שלמה נקוה

שלמה נקוה

שלמה (מומו) נקוה זוכה אות הנשיא למתנדב
שלמה (מומו) נקוה זוכה אות הנשיא למתנדב
לידה	1954
פטירה	20 במאי 2026 (בגיל 72 בערך)
מדינה
מאזן מדליות מתחרה עבור המשחקים הפאראלימפיים זהב ארנהם 1980 כדורסל

שלמה (מומו) נקוה (1954 – 20 במאי 2026) היה פעיל חברתי ישראלי, מייסד ויו"ר ארגון נכי ישראל, שחקן עבר בנבחרת ישראל בכדורסל כיסאות גלגלים, אלוף פאראלימפי (ארנהם 1980), ואחת מהדמויות הבולטות והמשפיעות במאבק הציבורי לקידום זכויות אנשים עם מוגבלות בישראל מאז סוף שנות ה־90. זוכה אות הנשיא למתנדב.

ביוגרפיה

שלמה נקוה נולד וגדל בשכונת יד אליהו בתל אביב למשפחה קשת יום שסבלה מעוני. בגיל ארבעה חודשים הפך לילד נכה כתוצאה מכך שלקה בנגיף פוליו כחלק מגל ההתפרצות שאירע בישראל בשנות ה־50, והפך לאדם עם מוגבלות פיזית קשה. ילדותו עברה עליו בצל ניתוחים רבים, אשפוזים ממושכים ושנות שיקום בבתי חולים, לצד התמודדות יומיומית עם עוני ומצוקה משפחתית.

אביו, דוד נקוה, היה לוחם בבריגדה היהודית במהלך מלחמת העולם השנייה, ונפל בשבי הגרמני, שם שהה כארבע שנים. אימו, ציפורה, עבדה בעבודות ניקיון ובהנקת תינוקות לפרנסת המשפחה. לשלמה אח נכה, וחמישה מאחיו נפטרו ממחלות. את רוב שנות ילדותו עשה בבתי חולים בעקבות ניתוחים רבים שעבר. הוא למד בבית הספר "תקומה" שהיה מיועד לנכי פוליו באותה העת. בגיל 13 החל לעבוד עם אימו ואחיו, ועזר להם בתחנה המרכזית במכירת ירקות, במכירת בייגלה בעזרת תלת אופן ובמכירת אבטיחים על גבי עגלה וסוס. בגיל 18 החל להסיע אומנים להופעות (צביקה פיק, הגשש החיוור, ששי קשת, יונה אליאן, אריה מוסקונה) ועסק בסחר עודפים. הוא עבד עם המפיק מנחם גולן בסרט "מבצע יונתן", ב"אבו אל בנאת" עם שייקה אופיר וב"שלאגר" עם הגשש החיוור.

נקוה ייסד את ארגון נכי ישראל והוביל את ציבור הנכים למאבק אשר במסגרתו התחולל שינוי משמעותי בזכויות הנכים. שימש כיו"ר ארגון נכי ישראל.

פעילות ספורטיבית

שנה לאחר נישואיו הגיע נקוה לראשונה למועדון הספורט 'ספיבק' ברמת גן, שם נחשף למשחק כדורסל בכיסאות גלגלים. כעבור שנה של אימונים מפרכים בוקר ולילה, שישה ימים בשבוע, נבחר לייצג את ישראל במסגרת נבחרת העתודה בטורניר בין לאומי במשחקי סטוק מנדוויל באנגליה. לאור הצטיינותו צורף בשנת 1980 לנבחרת הבוגרת של ישראל, עמה יצא למשחקים הפאראלימפיים ארנהם (1980) בהולנד וזכה במדליית זהב פאראלימפית. הופיע עם הנבחרת גם במשחקים הפאראלימפיים ניו יורק וסטוק מנדוויל (1984).

לאחר פרישתו מפעילות ספורטיבית תחרותית, המשיך לפעול לקידום ספורט הנכים בישראל, הן כמעודד והן כמוביל תפיסה הרואה בספורט כלי לשיקום, העצמה ושילוב חברתי.

הקמת ארגון נכי ישראל ומאבק הנכים

בשנת 1998 היה נקוה ממייסדי עמותת "נכים דורשים שוויון", יחד עם משה בסעד, אשר שמה שונה בהמשך לארגון נכי ישראל – הבית של כולנו. בשנת 1999 עמד נקוה בחזית מאבק הנכים – מאבק ציבורי רחב היקף שכלל הפגנות המוניות, חסימות כבישים ושביתות, אשר נועד להציף את מצוקת הקיום של אנשים עם מוגבלות בישראל. המאבק זכה לחשיפה ציבורית ותקשורתית נרחבת, והוביל לשינויים מהותיים במדיניות המדינה, לרבות העלאת קצבאות, חקיקה בתחום השוויון והנגישות, והכרה ציבורית רחבה בזכויות אנשים עם מוגבלות. בנוסף, הייתה לנקוה חשיבות רבה בחקיקת חוקים שונים כמו: חוק שוויון לאנשים עם מוגבלויות, חוק השילוב, חוק הנת"צים, חוק פיצוי לנפגעי הפוליו, חוק העסקת אנשים עם מוגבלות ושורה ארוכה של תקנות ושינוי חוקים לטובת ציבור האנשים עם מוגבלות. נקוה שימש כיועץ בכיר לשרי תחבורה בנושא אנשים עם מוגבלות, והביא לשינוי בחשיבה ובתודעת הציבור לצורכי האנשים עם מוגבלות. הוא סייע לחברות עסקיות בהעסקת עובדים עם מוגבלות, פעל לגיוס נכים לצבא ועודד נכים להתנדב למשטרה ולכוחות הביטחון. נוסף לכך, מונה נקוה לעמוד בראש הפורום הלאומי לקידום ספורט נכים, במסגרת הנציבות לשוויון זכויות לבעלי מוגבלות במשרד המשפטים. מאז ועד מותו שימש נקוה כיושב־ראש ארגון נכי ישראל, ופעל לקידום מדיניות של שילוב, כבוד, עצמאות והכרה מלאה באנשים עם מוגבלות כאזרחים שווי זכויות.

המגזין החברתי "הארגון"

בשנת 2008 יזם נקוה את הקמתו והוצאתו לאור של המגזין החברתי של ציבור הנכים "הארגון" – מגזין ייחודי וראשון מסוגו בישראל, המיועד לציבור האנשים עם מוגבלות ולחברה הישראלית כולה. המגזין הוקם מתוך תפיסה ערכית שלפיה שינוי חברתי עמוק מחייב לא רק חקיקה ומאבק ציבורי, אלא גם יצירת שיח תקשורתי רחב, מתמשך ומשפיע, המעניק קול, נראות ולגיטימציה לאנשים עם מוגבלות.

המגזין מופק ומופץ בעשרות אלפי עותקים מודפסים מדי גיליון, לצד מהדורה דיגיטלית נגישה, ומופץ בין היתר למוסדות ציבור, מקבלי החלטות, חברי כנסת, משרדי ממשלה, אנשי עסקים, רשויות מקומיות, ארגונים חברתיים, חברות עסקיות, מוסדות חינוך, בתי חולים, מרכזי שיקום ולציבור הרחב. בכך הפך המגזין לפלטפורמה תקשורתית־חברתית מרכזית, המהווה גשר בין ציבור האנשים עם מוגבלות לבין מוקדי ההשפעה במדינה.

תוכני המגזין עוסקים במגוון רחב של נושאים הנוגעים לחיי היום־יום של אנשים עם מוגבלות ולמעמדם בחברה הישראלית, ובהם: זכויות אנשים עם מוגבלות, נגישות במרחב הציבורי והפרטי, שילוב חברתי ותעסוקתי, חינוך והשכלה, ספורט נכים וספורט פראלימפי, תרבות ואמנות, יוזמות קהילתיות, טכנולוגיות מסייעות, וכן סקירת חקיקה, פסיקה ומדיניות ציבורית הרלוונטיות לתחום.

לצד העיסוק בסוגיות ציבוריות ומערכתיות, מעניק המגזין במה רחבה לסיפורים אישיים מעוררי השראה של אנשים עם מוגבלות מכל רחבי הארץ – סיפורי התמודדות, הצלחה, יזמות, עשייה חברתית והשתלבות בחברה. סיפורים אלה מוצגים מתוך גישה המכבדת את המרואיינים ואינה מנציחה תפיסות של רחמים או מסכנות, אלא מדגישה חוסן, יכולת, ערך אנושי ושוויון.

מגזין "הארגון" שימש לאורך השנים כלי מרכזי בעיצוב השיח הציבורי בישראל סביב אנשים עם מוגבלות, והיה במה לדיון ציבורי פתוח בנושאים שבעבר זכו לחשיפה מוגבלת בלבד. באמצעות כתבות תחקיר, ראיונות עומק, טורי דעה וסקירות מקצועיות, תרם המגזין להעלאת מודעות ציבורית רחבה, להשפעה על סדר היום הציבורי ולחיזוק מעמדם של אנשים עם מוגבלות כשחקנים פעילים בזירה החברתית והאזרחית.

בנוסף, המגזין שימש לאורך השנים פלטפורמה להשפעה על מקבלי החלטות, אנשי ציבור, רגולטורים, גופים ממשלתיים וגורמים במגזר העסקי והחברתי. פרסומים במגזין הובילו, במקרים רבים, להעלאת סוגיות לדיון ציבורי, לקידום יוזמות חקיקה, לשיפור נגישות במוסדות שונים ולהעמקת שיתופי פעולה בין ארגון נכי ישראל לבין גופים ציבוריים ופרטיים.

המגזין מופק במסגרת פעילותו של ארגון נכי ישראל ומשקף את חזונו לשילוב מלא, שוויוני ומכבד של אנשים עם מוגבלות בכל תחומי החיים. לאורך שנות פעילותו נחשב "הארגון" לאחד מכלי הביטוי המרכזיים של ציבור האנשים עם מוגבלות בישראל ולמרכיב משמעותי בפעילות ההסברתית, החברתית והציבורית של הארגון.

ספרו "החיים על רגל אחת"

בשנת 2010 פרסם נקוה את ספרו האוטוביוגרפי "החיים על רגל אחת" – ספר זיכרונות רחב־יריעה המתאר את סיפור חייו האישי והציבורי, ומשמש עדות חברתית־היסטורית לחוויית החיים של אדם עם מוגבלות בישראל לאורך עשרות שנים.

הספר פורס את מסלול חייו של נקוה מילדותו בשכונת יד אליהו בתל אביב, דרך התמודדותו עם מחלת הפוליו בה לקה כתינוק, שנות אשפוז ממושכות בבתי חולים, ניתוחים וטיפולי שיקום, ועד להתבגרותו, הקמת משפחתו ופעילותו הציבורית ארוכת השנים למען זכויות אנשים עם מוגבלות.

בין הנושאים המרכזיים בהם עוסק הספר: חוויית העוני והמצוקה הכלכלית במשפחה מרובת ילדים, דמותם והשפעתם של הוריו – אב שורד שבי ממלחמת העולם השנייה ואם שנשאה לבדה בעול הפרנסה והטיפול – תחושת השוליות החברתית, מאבקי זהות ודימוי עצמי, וההתמודדות היומיומית עם מגבלות פיזיות ונפשיות במציאות חברתית שאינה נגישה ואינה מותאמת.

מעבר לממד האישי, הספר עוסק בהיבטים ערכיים ורוחניים, ובהם שאלות של אמונה, אחריות חברתית, כבוד האדם, סולידריות משפחתית וקהילתית, ויכולת ההתמדה והמאבק גם אל מול מציאות קשה ומתמשכת. נקוה מתאר כיצד חוויות חייו האישיות עיצבו את תפיסת עולמו החברתית והובילו אותו לפעילות ציבורית רחבת היקף למען אנשים עם מוגבלות ואוכלוסיות מוחלשות.

"החיים על רגל אחת" זכה להד ציבורי ונחשב בעיני חוקרים, אנשי חינוך ופעילים חברתיים למסמך חשוב בהבנת ההיסטוריה החברתית של אנשים עם מוגבלות בישראל. הספר משמש כלי חינוכי והסברתי להגברת מודעות ציבורית לנושאי נגישות, שוויון זכויות והכלה, ונעשה בו שימוש במסגרות חינוכיות, אקדמיות וציבוריות, לרבות הרצאות, ימי עיון ודיונים חברתיים.

באמצעות סיפור חייו האישי, הספר מציג את המאבק הפרטי כחלק ממאבק קולקטיבי רחב יותר, ומדגיש את תרומתם של אנשים עם מוגבלות לחברה הישראלית. בכך, הוא מהווה נדבך נוסף בפעילותו של נקוה לשינוי השיח הציבורי סביב מוגבלות – משיח של רחמים וחסד לשיח של זכויות, שותפות ואחריות חברתית.

תארים והוקרה

אות הנשיא למתנדב – בשנת תשס"ו זכה נקוה באות הנשיא למתנדב כהוקרה על פעילות ציבורית, חברתית והתנדבותית רבת־שנים למען ציבור האנשים עם מוגבלות והשכבות המוחלשות בישראל.

האות הוענק לנקוה במסגרת טקס ממלכתי רשמי שנערך בגינת משכן הנשיא בירושלים, בנוכחות נשיא המדינה, נבחרי ציבור, נציגי ארגונים חברתיים, משפחות מקבלי האות ומוזמנים נוספים. הטקס נועד להוקיר אזרחים וארגונים אשר פעלו לאורך שנים מתוך שליחות ציבורית, תרומה יוצאת דופן לחברה הישראלית ומחויבות עמוקה לערכי ערבות הדדית, שוויון וכבוד האדם.

הענקת האות לנקוה שיקפה הכרה ממלכתית רחבה בתרומתו הייחודית למאבק לקידום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות בישראל, בהובלת מאבקי הנכים בסוף שנות ה־90, בהקמת ארגון נכי ישראל ובהנהגתו לאורך שנים, וכן בפעילות מתמשכת לשילוב אנשים עם מוגבלות בחברה, בתעסוקה, בשירות הציבורי, בספורט ובחיים האזרחיים.

בנימוקי הבחירה הודגש כי פעילותו של נקוה חורגת מהתנדבות נקודתית, ומשקפת מפעל חיים של עשייה ציבורית רחבת היקף, הכוללת ליווי אישי של אנשים עם מוגבלות, ייזום מאבקים אזרחיים, השפעה על חקיקה ותקנות, קידום נגישות ושוויון זכויות, והובלת שינוי תודעתי ביחס ליכולתם, תרומתם ומקומם של אנשים עם מוגבלות בחברה הישראלית.

אות הנשיא למתנדב, הנחשב לאחת מהאותות האזרחיים היוקרתיים בישראל, מוענק מדי שנה למספר מצומצם של מקבלי אות, ונועד לשמש מעין הוקרה על מפעל חיים התנדבותי. זכייתו של נקוה באות נתפסת כציון דרך משמעותי לא רק בפועלו האישי, אלא גם כהכרה סמלית בציבור האנשים עם מוגבלות ובמאבקם לשוויון, כבוד והשתלבות מלאה בחברה.

חיים אישיים

נקוה היה נשוי לדבורה עד לפטירתו, ולהם שלושה ילדים ונכדים. הוא חי בישראל והמשיך בפעילות ציבורית וחברתית גם בעשורים המאוחרים לחייו.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שלמה נקוה בוויקישיתוף

• המגזין החברתי "הארגון"
• אות הנשיא למתנדב תשס"ו מוענק לשלמה (מומו) נקוה על פעילות מסורה ומגוּונת למען נכים ואוכלוסיות חלשות בישראל
• יזהר קישון, מייסד ארגון נכי ישראל: צריך לתת כח למוגבלים, באתר מאקו, 10 בדצמבר 2008
• זוכה אות הנשיא למתנדב באתר המועצה הלאומית לתנדבות בישראל.
• חוצה ישראל עם רינו צרור - שלמה (מומו) נקוה "החיים על רגל אחת"
• סרט "גלגלי הצדק" - הפגנת הנכים - לוחם למען זכויות הנכים והחברה בישראל
• חדר החדשות - גלגלים ברשת - רדיו ללא מגבלות
• דניאל גנון, ‏יו"ר ארגון נכי ישראל: די לפסטיבלי המסכנות של הנכים, באתר "סרוגים", 23 בינואר 2011
• אילנה שטוטלנד, ‏יוזמה חדשה לשילוב בעלי מוגבלויות גם בפרסומות, באתר מעריב אונליין, 3 בדצמבר 2017