רוברט קינגסטון סקוט
פעולות נוספות
| רוברט קינגסטון סקוט | |||||||
| לידה | מחוז ארמסטרונג, פנסילבניה, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | נפוליאון, אוהיו, ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות גלנווד, נפוליאון, אוהיו, ארצות הברית | ||||||
| מדינה | ארצות הברית ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| שירות ביטחוני | |||||||
| השתייכות |
קובץ:Mark of the United States Army.svg צבא ארצות הברית צבא האיחוד | ||||||
| דרגה |
בריגדיר גנרל (ארצות הברית 19) בריגדיר גנרל מייג'ור גנרל (ארצות הברית 19) מייג'ור גנרל (דרגת ייצוג) | ||||||
|
1861–1868 (כ־7 שנים) | |||||||
| תפקידים בשירות | |||||||
| מפקד רגימנט הרגלים ה-68 של אוהיו | |||||||
| פעולות ומבצעים | |||||||
| מלחמת האזרחים האמריקאית | |||||||
רוברט קינגסטון סקוט (באנגלית: Robert Kingston Scott; ) היה רופא, איש צבא ופוליטיקאי מאוהיו, יליד פנסילבניה, שלחם בשורות צבא האיחוד במלחמת האזרחים האמריקאית, וכיהן כמושל קרוליינה הדרומית ה-74 בשנים 1868–1872, הראשון שנבחר לתפקיד זה מטעם המפלגה הרפובליקנית.
ראשית חייו עריכה
רוברט קינגסטון סקוט נולד במחוז ארמסטרונג שבפנסילבניה, כבנם של ג'ון סקוט ושל ג'יין (לבית המילטון) סקוט. משפחתו הייתה בעלת מורשת צבאית. סבו לחם במלחמת העצמאות של ארצות הברית ואביו במלחמת 1812. הוא למד רפואה והחל לעסוק במקצוע במחוז הנרי שבאוהיו. בעת שהותו באוהיו הוא היה חבר בקבוצה שהתנגדה לעבדות שנקראה מפלגת החירות (Liberty Party).
מלחמת האזרחים עריכה
באוקטובר 1861 היה סקוט ללוטננט קולונל ברגימנט הרגלים ה-68 של אוהיו, וב-1862 הועלה לדרגת קולונל. הוא שירת בטנסי, שם הוא פיקד על ההתקדמות של הדיוויזיה של מייג'ור גנרל ג'ון לוגן בצעדה אל מיסיסיפי. הוא לחם בקרב פורט גיבסון (אנ'), בקרב ריימונד (אנ') ובקרב צ'מפיון היל.
לאחר מכן קיבל סקוט את הפיקוד על בריגדה בגיס ה-17 (אנ'), וליד אטלנטה הוא נפל בשבי. קיימות טענות סותרות בנוגע לאופן בו הוא השתחרר מהשבי. יש הטוענים שהוא היה חלק מעסקת חילופי שבויים ב-24 בספטמבר 1864, ולאחר מכן הוצב במסגרת כוחותיו של ויליאם שרמן והשתתף בכיבוש אטלנטה ובצעדה אל הים, בעוד שבמקורות אחרים מצוין שהוא נמלט בקפיצה מרכבת שהובילה שבויים.
ב-12 בינואר 1865 קיבל סקוט מינוי כבריגדיר גנרל בצבא המתנדבים. ב-2 בדצמבר אותה שנה הוא קיבל דרגות ייצוג של מייג'ור גנרל בצבא המתנדבים.
לאחר המלחמה עריכה
בשנים 1865–1868 היה סקוט עוזר נציב משרד העבדים המשוחררים (אנ') בקרוליינה הדרומית. ביולי 1868 הוא התפטר מהצבא הסדיר ונכנס לפוליטיקה.
מושל קרוליינה הדרומית עריכה
בהמשך אותה שנה נבחר סקוט מטעם המפלגה הרפובליקנית כמושל קרוליינה הדרומית שהייתה במשטר תקופת השיקום. ב-1870 בוטל סעיף הגבלת הכהונה בחוקת קרוליינה הדרומית מ-1868 שמנעה ממושלי המדינה לכהן ביותר מתקופת כהונה אחת רצופה של שנתיים, ותקופת כהונה נוספת התאפשרה רק בחלוף ארבע שנים מתום זו הקודמת. שינוי זה אפשר לסקוט להיות מושל המדינה הראשון שנבחר לשתי תקופות כהונה רצופות. בבחירות לתקופת כהונתו השנייה הוא זכה ב-33,534 קולות מתוך כלל 136,608 הקולות. במהלך תקופת כהונתו כמושל, הגיעה האלימות של הקו קלוקס קלאן לשיא של כל הזמנים, ובו זמנית ניסתה הממשלה הפדרלית להסיג את כוחותיה מקרוליינה הדרומית ולהחזיר את השלטון במדינה למצב "נורמלי". שילוב מהלכים זה הותיר את סקוט במצב בלתי נסבל. רוב אלו שהצביעו עבורו בשתי מערכות הבחירות היו אפרו-אמריקאים שזמן קצר קודם לכן השתחררו מכבלי עבדותם, בעוד שתושבי המדינה הלבנים נותרו עוינים כלפיו במשך כל תקופת כהונתו כמושל. בעלי בריתו הפוליטיים, כמו המנהיג האפרו-אמריקאי בנג'ימין פ. רנדולף, נרצחו על ידי הקו קלוקס קלאן. סקוט נקט בצעד של חימוש האפרו-אמריקאים. הוא הקים מליציות להגנת ממשלת המדינה הרפובליקנית, ואלו היו פתוחות באופן חוקי לכל אחד, אך הלבנים בקרוליינה הדרומית סירבו להצטרף אליהן, וכתוצאה מכך הן כונו "המיליציות השחורות". ברוב המיליציות היו הקצינים לבנים שלחמו בצבא האיחוד במהלך המלחמה, ובכמה מקרים היו אלו אפרו-אמריקאים בעלי השכלה ממדינות הצפון שעברו לקרוליינה הדרומית כדי לעבוד במשרד העבדים המשוחררים לאחר המלחמה. סקוט זכה לתמיכת הנשיא יוליסס ס. גרנט, אך שאר הצבא והדו-פרצופיות הצפונית חיבלו במאמציו. במחוזות קולטון, ג'ורג'טאון וביופורט ובעיר צ'ארלסטון עמדו לרשותו של סקוט מספיק כוחות פדרליים שלמעשה ביצעו שם פעילויות שיטור, שמרו על שליטה על הקלאן בפרט ועל האלימות הלבנה בכלל, והבטיחו את קיומן של בחירות חופשיות והוגנות. עם זאת, בחלקה הצפוני של קרוליינה הדרומית ובאזורים כפריים רבים, לא הושגה שליטה.
שובו לאוהיו עריכה
ב-1877, כאשר השיבו הדמוקרטים לעצמם את השליטה בקרוליינה הדרומית, שב סקוט לנפוליאון (אנ') שבאוהיו, ככל הנראה מתוך חשש להתנקשות בחייו. הוא התיישב שם עם משפחתו, כולל בנו היחידי ר. ק. סקוט הבן, שנודע בכינוי "ארקיי" (Arkie, על שם ראשי התיבות של שמו). ביום חג המולד 1880, נעלם ארקיי שהיה אז בן 15. סקוט חשד שהוא הסתתר בדירת ידידו וורן ג. דרורי, שהיה אז בן 23. כאשר סירב דרורי להכניס את סקוט לדירתו, נורה כדור מאקדחו של סקוט שפגע בדרורי, שנפטר באותו יום. סקוט טען שהכדור נפלט מאקדחו בשוגג, ומשפט הרצח שהתנהל בעקבות המקרה משך תשומת לב לאומית. ב-5 בנובמבר 1881 זוכה סקוט מאשמת רצח.
רוברט קינגסטון סקוט נפטר בנפוליאון ב-12 באוגוסט 1900. הוא נטמן בבית הקברות גלנווד שבעיר.
לקריאה נוספת עריכה
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 1416.
קישורים חיצוניים עריכה
- רוברט קינגסטון סקוט באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- רוברט קינגסטון סקוט באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- רוברט קינגסטון סקוט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
