רוברט דסה
פעולות נוספות
| תאריך עלייה | 1968 |
|---|---|
| ידוע בשל | מנידוני קהיר ומגיבורי "העסק הביש" |
| עיסוק | פעיל ציוני, עיתונאי, סופר, צייר |
רוברט דסה (8 במאי 1933 – 25 בספטמבר 2024) היה אחד מנידוני קהיר, שישב בכלא במצרים במשך 14 שנה עקב השתתפותו ב"מבצע סוזנה", אשר נודע גם בשם "העסק הביש". דסה שוחרר במסגרת עסקת חילופי שבויים לאחר מלחמת ששת הימים. לאחר הבאתו לישראל שירת בצה"ל והגיע לדרגת סגן אלוף.[1] דסה עבד שנים רבות כעיתונאי במסגרת שידורי הטלוויזיה בערבית ברשות השידור.[2]
ביוגרפיה עריכה
רוברט דסה נולד באלכסנדריה שבמצרים לזהרה, שעברה מישראל למצרים במהלך מלחמת העולם הראשונה, ולנסים שהיה יליד אלכסנדריה, נצר למשפחת דסה הירושלמית. הוא למד בבית הספר היסודי של הקהילה היהודית באלכסנדריה ובתיכון על שם הרמב"ם, מיסודו של הרב משה ונטורה אשר היה הרב הראשי של אלכסנדריה. רוברט ספג את אהבת ישראל והציונות בבית הספר וכן בתנועת בני עקיבא בעיר, שבה היה חניך, ואף מילא בה תפקיד של מרכז הסניף. בשנת 1949 התבקש הנער רוברט דסה על ידי ד"ר חיים (ויקטור) סעדיה, שהיה פעיל ציוני מראשי תנועת 'בני עקיבא' מקהיר, להיכנס אל בין שורות תנועת "דרור" ולעשות נפשות ל'בני עקיבא". בתנועת "דרור" הכיר רוברט שני צעירים יהודיים נוספים – ויקטור לוי ופיליפ נתנסון שלימים גויסו יחד עמו למודיעין הישראלי.[1]
הגיוס עריכה
במחלקת המודיעין שבמטה הכללי של צה"ל הייתה עם קום המדינה יחידה מבצעית - יחידה 131, שתפקידה היה למלא משימות מודיעין מעבר לקווי האויב בעיקר בעת מלחמה. בשנת 1951 נשלח למצרים קצין ביחידה, סרן אברהם דר, כדי לגייס צעירים יהודים תושבי מצריים שאוהדים את הרעיון הציוני ולהפעילם במשימות איסוף מידע. אברהם דר נעזר בפעילים ציונים ובאנשי המוסד לעלייה ב' כדי לאתר צעירים מתאימים. רוברט דסה הומלץ כמועמד מתאים ואברהם דר פנה אליו וביקש את עזרתו. כדי לעשות זאת היה על דסה לעזוב את התנועה, והוא עשה זאת בלב כבד. כדי להרחיק כל חשד, רוברט יחד עם צעירים ציוניים נוספים מקהיר ומאלכסנדריה העמידו פנים שהם חבורת צעירים הוללת הרחוקה מהתנועה הציונית.
ההכשרה בישראל עריכה
רוברט דסה זומן להכשרה בישראל. לשם כך הוא נרשם ללימודים באוניברסיטה בצרפת, התקבל, והגיע לישראל דרך צרפת בינואר 1953. בישראל הוא השתתף בקורס מזורז שלווה גם בסיורים לאורכה ולרוחבה של הארץ.[3]
הפעולה עריכה
בשנת 1954 החליטה ממשלת בריטניה להוציא את צבאה ממצרים. ישראל חששה מצעד זה ולכן הועלתה הצעה באמ"ן לחבל בחשאי במתקנים בריטיים ואמריקניים במצרים, ובאמצעות מעשים אלו לגרום לבריטים לשנות את החלטתם. החוליה באלכסנדריה נבחרה למלא משימה זו וקצין מיחידה 131, אברי אלעד, נשלח להפעיל אותה. רוברט דסה השתתף במספר פעולות שגרמו לשריפות קלות ללא פגיעה בנפש. פעולה נוספת נקבעה ל-23 ביולי, יום השנה למהפכת הקצינים החופשיים, ובה תוכננה חבלה נגד בתי קולנוע בקהיר ובאלכסנדריה.[4] פיליפ נתנסון נשלח לבצע את החבלה בקולנוע 'ריו' שבאלכסנדריה, אך בעלותו במדרגות הקולנוע התלקח מטען החבלה שבכיסו והוא נעצר. רוברט דסה שהה באותה עת בקהיר עם חברו שמואל עזר. כאשר חזר למחרת אל ביתו, נעצר מיד.[5]
המשפט עריכה
חברי שתי החוליות נעצרו בתוך ימים אחדים והועמדו לדין. מפקד החוליה בקהיר, ד"ר משה מרזוק, ומפקד החוליה באלכסנדריה, שמואל עזר, נידונו למוות ונתלו בקהיר בח' בשבט תשט"ו, 31 בינואר 1955. חברי החוליות האחרים נשפטו לתקופות מאסר ממושכות. רוברט דסה הודה במעשיו[6], נידון ל-15 שנות מאסר עם עבודות פרך. היחיד שלא נעצר היה המפקד אברי אלעד. לימים התברר כי הוא בגד וכי הסגיר את פקודיו לידי המודיעין המצרי.[7]
בכלא עריכה
דסה וחבריו עברו עינויים קשים בעת החקירה וסבלו קשות גם בכלא. לדסה נגרמו נזקים בלתי הפיכים בשלהם אף הוכר לאחר עלייתו ארצה כנכה צה"ל. במהלך השהות בכלא גילה דסה תעצומות נפש וכושר הישרדות מדהים. הוא היה ספורטאי וארגן בכלא קבוצת כדורגל, עמד בראשה ובהמשך אף כיהן כמאמנה. הוא ניצל זאת כדי לצאת עם הקבוצה לתחרויות בבתי כלא אחרים בניסיון לפגוש את חברת החוליה מרסל ניניו, שהייתה בכלא נשים. דסה למד לנגן והצטרף לתזמורת הכלא. בנוסף לכך הוא וחברו לתא מאיר זפרן היו בעלי כישרון ציור, הם צורפו לחוג ציור שבמסגרתו ציירו פורטרטים של קציני הכלא, הורשו לצייר את הווי החיים בכלא, השתתפו בתערוכה של עבודות אסירים, ואף הצליחו בזכות כך לשפר את תנאי חייהם ולעזור לחבריהם.[1]
השחרור והעלייה לישראל עריכה
לאחר מלחמת ששת הימים בפברואר 1968 נערכה עסקת חילופי שבויים בין ישראל למצריים שבמסגרתה רוברט דסה, ויקטור לוי, מרסל ניניו ופיליפ נתנסון השתחררו מהכלא והובאו ארצה, ניתן להם לעזוב את מצרים והם הגיעו לישראל (עם כי דסה וניניו כבר היו קרובים לריצוי כל תקופות המאסר שנגזרו עליהם).[8] הם זכו לתמיכה ולשיקום כלכלי, ושולמו להם פיצויים במלוא גובה משכורתם רטרואקטיבית, עבור כל השנים הארוכות שעשו-בכלא המצרי.[8]
לאחר הגעתו לישראל עם שחרורו למד באוניברסיטת תל אביב בחוגים לשפה וספרות ערבית ולהיסטוריה של המזרח התיכון.[8] הוא קיבל דרגת רב-סרן בחיל המודיעין, וב-1987 הועלה לדרגת סגן אלוף באופן סמלי, על ידי שר הביטחון יצחק רבין.[9] הוא עבד שנים רבות כעיתונאי ומראיין תוכנית החדשות בערבית של חטיבת הטלוויזיה בערבית ברשות השידור.[10]
בריאיון ב-1975 טען כי לאחר שבשנת 1956, במהלך מבצע קדש נפלו בשבי הישראלי כ-5,000 שבויים מצרים. ניהלו ישראל ומצרים משא ומתן לחילופי שבויים, אולם ישראל לא העלתה כלל את נושא שחרור נידוני קהיר בגלל כישלון "עסק הביש", העדיפו גורמים רבים שהם יישארו בכלא.[3]
לרוברט דסה ולרעייתו שלושה ילדים ושבעה נכדים. התגורר ברמת השרון, ואף זכה לתואר יקיר העיר.[11]
נפטר ב-25 בספטמבר 2024 בביתו ברמת השרון בגיל 91.[12]
יצירותיו עריכה
הספר "בחזרה לקהיר" עריכה
דסה היה היחיד מחברי הרשת ששב לבקר במצרים לאחר שחרורו, וביקר בה יותר מעשרים פעם. הוא כתב את חוויותיו מאירועי 1954 ומשהייתו בכלא המצרי ופרסם אותם בשנת 1992 בספרו "בחזרה לקהיר".[13][14]
ציור עריכה
העיסוק בציור היה אחד הדברים שעזרו להישרדותו של דסה בכלא, והוא המשיך בכך אף בישראל במסגרת אגף השיקום של משרד הביטחון.[15] ציוריו הוצגו במספר תערוכות ביניהם: תערוכה ייחודית של ציוריו מטעם משרד הביטחון הוצגה במוזיאון ההגנה בתל אביב-יפו בנובמבר 2011[16] ובה הוצגו גם ציורים "שחלקם הוברחו ממצרים לישראל וחלקם נשלחו מהכלא בהסכמת המצרים".[17]
ציוריו הוצגו גם בתערוכה "גיבורים כאמנים" תערוכה של המרכז למורשת המודיעין יחד עם ציוריהם של חבריו למאבק פיליפ נתנסון, שמואל עזר ומאיר זפרן.[18]
לקריאה נוספת עריכה
- אביעזר גולן, מבצע סוזנה - הסיפור המלא של נידוני "הפרשה", הוצאת ידיעות אחרונות, 1990
- עמלה עינת, המשימה האבודה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008
קישורים חיצוניים עריכה
- רוברט דסה, הקרן להנצחת קדושי קהיר
- קובץ:סמל וידיאו מחודש 3.svg רוברט דסה - חזרה למצרים (פרשת עסק הביש), הקרן להנצחת קדושי קהיר, יוטיוב
- קובץ:סמל וידיאו מחודש 3.svg רוברט דסה, רואים את הקולות
- קובץ:סמל וידיאו מחודש 3.svg רוברט דסה אסירי המחתרות, באתר יוטיוב
- נינה פוקס, "גיבור ישראל": הלך לעולמו רוברט דסה, השורד האחרון מפרשת "עסק הביש", באתר ynet, 25 בספטמבר 2024
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 רוברט דסה, באתר הקרן להנצחת קדושי קהיר
- ^ חנוך מרמרי, שבעה ימים מול הטלוויזיה בערבית — יומן צפיה, העיר, 14 בינואר 1983
- ^ 1 2 ברוך מאירי, מדוע לא דרשה ישראל לשחררנו ב־1956 במסגרת חילופי השבויים, מעריב, 16 במרץ 1975
- ^ סיור ראווה של ביה"ד המצרי ב"מקומרת הפשע" באלכסנדריה, למרחב, 26 בדצמבר 1954
- ^ קורות החיים של פיליפ נתנסון, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- ^ שירות "הארץ" וע"ר, נמשך המשפט בקהיר - ר. דאסה, "מודה", מ. זעפרן מכחיש, הארץ, 20 בדצמבר 1954
- ^ "עסק הביש" (מבצע סוזאנה), באתר המרכז למורשת המודיעין
- ^ 1 2 3 דן פתיר, אחרוני נדוני־קהיר - בישראל; כולם שוקמו, דבר, 14 בנובמבר 1971
אחרוני נדוני־קהיר - המשך, דבר, 14 בנובמבר 1971 - ^ אלכס פישמן, יוסי הימן, נידוני קהיר מ־1954 הועלו אתמול בדרגה, חדשות, 29 בספטמבר 1987
- ^ אנטון שמאס, קלונעית לילה לקאהיר, כל העיר, 14 בנובמבר 1986
- ^ עירית רמת השרון, יקיר העיר רוברט דסה, באתר עירית רמת השרון, 2017
- ^ נינה פוקס, "גיבור ישראל": הלך לעולמו רוברט דסה, השורד האחרון מפרשת "עסק הביש", באתר ynet, 25 בספטמבר 2024
- ^ רוברט דסה, בחזרה לקהיר, רוברט דסה, 1992
- ^ הסופר רוברט דסה, באתר סימניה
- ^ קורין אלבז-אלוש, החיים בשבי המצרי: הציורים הנדירים של השבוי מפרשת "עסק הביש", באתר ynet, 2 בנובמבר 2021
- ^ מוזיאון ההגנה, תערוכת הציורים של רוברט דסה מ"נידוני קהיר", באתר מוזיאון ההגנה בת"א, 2011
- ^ קורין אלבז אלוש, החיים בשבי המצרי הציורים הנדירים של השבוי מפרשת "עסק הביש", באתר ynet, 2 בנובמבר 2021
- ^ המרכז למורשת המודיעין, גיבורים כאמנים, באתר המרכז למורשת המודיעין