Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

פיטר גבריאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
פיטר גבריאל
גבריאל, 2008
גבריאל, 2008
לידה אנגליהאנגליה סארי, אנגליה, הממלכה המאוחדת
תקופת פעילות מ-1967
עיסוק מוזיקאי, מפיק, פעיל שלום
סוגה רוק מתקדם, ארט רוק, רוק ניסיוני, פופ רוק, מוזיקת עולם
כלי נגינה שירה, קלידים, פסנתר, חליל צד, אבוב, תופים, מפוחית פה, גיטרה
חברת תקליטים Geffen, Real World, Virgin, Charisma, Atlantic ו-EMI
פרופיל ב-IMDb
petergabriel.com
קובץ:Peter Gabriel The Moonlight Knight (cropped).png
גבריאל בהופעה עם ג'נסיס כשהוא מחופש ל"Brittania" (אביר אור הירח) מתוך השיר, Dancing with the Moonlit Knight, 1973
קובץ:Peter Gabriel 19800906.jpg
גבריאל, 1980

פיטר בריאן גבריאל (באנגלית: Peter Brian Gabriel; נולד ב-13 בפברואר 1950) הוא מוזיקאי אנגלי. נודע בציבור כסולן וחלילן להקת ג'נסיס. מאז שעזב את ג'נסיס (1975), פתח גבריאל בקריירת סולו מצליחה. בנוסף, עוסק גבריאל בפרויקטים שונים המוקדשים לקידום מוזיקת עולם, הפצת מוזיקה ברשת האינטרנט ופעילות הומניטרית.

ביוגרפיה עריכה

גבריאל נולד בכפר צ'ובהאם שבמחוז סארי, אנגליה שבממלכה המאוחדת. אביו, ראלף פרטון גבריאל היה מהנדס חשמל, ואימו אידית' איירין. החל ללמוד פסנתר בגיל צעיר אבל הפסיק (דבר שהתחרט עליו בגיל מאוחר יותר) ולמד קצת לנגן בחליל ואבוב. סבו העשיר החזיק אחוזה ויקטוריאנית באזור קוקס היל ובה מגרשי קרוקט, אגם דגי-זהב, חממה וגפנים, גן ורדים ומגרש סקווש. אלה סיפקו השראה רבה לגבריאל.

משפחתו עודדה את פיטר הצעיר להעשיר את עצמו כנגן קלרינט. בנעוריו למד בבתי ספר פרטיים בדרום אנגליה.

ג'נסיס עריכה

בשנת 1967 הקים גבריאל את להקת ג'נסיס, יחד עם חברים מלימודיו בבית הספר: טוני בנקס, אנתוני פיליפס, מייק רתרפורד והמתופף כריס סטיוארט[1]. שמה של הלהקה הוענק לה על ידי מנהלם, ג'ונתן קינג, שהפיק את אלבום הבכורה של הלהקה "מבראשית לחזון" (מרס 1969). גבריאל שימש כסולן בשישה אלבומים של ג'נסיס עד 1974. להקת ג'נסיס זכתה להצלחה גדולה בעיקר בבריטניה, איטליה, בלגיה וגרמניה, לא מעט גם בזכות הופעותיו הבימתיות המרשימות והבלתי שגרתיות של גבריאל, שהשתמש בשלל תחפושות מוזרות ואיפור פנים שהשתלבו בתאורה יוצאת דופן שליוותה את הופעות הלהקה[1].

תחפושותיו של גבריאל עריכה

בהופעות המוקדמות של ג'נסיס, מערכות ההגברה לא היו מתקדמות ולכן, הקהל לא הצליח להבין את שירתו של גבריאל, ולא הבינו את המילים. לכן, גבריאל רצה להראות לקהל את משמעות השיר בעזרת שלל התחפושות שלו.

בסדרה התיעודית Seven Ages of Rock אשר שודרה ב-BBC, סיפר הגיטריסט של ג'נסיס לשעבר סטיב האקט, על הפעם הראשונה שגבריאל הופיע עם תחפושת: הוא לבש את השמלה של אשתו ג'יל, ושם מסכת ראש שועל על ראשו בהתייחסות לדמות שבעטיפת האלבום של ג'נסיס, Foxtrot. חברי הלהקה לא הבינו מה גבריאל עשה והאקט עצמו חשב שגבריאל הולך להרוס את ההופעה. אך למעשה, התחפושות משכו את תשומת לב התקשורת והגבירו את הפופולריות של הלהקה. עקב כך התרגלו חברי הלהקה לתחפושות ועודדו את גבריאל להמשיך להתחפש.

בין תחפושותיו המפורסמות של גבריאל, התחפש לחייזר עם כנפי עטלף בשיר Watcher of the Skies.

שתי התחפושות "הפרח" ו"הגוג" נוצרו ליצירה הארוכה של ג'נסיס "ארוחת הערב מוכנה" Supper's Ready.

גבריאל השתמש בתחפושת "Britannia" (בריטניה) לשיר Dancing with the Moonlit Knight.

תחפושת "האיש הזקן" הייתה בשיר "תיבת הנגינה" The Musical Box.

התחפושות "איש הסליפר" ו"רייל" היו לסיבוב ההופעות לקידום האלבום The Lamb Lies Down on Broadway. רייל הוא הדמות הראשית באלבום[2].

עזיבתו של גבריאל את ג'נסיס עריכה

במהלך העבודה על האלבום The Lamb בשנת 1974 גבריאל לא היה נוכח בכתיבת לחני השירים. לחני שירי האלבום נכתבו על ידי חברי הלהקה האחרים (טוני בנקס, פיל קולינס, מייק רת'רפורד וסטיב האקט). גבריאל התעקש לכתוב את הסיפור והמילים בעצמו, מה שגרם לקרע בלהקה. במיוחד כאשר ראת'רפורד הציע במקור פרויקט אחר ללהקה – אלבום המבוסס על הספר "הנסיך הקטן" של אנטואן דה סנט-אכזופרי. גבריאל נעדר מפגישות הכתיבה ומהחזרות בשל בעיות אישיות – לאשתו ג'יל היו בעיות עם הריונה הראשון – מה שהוסיף למתח בין חברי הלהקה. עם זאת, באנקס וראת'רפורד היו אלו שכתבו את המילים לשיר "The Light Dies Down on Broadway", מאחר שגבריאל לא היה יכול למצוא קישור בין "Ravine" ו-"Riding the Scree".

במהלך התקופה שלפני הפקת האלבום, גבריאל יצר קשר עם הבמאי ויליאם פרידקין (שבאותה התקופה נהנה מהצלחה רבה מהסרט "מגרש השדים"), בניסיון ליצור פרויקט לסרט, אחרי שפרידקין קרא את הסיפור הקצר על עטיפת אלבום ההופעה החיה מ-1973. למרות מורת-רוחם של חברי הלהקה, גבריאל עזב כדי לעבוד על טיוטות תסריט. עם זאת, הפרויקט הסתיים ללא תוצאות, וגבריאל חזר ללהקה בעידודו של מנהל הלהקה, טוני סטראון-סמית'.

בעקבות האלבום, עזב פיטר גבריאל את ג'נסיס[1]. למרות איבוד דקות ההבחנה המלודית והסרקזם במילים יחד עם הופעתו הראוותנית של גבריאל; התפתחות הלהקה לעבר מלודיה, אינטנסיביות ופוקוס הלחנתי המשיכה גם באלבום שאחרי The Lamb. כך ובזמן שהלהקה השתנתה באופן ודאי, השם שלה כאחת מהלהקות הפרוגרסיביות המשפיעות ביותר, המשיך גם אחר-כך, עם רמות הצלחה שונות.

לאחר שעזב את הלהקה המתופף פיל קולינס, היה לזמר המוביל, תחילה בעל כורחו, לאחר ש-400 זמרים להם נערך אודישן לא עמדו במשימה. ואילו גבריאל באותה עת לקח הפסקה מעסקי המוזיקה, במהלכה לקח שיעורי פסנתר ומוזיקה.

קריירת סולו עריכה

ארבעה אלבומי "פיטר גבריאל" עריכה

עד סוף 1975, הקליט באולפן ביתי כ-20 שירים שכתב עם חברו מרטין הול. ולאחר שהכין חומרים לאלבום אולפן גבריאל הקליט את אלבום הסולו הראשון שלו בשנים 1976–1977 בטורונטו ובלונדון, עם המפיק בוב אזרין.

גבריאל לא נתן שמות לארבעת אלבומי האולפן הראשונים שלו, שיצאו לאור בשנים 1977–1982. כולם נקראו בפשטות "פיטר גבריאל", תוך שימוש באותו הגופן עם עיצוב דומה. "הרעיון שלי הוא להוציא אלבומים כמו מגזין, שייצא רק פעם בשנה", הוא העיד ב-1978, "עם אותה כותרת, אותה כיתוב באותו מקום; רק עם תמונה שונה". עם זאת, כל אלבום קיבל כינוי על ידי מעריצים, בדרך כלל כינוי הקשור לעטיפת האלבום.

האלבום "פיטר גבריאל" (המכונה "פיטר גבריאל 1: רכב") יצא לאור בפברואר 1977 והגיע למקום ה-7 במצעד המכירות בבריטניה ולמקום ה-38 בארצות הברית. הסינגל המוביל באלבום היה "סולסברי היל"[3], שיר אוטוביוגרפי על חוויה רוחנית שחווה בגבעה ליד העיר סולסברי. אחר כך יצא לסיבוב של 80 הופעות ממרץ עד נובמבר 1977 עם להקה שכללה את הגיטריסט רוברט פריפ[4].

בסוף 1977, גבריאל החל להקליט את אלבום האולפן השני בסדרת "פיטר גבריאל" (המכונה Peter Gabriel 2: Scratch) בהולנד, עם פריפ כמפיק. שיר באלבום "אם האלימות" נכתב על ידי גבריאל ואשתו הראשונה ג'יל. האלבום יצא לאור ביוני 1978, הוא הגיע למקום ה-10 בבריטניה ולמקום ה-45 בארצות הברית. סיבוב ההופעות של גבריאל לאלבום נמשך מאוגוסט עד דצמבר 1978. בסיבוב ההופעות הזה גילחו גבריאל ולהקתו את ראשם.

גבריאל הקליט את אלבום האולפן השלישי בסדרת "פיטר גבריאל" (המכונה בשם Peter Gabriel 3: Melt) באנגליה בשנת 1979. הוא פיתח עניין במוזיקה אפריקאית ובמכונות תופים ומאוחר יותר הכתיר את התקליט כאלבום פריצת הדרך שלו. הוא יצא לאור במאי 1980, ועמד במקום הראשון במצעד המכירות בבריטניה במשך שלושה שבועות. הסינגל "Games Without Frontiers" הגיע למקום ה-4 ו-"Biko" הגיע למקום ה-36 בבריטניה. לאחר קומץ הופעות ב-1979, גבריאל הופיע עם שירי אלבום מפברואר עד אוקטובר 1980. באותה תקופה גם החל להפיק את הפסטיבל הבין-לאומי למוזיקה, אמנות וריקוד.

במהלך ההקלטות על האלבום פיטר גבריאל הרביעי (המכונה פיטר גבריאל 4: אבטחה), גבריאל לקח על עצמו אחריות גדולה יותר על ההפקה. הוא הקליט אותו בשנים 1981–1982, לראשונה בהקלטה דיגיטלית, בשאולפן נייד שחנה בביתו. גבריאל השתמש בסינטסייזר דגימה דיגיטלי של Fairlight CMI ושילב מכשור אלקטרוני עם דגימת כלי הקשה וקצב. האלבום יצא לאור בספטמבר 1982, והגיע למקום ה-6 בבריטניה. כדי לטפל בהפצה אמריקאית של האלבום, חתם גבריאל על חוזה עם חברת גפן רקורדס, אשר - בתחילה ללא ידיעתו של גבריאל - כינה את האלבום Security, כדי להבדיל אותו משלושת האלבומים הראשונים. סיבוב ההופעות של גבריאל ב-1982 נמשך שנה והפך לראשון שלו שהסתיים ברווח. הקלטות מסיבוב ההופעות יצאו לאור ב-1983, באלבום Plays Live.

ב-1983, גבריאל יצר את הפסקול לסרט הדרמה של אלן פרקר בירדי (1984), שהופק בשיתוף עם דניאל לנואה. הפסקול כלל חומרים חדשים, ללא מילים, וכן רמיקס אינסטרומנטלי של מוזיקה מאלבום האולפן הקודם שלו.

הצלחה בינלאומית עריכה

לאחר שסיים לייצור את הפסקול לסרט "בירדי", גבריאל העביר את המיקוד המוזיקלי שלו מקצב ומרקם, כפי שייצר בארבעה אלבומי "פיטר גבריאל", לעבר שירים פשוטים וקליטים יותר. בשנת 1985, הוא הקליט את אלבום האולפן החמישי שלו So ‏[5]. האלבום יצא לאור במאי 1986 והגיע למקום הראשון בבריטניה ולמקום השני במצעדי המכירות בארצות הברית. גם בישראל הגיע למקום הראשון במצעדי המכירות. הוא נותר האלבום הנמכר ביותר של גבריאל עם יותר מחמישה מיליון עותקים שנמכרו בארצות הברית בלבד. הוא כלל שלושה סינגלים שהין בין 20 הראשונים במכירות בבריטניה: "Sledgehammer", "Big Time" ו-"Don't Give Up", דואט עם קייט בוש. "Sledgehammer" הגיע למקום הראשון ב-Billboard Hot 100 בארצות הברית, הסינגל היחיד של גבריאל בקריירה שלו שעשה זאת. והדיח את "Invisible Touch" של ג'נסיס, להקתו לשעבר, מהמקום הראשון, שהיה גם הלהיט היחיד שלהם בארצות הברית[6]. בבריטניה, הסינגל הגיע למקום הרביעי. בשנת 1990, רולינג סטון דירג את So במקום ה-14 ברשימת "100 האלבומים המובילים של האייטיז".

ב-1988, גבריאל השתלב כמלחין הפסקול לסרטו של מרטין סקורסזה "הפיתוי האחרון של ישו"[7]. סקורסזה יצר קשר עם גבריאל בנוגע לפרויקט כבר ב-1983 וביקש, לדברי גבריאל, להציג את "המאבק בין אנושיותו לאלוהותו של ישו בצורה עוצמתית ומקורית". גבריאל השתמש במוזיקאים שפגש בפסטיבל הבין-לאומי למוזיקה, אמנות וריקוד, כדי לבצע קטעים אינסטרומנטליים עם התמקדות בקצב ובטקסטורות אפריקאיות, מזרח תיכוניות ואירופיות, תוך שימוש בארכיון הסאונד הלאומי בלונדון להשראה נוספת. התוכנית הראשונית להקלטה הפסקול הקדישה עשרה שבועות להקלטה לפני שהיא נחתכה לשלושה, מה שלא הותיר לגבריאל זמן לסיים את כל הקטעים שרצה להקליט במקור. כשצילומי הסרט הסתיימו, גבריאל עבד על הפסקול במשך ארבעה חודשים נוספים, כדי לפתח עוד רעיונות לא גמורים שלו. הפסקול יצא לאור בשם "Passion", ביוני 1989[8]. הוא זיכה את גבריאל בפרס גראמי להופעת הניו אייג' הטובה ביותר ומועמדות לגלובוס הזהב עבור פסקול הסרט המקורי הטוב ביותר.

בספטמבר ואוקטובר 1988 השתתף גבריאל בסיבוב ההופעות "Human Rights Now!" (אנ') סדרה של מופעי צדקה לגיוס כספים עבור ארגון אמנסטי אינטרנשיונל לכבוד 40 שנה לההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם[9][10].

ב-1990 הוציא גבריאל את אלבום האוסף הראשון שלו, Shaking the Tree: Sixteen Golden Greats, שמכר 2 מיליון עותקים בארצות הברית.

בשנות ה-2000 עריכה

חיים אישיים עריכה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

פיטר גבריאל נישא פעמיים, ולו ארבעה ילדים.

יחסו לישראל עריכה

פיטר גבריאל הגיע להופעה בישראל בשנת 1994[11].

במהלך השנים גבריאל הביע מחאה נגד ממשלת ישראל בנושא הפלסטיני, ובנושא זכויות הבדואים בנגב[12]. ב-2014 הוציא לאור אלבום בשם "2 Unite All" לגיוס כספים למען ארגוני סיוע ברצועת עזה, ובעזרת שירים מ-26 אמנים נוספים, כמו סרג' טנקיאן, סטיוארט קופלנד, ריק אלן, פורל (פרל) תומפסון, וסשה קוק. עם זאת, גבריאל אומר שהוא אינו אנטי-ישראלי או אנטישמי, אלא מתנגד למדיניות הישראלית ולכיבוש הישראלי[13]. ב-2019 קרא להחרים את האירוויזיון בישראל. למרות כל זה, במלחמת חרבות ברזל הודיע על תמיכה בישראל, לאחר לחץ של הזמר הישראלי אביב גפן[14].

דיסקוגרפיה עריכה

כחבר בג'נסיס עריכה

שם האלבום שנה הערות
From Genesis to Revelation 1969
Trespass 1970
Nursery Cryme 1971
Foxtrot 1972
Genesis Live 1973 אלבום הופעה
Selling England by the Pound 1973
The Lamb Lies Down on Broadway 1974 אלבום כפול

אלבומי סולו עריכה

שם האלבום שנה הערות
Peter Gabriel I 1977
Peter Gabriel II 1978
Peter Gabriel III 1980 לאלבום יצאה גם גרסה בגרמנית
Peter Gabriel IV – Security 1982 לאלבום יצאה גם גרסה בגרמנית
Plays Live 1983 אלבום הופעה
Birdy 1985 פסקול הסרט "בירדי"
So 1986
Passion 1989 פסקול הסרט "הפיתוי האחרון של ישו"[15]
Shaking the Tree: Sixteen Golden Greats 1990 אלבום אוסף
Us 1992
Secret World Live 1994 אלבום הופעה
OVO 2000 פסקול
Up 2002 אלבום אולפן שביעי
Long Walk Home 2002 פסקול
Hit 2003 אלבום אוסף
Scratch My Back 2010 אלבום אולפן שמיני – קאברים
New Blood 2011
I/O 2023
O/I 2026

פרסים ומועמדויות עריכה

פרס שנה קטגוריה עבור תוצאה מקור
פרס גראמי 2025 אלבום האודיו הטוב ביותר I/O (In-Side Mix) זכייה [16]

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פיטר גבריאל

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 יואב קוטנר, דברי הימים של בראשית, מעריב, 31 ביולי 1980
  2. ^ ההרפתקאות בדמיון הצופים בלבד, מעריב, 6 באפריל 1975
  3. ^ עופר ניר, להקות פופ ב-1977, על המשמר, 19 בפברואר 1978
  4. ^ יוסי חרסונסקי, תקליטים חדשים - פיטר גבריאל - פיטר גבריאל, מעריב, 25 בספטמבר 1977
  5. ^ יורם בר, גבריאל הקוסם, כל העיר, 15 באוגוסט 1986
    שרון מולדבי, תקליטים - פיטר גבריאל מוריד מסכות, חדשות, 7 ביולי 1986
  6. ^ שרון מולדבי, ג'נסיס מחקה את עצמה, חדשות, 7 ביולי 1986
  7. ^ אמיר רותם, המלאך גבריאל, כל העיר, 22 ביולי 1988
  8. ^ יורם בר, תקליטים - שומעים עולם פיטר גבריאל, "פאסיון, הפסקול"; הליקון, כל העיר, 4 באוגוסט 1989
  9. ^ רחלה זנדבנק, שידורים - קונצרט אמנסטי, הערוץ השני, כותרת ראשית, 14 בדצמבר 1988
  10. ^ גידי אביבי, ניו־יורק, כשתיאלם תרועת הפסטיבלים, כותרת ראשית, 7 בדצמבר 1988
  11. ^ שגיאת לואה: Cannot pass circular reference to PHP., גאון ללא גבולות: פיטר גבריאל חוגג 70, באתר ynet, 14 בפברואר 2020
  12. ^ המהדורה‏, כוכבים בינלאומיים מתגייסים למען הבדואים בנגב, באתר וואלה, 1 בדצמבר 2013
  13. ^ Peter Gabriel pro-Gaza, not anti-Israel The Times of Israel, 10.11.2014
  14. ^ גיל משעלי, אביב גפן הפעיל לחץ - פיטר גבריאל הביע תמיכה בישראל, באתר מאקו, 14 באוקטובר 2023
  15. ^ שרון מולדבי, פיטר והאריה, חדשות, 15 ביוני 1989
  16. ^ 2025 GRAMMYs: See The Full Winners & Nominees List | GRAMMY.com, grammy.com


ג'נסיס
טוני בנקס • מייק ראת'רפורד • פיל קולינס
פיטר גבריאל • סטיב האקט • אנטוני פיליפס • ג'ון מיאהו • ג'ון סילבר • ריי וילסון
אלבומי אולפן From Genesis to Revelation • Trespass • Nursery Cryme • Foxtrot • Selling England by the Pound • The Lamb Lies Down on Broadway • A Trick of the Tail • Wind & Wuthering • ...And Then There Were Three... • Duke • Abacab • Genesis • Invisible Touch • We Can't Dance • Calling All Stations • Spot the Pigeon • 3 X 3
אלבומי הופעה Genesis Live • Seconds Out • Three Sides Live • Live/The Way We Walk, Volume One: The Shorts • Live/The Way We Walk, Volume Two: The Longs
אלבומי אוסף Turn It On Again: The Hits • The Platinum Collection
סטים Genesis Archive 1967-75 • Genesis Archive 2: 1976-1992
קטגוריה:ג'נסיס • פורטל:רוק • פורטל:פופ
זוכי פרס פולאר למוזיקה
שנות ה-90 פול מקרטני / המדינות הבלטיות (1992) • דיזי גילספי / ויטולד לוטוסלבסקי (1993) • קווינסי ג'ונס / ניקולאוס הרנונקור (1994) • אלטון ג'ון / מסטיסלב רוסטרופוביץ' (1995) • ג'וני מיטשל / פייר בולז (1996) • ברוס ספרינגסטין / אריק אריקסון (1997) • ריי צ'ארלס / ראווי שנקר (1998) • סטיבי וונדר / יאניס קסנאקיס (1999)
שנות האלפיים בוב דילן / אייזק שטרן (2000) • ברט בכרך / רוברט מוג / קרלהיינץ שטוקהאוזן (2001) • מרים מקבה / סופיה גוביידולינה (2002) • קית' ג'ארט (2003) • בי. בי. קינג / ג'רג' ליגטי (2004) • ז'ילברטו ז'יל / דיטריך פישר-דיסקאו (2005) • לד זפלין / ואלרי גרגייב (2006) • סאני רולינס / סטיב רייך (2007) • פינק פלויד / רנה פלמינג (2008) • פיטר גבריאל / חוסה אנטוניו אבראו / אל סיסטמה (2009)
שנות ה-2010 ביורק / אניו מוריקונה (2010) • רביעיית קרונוס / פטי סמית' (2011) • פול סיימון / יו-יו מה (2012) • יוסו נ'דור / קייג׳ה סאריאהו (2013) • צ'אק ברי / פיטר סלארס (2014) • אמילו האריס / אוולין גלני (2015) • מקס מרטין / צ'צ'יליה ברטולי (2016) • סטינג / ויין שורטר (2017) • מטאליקה / המכון הלאומי למוזיקה באפגניסטן (2018) • גראנדמאסטר פלאש / אן-סופי מוטר / מנגנים לשינוי (2019)
שנות ה-2020 אנה נטרבקו / דיאן וורן (2020) • איגי פופ / אנסמבל אנטרקונטמפורן (2022) • כריס בלקוול / אנז'ליק קיג'ו / ארוו פרט (2023) • נייל רוג'רס / אסה-פקה סאלונן (2024)
פרס המוזיקה הבריטית לזמר הטוב ביותר
קליף ריצ'רד (1977) • קליף ריצ'רד (1982) • פול מקרטני (1983) • דייוויד בואי (1984) • פול יאנג (1985) • פיל קולינס (1986) • פיטר גבריאל (1987) • ג'ורג' מייקל (1988) • פיל קולינס (1989) • פיל קולינס (1990) • אלטון ג'ון (1991) • סיל (1992) • מיק האקנל (1993) • סטינג (1994) • פול וולר (1995) • פול וולר (1996) • ג'ורג' מייקל (1997) • פינלי קוואייה (1998) • רובי ויליאמס (1999) • טום ג'ונס (2000) • רובי ויליאמס (2001) • רובי ויליאמס (2002) • רובי ויליאמס (2003) • דניאל בדינגפלד (2004) • דה סטריטס (2005) • ג'יימס בלאנט (2006) • ג'יימס מוריסון (2007) • מארק רונסון (2008) • פול וולר (2009) • דיזי רסקל (2010) • פלאן בי (2011) • אד שירן (2012) • בן הווארד (2013) • דייוויד בואי (2014) • אד שירן (2015) • ג'יימס ביי (2016) • דייוויד בואי (2017) • סטורמזי (2018) • ג'ורג' עזרא (2019) • סטורמזי (2020) • ג'יי האש (2021)
פרס הווידאו קליפים של MTV לחלוציות על שם מייקל ג'קסון
הביטלס, ריצ'רד לסטר ודייוויד בואי (1984) ‏•‏‏ דייוויד ברן, ראסל מולקאי וגודלי וקרים (1985) ‏•‏‏ מדונה וזביגנייב רבצ'ינסקי (1986) ‏•‏‏ פיטר גבריאל וג'וליאן טמפל (1987) ‏•‏‏ מייקל ג'קסון (1988) ‏•‏‏ ג'ורג' מייקל (1989) ‏•‏‏ ג'נט ג'קסון (1990) ‏•‏‏ בון ג'ובי וויין אישם (1991) ‏•‏‏ Guns N' Roses‏ (1992) ‏•‏‏ הרולינג סטונז וטום פטי (1994) ‏•‏‏ אר.אי.אם. (1995) ‏•‏‏ אל אל קול ג'יי ומארק רומנק (1997) ‏•‏‏ ביסטי בויז (1998) ‏•‏‏ רד הוט צ'ילי פפרז (2000) ‏•‏‏ U2‏ (2001) ‏•‏‏ דוראן דוראן (2003) ‏•‏‏ הייפ ויליאמס (2006) ‏•‏‏ בריטני ספירס (2011) ‏•‏‏ ג'סטין טימברלייק (2013) ‏•‏‏ ביונסה (2014) ‏•‏‏ קניה וסט (2015) ‏•‏‏ ריהאנה (2016) ‏•‏‏ פינק (2017) ‏•‏‏ ג'ניפר לופז (2018) ‏•‏‏ מיסי אליוט (2019) ‏•‏‏ ניקי מינאז' (2022) ‏•‏‏ שאקירה (2023) ‏•‏‏ קייטי פרי (2024) ‏•‏‏ מריה קארי (2025)
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=פיטר_גבריאל&oldid=144540"