פול-לואי קורייה
פעולות נוספות
| ציור דיוקן מאת ארי שפר מ-1850 |
פול-לואי קורייה (בצרפתית : Paul-Louis Courier de Méré 4 בינואר 1772 - 10 באפריל 1825) היה סופר, (מסאי), פובליציסט ופולמוסן ליברלי צרפתי שנודע בעיקר בזכות הפמפלטים שלו נגד הכמורה הקתולית, נגד הבונפרטיזם וכן נגד המשטר הפוליטי של המלך לואי השמונה עשר. כחוקר התרבות היוונית הקלאסית נודע בפרסום הרומן היווני דפניס וכלואה, שבו גילה קטע שלא היה ידוע עד אז, וערך תרגום בלתי גמור של ההיסטוריה של הרודוטוס
קורות חייו עריכה
קורייה נולד ב-1772 בפריז, בנם של ז'אן-פול קורייה ולואיז-אליזבת דה מונדוויל (Montdeville). ז'אן-פול קורייה, מלומד בורגני עשיר ו חובב מדעי המשפט, שהיה בעל אחוזת מרה Méré בחבל טורן; הוריו התחתנו כעבור חמש שנים ב-1777 והשיגו תעודה שבה הוכרה חוקיות טבילת בנם. ההורים עברו לגור באחוזה בחבל טורן, בהתחלה בעמק האנדר אחר כך בסנק-מארס-לה-פיל על יד לאנז'ה. קורייה גדל באזור זה. מנעוריו גיבש עמדה עוינת כלפי האצולה שהתחזקה עם הזמן. משום כך סלד מלהשתמש בתוספת שם האצולה "דה מרה" כדי שלא ייחשב לאציל. למרות שבהשפעת אביו נמשך פול-לואי מילדותו לחקר הספרות היוונית, גילה גם כישורים מתמטיים ואביו רצה מאוד שישתלם במתמטיקה ולהתכונן לקריירה צבאית. בגיל שתים עשרה ב-1784 הוא נשלח לפריז להשלים את חינוכו .הוא למד מתמטיקה אצל ז'אן-פרנסואה קאלה וז'אן -בטיסט לאבה (Labey) שהיה פרופסור בבית הספר הצבאי של פריז ויוונית אצל ז'אן-פרנסואה ווביייה (Vauvilliers), ידיד של אביו, מורה במכללה המלכותית בכיכר סורבון בפריז. המשיך להקדיש את כל הפנאי לתרגומים מיוונית לצרפתית ומאוחר יותר הוא נחשב לאחד ההלניסטים החשובים של זמנו. בפריז בשנים 1791-1785 התגורר קורייה ברחוב אסטרפאד 7.
ימי המהפכה הצרפתית עריכה
בספטמבר 1792 בימי המהפכה הצרפתית התקבל קורייה כתלמיד-סגן משנה (סובלוטננט) בבית הספר לארטילריה בשאלון-סור-מארן. השיעורים הופסקו עד אוקטובר בגלל התקדמות הצבא הפרוסי כשהתלמידים הועמדו בשמירות על יד שערי העיר, לצד תותחים ספורים. ב 1 ביוני 1793 סיים את הקורסים עם דרגת לוטננט. אחרי שביקר אצל הוריו חזר לפלוגתו שנמצאה בטיונוויל. הוא שנא את המלחמה ואת אלו שהובילו אותה. את זמנו הפנוי בילה בקריאה במנזרים ובספריות. כתב לאמו:
"אני אוהב לקרוא מחדש את הספרים שכבר קראתי, ועל ידי כך בקיאותי פחות רחבה, אבל סולידית
באביב 1794 הועבר לצבא של המוזל במחנה בליסקסטל. אחרי כיבוש טריר ב-9 באוגוסט שירת בסדנה לתיקוני אמל"ח בתוך מנזר שפונה. אחרי דצמבר 1794 השתתף בקור אימים במצור מיינץ. בסוף החורף הורשה לחזור למולדת. בסתיו 1795 שובץ באלבי כדי להשגיח על קבלת הפגזים מבתי היציקה של טארן וארייז'
איטליה עריכה
באוגוסט 1798 נשלח למטה בעיר רן בתור ראש המטה הכללי של חיל התותחנים בכנף השמאלי של "ארמיית אנגליה". ביקר בחוף שעמד להתבצר והתחיל ללמוד אנגלית. בנובמבר הועבר אל "ארמיית איטליה" תחת פיקודו של הגנרל שמפיונה. בינואר 1799 הגיע לרומא ובפברואר דרש לאנשים שהתבצרו בצ'יוויטווקיה להיכנע. במזל לא נהרג להבדיל מעוזרו האישי. בספטמבר אותה שנה שוב כמעט נהרג אחרי שיצא הלילה מספריית הוותיקן ומישהו ירה בכיוונו בצעקות "מוות ליעקוביני!". נפגעה אישה זקנה שנמצאה על ידו. מצא אחר כך מקלט יחד עם שאר הצרפתים בטירת סנטאנג'לו. בחזרה עם חבריו לנשק לצרפת קודם למרסיי, באוקטובר הגיע תשוש לפריז. התאושש במפקדת חיל התותחנים בפריז. בפריז הוצג בפני ההלניסטים כאחד ברמתם. הוא ניהל בהמשך התכתבות ערה עם כמה מהם צרפתים - כמו ד'אנס דה וילואזון וקלאווייה, גיום דה סנט קרואה- וגרמנים. חבריו ללימודים הצבאים דורוק ומרמון דאגו לקידומו. ב-27 בנובמבר 1801 הוצב ברגימנט תותחנים רגלים בשטרסבורג. אחר כך ב-29 באוקטובר 1803 היה למפקד יחידה ברגימנט מס.1 לתותחנים פרשים. אחר כך באמצע מרץ 1804 הגיע לפיאצ'נצה ובאוקטובר התמנה לראש מטה כללי של תותחני "ארמיית נאפולי".
שוב פעם סיכן לא פעם את חייו במאבק נגד הגרילה הקלברית הקשוחה.
ביוני 1804 זכה באות לגיון הכבוד.
ב-23 בנובמבר 1805 בראש החטיבה שלו השתתף תחת פיקודו של הגנרל גוביון דה סן-סיר בקרב קסטלפרנקו שבו הצרפתים הביסו גיס אוסטרי. ב-31 בדצמבר 1805 נשלח אל כוחות הגנרל רנייה בנאפולי. ב-9 במרץ 1806, רכב ללא דורבן וללא ארכוף, בתירוץ שלא היו נהוגים בימי היוונים הקדומים. ב-9 במרץ 1806 שמו צוטט לשבח בשדה הקרב בזכות תרומתו לניצחון על המורדים הקלברים. נמאס לו יותר ויותר מזוועות המלחמה והתאכזב מחמדנותם של קצינים רבים, והעדיף להתמסר בעיקר בחקר הקלאסיקה היוונית. תרגם את חיבוריו של קסנופון על חיל הפרשים. השתהה בספריות של נאפולי, רומא, פירנצה, ברשה ומילאנו, ונענה באיחור לפקודה להצטרף לארמיית איטליה. לכן אחרי שהגיע לוורונה בפברואר 1808 נעצר. ב-4 במרץ 1808 נקרא לליבורנו כסגן ראש מטה של התותחנים. בסופו של דבר, התפטר בפני שר המלחמה ב-25 בפברואר 1809. איך שחזר לפריז ביקש לחזור לשירות. לא הספיק לקנות סוס והזדרז לנסוע לווינה. ב-5-6 ביולי 1809 השתתף ללא סוס בקרב וגראם.
אחרי שעזב סופית את הצבא, נסע לשווייץ ולאחר מכן חזר לאיטליה, שם גילה, בספרייה הלורנציאנית בפירנצה, עותק שלם של הרומן "דפניס וכלואה" מאת לונגוס, רומן שתורגם עד אז תוך השמטה פרק "ארוטי". הוא ב-1810 הוציא מהדורה חדשה שלמה המבוססת על תרגומו של הבישוף אמיו. אולם הוא נקלע לשערורייה כשהואשם על ידי הספרנים בכך שהכתים בדיו את הדף שבו היה הפרק המצונזר. אחר כך קיבל, ללא אישור הנציב, מכתב שהודפס ברומא, הממוען למוכר הספרים שלו רנוארד, ובו דיווח על נסיבות מריבתו עם הספרן בפירנצה, סיניור דל פוריה, שהאשים אותו בכך שהכתים ביודעין את כתב היד של לונגוס. שני שרים בממשלה ביקשו להענישו אולם הקיסר, שלא היה נערץ עליו, הורה להניח לו לנפשו.
חזרתו לפריז עריכה
בחזרה לפריז, בתחילת יולי 1812, יצר קורייה קשר מחודש עם ההלניסט אטיין קלאווייה, והתחתן בגיל 42 עם הבת הבכורה של חברו, ארמיני המכונה מינט, שהייתה בת שבע עשרה ויפת תואר. וב-12 במאי 1814 קיים את נישואים בבית העירייה של הרובע השביעי לשעבר של פריז.לזוג נולדו שני בנים, פול (ב- 1820) ולואי (ב- 1824). לקורייה היה נכס בטורן, בלוין, ובדצמבר 1815 הוא רכש בנוסף את יער לרסה .
בשנה שלאחר מכן, הוא שלח קורייה עצומה לשתי האסיפות הפרלמנטריות בפריז: "העצומה לשני הבתים". בחוברת הפוליטית ראשונה זו, הוא מחה נגד מעצרים שרירותיים שאירעו מוקדם יותר באותה שנה בלוין. במשך שנתיים או שלוש, הוא התלבט האם להתיישב בפריז או בטורן עם אשתו. לבסוף, הזוג בחר בטורן, וב-1818 רכש חווה בורץ: ה"שבונייר".
הפמפלטים עריכה
קורייה התחיל את הקריירה שלו במחבר פמפלטים אחרי משטר הרסטורציה הבורבונית השנייה ב-1815. עוד לפני כן הכריז מלחמה בעוולות שהבחין במחוז שבו חי ונהג ויעץ ולעזור ביעילות לשכניו. באמצעות אגרותיו והפמפלטים שלו הוא הפך לאחד האופוזיציונרים המפחידים של משטר הרסטורציה. ב-1816 פרסם כאמור את "העצומה אל שני הבתים" שבה חשף את סבלי האיכרים בימי הריאקציה המלוכנית. ב-1817 הציג מועמדותו למכון הצרפתי אך היא נדחתה. בהמשך כתגמול פרסם ב-1819 את ה"אגרת אל האדונים של האקדמיה לכתבים ולספרות". בעקבותיה ב-1820-1819 פרסם ב"Le Censeur Européen (הצנזור האירופי) סדרת מכתבים פוליטיים בעלי עוצמה יוצאת דופן. הוא דגל במונרכיה ליברלית שבראשה ללא ספק רצה לראות את לואי פיליפ
אחת הביקורות המוצלחות ביותר הייתה ההצעה ב-1821 לערוך התרמה פומבית לטובת רכישת אחוזת שמבור עבור בדוכס בורדו, שזה עתה נולד, עוררה בקורייה זעם שאותו הביע ב"דבר פשוט מאת פול לואי, כורם מלה שבונייר", שנחשב לאחד מיצירות המופת שלו. בגינו הוא נשפט ונידון למאסר קצר ולקנס. כשנכנס לכלא הו פרסם דו"ח על משפטו שידע תפוצה עוד יותר רבה. Before he went ב-1823 פרסם את ה"ספרון של פול לואי" Livret de Paul Louis וב-1824 - "פמפלט הפמפלטים" שכונה על ידי הביוגרף שלו, ארמאן קארל "שיר הברבור" שלו. קורייה קיבל בכלא ביקורים ממעריצים כמו הסופר סטנדל וברנז'ה.
חקר הספרות היוונית עריכה
ב-1807 פרסם קורייה את תרגומו מקסנופון - "על פיקוד הפרשים והרכיבה" והשתתף בפרסום אוסף הרומנים היווניים. תכנן גם תרגום מהרודוטוס והספיק לפרסם דוגמה, שבה ניסה לחקות את הצרפתית הארכאית, אולם לא הספיק להשלים תוכנית זו.
רציחתו עריכה
ב-10 באפריל 1825 נמצא קורייה ירוי ביער קרוב לביתו. רוצחיו, שהיו משרתים במשק ביתו ושחלקם פוטרו, לא נתגלו אלא כעבור חמש שנים. רוב השמועות בכפר נסבו סביב חייו האינטימיים עם אשתו, שעברה לפריז זמן קצר אחרי מותו. שמועות אחרות חיפשו את האשמים במזימה פוליטית של יריביו.
קורייה נקבר בבית הקברות של ורץ, קרוב לקבר בנו ולקברו של המשורר אז'ן ביזו. סבתו האנרכיסטית של המשורר מוזכרת ביצירותיו.
מורשתו עריכה
קורייה הוכר כהלניסט חשוב, מתרגם מעולה וכותב מכתבים מיומן, אולם נודע מעל הכל כפולמוסן ליברל ואנטיקלריקליסט בתקופה של ריאקציה רומנטית ודתית. נחשב תכופות כסופר מינורי. אנדרה סוארס הקדיש לו פרק ב"מסות" שלו (1913). הוא העריך יותר את תרגומיו ומאשר את כתיבתו המקורית שהתאפיינה לטעמו באלגנטיות מיושנת. ז'יל דלז קרא אותו בנעוריו מכיוון שכלל יצירותיו, יחסית קצרות, היו זמינות. ז'אן פייר לוטמן ב-2001 ומישל קרוזה ב-2007 פרסמו ספרים ששיבחו את כישרונו הספרותי. ברנאר פיבו העריץ את סגנונו.
דמותו ויצירותיו במדיה האמנותית עריכה
- הסרט עלילתי "חוות שבעת החטאים" (la Ferme des sept péchés) בבימוי ז'אן דוובר (Devaivre) מ-1949 קיבל השראה ממותו המסתורי. השחקן ז'אק דומניל גילם את דמותו של פול-לואי קורייה. הסרט צולם בחבל טורן וכמה סצנות ממש בכפר ורץ.
- בטלוויזיה - פרק בסדרה ההיסטורית "La caméra explore le temps (הקמרה חוקרת את העבר) מ-1958 בבימוי סטליו לורנצי, התמקד במותו של קורייה ונסיבותיו
קישורים חיצוניים עריכה
כתביו עריכה
- 1810: ("Lettre à M. Renouard, libraire"); מכתב לאדון רנואר, מוכר הספרים
- 1816: ("Pétition aux deux chambres"); (עצומה אל שני בתי הפרלמנט)
- 1819 - 1820: ("Lettres au rédacteur du Censeur"); מכתבים אל עורך הצנזורה
- 1819: ("Lettre à Messieurs de l'Académie");מכתב אל האדונים של האקדמיה
- 1820: ("Lettres particulières");
מכתבים פרטיים
- 1823: ("Gazette du village");
עיתון הכפר
- 1824: ("Pamphlet des pamphlets");
פמפלט הפמפלטים
- 1824: ("Lettres de France et d'Italie"). מכתבים מצרפת ומאיטליה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1925 R.Gaschet
