Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

מיכאל הנדלזלץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
מיכאל הנדלזלץ
הנדלזלץ, 2016
הנדלזלץ, 2016
תקופת פעילות מ-1969
רשתות חברתיות
פייסבוק {{#property:P2013}}
X (טוויטר) {{#property:P2002}}
טלגרם {{#property:P3789}}

מיכאל הַנְדֶלְזַלְץ (נולד ב-26 במרץ 1950) הוא עיתונאי, מבקר תיאטרון, מתרגם ועורך ישראלי, כתב ביקורות תיאטרון בעיתון "הארץ" בין השנים 1975 ל-2017 ושימש בתפקידי עריכה שונים.

ביוגרפיה עריכה

הנדלזלץ נולד בשנת 1950 בוורשה שבפולין, בן לרופא ד"ר אברהם הנדלזלץ. סבו, ישראל אליהו הנדלזלץ, היה העורך של שבועון לילדים בשם צפרירים, סופר ומתרגם פורה לעברית של ספרות ילדים, שהיה הראשון שתרגם לעברית את פינוקיו מאת קרלו קולודי. עלה לישראל במסגרת עליית גומולקה בשנת 1957. בוגר תיכון עירוני ה' בתל אביב. בעל תואר ראשון בתיאטרון ובתורת הספרות הכללית מאוניברסיטת תל אביב.

ב-1969 החל לכתוב ביקורת תיאטרון בעיתון "למרחב". בשנים 1971–1981 שירת בגלי צה"ל. במרץ 1975 החל לפרסם ביקורת תיאטרון ב"הארץ", את הביקורת הראשונה כתב על המחזה "קומדיה של טעויות" שהוצג בתיאטרון קאמרי. לאחר פרישתו של חיים גמזו מהעיתון הפך למבקר התיאטרון הקבוע של "הארץ"[1].

ב-1981 הצטרף למערכת "הארץ" כמבקר תיאטרון וכעורך. ערך ב"הארץ" את המדורים "אמנויות" (1992-1981), "מלים ומו"לים" (1992-1985) והמוסף "ספרים" (1993 עד 2005)[2].

ב-2005 החל לכתוב מדור שבועי בשם "המילה האחרונה". זוכה פרס סוקולוב לעיתונאות.

עסק גם בתרגום ספרים מפולנית ומאנגלית.

על עבודתו כמבקר תיאטרון אמר:

כתיבה על משחק בתיאטרון היא אחד הדברים הקשים ביותר, מפני שזהו עיסוק המערב מיומנות ורגש, כשהכלי הוא גופו ונפשו של אדם. זהו מסתורין שאני מודה כי לא ירדתי לחקרו, אבל אני תמיד מלא התפעלות כשהוא מתרחש לעיני. הביקורת אינה אמורה להיות עצה ידידותית לצופה, ואפילו לא פידבק לבמאי, אלא תיאור חוויה מורכבת, במספר מילים מצומצם, אחרי ערב הבכורה. אני בהחלט משתדל לא להתעלם משחקנים ולמצוא את הדרך לתאר את חוויותי למראה עבודתם.

— מתוך מדור שאלות ותשובות של "הארץ"[3]

החל משנת 2015 משמש בעל טור במסגרת מיזם 929 - תנ"ך ביחד. ב-29 במרץ 2017, עם הגיעו לגיל פרישה, פרסם טור פרידה מתפקידו כמבקר התיאטרון של "הארץ", תפקיד אותו מילא במשך 42 שנים[4].

בגיל מבוגר הפך מיכאל הנדלזלץ לנכה הנעזר בקלנועית, פרט שהוא מתייחס אליו לעיתים כאשר הוא כותב על בעיות בנגישות לאולמות תיאטרון.

בשנת 2022 השתתף בתוכנית "המרדף" בערוץ כאן 11. בשנת 2024 החל לשחק, לראשונה, בהצגה "אנטיגונה" מאת ברטולט ברכט בבימויו של עירא אבנרי, פרויקט מיוחד שהוצג במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט בתל אביב. בשנת 2026 השתתף בעונה השלישית של הסדרה זגורי אימפריה בתור פקיד בביטוח הלאומי.

הנדלזלץ נשוי, ואב לשלושה ילדים.

ספריו עריכה

  • חנוך לוין על-פי דרכו (הוצאת ידיעות אחרונות, 2001): לקט ביקורות תיאטרון על מחזותיו של חנוך לוין[5]
  • לקט מאמריו שהתפרסמו מדי שבוע בפתח מוסף "ספרים" בעיתון "הארץ" הופיע בקבצים הבאים:
    • ספר (1997)
    • עוד ספר (2000)
    • ספר הספרים הזמני (2004)
    • הספר האחרון מסוגו (2006)
  • שרלוק הולמס: תעלומת הבלש בן האלמוות, הוצאת מפה, (2006)
  • ממלא מקום עצמי (אוסף טורים מהמדור "המילה האחרונה" בעיתון הארץ מן השנים 2005–2008), הוצאת מאגנס, 2018.
  • קהלת על פי הנדלזלץ הוצאת נהר, 2020.

תרגומיו עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה

ממאמריו:

על יצירתו

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מיכאל הנדלזלץ, מיכאל הנדלזלץ שובר שיאים, באתר הארץ, 25 במרץ 2009
  2. ^ מתי גולן, ‏מו"לים, באתר גלובס, 21 באפריל 2005
  3. ^ שאלה ותשובה עם מיכאל הנדלזלץ, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2003
  4. ^ אתר למנויים בלבד מיכאל הנדלזלץ, המסך יורד והתפקיד שלי בהצגה של עולם התיאטרון הישראלי נגמר, באתר הארץ, 29 במרץ 2017
  5. ^ יצחק לאור, מה נשאר לנו מהביקורת, באתר הארץ, 27 באפריל 2001
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=מיכאל_הנדלזלץ&oldid=130653"