Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

יונה אליאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
פירוש נוסף ערך זה עוסק בשחקנית ישראלית. אם התכוונתם לרופא שהשתתף במבצע ללכידתו של אדולף אייכמן, ראו יונה אליאן (רופא).
יונה אליאן-קשת
אליאן ב-2010
אליאן ב-2010
שם לידה יונה גליצקי
השכלה אוניברסיטת תל אביב
תקופת פעילות מ-1971
עיסוק שחקנית
בן זוג ששי קשת (1973-)
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
קובץ:שלח ויונה אליאן מרץ 1982 החורף האחרון צילום יוני המנחם.jpg
יונה אליאן וריקי שלח על סט הסרט "החורף האחרון", מרץ 1982

יונה אליאן-קשת (נולדה ב-31 במרץ 1950) היא שחקנית ישראלית. כלת פרס התיאטרון הישראלי ופרס אמ"י על מפעל חיים[1]. החל מ-2022 מכהנת כיו"ר אמ"י - איגוד אמני ישראל.

אליאן בצילומי הסרט תיק ירושלים, 1971
אליאן בצילומי הסרט "תיק ירושלים", 1971
קובץ:Yona eliyan1.jpg
אליאן בראשית שנות ה-90

ביוגרפיה עריכה

אליאן נולדה בשם יונה בלה גליצקי ביפו להורים יוצאי פולין, ניצולי שואה, ששהו אחרי המלחמה במחנה עקורים בגרמניה; הם עלו לישראל במהלך מלחמת העצמאות[2]. אביה, שאיבד את רוב משפחתו בשואה, גויס ללחימה במלחמת השחרור מייד עם עלייתם ארצה, נפצע ואחר כך עבד כנהג מונית. אימה הגיעה לישראל עם סבה וסבתה שהתגוררו עימם, והיא דיברה פולנית לפני שלמדה עברית[2].

את תחילת דרכה בעולם התיאטרון עשתה בחוג דרמה בבית ספרה, תיכון עירוני ז בתל אביב. אחרי שירותה הצבאי נרשמה ללימודי תיאטרון ופסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ובמקביל היא עבדה כדיילת קרקע בחברת אל על. ב-1971, כשהחלה לשחק בתיאטרון הקאמרי, התבקשה לעברת את שמה; היא שינתה את שם משפחתה מגליצקי לאליאן, בהשראת ילדה בשם זה שפגשה במהלך עבודתה כדיילת[2].

קריירה מקצועית עריכה

ב-1971, במהלך לימודיה באוניברסיטה, הציע לה השחקן והבמאי עודד תאומי (שלימד בחוג לתיאטרון) לשחק לצידו במחזה "ביוגרפיה", שהועלתה על בימת התיאטרון הקאמרי[2]; הבכורה נערכה באפריל 1971[3]. בהמשך שיחקה במחזה "יום אחד מתעוררים", גם הוא בבימויו של תאומי. בנוסף, באותה שנה קיבלה שני תפקידי משנה בסרטים "שבע פעמים ביום" ו"תיק ירושלים"[4]. בהמשך אותה שנה נבחרה להחליף את דליה פרידלנד בהצגת "בוטיק השקרים".[5] פריצתה הגדולה לקהל הרחב הייתה כעבור שנה, בסרט קולנוע בשם "נורית" מאת הבמאי ג'ורג' עובדיה, לצידו של ששי קשת[6].

אליאן הופיעה בהצגות רבות של התיאטרון הקאמרי, הבימה, תיאטרון חיפה, תיאטרון באר שבע, ובשנות האלפיים נמנתה עם סגל שחקני תיאטרון בית ליסין. היא הרבתה לשתף פעולה על הבמה עם השחקן ששון גבאי ועם המחזאית גורן אגמון. כמו כן העלתה עם בעלה, ששי קשת, את תוכנית הבידור "נוסטלגיה זה לא מה שהיה".

בשנות ה-70 וה-80 נחשבה אליאן גם ככוכבת קולנוע ישראלי. היא שיחקה בסרטים "הצד השני" (בבימויו של ברוך דינר)[7], "נורית", "תיק ירושלים", "קוראים לי שמיל", "שלושה ואחת", "יהיה טוב סלומוניקו", "יהלומים", "רחוב 60", "יופי של צרות!", "בוא נפוצץ מיליון", "החורף האחרון", "כאסח", "בובה", "תלווה לי את אשתך", "האיטלקים באים", "כיכר החלומות", ועוד.

בטלוויזיה השתתפה אליאן בשנות השמונים בתוכנית הילדים "שלוש ארבע חמש וחצי", של הערוץ הראשון לצד בעלה ששי קשת, והנחתה את המגזינים "משהו מהסרטים", "סטייל", וכן את תוכנית הבוקר בערוץ 2 של טלעד.

ב-1991 הופיעה בסדרת האימה "סיפורים לשעת לילה מאוחרת" ששודרה בערוץ הראשון, שיחקה בפרק "העוזרת" גילמה את פרנסיס. כמו כן שיחקה בסדרות הטלוויזיה "משפט קסטנר", "האישה האחרת", "דבר על מקום הימצאם", "מרחב ירקון", "זינזאנה" ו"ילדות רעות", ובשנת 2011 שיחקה בסדרה "סימני שאלה" בערוץ 2 של רשת.

ב-2003 העלתה אליאן עם בעלה, ששי קשת, מופע אוטוביוגרפי משותף בפסטיבל מספרי סיפורים[8].

ב-2008 הוציאו אליאן ובעלה ששי קשת תקליטור לילדים בשם "יונה וששי ופנדה וחצי" שהוקדש כולו ליצירותיו של חיים נחמן ביאליק[9].

ב-2011 השתתפה בסרט הקולנוע "הערת שוליים"[10]. באותה שנה התארחה גם בעונה השלישית של הסדרה "החברים של נאור", ששודרה בערוץ 10; היא הופיעה "בפרק האימה", כשגילמה את מירוונה, בעלת הטירה.

בין 2011–2025 שיחקה בקומדיית מצבים בשם "סברי מרנן" בערוץ 2 של קשת (ובהמשך בקשת 12), כאם המשפחה הספרדית-מזרחית רחל חסון[11].

מאז 2017 אליאן מופיעה במופע בידור ביחד עם ששי קשת, לרגל 45 שנות נישואיהם, בשם "עדיין נשואים?", בניהול מוזיקלי של בנם אריאל.

ב-2023 השתתפה בסדרה "יהלומים" בנטפליקס[12].

הנחתה פעמים רבות טקסים רשמיים, לרבות טקס הענקת פרסי ישראל וטקסי יום הזיכרון.

פרסים עריכה

חיים אישיים עריכה

בנעוריה הייתה חברתו של חיים רמון איתו גדלה יחד ביפו, ואף למדו באותו בית ספר תיכון[17].

ב-1972, בסט צילומי הסרט "נורית", הכירה אליאן את השחקן והזמר ששי קשת ובינואר 1973 השניים נישאו בחתונה מתוקשרת, רבת משתתפים[18]. לזוג שני ילדים, והם מתגוררים ביפו.

בנה, אריאל קשת-אליאן, הוא מוזיקאי ומפיק מוזיקלי שניגן במשך תקופה על קלידים בלהקת "בוטן מתוק בקרקס"; חבר להקת הבלוז "פול טראנק", והיה בן זוגה של הזמרת גל דה פז[19]. בתה, מאי קשת היא שחקנית[20] הנשואה לתסריטאי והבמאי טל רוזנטל (בנו של מיקי רוזנטל)[21].

הצגות תיאטרון בהן השתתפה עריכה

פילמוגרפיה עריכה

סרטי קולנוע

טלוויזיה

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יונה אליאן

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 דני סנדרסון, גידי גוב, שלמה ארצי ואחרים: הוכרזו זוכי פרס איגוד אמ"י למפעל חיים, באתר ynet, 14 באוקטובר 2021
  2. ^ 1 2 3 4 שרית ישי לוי, "לא טוב למות בעד ארצנו" השחקנית יונה אליאן מספרת על ילדותה ביפו , "העולם הזה", גיליון 2445 מ-11 ביולי 1984, עמוד 28
  3. ^ אורי קיסרי, ביוגרפיה - מה אנוש כי תזכירנו, מעריב, 30 באפריל 1971
  4. ^ כרטיס הביקור של יונה, מעריב, 24 בספטמבר 1971
  5. ^ הצגות ומחזמרים בתיאטרון המסחרי – יואל זילברג – Joel Silberg
  6. ^ פותתה, נעזבה וגם התעוורה, "העולם הזה", גיליון 1824 מ-16 באוגוסט 1972, עמוד 35
  7. ^ הצד האחורי של הצד השני, "העולם הזה", גיליון 1851 מ-21 בפברואר 1973, עמוד 24
  8. ^ ציפי שוחט, מופע אישי ליונה אליאן וששי קשת בפסטיבל מספרי סיפורים, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2003
  9. ^ עכבר העיר, יונה וששי שרים ביאליק, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2007
  10. ^ אורון שמיר, עכבר העיר, "הערת שוליים": עוצמה מטלטלת ומבלבלת, באתר הארץ, 2 ביוני 2011
  11. ^ זיו יצחקי, עכבר העיר, סברי מרנן: מצחיקה במקומות הלא נכונים, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2011נירית אנדרמן, אחרי 13 שנים ו-323 פרקים: "סברי מרנן" יורדת מהמסך, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2024
  12. ^ שני ליטמן, "יהלומים" נראית מיליון קראט, אבל משהו בכל זאת חסר, באתר הארץ, 23 באפריל 2023
  13. ^ 'כינור דוד': לא עוד בורקאם, כותרת ראשית, 14 במרץ 1984
  14. ^ עכבר העיר, אליאן וגבאי - שחקני השנה של בית ליסין, באתר הארץ, 15 ביוני 2008
  15. ^ מיכל פלטי, פרס קלצ'קין ליונה אליאן, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2008
  16. ^ מנחה נופה, עכבר העיר, טקס פרסי התיאטרון 2016: בילי שוורץ הוא הזוכה הגדול, באתר הארץ, 20 במאי 2016
  17. ^ לילי אגניסקי, מי זה בכלל חיים רמון, חדשות, 1 במרץ 1989
  18. ^ חתונת השנה - 700 אורחים בחתונה של ששי קשת ויונה אליאן, "העולם הזה", גיליון 1846 מ-17 בינואר 1973, עמוד 21
  19. ^ דורון גל, בלוז דה פז, באתר מאקו, 25 בינואר 2010
  20. ^ איה חיות, מאי קשת: "בהתחלה אמא ואבא נעלבו שהסתרתי את זהותם", באתר הארץ, 11 במרץ 2020
  21. ^ האירוע המרגש של ששי קשת ויונה אליאן, באתר מעריב אונליין, 29 בספטמבר 2021


הקודם:
2014 - חנן שניר 		פרס התיאטרון הישראלי - פרס מפעל חיים
2015 - יונה אליאן 		הבא:
2016 - גדי יגיל
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=יונה_אליאן&oldid=67844"