פשיעה באמריקה הלטינית
פעולות נוספות
פשע באמריקה הלטינית הפך לבעיה מרכזית באמריקה הלטינית. ובעיקר בשנים שעברו מהמעבר משיטת שלטון משטר סמכותני לדמוקרטיה; כשבין השנים 2017-2000 האזור חווה יותר מ-2.5 מיליון רציחות.[1] יש הרואים באי-שוויון חברתי גורם מרכזי לרמת האלימות באמריקה הלטינית,[2] בה המדינות נכשלות עקבית במניעת פשיעה וכשהפשע המאורגן אף פעיל וחותר להשתלט על אזורים במדינה, בהם המדינה אינה מסוגלת לסייע לחברה, כמו בקהילות עניות.[1] מלבד העלות האנושית הישירה, העלייה בפשיעה ובאלימות הטילה עלויות חברתיות משמעותיות והקשתה על תהליכי הפיתוח הכלכלי והחברתי, הגיבוש הדמוקרטי והאינטגרציה האזורית באמריקה הלטינית.[3]
מחקרים וסטטיסטיקות עריכה
לפי הפייננשל טיימס באזור מתקיימים קרוב ל-40% מסך כל מקרי הרצח בעולם, ולמרות שהוא ביתם של רק 9% מאוכלוסיית העולם. על פי LAPOP, אחד מכל ארבעה אמריקאים לטיניים הותקף ונשדד בשנת 2018.[4] אמריקה הלטינית לכודה במעגל קסמים, שבו הצמיחה הכלכלית מסוכלת על ידי שיעורי פשיעה גבוהים, מה שמוביל רבים להאמין שבגלל חוסר ההזדמנויות הכלכליות באזור, אמריקה הלטינית אינה יכולה לנווט את דרכה החוצה מהבעיה. עם זאת, ישנם גורמים רבים התורמים לבעיית הפשיעה והאלימות באמריקה הלטינית, כגון סחר בסמים, קרטלים ושחיתות במערכות הפוליטיות והמשפטיות.[5]
סטטיסטיקות עדכניות מצביעות על כך שככל שעובר הזמן הפשיעה באמריקה הלטינית הופכת לבעיה גדולה יותר באמריקה הלטינית.[6] אמנסטי אינטרנשיונל הכריזה על אמריקה הלטינית כאזור המסוכן ביותר בעולם לעבודת עיתונאים.[7]
הבנק הבין-אמריקאי לפיתוח מעריך כי התוצר המקומי הגולמי לנפש באמריקה הלטינית היה יכול להיות גבוה ב-25% אילו שיעורי הפשיעה באזור היו שווים לממוצע העולמי. באופן דומה, הבנק העולמי זיהה מתאם חזק בין פשיעה לאי-שוויון בהכנסות.[8] איגודי עסקים באזור מדרגים את הפשיעה כבעיה מספר אחת המשפיעה לרעה על סחר והשקעות. אלימות הקשורה לפשיעה מהווה גם את האיום הגדול ביותר על בריאות הציבור, ופוגעת ביותר קורבנות מאשר איידס או מחלות זיהומיות אחרות.[9]
חוקרי הבנק העולמי הוכיחו קיומה של 'אינרציה פלילית', שבה ששיעורי הפשיעה הגבוהים נמשכים זמן רב גם לאחר שהסיבות החברתיות-כלכליות הסמויות להופעתן נעלמו או טופלו באמצעות התערבויות מדיניות.[10].
סיבה נוספת שנתנו החוקרים לפשיעה הנמשכת באמריקה הלטינית היא מערכת החינוך היסודי הציבורית הגרועה, שלטענתם "הולידה צעירים ללא עבודה או ציפיות לתעסוקה - ובכך מלבה את הבעיה הגוברת של אלימות הכנופיות במרכז אמריקה, מקסיקו, ג'מייקה, טרינידד, קולומביה וברזיל."[11]
גורמים תורמים עריכה
הגורמים המרכזיים שתרמו לתופעת הפשיעה באמריקה הלטינית ושימורה: אי-שוויון חברתי גבוה, מלחמות אזרחים וקונפליקטים מזוינים, שיעורי צמיחה כלכלית נמוכים, שיעורי אבטלה גבוהים, גידול מהיר של ערים גדולות ואזורי מטרופולין, היעדר/חולשה של תשתיות ושירותים בסיסיים, זמינות גוברת של נשק וסמים, נוכחות גוברת והתחזקות של פשיעה מאורגנת, תרבות של אלימות, חוסר יעילות של המשטרה ומוסדות מערכת המשפט הפלילי, מערכת חינוך ציבורית ירודה, ושחיתות ושוחד ברמות גבוהות.[12]
מגמות וארגונים אזוריים עריכה
בקולומביה: קיימות 3 קבוצות טרור עיקריות הפועלות במדינה והם:
- ה-National Liberation Army (ELN) השמאלי.
- United Self-Defense Forces of Colombia (AUC) הימניים.
- וה-Revolutionary Armed Forces of Colombia (FARC) השמאליים.
השיחות האחרונות שהיו בין המדינה ל-ELN היו בשנת 2008 ובשנים האחרונות ה-ELN החל לפעול בשיתוף עם ה-FARC. אולם, לאחרונה ה-ELN הביע נכונות להצטרף לשיחות השלום של ה-FARC מול הממשל בתהליך רשמי באוסלו. ונצואלה בעבר העניקה תמיכה ל-ELN ול-FARC ולשתי הקבוצות היו נוכחות ארוכה בשטחיה. אולם כל זה השתנה בשנת 2011 בעקבות הסכם ונצואלה-קולומביה בנושא גבולות וביטחון, וכשהנשיא הוגו צ'אווס הצהיר כי ממשלתו לא תתיר נוכחות של קבוצות חמושות בלתי-חוקיות בשטחי ונצואלה. נכון ל-2013, לאחר מותו של צ'אווס רוב האנשים משערים כי שיתוף הפעולה בין וונצואלה לקולומביה בנושא הגבולות תימשך.[13] פעילי זכויות אדם באזור מאשימים תכופות קבוצות פארא-מיליטריות כ-FARC ו-ELN בטבח, "היעלמויות", התנקשות, חטיפה, מקרים של עינויים וסחיטה.[14]
בקובה: מאז 1982 הוכרזה קובה כמדינת חסות לטרור (יחס עם איראן, סודאן וסוריה). לפי דו"ח הטרור משנת 2011 קובה העניקה מקלט לחברים נוכחים ולשעבר של ה-Basque Fatherland and Liberty (ETA) וטיפול רפואי ופוליטי ל-FARC הקולומביאנים- כשקובה גם סייעה בשיחות השלום בין ה-FARC לממשלה הקולומביאנית. ממשלת קובה העניקה מקלט למבוקשים מארצות הברית וכן העניקה להם סיוע בתחום הדיור, רפואה ומזון.[13]
במקסיקו: במשך 6 שנות כהונתו של הנשיא פליפה קלדרון (2006-2012) עלו שיעורי הרצח הקשורים לפשע המאורגן לבין 47,000 - 65,000 מקרים. מקסיקו היא נקודת המעבר העיקרית של הסחר בקוקאין והמקור העיקרי לייצור וסחר במריחואנה, מתאמפטמין והרואין. ארצות הברית הערכיה כי הרווח מסחר בסמים שחוזר למקסיקו מארצות הברית עומד על בין 8-22 ביליון דולר. שוק רווחי זה יצר תחרות על מי ישלוט בנתיבי הסחר לארצות הברית ובחלקים של הסחר הפנים מדינתי בסמים, שהולך וגדל. ממשלתו של קלדרון שם במוקד מדיניותו את המאבק בארגוני הסחר בסמים- DTOs, דבר שגרם למעברם לאזור מרכז אמריקה. וכן להסבה בסחורה הנסחרת, שגרם למעבר מסחר בסמים לסחר בבני אדם, לחטיפות, סחיטות, גניבות ועוד. ה-“transnational criminal organizations (TCOs)(אנ') דרך יצירת שיתוף פעולה ביטחוני כפתרון לבעיה, ביקש ממקסיקו בשנת 2008 את עזרתה של ארצות הברית. בשנים האחרונות הפעילויות והרציחות של ה-DTOs הפכו לאכזריות במיוחד, אולם עד לשנת 2012 לא הוכרזו קרטלי הסמים המקסיקנים כארגוני טרור שכן לא היה ניתן להגדירן כקבוצות טרור, אלא אולי ניתן להגדירם כמאפיות.[13] הקרטלים והכנופיות חוטפים בין היתר נשים ונערות לשימושן כשפחות מין אישיות.[15]
לפני מלחמת הסמים במקסיקו, היו כ-300 רציחות בסיודאד חוארס בשנת 2007. בשנת 2010, דיווחו פקידי המדינה על שיא של 3,622 מקרי רצח. עם שיעור של 272 רציחות לכל 100,000 תושבים, העיר סיודאד חוארס לבדה הייתה בעלת שיעור הרציחות הגבוה ביותר בעולם, אם כי השיעור ירד בהתמדה מאז והגיע לכ-300 רציחות בלבד בשנת 2015.[16]
בפרו: ה-The brutal Shining Path (Sendero Luminoso or SL) נחלש בשנת 1990 אולם נותרו חלקים ממנו.[13]
בוונצואלה: ונצואלה תומכת ב-FARC, באיראן ובחזבאללה, אולם בהקשר ל-FARC הכל השתנה בשנת 2011 בעקבות הסכם ונצואלה-קולומביה בנושא גבולות וביטחון, וכשהנשיא צ'אווס הצהיר כי ממשלתו לא תתיר נוכחות של קבוצות חמושות בלתי-חוקיות בשטחי ונצואלה. בהקשר לאיראן, ונצואלה מעניקה לה שיתוף פעולה כלכלי, פיננסי ודיפלומטי. ראש הפיקוד הדרום אמריקאי, הגנרל דאגלס פרייזר, טען כי אין חשש ממשי מחבירה בין ונצואלה לאיראן שכן חבירה שכזו היא בעיקר דיפלומטית וכלכלית, וכי החשש האמיתי מכך עלול להיות בעקבות העמקת הקשרים עם ארגון הטרור חזבאללה. שכן גם בהפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה משנת 1994 בבואנוס איירס היו מעורבים משתפי-פעולה וונצואליים. בנושא גרעין: בשנת 2009 הכריז צ'אבס על שיתוף-פעולה איראני וונצואליאני להקמת תוכנית גרעין וונצואלית למטרות שלום. ב-2010 הסכימה רוסיה להעניק לוונצואלה סיוע בתחום הגרעין. אולם ב-2011 לאחר האסון הגרעיני בפוקושימה, החליט צ'אבס להשהות את תוכנית הגרעין שלו. באזור המשולש הגבולות שבין ארגנטינה, ברזיל ופרגוואי: ובפרט הערים פוז דו איגואסו ועיר סיודד דל אסטה קיימות אוכלוסיות מוסלמיות גדולות. כשאזור זה משמש מזה זמן רב להברחות וסחר בנשק וסמים, הברחת סחורה גנובה, זיוף מסמכים והונאות מטבע, לרבות הלבנת הון וייצור והתנעה של סחורות גנובות.[13]
ונצואלה מדורגת גבוה גם ברמה הבינלאומית בקרב המדינות עם שיעורי החטיפה גבוהים בעולם, עם דירוג במקום ה-5 בעולם בחטיפות לשנת 2013.[17]קראקס אף כונתה:"בירת החטיפות של העולם" לשנת 2013 וציינה כי בוונצואלה היה שיעור החטיפות הגבוה ביותר בעולם וכי בה כ-5 אנשים נחטפים מיד יום תמורת תשלום כופר.[18] מחלקת המדינה של ארצות הברית וממשלת קנדה אף הזהירו מבקרים זרים כי הם עלולים להיות נתונים לסכנת שוד או חטיפה תמורת כופר או מכירה לארגוני טרור ורצח, וכי על תיירים דיפלומטיים לנסוע באזורים אלו בכלי רכב משוריינים בלבד.[19][20] משרד החוץ, חבר העמים והפיתוח המליץ נגד כל נסיעה לוונצואלה.[21]
בברזיל: יותר מ-800,000 איש נרצחו בברזיל בין השנים 1980 ו-2004.[22] בשנת 2018 היו בברזיל 63,880 רציחות.[23] בהתייחס לפשעים האלימים, כולל שוד, שוד מזוין, שוד מכוניות, רצח ותקיפה מינית, שיעורם גבוה בברזיל ובמיוחד בערים ריו דה ז'ניירו, רסיפה וערים גדולות אחרות. הנתונים הסטטיסטיים שפורסמו על ידי פורום הביטחון הציבורי הברזילאי מצביעים על כך שבשנת 2019 בוצעו למעלה מ-47,000 פשעים אלימים.[24] עקב כנופיות השולטות באזור, רמות הפשיעה בפאבלות הברזילאיות גבוהות משמעותית מבאזורים אחרים .[25] כנופיות פשע מאורגנות גדולות נוהגים לשדוד ולתקוף, על פי דיווחים, מבקרים בחופים.[26] בעשור האחרון, ידוע על כ-60,000 מקרי רצח מתועדים מדי שנה, רובם בהקשרי סמים ושוד. נפוצים בערים גדולות גם מקרי 'חטיפות אקספרס', בהן אנשים נחטפים ונאלצים למשוך כספים ממכונות תשלום אוטומטיות כדי להבטיח את שחרורם.
'חטיפות אקספרס', בהן אנשים נחטפים ונאלצים למשוך כספים ממכונות תשלום אוטומטיות כדי להבטיח את שחרורם, נפוצות בערים גדולות, כולל ריו דה ז'ניירו, סלבדור ורסיפה.[דרוש מקור] אנשים נשדדו והותקפו בעת שימוש במוניות לא רשומות. פשעים קטנים כמו כייסות וגניבת תיקים נפוצים. גנבים פועלים בשווקים חיצוניים, בבתי מלון ובתחבורה ציבורית.
באל סלוודור: תחילת 2012 אופיינה בממוצע של כ-16 רציחות ביום, אך החל מסוף מרץ מספר זה ירד לפחות מ-5 ביום. ב-14 באפריל 2012, לראשונה מזה למעלה מ-3 שנים לא היו רציחות במדינה.[27][28] נשים ונערות, אזרחיות וזרות, נופלות תדיר קורבן לסחר בבני אדם באל סלוודור, תוך אונס ופגיעה פיזית ונפשית, במקומות רבים ברחבי המדינה.[29][30]
בגואטמלה: ארגוני הפשע של גואטמלה הם בין המתוחכמים והמסוכנים ביותר באמריקה הלטינית. הם כוללים אנשי צבא לשעבר, סוכנויות מודיעין ואנשי משטרה פעילים.[[31] כמעט 60% מ-50,000 קורבנות הסחר בבני אדם בגואטמלה הם ילדים, על פי דו"ח יוניצ"ף והוועדה של האו"ם נגד חסינות בגואטמלה (CICIG), המעריכה את שווי התעשייה ב-1.6 מיליארד דולר בשנה.[32] כשגם נשים העובדות במגזרי עבודה בעלות נוכחות נשית דומיננטית מתמודדות עם אפליה והתעללות מתמשכת על רקע מין. ילידות. עובדות ילידות משק בית אינן מקבלות שכר מינימום, אין הגבלה על שעות העבודה ביום או זכאות לחופשות חג. במעמד ראיון עבודה הן נאלצות לענות על שאלות הנוגעות להריון קיים ולרוב נשללת מהן הטבות הריון וגישה לזכויות רפואיות ובריאותיות.[33]
בהונדורס: פשיעה היא בעיה מרכזית בהונדורס, בה שיעורי הרצח הגבויםה ביותר מכל מדינה אחרת. על פי משרד האו"ם לסמים ופשיעה, בהונדורס יש את שיעור הרצח המכוון הגבוה ביותר בעולם, עם 6,239 מקרי רצח מכוונים בשנת 2010. נתון זה גבוה משמעותית מהשיעור באל סלוודור שהוא בעל שיעורי הרצח המכוון השני בגובהו בעולם.[34]
על פי קבוצת המשברים הבינלאומית, האזורים האלימים ביותר מחוץ לאזורים העירוניים העיקריים בהונדורס נמצאים בגבול גואטמלה, ומקושרים לנתיבי הסחר בסמים הרבים שפעילים באזור.[35]
בפוארטו ריקו: פוארטו ריקו הפכה לנקודת מעבר מרכזית לסמים בלתי חוקיים המוברחים ממדינות מקור כמו קולומביה ופרו ליבשת ארצות הברית. רובם מועברים אל האי ודרכו מארגוני סחר בסמים ברפובליקה הדומיניקנית, קולומביה, פלורידה וארגוני פשע בפוארטו ריקו.[36] אחת הדרכים הנפוצות ביותר להברחת סמים לאי היא באמצעות כלי שיט ימיים מסחריים ופרטיים, וטרמינלים של מכולות כמו נמל סן חואן. זהו הנמל העמוס ביותר בקריביים והשני העמוס ביותר באמריקה הלטינית. בין השנים 1993 ו-2000, 1,000 שוטרים בפוארטו ריקו איבדו את מקום עבודתם עקב אישומים פליליים, ובין השנים 2003 ו-2007 הורשעו 75 שוטרים בבית משפט פדרלי בגין שחיתות משטרתית.[37]
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- מייקל סקוט, מייקל פולר, סיארה נוג'נט וכריסטין מורי, פייננשל טיימס, נרקוס ללא גבולות, באתר כלכליסט, 4 בספטמבר 2025
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 "Latin America Is the Murder Capital of the World". The Wall Street Journal. 20 September 2018.
- ^ World Bank research convincingly demonstrates a strong link between crime and income inequality, which has worsened in Latin America in the past decade and is unlikely to improve dramatically in the years ahead. - Prillaman (2003:1)
- ^ "LAII: Crime, Violence and Democracy in Latin America". November 3, 2007.
- ^ "Violent crime has undermined democracy in Latin America". Financial Times. 9 July 2019.
- ^ "Global Corruption Barometer - Latin America & the Caribbean 2017". Transparency.org. Retrieved 2023-11-11.
- ^ Violence and Crime in Latin America, 5 March 2016.
- ^ "Amnesty International: Latin America 'dangerous' for journalists", CNN, 13 May 2011
- ^ "Inequality and law", Journal of Law and Economics, vol. XLV (April 2002)
- ^ Crime Hinders Development, Democracy in Latin America, U.S. Says - US Department of State. 2008-02-13
- ^ WC Prillaman (2003), "Crime, democracy, and development in Latin America," Policy Papers on the Americas
- ^ "Crime Hinders Development, Democracy in Latin America, U.S. Says". U.S. Department of State's Bureau of International Information Programs. April 2005.
- ^ "LAII: Crime, Violence and Democracy in Latin America". November 3, 2007.
- ^ 1 2 3 4 5 Sullivan, Mark P., and June S. Beittel. "Latin America: terrorism issues." Focus on Terrorism, ed. Edward V. Linden (New York, 2007) (2013): 301-307.
- ^ "Q&A: Colombia's civil conflict". BBC News. December 23, 2009.
- ^ "The Mexican Drug Cartels' Other Business: Sex Trafficking". Time. July 31, 2013.
- ^ "Termina 2015 con 300 homicidios; disminuye violencia en 23% del 2014". Juarez Noticias. Archived from the original on 4 March 2016.
- ^ [Molina, Thabata (14 December 2013). "Ubican a Venezuela en el quinto lugar en riesgo de secuestros". El Universal.
- ^ "Welcome to Venezuela, the kidnap capital of the world". News.com.au. 13 November 2013. Archived from the original on 13 December 2014.
- ^ "Venezuela Travel Warning". United States Department of State. Archived from the original on 30 January 2014.
- ^ "Venezuela". Government of Canada. 16 November 2012.
- ^ "FCO travel advice mapped: the world according to Britain's diplomats". The Guardian.
- ^ "BRAZIL: Youth Still in Trouble, Despite Plethora of Social Programmes at the Wayback Machine". IPS. March 30, 2007.
- ^ "A Year of Violence Sees Brazil's Murder Rate Hit Record High". The New York Times. 10 August 2018.
- ^ "Homepage". Fórum Brasileiro de Segurança Pública (in Brazilian Portuguese). Retrieved 2023-11-11.
- ^ "Violence in the Brazilian Favelas and the Role of the Police Office of Justice Programs". www.ojp.gov. 2023-11-11.
- ^ Thiago, Alves (March 23, 2023). "Violent gangs in Brazil attack rock-tourist region in the Northeast". www.brazilreports.com.
- ^ "El Salvador celebrates murder-free day". ABC News. 16 April 2012.
- ^ Archibold, Randal C. (24 March 2012). "Homicides in El Salvador Drop, and Questions Arise". The New York Times.
- ^ "Human trafficking of girls in particular "on the rise," United Nations warns". CBS News. January 30, 2019.
- ^ "Human Trafficking and the Children of Central America". IPS. August 21, 2019.
- ^ "Guatemala Organized Crime News". 12 March 2024.
- ^ "Guatemala 'closes its eyes' to rampant child sex trafficking: U.N." Reuters. June 8, 2016.
- ^ "Guatemala: Women and Girls Face Job Discrimination". Human Rights Watch. February 11, 2002.
- ^ This increased further to 7,104 homicides in 2011. United Nations Office on Drugs and Crime, 2011 Global Study on Homicide - Trends, Context, Data, Vienna, Austria: United Nations Office on Drugs and Crime, p. 93, Table 8.1, retrieved 30 March 2012
- ^ International Crisis Group. "Corridor of Violence: The Guatemala-Honduras Border". CrisisGroup.org. 4 June 2014.
- ^ National Drug Intelligence Center. "Puerto Rico and the U.S. Virgin Islands Drug Threat Assessment." U.S. Department of Justice. (2003).
- ^ "Police corruption undermines Puerto Rican drug war." Miami Herald [Miami, FL] 18 July 2007. General OneFile. Web. 7 June 2010.