר נוסף שכתב הוא "שיר כלולות", שהלחין עודד לרר והתפרסם בביצועו של יזהר כהן.

חיים אישיים עריכה

אלוני היה נשוי פעמיים, בראשונה לרות לבית זיידמן, לה היה נשוי 12 שנים, ובשנייה לשחקנית הצעירה אילנה עדן (זו זכתה לקריירה קצרה בהוליווד). השניים נישאו ב-1962 והתגרשו ב-1965. כמו כן, קיים מערכות-יחסים עם השחקניות ז'רמן אוניקובסקי, אדית אסטרוק, הפסיכולוגית נירה ירון ושחקנית הקולנוע הרומנית-צרפתית, נדיה גריי (Nadia Gray).

אחיו היה השופט שאול אלוני. נכדו הוא התסריטאי ויוצר הטלוויזיה עמרי עמית.

ב-1993 לקה אלוני באירוע מוחי ולאחר תקופת שיקום חזר לעבוד.

ב-13 ביוני 1998 נפטר אלוני בגיל 71 ונטמן בבית העלמין ירקון.

הוא קבור ליד קברו של הקריקטוריסט דוש

פרסים והוקרה עריכה

שלטים המציינים את רחוב ניסים אלוני בתל אביב
שלטים המציינים את רחוב נסים אלוני בתל אביב

הנצחה עריכה

מחזותיו שנדפסו עריכה

מספריו עריכה

  • רשימות של חתול רחוב, הופיע בהוצאת ספרי פרוזה
  • רוץ, חייל טורקי, הספרייה הקטנה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה (2006) - חידוש של ארבעה סיפורים שפורסמו לראשונה בספר 'הינשוף' בספריית תרמיל, וכונסו במהדורה זו לנובלה אחת.
  • הינשוף, ספריית תרמיל. עובד למחזה "משחיז הסכינים הסיני" בידי דניאל הורוביץ והוצג בתיאטרון החאן, בבימויה של מור פרנק, בשנת 2009
  • השממית, כנרת, זמורה ביתן, דביר - 2017 סדרת רטרו
  • האם יש מקקים בישראל? מחזה וסיפורים אחרים, ערכו והביאו לדפוס: דורי פרנס ורקפת א. ידידיה, בית־אוצר מוציאים לאור, 2024[15]

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: נסים אלוני

הערות שוליים עריכה

  1. ^ תוכנית הרדיו "שאלות אישיות" ב-7-2-2009 בגלי צה"ל בה ראיין יעקב אגמון את שרית פוקס אודות ספרה "נמר בוער, מותו וחייו של נסים אלוני"
  2. ^ הגלולה, מאת ניסים אלוני סרט בבימוי דוד פרלוב 1972
  3. ^ הכלה וצייד הפרפרים מאת ניסים אלוני סרט בבימוי רם לוי 1974
  4. ^ יוֹסִי רן, רשימות של חתול רחוב | נסים אלוני, באתר תרבות הפנאי, ‏2009-12-31
  5. ^ פרס הנשיא לנסים אלוני, דבר, 7 ביוני 1971
  6. ^ 1 2 3 רשימת הזוכים, באתר פרס התיאטרון הישראלי (ארכיון)
  7. ^ שגיאת לואה: Cannot pass circular reference to PHP., איש עם גבנון כפול, באתר ynet, 15 באוגוסט 2006
  8. ^ יאיר אשכנזי, לראשונה: ביבליוגרפיה מקיפה ליצירתו של נסים אלוני, באתר הארץ, 29 בדצמבר 2014
  9. ^ אורון שמיר, עכבר העיר אונליין, "היה היה מלך": נסים אלוני חוזר לחיים, באתר הארץ, 27 במאי 2015
    יונתן גת, יונתן גת ממליץ על הסרט 'היה היה מלך': הדוקו הטוב ביותר שראיתי בשנים האחרונות רדיו ללא הפסקה 103FM, יוני 2015
    אירוס חיון "היה היה מלך" נסים אלוני בסרט דוקו הכי טוב שראיתם השנה באתר סלונה, 23 באוגוסט 2015
    איתי לב, "זה סיפור על ילד עני שרצה להיות מלך", באתר כלכליסט, 24 באוגוסט 2015
  10. ^ התאחדות בולאי ישראל, קטלוג בולי ישראל
  11. ^ רקפת א. ידידיה, אחרי שהאדם יושמד ישארו רק מקקים, באתר שחרזדה, ‏17 בדצמבר 2018
  12. ^ אתר למנויים בלבד חגית גינזבורג, מחזה נשכח של נסים אלוני חיכה בארכיון 35 שנה, באתר הארץ, 4 במאי 2021
  13. ^ אתר למנויים בלבד ננו שבתאי, הנה הסוד: נסים אלוני לא היה גאון, באתר הארץ, 11 במאי 2021
  14. ^ אתר למנויים בלבד נסים קלדרון, מקקים שאנחנו עדיין חיים אתם 35 שנה, באתר הארץ, 14 במאי 2021
  15. ^ אתר למנויים בלבד אורי הולנדר, נכמרו בי המון רחמים על מקקי ארצי, באתר הארץ, 29 ביולי 2025
  16. ^ מיכאל הנדלזלץ, ניסים אלוני נחשף בספר חדש, באתר הארץ, 7 בינואר 2009


הגשש החיוור
שייקה לוי     •     ישראל (פולי) פוליאקוב     •     גברי בנאי
סרטי קולנוע מוישה ונטילטור • פורטונה • ארבינקא • השכונה שלנו • כל ממזר מלך • התרוממות • גבעת חלפון אינה עונה • חמש מאות אלף שחור • שלאגר • הקרב על הוועד
אמרגן, במאים וכותבים אברהם דשא (פשנל) • נסים אלוני • יוסי בנאי • מוטי קירשנבאום • שייקה אופיר • אסי דיין • אורי זוהר • נעמי שמר • אפרים קישון • דן אלמגור
שירים מים לדוד המלך • למה צחקה מיכל • אחותי רוחמה • מה הוא עושה לה • אורחים לקיץ • פנס בודד • לו יהי • יש לי חג • זאת שמעל לכל המצופה • הלאה
ערכים קשורים ישראבלוף • התרנגולים • הצ'ופצ'יק של הקומקום


הקודם:
נתן זך 		פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם עוזר רבין
1983 		הבא:
יהושע בר-יוסף, דוד שחר
הקודם:
- 		פרס התיאטרון הישראלי - פרס מפעל חיים
1995 - נסים אלוני 		הבאים:
1996 - יוסי ידין, אורנה פורת, שמעון פינקל
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=נסים_אלוני&oldid=7002"