תירו בפסנתרן
פעולות נוספות
| קובץ:Tirez sur le pianiste.jpg | |
| מבוסס על | הרחק למטה מאת דייוויד גודיס |
|---|---|
| בימוי | פרנסואה טריפו |
| הופק בידי | פייר בראונברגר |
| תסריט | פרנסואה טריפו ומרסל מאוזי |
| שחקנים ראשיים | שארל אזנבור, מארי דובואה, ניקול ברגר |
| צילום | ראול קוטאר |
| חברה מפיצה | Les Films du Carrosse, Astor |
| הקרנת בכורה | 25 בנובמבר 1960, צרפת |
| משך הקרנה | 92 דקות |
| שפת הסרט | צרפתית |
| תקציב | ₣890,062.95 |
| הכנסות באתר מוג'ו | קובץ:Box Office Mojo Neto Logo.png {{#property:P1237}} |
| דף הסרט ב־IMDb | |
לירות בפסנתרן או מי ירה בפסנתרן? (בצרפתית: Tirez sur le pianiste) הוא סרטו השני של הבמאי הצרפתי פרנסואה טריפו בכיכובו של הזמר והשחקן שארל אזנבור. הסרט, שנחל כישלון מסחרי בעת צאתו לאקרנים ב-1960, הוכר במרוצת השנים, כאחד מסרטיו המוצלחים של הבמאי, כיצירה מכוננת בהתהוות הגל החדש הצרפתי.
עלילת הסרט עריכה
במוקד הסרט עומד הפסנתרן שרלי קוהלר (שארל אזנבור), המנגן שירי ג'אז קלילים במועדון פריזאי, על אף שיכולותיו הטכניות בנגינה גבוהות בהרבה. בבר עובדת גם המלצרית לנה (מארי דובואה), המאוהבת בשרלי, והוא מנוהל על ידי פלין (סרז' דברי) המאוהב בלנה.
לשרלי שלושה אחים, הצעיר שבהם מתגורר עמו בפריז והשניים הבוגרים מתגוררים בבית הוריהם ומתפרנסים מפשעים מזדמנים. העלילה המרכזית של הסרט נפתחת כאשר אחד האחים מגיע לפריז על מנת לבקש משרלי סיוע כספי, ובכך קושר אותו למחלוקת אלימה שהתגלעה בינו לבין שני גנגסטרים שפגע בכבודם. הללו חוטפים את שרלי ואת לנה כדי לאלץ את שרלי להסגיר את מיקומם של שני אחיו, אלא שהמזימה אינה עולה בידם ושרלי ולנה מצליחים לברוח.
בין שרלי ולנה מתפתח רומן, שבמסגרתו מעמתת לנה את שרלי עם עברו כפסנתרן קונצרטים וירטואוז ומצליח בשם אדוארד סרויאן, קריירה שנקטעה בהתאבדות תרז סרויאן, אשתו הקודמת של שרלי, עם האמרגן שלו. לאחר ההתאבדות הכריז סרויאן על פרישה מעבודתו המוזיקלית, עבר לעבוד במועדון- לילה ואימץ את הכינוי "שרלי". מידע זה מועבר לצופה על ידי שימוש בפלשבק מלווה קרינות, שבו לנה מפצירה בשרלי לשוב ולעסוק במוזיקה אומנותית, ושניהם מכריזים על התפטרותם ממועדונו של פלין. הדבר מעורר את חמתו של פלין ומביא לקטטה בינו לבין שרלי, שבמהלכה נדקר פלין. שרלי נמלט מן העיר ועובר להסתתר בבית הוריו עם אחיו. למחרת מגיעה לנה אל בית הוריו כדי לעדכנם שהשכנים היו עדים לקטטה בה פעל בנם מתוך הגנה עצמית. בשעה שלנה מגיעה פורץ קרב יריות בין אחיו של שרלי לגנגסטרים עמם הסתכסכו, ובו נהרגת לנה, בעוד שרלי שב לנגן במועדון.
סגנון הסרט עריכה
הסרט משתייך לזרם הגל החדש הצרפתי, ומכיל כמה מן האלמנטים הצורניים המזוהים עם התנועה, כגון שבירה של הנרטיב הליניארי הקלאסי (כאשר מאורעות שקדמו לזמן העלילה קוטעים מהלכה באמצעות פלשבק המתפרש על מספר סצנות), יחס א-סינכרוני בין פסקול ותמונה (הסצנה בה שרלי ותרז מממשים את אהבתם מכילה רצף של דימויים מופשטים מבחינת התמונה וקריינות של תרז המבטאת את אהבתה לשרלי בפסקול ושימוש בטכניקות צילום ועריכה לא קונבנציונליות (סינמסקופ), שבאותה עת עדיין היה מזוהה עם הפקות הוליוודיות, פילם נואר, סרטי מלחמה ומערבונים).
הסרט מאמץ אלמנטים סגנוניים רחבים מז'אנר ה כגון עלילת מתח שבבסיסה פרשייה אפלה, צילום ותאורה קונטרסטיים וקודרים בהשראת קולנוע אסקפרסיוניסטי, ודמות פאם פאטל המובילה את הגיבור למפלה טראגית (דמותה של תרז סרויאן, המפתה את אדוארד לפתח את הקריירה המוזיקלית שלו ואף מקיימת רומן עם האמרגן שלו על מנת לקדם אותה, ולבסוף מביאה את הקריירה שלו לסיום). עם זאת, הסרט אינו יכול להיחשב כסרט פילם נואר קלאסי, הן מכיוון שעידן הפילם נואר הגיע לסיומו כארבע שנים קודם לכן (עם סרטו של אורסון וולס, מגע של רשע) והן מכיוון ששימושו של הסרט בקונבנציות של הז'אנר הוא רפלקסיבי, ולעיתים אף פארודי. כך לדוגמה, העמדת נושא העשייה האומנותית במוקד הסרט מעיד על גישה רפלקסיבית, בעוד הסצנה בה נעצרים המאפיונרים על מהירות מופרזת כאשר במכוניתם מצויים שרלי ולנה שנחטפו בניגוד לרצונם, או הסצנה בה מתלבטים המאפיונרים לנגד עיניו של שרלי האם לחשוף בפניו שיש בידם אקדח כיוון שהוא ודאי מצפה לכך בלאו הכי, מעידות על סגנון פארודי. לפיכך ניתן להגדיר את תירו בפסנתרן כחלוץ בזרם הניאו נואר, זרם פילם נואר מודרניים בעלי גישה מורכבת כלפי הז'אנר, כגון צ'יינה-טאון של רומן פולנסקי. ההתייחסות רפלקסיבית לז'אנר היא מאפיין מובהק של תנועת הגל החדש הצרפתי, והיא מאפיינת סרטים רבים בזרם, בסגנון ז'אן-לוק גודאר (מיוזיקל) או הקצב של קלוד שברול (מותחן).
קישורים חיצוניים עריכה
- קובץ:2021 Facebook icon.svg תירו בפסנתרן, ברשת החברתית פייסבוק
- קובץ:X logo 2023.svg תירו בפסנתרן, ברשת החברתית X (טוויטר)
- קובץ:Telegram logo.svg תירו בפסנתרן, ביישום טלגרם
- קובץ:Instagram logo 2016.svg תירו בפסנתרן, ברשת החברתית אינסטגרם
- קובץ:טיקטוק.png תירו בפסנתרן, ברשת החברתית טיקטוק
- קובץ:VK.com-logo.svg תירו בפסנתרן, ברשת החברתית VK
- קובץ:Linkedin.svg תירו בפסנתרן, ברשת החברתית LinkedIn
- קובץ:Linkedin.svg תירו בפסנתרן, ברשת החברתית LinkedIn
- קובץ:YouTube full-color icon (2017).svg תירו בפסנתרן, סרטונים בערוץ היוטיוב
- קובץ:Twitch logo 2019.svg תירו בפסנתרן, ערוץ באתר Twitch.tv
- קובץ:Vimeo Logo.svg תירו בפסנתרן, סרטונים באתר Vimeo
- קובץ:Rss-feed.svg [%7B%7B%23property%3AP1581%7D%7D תירו בפסנתרן], הבלוג הרשמי
- קובץ:Goodreads logo 2025.svg תירו בפסנתרן, ברשת החברתית Goodreads
- קובץ:Flickr wordmark.svg תירו בפסנתרן, באתר פליקר
- קובץ:Reddit logo 2023.svg תירו בפסנתרן, באתר רדיט
- קובץ:Pinterest-logo.png תירו בפסנתרן, באתר פינטרסט
- קובץ:IMDB Logo 2016.svg "תירו בפסנתרן", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- קובץ:Netflix 2015 logo.svg "תירו בפסנתרן", באתר נטפליקס
- קובץ:Logo AllMovie.svg "תירו בפסנתרן", באתר AllMovie (באנגלית)
- קובץ:Rotten Tomatoes logo.svg "תירו בפסנתרן", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- קובץ:Box Office Mojo Neto Logo.png "תירו בפסנתרן", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- "תירו בפסנתרן", באתר ספר הקולנוע הישראלי
- קובץ:Metacritic logo Roundel.svg "תירו בפסנתרן", באתר Metacritic (באנגלית)
- "תירו בפסנתרן", באתר אידיבי
- "תירו בפסנתרן", באתר סרט
- "תירו בפסנתרן", תסריט הסרט באתר Scripts.com (באנגלית)
- "תירו בפסנתרן", באתר דיסני+ סרטים (באנגלית)
- "תירו בפסנתרן", באתר דיסני+ סדרות (באנגלית)
- "תירו בפסנתרן", באתר Prime Video (באנגלית)
- "תירו בפסנתרן", באתר HBO Max (באנגלית)
- "תירו בפסנתרן", באתר Hulu סרטים (באנגלית)
- "תירו בפסנתרן", באתר Hulu סדרות (באנגלית)
- קובץ:Kinopoisk colored logo (2021-present).svg "תירו בפסנתרן", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- קובץ:YouTube play button icon (2013–2017).svg "תירו בפסנתרן", סרטונים בערוץ היוטיוב
- "תירו בפסנתרן", במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- קטע קול "תירו בפסנתרן: המשחק של שארל אזנבור לא נופל משירתו": פודקאסט להאזנה של תוכנית הרדיו "פסטיבל כאן", בהגשת דני מוג'ה ויונתן גת