ויליאם הנרי גיסט
פעולות נוספות
| ויליאם הנרי גיסט | |||||||
| לידה | צ'ארלסטון, קרוליינה הדרומית, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | מחוז יוניון, קרוליינה הדרומית, ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | אחוזת הקבר המשפחתית, מחוז יוניון, קרוליינה הדרומית, ארצות הברית | ||||||
| מדינה |
ארצות הברית ארצות הברית הקונפדרציה הקונפדרציה | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
.svg){kind=link}
ויליאם הנרי גיסט (באנגלית: William Henry Gist; ) היה פוליטיקאי אמריקאי מקרוליינה הדרומית, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כחבר בית הנבחרים של קרוליינה הדרומית בשנים 1840–1844, לאחר מכן ועד 1856 כחבר הסנאט של קרוליינה הדרומית, כסגן מושל המדינה ה-43 בשנים 1848–1850, וכמושל קרוליינה הדרומית ה-68 בשנים 1858–1860.
גיסט היה מנהיג תנועת הפרישה מהאיחוד בקרוליינה הדרומית ערב מלחמת האזרחים, ונמנה עם חותמי פקודת הפרישה שלה ב-20 בדצמבר 1860, שלמעשה הובילה להקמתה של הקונפדרציה ולפרוץ המלחמה.
ראשית חייו עריכה
ויליאם הנרי גיסט נולד בצ'ארלסטון שבקרוליינה הדרומית, כילדם מחוץ לנישואים של הסוחר פרנסיס פינצ'ר גיסט ושל מרי בוידן. ב-1811 הוא עבר עם אביו למחוז יוניון, ועם מות אביו ב-1819 הוכנס תחת האפוטרופסות של דודו נתניאל גיסט. דודו העניק לו באופן רשמי את השם גיסט, ושלח אותו לקולומביה כדי ללמוד משפטים בקולג' קרוליינה הדרומית (כיום אוניברסיטת קרוליינה הדרומית). ב-1827 הוא הורחק מהלימודים עקב הובלת חרם על מעונות הסטודנטים שהוטל בשל מגבלות שהוטלו על תנאי המגורים על ידי חבר הנאמנים של הקולג'.
אף על פי כן, גיסט עבר את בחינות לשכת עורכי הדין, ושב למחוז יוניון כדי להקים את אחוזת המטעים רוז היל (אנ') על הקרקע שקיבל בירושה מאביו. הלבנים ששימשו לבניית המעון בן שתי הקומות וחצי שנבנה בסגנון האדריכלות הג'ורג'יאנית יוצרו במקום, ועבודת הבנייה ארכה ארבע שנים עד להשלמתה. גיסט ניהל בהצלחה את האחוזה, והיא גדלה בממדיה ובחשיבותה. פעמיים הוא הסתבך עם החוק על מעורבות לכאורה בדו-קרב, אך הצליח להימנע מהעמדה לדין.
קריירה פוליטית עריכה
ב-1840 נבחר גיסט לבית הנבחרים של קרוליינה הדרומית כתומך של זכויות המדינות והעבדות, וב-1844 נבחר לסנאט של קרוליינה הדרומית. הוא כיהן בסנאט שלוש תקופות כהונה עד 1856. במקביל לכהונתו בסנאט, הוא כיהן כסגן מושל המדינה בשנים 1848–1850. ב-1858 נבחר גיסט כמושל קרוליינה הדרומית ה-68. בתקופת כהונתו כמושל שימשה אחוזתו רוז היל כמעון המושל.
בבחירות לנשיאות של 1860 התנגד גיסט לבחירתו של אברהם לינקולן, והוא ניהל דיונים עם שאר מושלי מדינות הדרום על אופן הפעולה שבו הם ינקטו במקרה בו לינקולן ייבחר. גיסט האמין שעקב היות ארצות הברית איחוד של מדינות ריבוניות, שמרו המדינות על ריבונותן ויכלו לפרוש מהאיחוד אם הממשלה הפדרלית לא תגן על זכויותיהן. על סמך הבטחות שקיבל ממושלי פלורידה ומיסיסיפי שהם ילכו בעקבותיה של קרוליינה הדרומית, כינס גיסט את ועידת הפרישה שהתכנסה בקולומביה ב-17 בדצמבר 1860. ב-20 בדצמבר 1860 חתמה קרוליינה הדרומית על פקודת הפרישה שלה, ובינואר 1861 חתמו פלורידה ומיסיסיפי על פקודות הפרישה שלהן.
הקמתה המועצה המנהלת של קרוליינה הדרומית ב-1861, לאחר תום כהונתו של גיסט כמושל, סיפקה לו את ההזדמנות להשתתף בפעילויות המלחמה של המדינה במלחמת האזרחים. הוא היה אחראי על מחלקת האוצר והפיננסים, ובהמשך על מחלקת הבנייה והייצור, אך פירוקה של המועצה בספטמבר 1862 שמה קץ למעורבותו בפוליטיקה של המדינה.
שנותיו האחרונות עריכה
לאחר תום המלחמה ב-1865, נשבע גיסט את שבועת האמונים לאיחוד, וקיבל חנינה מהנשיא אנדרו ג'ונסון. הוא שב לאחוזת רוז היל, ששרדה את המלחמה ואת הצעדה אל הים של ויליאם שרמן, שכן הצפות הנהר הסמוך מנעו מחיילי צבא האיחוד להגיע אליה. הוא נותר באחוזה והחכיר את אדמותיה לאריסים. הוא תיעב את ממשלת השיקום של המדינה ששלטה בה מ-1868 ועד למותו.
חיים אישיים עריכה
ב-1828 נשא גיסט לאישה את לואיזה בואן בת ה-16, שנפטרה בעת לידת בתם שנתיים לאחר מכן. ב-1832 נישא גיסט בשנית למרגרט מרי אליזבת רייס, ולשניים נולדו תשעה בנים (מתוכם שלושה הגיעו לגיל בגרות) ושתי בנות (מתוכן אחת הגיעה לגיל בגרות).
שניים מבניו של גיסט לחמו בשורות צבא הקונפדרציה במלחמת האזרחים. בנו ויליאם נהרג מפגיעת צלף של צבא האיחוד ליד צ'טנוגה שבטנסי ב-1863. גיסט היה דודנו של סטייטס רייטס גיסט (אנ'), שלחם גם הוא בשורות צבא הקונפדרציה כבריגדיר גנרל ונהרג בהובילו מתקפה בקרב פרנקלין (אנ') בטנסי ב-1864.
ויליאם הנרי גיסט נפטר באחוזתו ב-30 בספטמבר 1874 כתוצאה מדלקת התוספתן. הוא נטמן בחלקת הקבר המשפחתית שליד אחוזתו. כיום אחוזת רוז היל היא אתר היסטורי מדינתי.[1]
לקריאה נוספת עריכה
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 1411.
קישורים חיצוניים עריכה
- ויליאם הנרי גיסט באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ויליאם הנרי גיסט באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- ויליאם הנרי גיסט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Peevy, Jason. "Rose Hill Plantation - The Union County Home of South Carolina's "Fire-Eating" Governor Today Is a State Park". Sandlapper Magazine Archives, Winter 2002-03. Sandlapper Magazine Online. Archived from the original on 14 October 2012.
