רומן פון אונגרן-שטרנברג
פעולות נוספות
| קובץ:Ungern-Sternberg-1920.jpg | |
| לידה |
10 בינואר 1888 האימפריה האוסטרו-הונגרית גראץ, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
|---|---|
| הוצאה להורג |
15 בספטמבר 1921 (בגיל 33) ברית המועצות (1923–1955) נובוסיבירסק, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית |
| בת זוג | אלנה פבלובנה (ג'י) |
| עיטורים | |
| |
.svg){kind=link}
ניקולאי רוברט מקסימילאן פרייהר פון אונגרן-שטרנברג (ברוסית: Роман Фёдорович фон Унгерн-Штернбер, רוֹמָן פְיודוֹרוֹבִיץ' פוֹן אוּנְגֶרְן-שְטָרְנבֶרְג; 10 בינואר 1888 - 15 בספטמבר 1921) ידוע גם כרומן פון אונגרן-שטרנברג או בארון אונגרן, היה גנרל אנטי קומוניסטי שלחם במלחמת האזרחים הרוסית ולאחר מכן איש מלחמה עצמאי, הידוע בעיקר בהתערבותו במלחמה בין מונגוליה החיצונה לבין סין, בה רצח אלפי אנשים. פון אונגרן שהיה חלק מהמיעוט הגרמני הבלטי של האימפריה הרוסית, היה מונרכיסט אולטרה-שמרני, ששאף להחזיר את המלוכה הרוסית לאחר המהפכות הרוסיות של 1917 ולהחיות את האימפריה המונגולית לימי תפארתה תחת שלטונו של בוגד חאן (אנ'). משיכתו לבודהיזם מזרם הוג'ריאנה ואופיו האקסצנטרי, לעיתים קרובות אלים, כלפי אויביו, חייליו ואף עמיתיו הקנו לו את הכינוי "הברון המטורף" או "הברון העקוב מדם". נתיניו המונגוליים ראו בו בתקופת שלטונו את "אל המלחמה".
בפברואר 1921, בראש דיוויזיית הפרשים האסייתית, גירש פון אונגרן חיילים סיניים ממונגוליה והחזיר את כוחו המלוכני של בוגד חאן. במהלך חמישה חודשי כיבושו במונגוליה החיצונית הטיל אונגרן סדר על עיר הבירה, איך ח'ורי (כיום אולן בטאר), בפחד, הפחדה ואלימות אכזרית נגד מתנגדיו, כמו הבולשביקים, היהודים והסינים. ביוני 1921 הוא נסע למזרח סיביר כדי לתמוך בכוחות הפרטיזנים האנטי-בולשביקים וכדי לעמוד בפני פלישה משותפת של הצבא האדום-המורדים המונגוליים. פעולה זו הובילה בסופו של דבר לתבוסתו ולכידתו חודשיים לאחר מכן. הוא נפל בשבי הצבא האדום וחודש לאחר מכן הועמד למשפט על "מהפכת-נגד" בנובוניקולייבסק (כיום נובוסיבירסק). הוא נמצא אשם לאחר משפט ראווה בן שש שעות, וב-15 בספטמבר 1921 הוא הוצא להורג.
נעוריו עריכה
ניקולאי רוברט מקסימיליאן פרייהר פון אונגרן-שטרנברג נולד בגראץ שבאוסטריה ב-10 בינואר 1886 למשפחת אצולה גרמנית-בלטית. משפחת אונגרן-שטרנברג התיישבה בשטח שהוא כיום אסטוניה במהלך ימי הביניים. שפת האם של רומן פון אונגרן-שטרנברג הייתה גרמנית, אך הוא למד ודיבר שוטף בצרפתית, רוסית, אנגלית ואסטונית. אמו, סופי שרלוטה פון וימפּפן (בהמשך סופי שרלוטה פון אונגרן-שטרנברג) הייתה אשת אצולה גרמנית; אביו היה תיאודור ליאונרד רודולף פרייהר פון אונגרן שטרנברג. לרומן פון אונגרן-שטרנברג היו גם שורשים הונגריים, ובחייו המאוחרים טען כי הוא מצאצאי באטו חאן, לכאורה מנכדיו של ג'ינגיס חאן, טענה שהיוותה חלק מחלומו להחיות את האימפריה המונגולית. בשנת 1888 עברה משפחתו לטאלין שהייתה בירת מחוז אסטוניה באיפריה הרוסית, שם התגרשו הוריו.
ב-1888 עברה המשפחה לרֶווַל, היא טאלין, עיר הבירה של אסטוניה שהייתה אז חלק מהאימפריה הרוסית. הוריו התגרשו ב-1891, ואמו נישאה בשנית, ב-1893, לאציל הבלטי-גרמני אוסקר אנסלם הרמן פרייהר פון הויניגן-הואן. פון אונגרן-שטיינברג גדל באסטוניה, וביתו היה באחוזת הויניגן-הואן בג'רקוואנט, כיום ג'ארוואקאנדי, כ-73 ק"מ מדרום לטאלין, בלב היערות. בקיץ התגוררה משפחת אונגרן-שטרנברג באי דאגו, כיום היומאה, בים הבלטי; רומן נהג להתפאר בכך שהאי היה שייך למשפחתו למעלה מ-200 שנה.
כבר מגיל צעיר נודע פון אונגרן כבריון אכזרי עד כדי כך שאפילו בריונים אחרים חששו ממנו, וכמה מהורי חבריו אסרו להם לשחק עימו. פון אונגרן היה ידוע באהבתו להתאכזרות לחיות, ובגיל 12 ניסה לחנוק למוות את ינשוף המחמד של בן דודו, ללא סיבה למעט אכזריותו. פון אונגרן-שטרנברג היה גאה מאד במשפחתו העתיקה והאריסטוקרטית, ומאוחר יותר כתב שמשפחתו "מעולם לא קיבלה פקודות ממעמד הפועלים", ומרתיח ש"עובדים מלוכלכים שמעולם לא היו להם משרתים משלהם, אבל עדיין חושבים שהם יכולים לפקד" צריכים להיות בעלי דעה כלשהי על שלטון האימפריה הרוסית הגדולה. למרות שהיה גאה במוצאו הגרמני, הזדהה פון אונגרן-שטרנברג מאוד עם האימפריה הרוסית. כשנשאל האם "משפחתו התבלטה בשירות הרוסי", ענה פון אונגרן בגאווה: "שבעים ושניים הרוגים בזמן מלחמה!" פון אונגרן-שטרנברג האמין שחזרה למונרכיות באירופה אפשרית בעזרת "אנשי פרשים" - כלומר קוזאקים רוסים, בוריאטים מונגולים, טטרים, מונגולים, קירגיזים, קלמיקים וכיוצא באלה.
בשנת 1898 נכלא אביו לזמן קצר בגין הונאה. בשנת 1899 אושפז האב בבית החולים הפסיכיאטרי המקומי. בשנים 1900 עד 1902 למד פון אונגרן בגימנסיה של ניקולס הראשון ברוול, היום טאלין. רישומי בית הספר שלו מעידים על כך שהיה צעיר סורר, רע מזג, שהסתבך כל הזמן בצרות עם מוריו בגלל מריבות תכופות עם תלמידים אחרים ושבירת חוקי בית ספר אחרים כגון עישון במיטה, גידול שיער ארוך, עזיבה ללא רשות וכו', דבר שהוביל לבסוף לכך שמנהל בית הספר כתב בפברואר 1905 מכתב לאביו החורג ולאמו ולבקש שיוציאו אותו מבית הספר או שיגורש. פון אונגרן הצטרף ללחימה במזרח רוסיה במהלך מלחמת רוסיה–יפן. לא ברור אם השתתף בפעולה מבצעית נגד היפנים או שכל שהפעולות הצבאיות הסתיימו לפני הגעתו למנצ'וריה. עם זאת, ב-1913 הוענקה לו מדליית המלחמה הרוסית-יפנית.
במהלך מהפכת 1905 ברוסיה התחולל מרד עקוב מדם של איכרים אסטונים נגד האצולה הבלטית-גרמנית, שהחזיקה ברוב האדמה. איכרים ביצעו מעשי לינץ' באריסטוקרטים ושרפו את אחוזותיהם, ובין האחוזות שנשרפו הייתה ביניהם זו בג'רקוואנט שבה גדל פון אונגרן-שטרנברג. אירועים אלו היו טראומטיים עבור פון אונגרן-שטרנברג, ואיששו את אמונתו שהאיכרים האסטונים שעבדו על אדמות משפחתו היו כולם "גסים, חסרי חינוך, פראים וכועסים כל הזמן, שונאים את כולם והכל מבלי להבין מדוע".
בשנת 1906 הועבר פון אונגרן לבית הספר הצבאי פבלובסק, בסנט פטרסבורג, כצוער בדרגה רגילה. הוא הסתבר כתלמיד טוב יותר ממה שהיה בעבר, אך היה "תלמיד בינוני" במקרה הטוב. באותה תקופה פיתח פון אונגרן-שטרנברג אובססיה לתורת הנסתר ופיתח עניין בבודהיזם. בן דודו, הרוזן הרמן פון קייזרלינג, שלימים הכיר אותו היטב, כתב שהברון היה סקרן מאוד משנות העשרה שלו ואילך לגבי "פילוסופיה טיבטית והינדית" ולעיתים קרובות דיבר על הכוחות המיסטיים של "סמלים גאומטריים". קייסרלינג כינה את פון אונגרן-שטרנברג "אחד האנשים המוכשרים ביותר בתחום המטאפיזיקה והנסתר שפגשתי אי פעם" והאמין שהברון יכול לקרוא מחשבות. מאוחר יותר, במונגוליה, הפך פון אונגרן לבודהיסט אך לא עזב את האמונה הלותרנית. קיימת דעה רווחת לפיה הוא נתפס על ידי המונגולים כגלגולו של אל המלחמה במיתולוגיה הטיבטית והמונגולית. למרות שמונגולים רבים אולי האמינו שהוא אלוהות או לכל הפחות גלגול מחדש של ג'ינגיס חאן, פון אונגרן מעולם לא הוכרז רשמית כאחד מאותם גלגולים.
לאחר שסיים את לימודיו ביקש פון אונגרן-שטרנברג במיוחד להשתבץ בגדוד קוזקים באסיה, כדי ללמוד עוד על התרבות האסיאתית. בקשתו נענתה, והוא שירת כקצין במזרח סיביר בגדוד ארגונסקי הראשון ולאחר מכן בגדוד הקוזקים הראשון של אמורסקי, שם התלהב מאורח חייהם של עמים נוודים, כמו המונגולים והבוריאטים.
פון אונגרן-שטרנברג נודע לשמצה בשל השתייה הכבדה שלו ומצבי הרוח העזים במיוחד. פניו נותרו מצולקות לאחר שיריבו באחת מהקטטות, אחד הקצינים, דקר אותו. על פי השמועה, נגרם לו גם נזק מוחי מהפציעה, שהשפיע על שפיותו עם זאת, מחקר מיוחד מצא כי פון אונגרן-שטרנברג היה שפוי, למרות שהפצע השפיע על עצבנותו.
בשנת 1913, לבקשתו, עבר לכוחות המילואים. פון אונגרן עבר למונגוליה החיצונית כדי לסייע למונגולים במאבקם לעצמאות מסין, אך פקידים רוסים מנעו ממנו להילחם לצד הכוחות המונגוליים. הוא הגיע לעיירה חוד שבמערב מונגוליה ושירת כקצין שאינו חלק מהצוות ביחידת משמר הקוזקים בקונסוליה הרוסית.
קריירה צבאית מוקדמת עריכה
בשנת 1905 עזב את בית הספר כדי להצטרף ללחימה במזרח רוסיה במהלך מלחמת רוסיה–יפן, אך לא ברור אם הוא השתתף במבצעים נגד היפנים או שכל הפעולות הצבאיות פסקו לפני הגעתו למנצ'וריה, אם כי הוענק לו אות המלחמה הרוסי-יפני ב-1913.
בשנת 1906 הועבר פון אונגרן לשירות בבית הספר הצבאי פבלובסק, בסנט פטרבורג. כצוער בצבא, הוא הוכיח את כשרונותיו בחיל הים, והוא למעשה למד את חומרי הקורס שלו, למרות שהעידו עליו כי עדיין המשיך במעשיו. במהלך אותה תקופה, פון אונגרן הפך לאובססיבי לתורת הנסתר והתעניין במיוחד בבודהיזם. מאוחר יותר, במונגוליה, פון אונגרן הפך לבודהיסט אך לא עזב את האמונה הלותרנית. ישנה דעה רווחת לפיה הוא נתפס על ידי המונגולים כגלגולו של "אל המלחמה" (הדמות של ג'מסראן בפולקלור הטיבטי והמונגולי). למרות שמונגולים רבים אולי האמינו שהוא אלוהות או לכל הפחות גלגול מחדש של ג'ינגיס חאן, פון אונגרן מעולם לא הוכרז רשמית כאחד מאותם גלגולים.
מלחמת העולם הראשונה עריכה
ב-19 ביולי 1914 הצטרף פון אונגרן לכוחות החזית כחלק מהרגימנט ה-34 של הכוחות הקוזקים, והוצב על הגבול האוסטרו-הונגרי בגליציה. הוא השתתף במתקפה הרוסית בפרוסיה המזרחית מ-1915 עד 1916. הוא גם השתתף בפשיטות בעורף האויב הגרמני, שנערכו על ידי כוח משימה מיוחד של חיל הפרשים. פון אונגרן שירת ברגימנט נרצ'ינסק.
במהלך המלחמה בחזית המזרחית צבר פון אונגרן-שטרנברג מוניטין כקצין אמיץ ביותר אך פזיז במקצת וחסר יציבות נפשית. הוא לא גילה פחד מהמוות, ונראה היה שהוא מאושר כאשר הוביל הסתערויות פרשים ובהיותו בעיצומו של הקרב. הגנרל פיוטר וראנגל מזכיר את נחישותו של פון אונגרן בזיכרונותיו. הוא עוטר במסדר גאורגיוס הקדוש (אנ') מדרגה רביעית, מסדר ולדימיר הקדוש (אנ') מדרגה רביעית, מסדר אנה הקדושה (אנ') מדרגה שלישית ורביעית, ומסדר סטניסלב הקדוש (אנ') מדרגה שלישית. עיטורים אלה נשללו ממנו בשל בעיות משמעת, ובסופו של דבר פוטר פון אונגרן-שטרנברג באוקטובר 1916 מאחד מתפקידי הפיקוד שלו לאחר שתקף, בעת שהיה שיכור, קצין אחר ושומר. בשל מעשה זה הועמד למשפט צבאי ונידון לחודשיים מאסר.
לאחר שחרורו, בינואר 1917, הועבר פון אונגרן לזירת הקווקז, שם נלחמה רוסיה באימפריה העות'מאנית. מהפכת פברואר, שהביאה את הצאר ניקולאי השני לוותר על כסאו ובכך לסיים את שלטונו של בית רומנוב, הייתה מכה מרה ביותר לפון אונגרן-שטרנברג המלוכני, שראה בה את תחילת הסוף של רוסיה. בעת שהותו בקווקז פגש פון אונגרן-שטרנברג לראשונה את קפטן הקוזקים גריגורי סמיונוב, לימים אחד משרי המלחמה הרוסים האנטי-קומוניסטים הידועים ביותר בסיביר.
באפריל 1917 החלו פון אונגרן וסמיונוב לארגן יחידה של מתנדבים אשורים נוצרים. רצח העם האשורי, שבוצע על ידי האימפריה העות'מאנית, הוביל לכך שאלפי אשורים נמלטו לקווים הרוסיים. היחידה שאורגנה על ידי פון אונגרן וסמיונוב ליד אורמיה, באיראן של היום, נועדה לשמש דוגמה לצבא הרוסי, שהיה באותה תקופה במורל נמוך בגלל מצב הרוח המהפכני. האשורים השיגו כמה ניצחונות קלים על הטורקים, אך תרומתם למאמץ המלחמתי של רוסיה הייתה מצומצמת. התוכנית האשורית הובילה את סמיונוב לרעיון להציב כוחות בוריאטים בסיביר. ממשלת קרנסקי נתנה את אישורה, ופון אונגרן-שטרנברג יצא במהרה מזרחה כדי להצטרף לחברו בהקמת גדוד בוריאטי.
מלחמת האזרחים הרוסית עריכה
- קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מלחמת האזרחים הרוסית
לאחר מהפכת אוקטובר בראשות הבולשביקים ב-1917, הצהירו פון אונגרן וגריגורי סמיונוב על נאמנותם לתנועה הלבנה ולשושלת רומנוב ונשבעו להילחם במהפכנים. בסוף אותה שנה, הם וחמישה קוזאקים פירקו מנשקם, בדרכי שלום, קבוצה של כ-1,500 "אדומים" בתחנת רכבת במנצ'וריה, על מסילת רכבת המזרח הרחוק (FER) בסין, סמוך לגבול הרוסי. הם שמרו עליה כמעוז בהכנותיהם למלחמה באזור עבר הבאיקל, וגייסו כוחות לרגימנט מנצ'ורי מיוחד, שגרעינו היה בפיקוד גריגורי סמיונוב.
לאחר שהכוחות הלבנים הביסו את האדומים בקטע מקו FER ברוסיה, מינה סמיונוב את פון אונגרן למפקד הכוחות שהוצבו בדאוריה (אנ'), תחנת רכבת במיקום אסטרטגי, כ-700 ק"מ מדרום מזרח לימת באיקל. סמיונוב ופון אונגרן, אף על פי שהיו אנטי-בולשביקים קנאים, לא היו דמויות אופייניות להנהגת התנועה הלבנה, שכן תוכניותיהם היו שונות מאלה של המנהיגים הלבנים העיקריים. סמיונוב סירב להכיר בסמכותו של האדמירל אלכסנדר קולצ'ק, המנהיג הנומינלי של הלבנים בסיביר. במקום זאת, הוא פעל באופן עצמאי ונתמך על ידי היפנים בנשק ובכסף.
עבור מנהיגי ה"לבנים", כמו אלכסנדר קולצ'ק ואנטון דניקין, שהאמינו ב"רוסיה חזקה ובלתי ניתנת לחלוקה", היוותה פעילותם העצמאית של פון אונגרן וסמיונוב בגידה גדולה. פון אונגרן, שהיה כפוף נומינלית לסמיונוב, פעל גם הוא לעיתים קרובות באופן עצמאי. קולצ'ק היה שמרן אך לא מונרכיסט, והוא הבטיח שלאחר ניצחון הלבנים יכנס מחדש את האספה המכוננת, שפוזרה על ידי הבולשביקים בינואר 1918, שתכריע לאחר מכן את עתידה של רוסיה, כולל השאלה האם להשיב את המלוכה. פון אונגרן, לעומת זאת, האמין כי מלכים חייבים להיות אחראים רק לאלוהים, וכי המונרכיה היא המערכת הפוליטית שאלוהים בחר עבור רוסיה ולכן היה ברור מאליו שיש להשיב אותה כפי שהייתה לפני מנשר אוקטובר מ-1905. עבור פון אונגרן, דעותיהם של העם הרוסי לא היו רלוונטיות, שכן המלכים אינם צריכים לתת דין וחשבון לעם.
בשל פעולותיו הצבאיות המוצלחות בהיילר (אנ') ובדאוריה, הוענקה לפון אונגרן דרגת מייג'ור גנרל. סמיונוב הפקיד בידיו את הקמת היחידות הצבאיות שנועדו להילחם בכוחות הבולשביקים. הם גייסו את הבוריאטים והמונגולים ליחידות הצבאיות הלאומיות שלהם.
ביולי 1919 התחתן פון אונגרן עם הנסיכה המנצ'ורית ג'י בטקס אורתודוקסי בחרבין. הנסיכה קיבלה את השם אלנה פבלובנה. בני הזוג שוחחו ביניהם באנגלית, השפה היחידה שהייתה משותפת לשניהם. מטרת הנישואים הייתה פוליטית: ג'י הייתה קרובת משפחה של גנרל ז'אנג קויוו (Kuiwu), מפקד הכוחות הסיניים בקצה המערבי של מסילת הרכבת סין-מנ'צוריה, ומושל מחוז היילאר (אנ'), במונגוליה הפנימית.
במהלך תקופה זו התרחקו סמיונוב ופון אונגרן זה מזה, אם כי אף אחד מהם לא הודה בכך בפומבי. פון אונגרן, שעניינו בבודהיזם הוביל אותו לאמץ אורח חיים אישי סגפני יותר ויותר, נגעל מאורח חייו המושחת וההולל של סמיונוב. פון אונגרן היה אנטישמי מאד, וזעם על הרומן הפומבי שניהל סמיונוב עם זמרת קברט יהודייה; סמיונוב היה כרוך אחריה עד כך, שקרא לאחד מסוסיו על שמה. סמיונוב גם לא התעניין בביצוע ובציות לפקודותיו; עובדה זו, בשילוב עם נטייתו של פון אונגרן לפעול באופן עצמאי, פגעו מאוד ביעילותם הצבאית המשולבת.
פון אונגרן הקים בדאוריה את דיוויזיית הפרשים האסיאתית המתנדבת (ACD), והקים מבצר ממנו פתח בהתקפות על כוחות אדומים. תחת שלטונו הפכה דאוריה למרכז עינויים ידוע, שהיה מלא בעצמותיהם של עשרות קורבנות של פון אונגרן, שהוצאו להורג כאדומים. התליין הראשי של פון אונגרן היה קולונל לורנץ, אך פון אונגרן הוציא אותו להורג כאשר היו במונגוליה, משום שאיבד את אמונו של פון אונגרן בנסיבות לא ברורות.
כמו יחידות לבנות רבות אחרות, חייליו של פון אונגרן השתמשו ב"החרמות" של מטען ברכבות בדרכן למנצ'וריה שעברו דרך דאוריה, כאספקה. החרמותיהם לא הפחיתו באופן משמעותי את כמות האספקה שנשלחה לכוחותיו של קולצ'ק, אך סוחרים פרטיים רוסים וסינים איבדו רכוש רב.
בשנת 1919, תוך ניצול חוסר היציבות ברוסיה, שלחה ממשלת סין, שהוקמה על ידי חברי מפלגת הצבא של אנהוי, כוחות, בראשות הגנרל שו שוז'נג, במטרה לצרף את מונגוליה החיצונית לסין. פעולה זו הפרה את תנאי ההסכם המשולש הרוסי-מונגולי-סיני שנחתם בשנת 1915, שהבטיח את האוטונומיה המונגולית ולא התיר נוכחות של כוחות סינים מלבד משמרות קונסולריים מינימליים. לאחר נפילת שלטון מפלגת אנהוי בסין מצאו עצמם החיילים הסינים במונגוליה נטושים למעשה. הם מרדו במפקדיהם, בזזו והרגו מונגולים וזרים. חלק מהחיילים הסינים במהלך הכיבוש היו מונגולים צהר (צ'האר) ממונגוליה הפנימית, עובדה שהייתה גורם עיקרי לעוינות בין המונגולים החיצוניים (חלקהס) למונגולים הפנימיים.
כחלק מתוכניותיו, פון אונגרן נסע למנצ'וריה ולסין בין פברואר לספטמבר 1919, יצר קשרים עם חוגים מונרכיסטיים וערך הכנות לפגישתו של סמיונוב עם איל המלחמה המנצ'ורי, מרשל ג'אנג דזוו-לין, שכונה "המרשל הזקן".
השבת עצמאותה של מונגוליה החיצונית עריכה
לאחר תבוסתו של קולצ'ק, אחד מראשי התנועה הלבנה, ונסיגת הכוחות היפניים מאזור עבר הבאיקל, נאלץ סמיונוב לסגת למנצ'וריה. לחץ הכוחות הבולשביקים היה גדול מדי וכחותיו של סמיונוב לא היו יכולים לעמוד מולו. פון אונגרן ראה בכך הזדמנות ליישם את תוכניתו המלוכנית. הדיוויזיה של אונגרו, ה-ACD, מנתה אז כ-1,500 לוחמים, רובם רוסים ומיעוטם קוזאקים, בוראטים, סינים וכמה יפנים, כולם בפיקוד רוסי. חיילי הדיוויזיה היו חמושים ברובים, מכונות ירייה וארבעה תותחים. פון אונגרן הנהיג משטר אימונים חסר רחמים, ומשמעת שהייתה הדוקה יותר מהמשמעת הקפדנית שהניהג לפני כן. חיילים נענשו על עברות מינוריות בהצלפה בקני במבוק, ועברות חמורות יותר גררו הוצאה להורג. ב-7 באוגוסט 1920 הפר אונגרון את נאמנותו לסמיונוב והפך את דיוויזיית הפרשים האסייתית שלו ליחידת גרילה. חייליו של פון אונגרן חצו הגבול למונגוליה החיצונה ב-1 באוקטובר והתקדמו מערבה אל בירת מונגוליה, אורגה (כיום אולן בטור). שם נכנס פון אונגרן למשא ומתן עם כוחות הכיבוש הסיניים, אך כל בקשותיו נדחו.
חייליו של פון אונגרן תקפו את אורגה ב-26 - 27 באוקטובר, ושוב בין ה-2 ל-4 בנובמבר, אך נהדפו וספגו אבדות כבדות. לאחר התבוסה נסוגו כוחותיו אל מזרח מונגוליה החיצונית. אזור זה נשלט על ידי מנהיגים מונגוליים שביקשו עצמאות מהכיבוש הסיני, במיוחד המנהיג הרוחני והחילוני של המונגולים, בוגד חאן, ששלח בסתר לפון אונגרן את ברכתו על גירוש הסינים ממונגוליה.
הסינים הידקו את שליטתם במונגוליה החיצונית עד אז, על ידי רגולציה קפדנית של הפולחנים הבודהיסטיים במנזרים וכליאת רוסים ומונגולים אותם ראו כ"בדלנים". על פי זיכרונותיו של מ. ג. טורנובסקי, ה-ACD מנה 1,460 איש, בעוד שחיל המצב הסיני מנה 7,000 איש. לסינים היה יתרון בארטילריה ובמקלעים והם בנו רשת של שוחות בתוך ומסביב לאורגה.
כוחותיו של פון אונגרן החלו לנוע מן המחנה שלהם לכיוון אורגה ב-31 בינואר. ב-2 בפברואר החלו חייליו של פון אונגרן להילחם על השליטה בקווי החזית הסיניים והחלו להשתלט על חלקים מאורגה. יחידה מיוחדת של פון אונגרן, שכללה טיבטים, מונגולים, בוריאטים ורוסים, חילצה את בוגד חאן ממעצר בית והעבירה אותו דרך בוגד אול למנזר מנג'ושרי. במקביל, יחידה נוספת עברה להרים ממזרח לאורגה.
למחרת איפשר פון-אונגרן לחייליו הפוגה. הוא שאל טקטיקה של ג'ינגיס חאן והורה לחייליו להדליק מספר רב של מדורות בגבעות המקיפות את אורגה, וכך גרם לכוחות הסיניים בעיר לחשוב שהם מוקפים על ידי כוח גדול מאד.
למחרת, מוקדם בבוקר 4 בפברואר, פתח פון אונגרן פתח בהתקפה על הקסרקטינים הסיניים הלבנים ממזרח, כבש אותם וחילק את כוחותיו לשני חלקים. כוח אחד פתח בהתקפה גדולה על העמדות הסיניות שנותרו באזור התיישבות המסחר הסינית (סינית: 買賣城, מיימאיצ'נג, "עיר קנייה-מכירה"), והשני נע מערבה לכיוון ההתיישבות הקונסולרית. עם הגעתו למיימאיצ'נג, פון אונגרן הורה לאנשיו להיכנס בסערה על ידי פיצוץ השערים בחומרי נפץ ואילי נגיחה מאולתרים. לאחר הפריצה, החל טבח כללי, כאשר שני הצדדים נלחמו בחרבות.
לאחר כיבוש מיימאיצ'נג הצטרף פון אונגרן לכוחותיו ותקף כוחות סינים ביישוב הקונסולרי. לאחר מתקפת נגד סינית נסוגו חייליו של פון אונגרן מרחק קצר לצפון-מזרח ואז פתחו במתקפה נוספת מצפון-מזרח ומצפון-מערב. כוחותיו של פון אונגרן נעו בהדרגה מערבה באורגה, ורדפו אחר חיילים סינים נסוגים. עיר הבירה נכבשה לבסוף ב-4 בפברואר בערב. מנהלים אזרחיים סינים ומפקדים צבאיים נטשו את חייליהם ונמלטו צפונה מאורגה ב-11 מכוניות בלילה שבין ה-3 ל-4 בפברואר. כוחות סינים נמלטו צפונה ב-4 וב-5 בפברואר, תוך כדי שהם טובחים בכל האזרחים המונגולים שבהם נתקלו בהם לאורך הדרך מאורגה לגבול הרוסי. מתיישבים רוסים שתמכו באדומים עברו מאורגה, יחד עם הכוחות הסינים שנמלטו. במהלך כיבוש אורגה איבדו הסינים כ-1500 איש, לעומת כ-60 נפגעים מכוחותיו של פון אונגרן.
כוחותיו של פון אונגרן התקבלו בתחילה כמשחררים על ידי האוכלוסייה שעייפה מהחיים תחת שלטון סיני, ואולם בתוך ימים ספורים החלו לבזוז חנויות סיניות ולהרוג יהודים רוסים שחיו באורגה. פון אונגרן עצמו הורה להרוג את היהודים, למעט אותם שקיבלו ממנו פתקים שהגנו על חייהם. על פי מסמכים ארכיוניים וזיכרונות ששרדו מעריכים כי 43 - 50 יהודים נהרגו במהלך שהותו של פון אונגרן במונגוליה, כ-5% - 6% מכלל אלה שהוצאו להורג תחת פקודותיו. פוגרום זה חיסל למעשה את כל הקהילה היהודית של אורגה באותה תקופה. כמה ימים לאחר מכן הורה פון אונגרן להפסיק את הביזה, אך המשטרה החשאית שלו, בפיקוד קולונל לאוניד סיפאילוב, שכבר קנתה לעצמה מוניטין של אלימות וברוטליות, המשיכה בסריקות אחר "אדומים".
כאשר הכוחות הסיניים הנותרים ניסו להקיף את אורגה מערבה כדי להגיע לסין, הרוסים והמונגולים חששו שהם מנסים לכבוש מחדש את אורגה. כמה מאות חיילים קוזאקים ומונגולים נשלחו לעצור את הכוחות הסיניים, שמנו כמה אלפים, באזור גבעת טאלין ליד דרך אורגה במרכז מונגוליה. לאחר קרב שהתחולל בין ה-30 במרץ ל-2 באפריל, בו נהרגו יותר מ-1000 סינים וכ-100 מונגולים, רוסים ובוריאטים, נותבו ונרדפו הסינים אל הגבול הדרומי של המדינה. כך עזבו הכוחות הסיניים את מונגוליה החיצונית.
פון אונגרן ומונגוליה עריכה
ב-21 בפברואר 1921 הביא פון אונגרן, יחד עם נסיכים מונגוליים ולאמות (אנ') את הבוגד חאן ממנזר מנג'וסרי לאורגה. ב-22 בפברואר התקיים טקס חגיגי ובו הושב בוגד חאן לכס המלכות. כפרס על הדחת הסינים מאורגה העניק בוגד חאן לפון אונגרן את התואר התורשתי הגבוה דרחאן חושויי שינג וואנג, בדרגת חאן, ועל תפיסת אוגרה הוענקה לפון-אונגרן דרגת לוטננט גנרל. קצינים, לאמות ונסיכים אחרים שהשתתפו באירועים אלה קיבלו גם הם תארים ופרסים גבוהים. ב-22 בפברואר 1921 הוכרזה מונגוליה כמלוכה עצמאית.
אחד מידידיו הבודדים של פון אונגרן היה פרדיננד אוסנדובסקי. (אנ') הוא שירת כפקיד בממשלת קולצ'אק ולאחר קריסתה נמלט למונגוליה. הוא התיידד עם פון אונגרן ובשנת 1922 פרסם ספר באנגלית בשם "חיות, אנשים ואלים", שהיה לרב מכר, ובו תיאר את הרפתקאותיו בסיביר ובמונגוליה. השוואה בין יומנו של אוסנדובסקי לספרו ולמסמכיו על מונגוליה גילתה כי דיווחיו על מונגוליה באונגרן נכונים במידה רבה, למעט כמה סיפורים. אוסנדובסקי היה הראשון שתיאר את דעותיו של פון אונגרן במונחים של תיאוסופיה, אך פון אונגרן עצמו מעולם לא היה תיאוסופיסט. רומן דומה, "אודיסיאה אסייתית", שנכתב על ידי דמיטרי אליושין, שהיה חייל בכוחותיו של פון אונגרן, מתאר את האמונות המילניאריסטיות שהיו נפוצות בקרב תומכיו של פון אונגרן:
כל העולם רקוב. חמדנות, שנאה ואכזריות מונחות על הפרק. אנו מתכוונים לארגן אימפריה חדשה; ציוויליזציה חדשה. היא תיקרא האימפריה הבודהיסטית התיכונה של אסיה, שתחולק ממונגוליה, מנצ'וריה ומזרח סיביר. לשם כך כבר נוצר קשר עם ג'אנג דזוו-לין, אדון המלחמה של מנצ'וריה, ועם הוטוקטה (אנ'), הבודהה החי של מונגוליה. כאן, במישורים ההיסטוריים הללו, נארגן צבא חזק כמו זה של ג'ינגיס חאן. לאחר מכן, נפעל, כפי שעשה אותו אדם גדול, וננפץ את כל אירופה. העולם חייב למות כדי שיוכל לקום עולם חדש וטוב יותר, שמתגלגל מחדש במישור גבוה יותר.
הוטוקטה לא חלק את התלהבותו של פון אונגרן מחידוש המלוכה ברחבי היבשת, בידיעה שצבאו הקטן יובס כנראה על ידי הסובייטים או הסינים הרבה לפני שאף אחת מהשאיפות הללו תוכל להתממש. באפריל 1921 כתב לבייג'ינג, ושאל אם ממשלת סין תהיה מעוניינת לחדש את מערכת היחסים הדומיננטית שהייתה לה תחת הקיסרים הקודמים. בכך הרחיק את מונגוליה החיצונית מחזונו של פון אונגרן, שהחל לחפש מקורות תמיכה אחרים. יפן, שהסובייטים האמינו שתמכה בפון אונגרן באופן נרחב, הטילה ספק ביכולתו הצבאית של פון אונגרן. גם אדוני המלחמה הסינים, אליהם פנה פון אונגרן, דחו את תוכניותיו, ובהם אפילו ג'אנג דזוו-לין ששלט אז ברוב מנצ'וריה, לו הציע פון אונגרן את כס המלוכה של אימפריה היפותטית שתשתרע עד מרכז אסיה.
פון אונגרן לא התערב בענייני מונגוליה וסייע למונגולים רק בכמה נושאים לפי פקודותיו של חאן בוגד. מתיישבים רוסים, לעומת זאת, סבלו מיחס אכזרי מצד לשכת המשטרה החשאית של פון אונגרן, בראשות סיפאילוב. רשימת האנשים שידוע שנהרגו בהוראת פון אונגרן או על ידי אחרים, הן ברוסיה והן במונגוליה, כוללת 846 בני אדם שניתן לאשר בוודאות שנרצחו. כ-100 - 120 מתוכם היו מאורגה. קשיחותו הבלתי פוסקת של פון אונגרן תרמה לחוסר שביעות רצון שפרץ מאוחר יותר במרד בקרב חייליו.
לכידתו של פון אונגרן וסופו עריכה
הבולשביקים החלו להסתנן למונגוליה זמן קצר לאחר מהפכת אוקטובר. בשנת 1921 פלשו יחידות שונות של הצבא האדום למונגוליה כדי להביס את פון אונגרן. הכוחות כללו את המנהיג המונגולי האדום דמדין סוחבאטאר. הסובייטים החלו גם לתמוך במפלגה הקומוניסטית המונגולית שזה עתה הוקמה ובפרטיזנים שלה בפעולות נגד פון אונגרן והממשלה. מרגלים ויחידות הסחה קטנות יותר המשיכו להפיץ טרור כדי להחליש את כוחותיו של פון אונגרן. פון אונגרן ארגן משלחת לפגוש את הכוחות הללו בסיביר ולתמוך במרידות אנטי-בולשביקיות מתמשכות. פון אונגרן האמין שיש לו את התמיכה העממית הבלתי מעורערת של המקומיים בסיביר ובמונגוליה, אך לא הצליח לחזק את חייליו כראוי, למרות שהיה בנחיתות מספרית גדולה וגם הנשק והחימוש שהיו ברשותו נפלו בהרבה מאלה של יריביו. פון אונגרן לא ידע שהאדומים דיכאו בהצלחה את המרידות בסיביר ושהמדיניות הכלכלית הסובייטית התרככה זמנית עם הנהגת המדיניות הכלכלית החדשה על ידי לנין. עם הגעתו של פון אונגרן לסיביר, התנדבו כמה איכרים מקומיים וקוזקים להצטרף אליו.
דיוויזיית הפרשים האסייתית חולקה באביב לשתי חטיבות: אחת בפיקודו של לויטננט גנרל פון אונגרן והשנייה בפיקודו של מייג'ור גנרל רזוחין. חטיבתו של רזוחין פתחה בחודש מאי בפשיטה מעבר לגבול הרוסי, ממערב לנהר סלנגה. חטיבתו של פון אונגרן עזבה את אורגה ונעה באיטיות לכיוון העיירה טרויצקוסאבסק (כיום קיאכטה(אנ'), בבוריאטיה).
בינתיים העבירו האדומים מספר רב של חיילים לכיוון מונגוליה מכיוונים שונים. היה להם יתרון עצום בציוד (מכוניות משוריינות, מטוסים, רכבות, סירות תותחים, תחמושת, עתודות אנושיות וכו') ובמספר החיילים. כתוצאה מכך הובס פון אונגרן בקרבות שהתרחשו בין ה-11 ל-13 ביוני, והוא נכשל בניסיונו לכבוש את טרויצקוסאבסק. כוחות משולבים של בולשביקים ומונגולים אדומים נכנסו לאורגה ב-6 ביולי 1921 לאחר מספר התכתשויות קטנות עם יחידות המשמר של פון אונגרן.
לאחר שהצבא האדום הביס את פון אונגרן-שטרנברג, החלו כוחות סיניים בטיהור שיטתי של שרידי כוחותיו. גם יחידות של הצבא האדום עם יחידות מונגוליות עסקו בהשמדת הכוחות הנותרים של פון אונגרן-שטיינברג. הטיהור היה אכזרי; כוחות סיניים טבחו בכוח של רוסים לבנים שמנה 350 חיילים, בפיקוד קולונל קאזגראנדי, במדבר גובי; מן הכוח נותרו רק שתי יחידות, בנות 42 חו-35 חיילים, שהצליחו להיכנע. באוליאסטי (אנ'), במערב מונגוליה, הוכו חיילים בוריאטיים למוות באלות על ידי חיילים מונגוליים אדומים.
למרות שהצליחו לכבוש את אורגה, לא הצליחו הכוחות האדומים בשלב זה להביס את כוחו העיקרי של פון-אונגרן-שטרנברג, הדיוויזיה האסיאתית. פון אונגרן נערך מחדש, והתכוון לפלוש בראשות 3,000 חיילים אל חבל עבר הבאיקל, מעבר לגבול רוסיה-מונגוליה. פון אונגרן קיווה לתמיכה מצד מנהיג הלבנים, גריגורי סמיונוב ומצד היפנים, אך אלו לא ששו לסייע לו.
הסובייטים הכריזו על משטר צבאי באזורים שאליהם היו הלבנים צפויים לפלוש, כולל ורכנודינסק (כיום אולן-אודה, בירת בוריאטיה). חייליו של פון אונגרן כבשו יישובים רבים. עם זאת, פון-אונגרן הבין, ככל שהתקדמה המערכה, שהמתקפה שלו לא הייתה מוכנה ושכוחות אדומים גדולים מתקרבים. ב-2 באוגוסט 1921 החל את נסיגתו למונגוליה, שם הצהיר על נחישותו להילחם בקומוניזם.
חייליו של פון אונגרן רצו לנטוש את המאמץ המלחמתי, לנוע לכיוון מנצ'וריה ולהצטרף למהגרים רוסים אחרים, אך עד מהרה התברר שלפון-אונגרן היו רעיונות אחרים. הוא רצה לסגת לחבל טובה ומשם לנוע לטיבט. הכוחות בפיקודו של פון-אונגרן מרדו למעשה, ורקמו מזימות להרוג את מפקדיהם.
לאחר ניסיון התנקשות בחייו, ב-18 באוגוסט, הצליח פון-אונגרן לחמוק מהקושרים ונסוג ליחידה שהורכבה אך ורק מחיילים מונגולים מקומיים. הם לא רצו להסתכן, לא רצו למסור את פון אונגרן אך גם לא לשמור עליו או להרוג אותו. הם השאירו אותו משותק ונמלטו. ב-20 באוגוסט נתפס פון אונגרן על ידי יחידה רוסית, בפיקודו של פיוטר שצ'טינקין (אנ'). לאחר משפט ראווה שנמשך 6 שעות ו-15 דקות, ב-15 בספטמבר 1921, נידון פון-אונגרן למוות, בהוצאה להורג על ידי כיתת יורים. גזר הדין בוצע באותו לילה בנובוניקולייבסק (כיום נובוסיבירסק).
כאשר נודע דבר מותו של פון-אונגרן שטרנברג, ציווה הבוגד חאן לקיים תפילות לזכרו במקדשים בכל רחבי מונגוליה.
השקפות והשפעה עריכה
השקפות דתיות ויחסו ליהודים עריכה
למרות שגדל כלותרני, משיכתו למיסטיקה והתעניינותו באזוטריה המזרחית הובילו אותו לחקור דתות שונות. עם זאת, פון-אונגרן היה אנטישמי קיצוני, וסביר להניח שקרא את הספר האנטישמי הפרוטוקולים של זקני ציון. הוא הורה לטבוח בכל יהודי מונגוליה, וכשכבש את אורגה בזז והרס חנויות יהודיות. הוא לא היסס גם לענות ולהרוג מי מחייליו שהסתבר שהם יהודים. לאחר שכבש את אורגה אישר לחייליו שלושה ימים של טבח וביזה בעיר. לאחר שלושת הימים הללו הורה לחייליו להפסיק את הטבח, אך לא כלל בהוראה זו את היהודים, מפני שטען כי אין שום חוק שמגן עליהם.
בהשפעתן של האמונות והדתות של המזרח הרחוק, כמו הבודהיזם, האמין פון-אונגרן שטרנברג שהוא גלגול נשמתו של ג'ינגיס חאן, והפילוסופיה שלו הייתה שילוב ייחודי של לאומיות רוסית עם אמונות מונגוליות וסיניות.
השפעה גאופוליטית עריכה
פרופסור ג'ון ג'נינגס, מרצה להיסטוריה באקדמיית חיל האוויר של ארצות הברית, טען ב-2022 טען שפון-אונגרן שטרנברג היה אחד מן המנהיגים הצבאיים הגרועים ביותר בהיסטוריה. מערכותיו במנוגוליה היו, במקרה הטוב, מאמץ דון קישוטי להקים מחדש אימפריות שגוועו. מסעות המלחמה של פון-אונגרן היו רוויים באכזריות ובאלימות שהופנו גם כלפי חייליו וגם כלפי האוכלוסייה האזרחית. באופן אירוני, התנהלות זו סייעה לאדומים להרחיב את גבול ההשפעה של הקומוניזם הסובייטי, מהלך שפון-אונגרן התנגד לו בחריפות. מסעותיו למונגוליה וכיבוש אורגה, על ידי הדיפת הסינים אל מחוץ למדינה, השמידו גם את הכוח היחיד באזור שהיה יכול להתמודד עם הצבא האדום, והפכה את פלישת הסובייטים לאזור לבלתי נמנעת. הקמתה של הרפובליקה המונגולית העממית ב-1924, לאחר מותו של הבוגד חאן, הייתה בלתי נמנעת, לדבריו של ג'נינגס.
