עליית גומולקה
פעולות נוספות
| עליות לארץ ישראל בעת החדשה |
|
ראו גם – עליות קדומות לארץ ישראל
עליות על פי ארץ מוצא: ראו גם:
שגיאה: התמונה שגויה או שאינה קיימת. |
עליית גוֹמוּלְקָה בשנים 1956–1960 היה כינוייה של העלייה החוקית הראשונה מפולין הקומוניסטית למדינת ישראל לאחר השואה (לפניה, בעלייה ההמונית בשנים 1948–1955, עלו 100,000 יהודים עלייה לא חוקית מבחינת השלטון בפולין). במסגרת עליית גומולקה קיבלו 35,000 יהודים היתר לצאת מפולין, בתנאי שיגיעו למדינת ישראל. עלייה זו נעשתה בהסדר חשאי שהוסתר ממדינות ערב, וההנהגה בישראל ייחסה לה חשיבות רבה. עמדת דוד בן-גוריון הייתה ש"בשבילנו זו היא לא רק יהדות פולין, אלא גם סיכוי ליהדות רוסיה".[1]
רקע עריכה
בפולין שלפני מלחמת העולם השנייה היו כשלושה מיליון יהודים, רובם נרצחו בשואה. לאחר המלחמה נותרו בה כ־240,000 בלבד, חלקם יהודים שנמלטו לברית המועצות בזמן המלחמה וחזרו לפולין. רוב ניצולי השואה היהודים בפולין שוכנו בצפיפות במחנות עקורים, שהיו אמורים להגן עליהם מפני הרדיפות והאנטישמיות שנמשכו ברחוב הפולני.
עליית גומולקה עריכה
בשנת 1956 עלה ולדיסלב גומולקה (Gomułka) הרפורמיסט להנהגת המפלגה הקומוניסטית בפולין. גומולקה הותיר את המבנה הקומוניסטי במשק הפולני ואת התלות הפוליטית בברית המועצות, אולם השכיל להעניק לאזרחים שורת רפורמות. יחסית למדינות אחרות באירופה המזרחית הייתה פולין מדינה מתקדמת מבחינת חירויות הפרט. כך החזיר גומולקה את שיעורי הדת בבתי הספר הציבוריים. התלמידים היהודים היו פטורים מחובת נוכחות בשיעורים אלה, אבל מצב זה גרם להגברת האנטישמיות הקתולית המסורתית.
ממשל גומולקה התיר ליהודי פולין לעזוב את המדינה, בתנאי שיעלו לישראל. האנטישמיות המתעוררת וההיתר לעזוב את המדינה הביאו יהודים רבים לממש זכות זו. כתנאי נוסף לעזיבתם את פולין דרש ראש ממשלת פולין, יוזף צירנקביץ'שימוש בתבנית פל עבור "Józef Cyrankiewicz" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(פול') מהיהודים לחתום על מסמך המבטל את האזרחות הפולנית שלהם ושל ילדיהם הקטינים, בנימוק שעזיבת מולדת אינה אפשרית כניסיון ואין אפשרות להתחרט אחרי צעד כזה. הם קיבלו מן השלטונות מסמך מעבר (שנקרא בפי העולים "התעודה הכחולה") שלא היה דרכון אלא תעודת מעבר זמנית שאפשרה לאותם יהודים (שוויתרו זה לא כבר על אזרחותם הפולנית) להזדהות במעברי הגבול. מרבית היהודים שיצאו מפולין במסגרת זו עברו דרך איטליה (בעיקר גנואה) ודרך אוסטריה (בעיקר וינה). כך עלו לישראל כ־35 אלף יהודים. רבים מהם התערו היטב בחברה הישראלית, ומספרם של אנשי התרבות הישראלים שהגיעו ארצה בעלייה זו גדול ביותר.
לפי הסכם שנחתם בשנת 1956 בין פולין ובין ברית המועצות שבו לגבולותיה של פולין מאות אלפי פולנים. במסגרת זו של מבצע "השיבה למולדת" (Re-patriation) חזרו לפולין גם עשרות אלפי יהודים, אשר נמלטו מאימת הנאצים לשטחי ברית המועצות בזמן מלחמת העולם השנייה ונותרו בה גם לאחר שנסתיימה. רבים מיהודים אלה עלו אף הם לישראל במסגרת עליית גומולקה.
רוב היהודים שנותרו בפולין היגרו למערב ב-1968, כאשר גומולקה הטיל על היהודים את האחריות לתסיסה הפוליטית נגד המשטר והתחיל לרדוף אותם. הם הורשו לצאת לישראל, אבל רבים העדיפו יעדים אחרים, בעיקר סקנדינביה. בשנות האלפיים החזירה ממשלת פולין את הזכות לאזרחות פולנית של עולי גומולקה ושל מהגרי 1968, ורבים ניצלו זכות זו להם ולצאצאיהם.
גיור עריכה
מאות מן העולים בעליית גומולקה היו נשואים לנשים לא יהודיות ועל כן גם צאצאיהם לא היו יהודים על פי ההלכה. הרב שלמה גורן הקים בצה"ל בית דין לגיור בראשות הרב דוד כהנא, הרב של חיל האוויר, והוא גייר עשרות מעולים אלו.[2]
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- אביבה לורי, גם לנו זה לא היה קל, באתר הארץ, 2 במרץ 2013
- יציאת מצרים מפולין באתר הסוכנות היהודית
- אבי פיקאר, מדיניות העלייה והקליטה של ממשלת ישראל והסוכנות היהודית, בלוג באתר הארכיון הציוני, דצמבר 2021
הערות שוליים עריכה
- ^ חלוצים נשכחים: העולים ממזרח אירופה, עמ' 133
- ^ לוי יצחק הירושלמי, גיור בדרום אמריקה הוא אסון לאומי, מעריב, 17 בספטמבר 1972; המשך