האקדמיה לאמנויות יפות (וינה)
פעולות נוספות
| סמליל האקדמיה סמליל האקדמיה | |
| החזית הראשית של בניין האקדמיה | |
| החזית הראשית של בניין האקדמיה | |
| אוניברסיטה ציבורית | |
|---|---|
| תקופת הפעילות | 1692–הווה (כ־334 שנים) |
| קמפוס | עירוני |
| בעלי תפקידים | |
| רקטור | יוהאן פרדריק הארטל |
| מיקום | |
| מיקום | וינה, אוסטריה אוסטריה |
| מדינה |
שגיאות פרמטריות בתבנית:דגל פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים קובץ:Flag of None.svg [[|]] |
| קואורדינטות |
48°12′37″N 16°21′55″E / 48.210389°N 16.365278°E{{#coordinates:48.210389|N|16.365278|E|type:city|||| |primary |name= }} |
| https://www.akbild.ac.at | |
האקדמיה לאמנויות יפות בווינה (בגרמנית: Die Akademie der bildenden Künste Wien) היא בית ספר לאמנויות יפות (אנ') בבירת אוסטריה, וינה ואחת האקדמיות לאמנות הוותיקות באירופה.
היסטוריה עריכה
האקדמיה לאמנויות יפות נוסדה על ידי הצייר והפסל פטר שטרודל (אנ'), בשנת 1692 כמכללה פרטית לפי הדגם של האקדמיה של סן לוקא ברומא. ב-1725 שילב יאקוב ואן שופן (אנ') את האקדמיה לציור של החצר הקיסרית עם האדריכלות. מ-1754 עד 1757 היה הצייר פאול טרוגר (אנ') מנכ"ל האקדמיה. בשנת 1772 אוחדו לתוכה כל האקדמיות לשעבר של וינה לאמנות והאקדמיה קיבלה אז מעמד מכללה וב-1998 מעמד של אוניברסיטה, אך שמרה על שמה הקודם.
מבנה ארגוני עריכה
באקדמיה לומדים כיום כ-900 סטודנטים, כמעט רבע מהם סטודנטים זרים. בספריית האקדמיה כ-110,000 כרכים וכ-150,000 רישומים והדפסים. האוסף הוא אחד הגדולים באוסטריה, והוא משמש למטרות אקדמיות, אם כי חלק מהספרייה פתוח גם לקהל הרחב. האקדמיה מחולקת למכונים הבאים:
- המכון לאמנויות יפות
- המכון לתולדות האמנות ולימודי תרבות
- המכון לשימור ושיחזור
- המכון למדעי הטבע ולטכנולוגיות באמנות
- המכון לתארים בהוראה לבתי ספר תיכוניים
- המכון לאמנות ואדריכלות
סטודנטים וסגל עריכה
- מרטין ואן מייטנס (1695–1770)
- פאול טרוגר (1698–1762)
- פרנץ אנטון מאולברטש (1724–1796)
- יוסף פון זוננפלס (1732–1817)
- היינריך פיגר (1751–1818)
- תומאס אנדר (1793–1875)
- פרדיננד גאורג ולדמילר (1793–1865)
- פרנץ קסאבר לסל (1801–1885)
- פרידריך פון אמרלינג (1803–1887)
- רודולף פון אלט (1812–1905)
- פרידריך פון שמידט (1825–1891)
- יאן מטייקו (1838–1893)
- אוטו וגנר (1841–1918)
- מיהאי מונקאצ'י (1844–1900)
- פטר ברנס (אדריכל) (1868–1940)
- אגון שילה (1890–1918)
- פרידנסרייך הונדרטוואסר (1928–2000)
- בירגיט יורגנסן (1982–1997)
אדולף היטלר לא התקבל על ידי המוסד פעמיים, ב-1907 וב-1908.
לקריאה נוספת עריכה
- Beatrix Bastl, Cornelia Reiter, Eva Schober (kiadó): Theophil Hansen und die Bibliothek der Akademie der bildenden Künste Wien, Provinz Verlag, Bécs, 2011 ISBN 978-3-902416-82-7
- Beatrix Bastl: Die jüdischen Studierenden der Akademie der bildenden Künste Wien 1848–1948, Verlag Dr. Kovač, Hamburg, 2019 ISBN 978-3-339-10884-5
- Johann Josef Böker: Architektur der Gotik. Bestandskatalog der weltgrößten Sammlung an gotischen Baurissen (Legat Franz Jäger) im Kupferstichkabinett der Akademie der Bildenden Künste Wien, mit einem Anhang über die mittelalterlichen Bauzeichnungen im Wien Museum am Karlsplatz, Verlag Anton Pustet, Salzburg, 2005 ISBN 3-7025-0510-5 Rezension von Klaus Jan Philipp in: Journal für Kunstgeschichte Band 10, 2006, Heft 4, S. 314–317 C. 1 Architektur und Plastik.
- Richard Groner: "Wien wie es war", Verlag Fritz Molden, Bécs–München, 1965, 5. Auflage, S. 12–13
- Verena Pawlowsky: Die Akademie der bildenden Künste Wien im Nationalsozialismus. Lehrende, Studierende und Verwaltungspersonal. Böhlau Verlag, Bécs, 2015 ISBN 978-3-205-20291-2
- Ritter von Hansen: Der Neubau der k.k. Akademie der bildenden Künste in Wien, Architekt Theophil, 11–15. o.
- Angelika Plank: Akademischer und schulischer Elementarzeichenunterricht im 18. Jahrhundert (= Beiträge zur neueren Geschichte Österreichs, Band 10), Lang, Frankfurt am Main, 1999 ISBN 3-631-33885-6 (Dissertation Universität Wien 1997, 358 Seiten).
- Walter Wagner: Die Geschichte der Akademie der Bildenden Künste in Wien. Hrsg. von der Akademie der Bildenden Künste in Wien, Rosenbaum, Bécs, 1967
