Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

פרדריק ג'ון קיסלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
קובץ:Crystal Clear app help index.svg
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
פרדריק ג'ון קיסלר
Frederick John Kiesler
צילום משנת 1924 בתערוכה בווינה
צילום משנת 1924 בתערוכה בווינה
לידה צ'רנוביץ, דוכסות בוקובינה, נחלת כתר אוסטריה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
תחום יצירה אדריכלות

פרדריק ג'ון קיסלר (באנגלית: Frederick John Kiesler;‏ 22 בספטמבר 1890 – 27 בדצמבר 1965) היה אדריכל, אמן ומעצב תפאורות יהודי אוסטרי-אמריקאי, יליד בוקובינה. קיסלר ידוע בעיקר בשל עיצובו האוונגרדי של היכל הספר במוזיאון ישראל בירושלים (1965), עיצוב שעורר בזמנו מחלוקת, אך כיום נחשב לאחת מן היצירות האדריכליות החשובות בירושלים.

קורות חיים עריכה

ילדות וצעירות עריכה

קיסלר נולד בצ'רנוביץ, ב-1890 במשפחה יהודית. צ'רנוביץ הייתה עיר קוסמופוליטית, בירת דוכסות בוקובינה, נחלת כתר אוסטרי בציסלייטניה במסגרת האימפריה האוסטרו-הונגרית, וכיום נמצאת באוקראינה. אביו של קיסלר, יוליוס, כיהן כמה עשורים כיועץ של עיריית העיר והיה בנוסף מזכיר הקהילה היהודית. אמו, רוזה לבית מייסלר, מתה ב-1891, כך שמינקות נמצא קיסלר בהשגחת אחיו אמיל, שהיה ב-9 שנים גדול ממנו ובייחוד אחותו מארי שהייתה ב־17 שנה גדולה ממנו.[1] אחרי שסיים עם בגרות את התיכון הנוצרי אורתודוקסי בצ'רנוביץ נסע קיסלר לווינה כדי להמשיך בלימודים. לא התקבל לאקדמיה לאמנויות ואז ב-1908–1909 התחיל ללמוד אדריכלות באוניברסיטה הקיסרית-ממלכתית לטכנולוגיה, כיום האוניברסיטה הטכנית של וינה. בשנה הבאה התקבל לאקדמיה לאמנויות ולמד בה למשך 3 שנים, מתוכן שני סמסטרים ציור אצל רודולף באכר וארבעה סמסטרים חריטה בנחושת אצל פרדיננד שמוצר. ביולי 1913 עזב קיסלר את האקדמיה מבלי לקבל דיפלומה.[1] אחרי פריצת מלחמת העולם הראשונה ב-1914 גויס לצבא האוסטרו-הונגרי קודם כטירון, ואחר כך כלוחם ברגימנט רגלים 95. ב-1917 הועבר לשרת בלשכת העיתונות הצבאית בקבוצת אמנים ביחידת התעמולה הזאת פעלו בצעירותם אישים כו אגון ארווין קיש, פליקס זאלטן, אוסקר קוקושקה, פרנץ מולנר ואחרים. באוגוסט 1920 התחתן קיסלר בבית כנסת בווינה עם סטפני פרישר, ילידת סקוצ'וב בשלזיה.[1]

התחלת הקריירה באוסטריה וגרמניה עריכה

בשנות ה-1920 היה קיסלר פעיל בעולם התיאטרון ותערוכות האמנות בווינה ובברלין. ב-1920 שיתף פעולה לזמן קצר עם האדריכל אדולף לוס. ב-1923 הצטרף לקבוצת "דה סטייל" (De Stijl). קיסלר התיידד עם רבות מהדמויות החשובות של האוונגרד האמנותי האירופי שהשפיעו את מסלולו הנונקונפורמיסטי לעומת התאוריות והפרקטיקות האמנותיות.[1] כבר ב-1922 יצר קיסלר בברלין עיצוב במתי מולטימדיה עבור העלאת המחזה "הרובוטים האוניברסליים של רוסום" R.U.R של קרל צ'אפק. הוא השתמש באמצעים קינטיים, שכללו מסכים צדדיים ואישון ענק. המחזה התמקד באנדרואידים שנבנו ונמכרו למפעלים ככוח עבודה זול, לפני שהפכו לאוטונומיים, מרדניים וגרמו להשמדת המין האנושי וכמעט להשמדתם של עצמם, לפני שהאהבה באה להציל את המצב. הוקרנו קטעי סרטים על מפל מים וזאת הייתה ההפקה הראשונה ששילבה הקרנות מדיה ומפל מים.[1] [2] הבכורה בתרגום גרמני תחת הכותרת (W.U.R. (Werstands Universal Robots התקיימה ב-29 במרץ 1923 בתיאטרון בקורפירסטנדאם Theater am Kurfürstendamm. האמצעים האלקטרומכניים והקרנות הקולנוע התקבלו בהתלהבות על ידי אמנים אוונגרדים שבאו לראות את המופע. בהזדמנות זו הכיר קיסלר את תאו פאן דסבורג, האנס ריכטר ולודוויג מיס ון דר רוהה.[1]. בחילופי השנים 1924/1923 התכונן קיסלר לעבוד על עיצוב בימתי נוסף עבור המחזה "הקיסר ג'ונס" מאת יוג'ין או'ניל בלוסטשפילהאוס של ברלין, בבימויו של ברתולד פירטל.[1]

ב-1924 ארגן קיסלר את התערוכה הבינלאומית של השיטה התיאטרונית החדשה וב-24 בספטמבר 1924 ביים את הבכורה העולמית התיאטרונית של הסרט הקצר (בן 16 דקות) «Ballet mécanique» (בלט מכני) שבויים על ידי דאדלי מרפי ופרנאן לז'ה בהשתתפותו של מאן ריי. בנובמבר 1975 גילתה אשתו השנייה של קיסלר, ליליאן, במזווה של בית הנופש בהמפטונס, לונג איילנד, את הסרט המקורי בן 35 מ"מבגרסה של לז'ה. גרסה זו ששופצה על ידי Anthology Film Archives נכללה בקומפילציה הקולנועית התיעודית Unseen Cinema: Early American Avant-Garde Film 1893–1941 שהוצאה לאור על ששה תקליטים DVD באוקטובר 2005 (של חברת Image entertainment). הפסקול נכתב על ידי ג'ורג' אנטייל שהשתמש בו ביצירת קטע קונצרטי בשם "בלט מכני" שהוצג בבכורה בפריז ב-1926.

אמריקה. המשך פעילותו האמנותית עריכה

ב-1926 הזוג עבר לניו יורק, שם חי קיסלר עד סוף חייו. בדצמבר 1926 קיבל את האזרחות האמריקאית ושינה את שמו לפרדריק ג'ון קיסלר. הוא שיתף בהתחלה פעולה עם האמנים הסוריאליסטים ועם מרסל דושאן הוא כתב הרבה ובצורה אקסטנסיבית. עבודתו התאורטית כללה שני מנשרים ארוכים:המאמר "פסאודו-פונקציונליזם באדריכלות המודרנית" שפורסם ביולי 1949 ב-Partisan Review וכמו כן את הספר Contemporary Art Applied to the Store (1930) "and Its Display. הפרויקטים האדריכליים של קיסלר כללו את Film Guild Cinema» בניו יורק, ביחד עם ארמנד פיליפ ברטוס (1929) את ההיכל הספר בירושלים (1965). בשנים 1943-1937 ניהל קיסלר את "מעבדת קורלציית העיצוב" (Laboratory for Design Correlation במסגרת לימודי האדריכלות, התכנון והשימור של בית הספר לאדריכלות של אוניברסיטת קולומביה שבה תוכנית הלימודים הייתה יותר פרגמטית וומכווונת למסחר ברוח מושגיו ורעיונותיו- כגון "קו-ריאליזם", "רצף" - בנוגע ליחסים בין מרחב, אנשים, עצמים וקונספטים.[3] קיסלר תכנן חלונות ראווה עבור Saks Fifth Avenue

קיסלר יצר עצמים מעוצבים, כמו כן ריהוט ביומורפי הנמצא בגלריה המופשטת במסגרת גהגלריה לאמנות המאה ה-20 של פגי גוגנהיים. בתהליך זה הוא ניסה ל"המיס " את החזותי, הריאלי, התמונה והסביבה בתוך מרחב חופשי מתנועע. הוא המשיך בגישה זו ב"בית ללא סוף" (1942) שהוצג כדגם ב-1959-1958 במוזיאון לאמנות מודרנית ויטני . מיזם זה התבסס על חלונות הראווה שלו משנות ה-20 וב- Film Guild Cinema שב New York.

יותר מוקדם בקריירה שלו המציא את המערכת המהפכנית להשהיה L+T 1924, (Leger und Treger) שנועד למוזיאונים ולגלריות, על ידי יצירת פסלים סביבתיים. ציוריו ותוכניותיו האדריכליות הלא אורתודוקסיות שאותן הוא כינה "רב-ממדיות" (polidimensional) מקורבים אכישהוא לציורים האוטומטיים הסוריאליסטיים. ב-1930 נמנה קיסלר עם החברים המייסדים של איגוד האמני הקישוט ובעלי מלאכת הקישוט AUDAC. כמה רהיטים מסקרנים שהוא עיצב הוצגו בקטלוג השנתי של האיגוד קצר הימים הזה. אחרי 1990 כמה מהם שוחזרו בכמויות מוגבלות עבור כמה חברות אירופיות. הפופולרי ביותר היה "Two-Part Nesting Table" (שולחין מקונן בשני חלקים) היצוק באלומיניום (1935)

"גלקסיות" ואינסטלציות עריכה

בשנות ה-1950 יצר קיסלר סדרה של ציורים הקרויים "גלקסיות" שתרגמו את חזון המרחב שלו לאינסטלציות מרובות-פאנליות שבלטו מתוך הקיר. ה"גלקסיות" היוו יחידות מקובצות ששילבו ציור, פיסול ורישום. בעיני קיסלר חשיבות המרחב שבין החלקים השונים משתווה לזו של הציורים עצמם, ומשקף "כורח פנימי" של היצירה כשלם. הוא טען פעם שזה כמו "הנשימה עבור מציאות הגוף". ציורים מרובי פאנלים אלה נוצרו גם מתוך תגובת האמן לתהפוכות הפוליטיות והחברתיות של תקופתו. הם נוצרו כמה שנים בלבד אחרי ההפצצות האוטמיות על הירושימה ונגסקי. כדבריו:

הערכתם מחדש של הערכים בזמנים מתוחים אלה היא הכרחית לכל אחד מאיתנו ולכולנו, ואנחנו משוכנעים שגם עבודת האמן לא יכולה להיות נפרדת יותר:שהאמנות לריכה לשאוף להיות חלק מהווי היום יום.נראה , לפיכך, שציירים, פסלים ואדריכלים חייבים לתפוס את עבודתם כחלק מהעולם

גוף היצירות הפיסוליות של קיסלר מערב השקפות דומות, תוך איחוד הקטעים האינדיבידואליים עם מיקומם הספציפי ותוך איור התאוריות שלו על היחסים בין אדם לעיצוב. האינסטלציה שלו Us, You, Me "אנחנו, את/ה, אני" (אותה סיים ב-1965-1963), כללה חלקים בברונזה, אלומיניום, עץ, שחם, ובטון הוצגה במכללת האנטר .גלריית טיימס סקוור (2004), במוזיאון פאריש לאמנות (2003) ומוזיאון לאמנות של אוניברסיטת איווה (1995). הרעיון הפסל כנוף ב"Us, You, Me" משקף את ההיסטוריה של קיסלר עם עיצוב הבמות, והנושא הוא בעל חשיבות תוך ציונן של חרדות החיים המודרניים.. הצופה יכול להיכנס בתוך הפסל האחרון של קיסלר, "בוצפלוס", שעוצב בהשראת סוס הקרב של אלכסנדר הגדול ולהשתמש בו כמערת מדיטציה. קיסלר ועוזרו לאו ביטקובסקי יצרו את הפסל בשנים 1965-1962 מבטון ושככה ונוצק מאוחר יותר באלמיניום בבית היציקה Polich Tallix, שב -Rock Tavern, בניו יורק ב-2008-2006.

ב-1965 הושלמה בנייתו של היכל הספר שתכנן קיזלר יחד עם האדריכל ארמן פיליפ בארטוס, לאחר כ-11 שנות עבודה. מלכתחילה, הייתה הבחירה בבארטוס ובקיזלר מעוררת מחלוקת: בארטוס היה חתנו של הנדבן העיקרי להקמת היכל הספר, דוד שמואל גוטסמן בעוד שקיזלר לא סיים את לימודי האדריכלות (אם כי החזיק ברישיון אדריכלות מטעם מדינת ניו יורק). היו בין האדריכלים הישראליים שטענו כי היה נאות להטיל את התכנון על אדריכל ישראלי.

קיסלר נפטר בשנת 1965 בעיר ניו יורק.

מורשתו עריכה

קיסלר יצר לעיתים קרובות תחת צל עמיתיו, אם כי ב-1952 נבחר על ידי המוזיאון לאמנות מודרנית MOMA בניו יורק ל"אחד מ-15 האמנים המובילים של אמצע המאה" וב-1957 נבחר לעמית הקרן גרהם בשיקגו. אדריכלים ישראלים ערערו על בחירתם שלו ושל ברטוס כמתכנני "היכל הספר" בירושלים (1965-1957) בטענה שלמרות היותם יהודים, אינם ישראלים. טענות-נגד אחרות היו שהוא לא השלים את לימודי האדריכלות שלו ושלא בנה בניינים, אף-על-פי מ-1930 היה אדריכל בעל רישיון מטעם מדינת ניו יורק.

  • 1997 הוקמה בווינה הקרן הפרטית האוסטרית פרדריק וליליאן קיסלר בעקבות קניית ביתו של קיסלר על ידי המדינה האוסטרית, עיריית וינה וכמה תורמים פרטיים.

יעד הקרן היא לחקור את מורשתו של קיסלר ולעגון אותה בזירת ההפקות האמנותיות והאדריכליות העכשוויות. [4]

  • בהתאם לרצונם של אלמנתו של קיסלר, הוקם הפרס האוסטרי על שם קיסלר לאדריכלות ולאמנויות. שווי הפרס היה 55,000 אירו והוא מוענק כל שנתיים לסירוגין על ידי הרפובליקה האוסטרית והעיר וינה. הוא מיועד לאמנים ואדריכלים בעלי הישגים יוצאי דופןהנקשרים לגישות הניסיוניות והחדשניות של פרדריק קיסלר ולתורה שלו על הקשר בין האמנויות מתוך גישה בין-תחומית

חתני פרס קיסלר:

תערוכות עריכה

  • "Galaxies by Kiesler", Sidney Janis Gallery, New York City, September 27 – October 19, 1954
  • "Frederick Kiesler", Hochschule für angewandte Kunst, Vienna, 1975
  • פרידריך קיסלר - בעל חזון "Friedrich [sic] Kiesler—Visionär, 1890–1965", Museum moderner Kunst, וינה, וסיורים החל מ-1988
  • "Friedrick [sic] Kiesler", מוזיאון ויטני, ניו יורק, 1989
  • "Frederick Kiesler: arte, architettura, ambiente", Milan, Italy, 1995
  • "Friederick [sic] Kiesler: artiste-architecte", מרכז פומפידו פריז, 3 ביולי – 21 באוקטובר 1996
  • "Frederick J. Kiesler: Endless Space", MAK Center for Art and Architecture at the Schindler House, Los Angeles, December 6, 2000 – February 25, 2001
  • "Frederick Kiesler: Co-Realities", Drawing Center, New York City, 2008
  • "Die Kulisse explodiert. Friedrich Kiesler und das Theater", Österreichisches Theatermuseum, Vienna, October 25, 2012 – February 25, 2013; traveled to Museum Villa Stuck, Munich, March 20 – June 23, 2013
  • "Frederick Kiesler: Life Visions", Museum of Applied Arts, Vienna, 2016
  • "Inside the Endless House. Re-Reading Friedrich/Frederick Kiesler", Museum of Applied Arts, Vienna|MAK – Österreichisches Museum für angewandte Kunst / Gegenwartskunst, Vienna, June 15 – September 25, 2016
  • "Friedrich Kiesler: Architect, Artist, Visionary", מרטין-גרופיוס-באו, Berlin, 11 במרץ – 11 ביוני 2017
  • "Frederick Kiesler: Us, You, Me", Kunsthaus Zug, Zug, February 25 – May 26, 2024
  • "Frederick Kiesler: Vision Machines", המוזיאון היהודי של ניו יורק, 25 באפריל –28 ביולי 2024

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|פרדריק ג'ון קיסלר]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Frederick Kiesler Foundation, Kiesler
  2. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  3. ^ Thomas Creighton (July 1961), "Kiesler's Pursuit rof an Idea," Progressive Architecture, vol. 42, no. 7, p. 104 עמ'
  4. ^ [Frederick Kiesler Foundation https://www.kiesler.org/en/frederick-kiesler-foundation/]
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=פרדריק_ג%27ון_קיסלר&oldid=221370"