רחבעם עמיר

רחבעם עמיר (זבלודובסקי)

רחבעם עמיר ציר ישראל בפולין, 1959
רחבעם עמיר ציר ישראל בפולין, 1959
לידה	1 בינואר 1916 ווילנה, ליטא, האימפריה הרוסית
פטירה	4 באפריל 2013 (בגיל 97)
תאריך עלייה	1935
שירות צבאי
השתייכות	קובץ:Hahaganah.png ההגנה, הצבא הבריטי, קובץ:Badge of the Israeli Defense Forces 2022 version.svg צה"ל
דרגה	רב-סרן  רב-סרן
תפקידים נוספים
שגריר, בכיר במשרד החוץ

קובץ:Rehavam.jpg

רחבעם עמיר במדי הצבא הבריטי, עם כנפי הצניחה ותג ה-Palestine

רחבעם עמיר (זבלודובסקי; 1 בינואר 1916 – 4 באפריל 2013) היה מצנחני היישוב, שגריר, ראש הטקס, ובכיר במשרד החוץ.

קורות חיים

השנים הראשונות

רחבעם עמיר נולד ב-1916 בווילנה שבליטא (אז באימפריה הרוסית), למלכה וליצחק-אליעזר זבלודובסקי. ספג בבית הוריו חינוך ציוני. כילד למד בבית הספר "תרבות", ולאחר מכן המשיך לימודיו בסמינר למורים במשך כשנה.

ב-1935 עלה עמיר לארץ ישראל באמצעות סרטיפיקט שהשיג לו דודו, המשורר קדיש יהודה סילמן. עמיר הגיע לבית הכרם, מקום מגוריו של הדוד, ושם סיים את לימודיו בסמינר בית הכרם בניהולו של בן-ציון דינור. עם תום הכשרתו עבר עמיר ליבנאל, ללמד בבית הספר. שם פגש במי שלימים תהיה אשתו, אביטל לבית ברנדשטטר, ב-1939 עזב לתל אביב, ללמד בבית הספר "גרץ".

השירות בהגנה

שירותו של עמיר בהגנה החל בהשתתפותו בקורס אלחוט, שנערך באיילת השחר בסוף שנת 1936. בהמשך שימש כנציג המקשר בין יבנאל למטה ההגנה. לאחר שעבר לתל אביב ב-1941, הוצע לעמיר לפקד על קורס בביתני התערוכה של "יריד המזרח" בתל אביב לאנשי "הרשת של משה דיין". בקורס ניתנה הדרכה מקצועית באלחוט על ידי מדריך האלחוט פרץ רוזנברג ומדריכים נוספים. לאחר סיום הקורס בסוף קיץ 1941, הוזמן עמיר לביתו של מפקד ה"הגנה", אליהו גולומב. שם נודע לו לראשונה על האפשרות להישלח אל מעבר לקווי האויב: הוא נשאל אם היה מוכן לצאת בשליחות ה"הגנה", בתור חייל בצבא הבריטי, בניסיון להגיע אל אחת מהקהילות היהודיות באירופה הכבושה, לא במסגרת יחידה צבאית רגילה, אלא כ"בודד", בידיעה ברורה על הסכנות הכרוכות בכך. היעד ושאר פרטי המשימה עוד לא היו ידועים. עמיר נתן את הסכמתו לכך.

בחורף 1941 נשלח למטה הכללי הבריטי בקהיר. הוצע לו להקים שם בית ספר לאלחוט, שחניכיו מתנדבים יוגוסלבים מאזור סלובניה, שנפלו לידי הבריטים במדבר המערבי. גם מפקדיו ב"הגנה", אליהו גולומב וראובן שילוח, תמכו ברעיון. לכן חזר לקהיר בפברואר 1942 לפקד על הקורס, ובמקביל, לקבל הכשרה נוספת לקראת היציאה לשליחות. בין היתר השתתף גם בקורס צניחה, שיועד לסוכנים אשר התנדבו לצנוח מאחורי קווי האויב, ושנוהל על ידי ה-ISLD הבריטי (Inter Service Liason Department).

אחרי עיכובים בהוצאת תוכנית השליחות אל הפועל, באוקטובר 1943, כחודש לאחר נישואיו, ניתנה הפקודה לצאת לדרך, ועמיר עלה על אנייה מאלכסנדריה לבארי, איטליה. באיטליה יצר קשר עם מפקדי יחידות מארץ-ישראל שחנו בעיר סלרנו, על גבול שטח בעלות הברית, והעביר להם סכום כסף מן הסוכנות היהודית. לאחר מכן חזר לבארי, ומשם בספינת טורפדו מהירה הגיע לאי ויס, אשר היה בשליטת הפרטיזנים של טיטו. מטרת השליחות באי הייתה להצטרף לנציג ה-ISLD במקום, ולהקים קשר ישיר עם המטה בבארי. במהלך השהייה באי יצר קשר עם כוחות שונים שעברו בו, ביניהם עם מתנדבים ארץ-ישראלים. בנוסף, פגש בפליטים יהודים שהוברחו בידי הפרטיזנים לאי. לפליטים אלה העביר את הידיעה על חיילים מארץ ישראל באירופה, ועל מחנות הפליטים שהוקמו בדרום איטליה המשוחררת, ושטופלו בידי חיילים ארץ-ישראלים.

בפסח 1944 חזר עמיר לבארי לקראת יציאתו לשליחות המקורית, שם גם מונה לקצין בדרגת סגן. בלילה שבין ה-12–13 במאי 1944 הוצנח לשטח באזור ליובליאנה, סלובניה, שהיה בשליטת הפרטיזנים. משימתו שם כללה: גילוי עקבות משלחת בריטית שהוצנחה לאזור ושעקבותיה אבדו; טיפול בשכלול שיטות הקשר בין המטה של הפרטיזנים, ואימון הפרטיזנים בשיטות תקשורת והצפנה; קיום קשר אלחוט עצמאי עם המטה בבארי; וגילוי עקבות יהודים. הוא שהה בשטח מספר חודשים, שבמהלכם טס חזרה לבארי לשלושה שבועות, ושב לשטח עם אספקה וציוד קשר חדש. בשלהי 1944, לאחר 3 גיחות מעבר לקווי האויב, חזר עמיר לחופשת מולדת בארץ-ישראל.

השנים שאחרי מלחמת העולם השנייה

עם חזרת עמיר לארץ הוחלט כי יישאר בש"י, שירות הידיעות של "ההגנה". הוא שירת בתחילה בתל אביב, ולאחר מכן בחיפה, כמקשר בין העיתונאים הזרים ל"הגנה". במקביל ניהל את המכינות של בית הספר הריאלי. בהמשך היה במטה ההגנה בעיר התחתית של חיפה, ועם קום המדינה מונה למושל הצבאי של עכו והגליל המערבי בדרגת רב-סרן. פרש מהתפקיד ומצה"ל בינואר 1950.

משרד החוץ ומשרד ראש הממשלה

קובץ:ביקור בגין בקהיר 5.jpg

רחבעם עמיר (מימין למובארכ) בעת ביקורו של ראש הממשלה מנחם בגין בקהיר, אפריל 1979

עמיר התחיל את דרכו במשרד החוץ בתפקיד מנהל "מנג"ן".^{[דרושה הבהרה]} בין היתר היה אחראי על מבצע העברת המשרד לירושלים.

בשנת 1953 מונה לקונסול כללי בשגרירות ישראל בלונדון. עמיר שירת בלונדון כחמש שנים, בתקופה בה בין היתר התרחש מבצע קדש, שבוצע בשיתוף פעולה עם הבריטים.

בסוף 1958 נשלח עמיר לפולין, עמה היו לישראל באותה העת יחסי צירות בלבד, והתמנה לציר ישראל בפולין. היה זה בתקופה בה העדויות על השואה החלו לחלחל ואתרי ההשמדה בפולין עוד לא הוכרו. בתקופה זו פתח נשיא פולין, ולדיסלב גומולקה, את גבולות המדינה ליציאה עבור יהודי פולין, במה שכונה "עליית גומולקה".

לאחר שלוש שנים בפולין חזר עמיר לישראל. הוא עבד במשרד החוץ בתפקידים שונים, ואחר כך עבר למשרד ראש הממשלה, כיועץ לענייני ערבים לדוד בן-גוריון ובהמשך ללוי אשכול. עם תום תפקיד זה עבר לנהל את המחלקה לחינוך יהודי בגולה בסוכנות היהודית.

ב-1967, לאחר מלחמת ששת הימים, שב עמיר למשרד החוץ ומונה לתפקיד קונסול כללי בניו יורק, שאותו מילא במשך שלוש שנים. לאחר מכן מונה כשגריר ישראל בתאילנד. מן האירועים הבולטים במהלך כהונתו הוא השתלטות ארגון הטרור "ספטמבר השחור" על בניין השגרירות בבנגקוק ולקיחת ששה מעובדיו כבני ערובה. עמיר, שלא שהה באותה העת בשגרירות, ניהל את המשא ומתן עם החוטפים, והאירוע הסתיים לאחר יממה מתוחה בשחרור החטופים ללא שימוש בכח וללא נפגעים. הדבר התאפשר בין השאר הודות להתערבותו של מלך תאילנד, ושיתוף הפעולה הנדיר עם השגריר המצרי.

בשנת 1975 שב עמיר לישראל, ומונה לראש הטקס במשרד החוץ. במסגרת תפקיד זה ניהל ביקורים רשמיים של אישים בכירים מחו"ל, ביניהם נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר, ונשיא מצרים אנואר סאדאת בביקורו בירושלים ב-1977. תפקידו האחרון במשרד החוץ היה שגריר ישראל בפינלנד, תפקיד בו כיהן כ-3 שנים.

עמיר נפטר ב-4 באפריל 2013. הוא קבור במושבה יבנאל.

מקורות

• שיחות עם אביטל ורחבעם עמיר.
• צנחני התקווה, הוצאת משרד הביטחון, התשנ"ה, 1995, עמ' 19–28.

ספרים שערך

• חלק מן הערכים על צנחנים אצל מרדכי נאור בלקסיקון כח המגן – ההגנה, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1992

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|רחבעם עמיר]] בוויקישיתוף

• רחבעם עמיר, באתר משרד החוץ
• על השתלטות ספטמבר השחור על שגרירות ישראל בתאילנד באתר TIME