עיתונות גישה
פעולות נוספות
עיתונות גישה (באנגלית: Access journalism) היא סוג של עיתונאות שבו העיתונאים שמים דגש על השגת גישה לאנשים, לאירועים או למידע בעלי השפעה, במקום להעדיף חקירה עצמאית או ניתוח ביקורתי.[1][2]
עיתונאים או גופי תקשורת המנהלים עיתונות גישה לרוב בונים קשרים עם דמויות או ארגונים בעלי כוח (כמו פוליטיקאים, ידוענים, אנשי עסקים וכדומה), ובתמורה עשויים לקבל ראיונות בלעדיים, מידע פנימי או יחס מועדף. בעוד שהדבר עשוי להביא תובנות חשובות, הדבר מעלה חשש לגבי הטיה או חוסר אובייקטיביות, שכן העיתונאים עלולים להימנע מלבקר את האנשים או הארגונים שמספקים להם את הגישה.[1]
עיתונאות גישה מתפארת בפרסום "סקופים", "ראיון בלעדי" "פרסום ראשון" אך הדבר נובע בדרך כלל מקרבת גוף התקשורת למוקדי כוח. בתמורה לפרסום מידע מוקדם יותר, גוף התקשורת עלול להעניק לבעלי הון או לשלטון להשפיע על התוכן, על המסגור או על סדר היום.[2]
מאפיינים עיקריים עריכה
ניתן לזהות עיתונות גישה לפי מספר סימנים:
- היעדר דרישה אמיתית לאחריותיות (accountability) מצד המרואיין.
- הימנעות מנושאים שנויים במחלוקת כדי לא להרוס את הקשר עם המרואיין.
- שאלות כלליות או עמומות
- שאלות “רכות” (softball), לעיתים אפילו מאושרות מראש
- לעיתים שליטה של המרואיין בעריכה או איזה חלקים מהראיון ישודרו ואילו יעברו צנזורה פנימית.
- פרסום מהיר והפצה רחבה, לעיתים עם ערך חדשותי מוגבל
עיתונות גישה, במקרים מסוימים, דומה ל-infomercials(אנ'), או לפרסום המוצג כחדשות. ביצוע הראיון יכול להיות סימביוטי - מועיל הן לעיתונאי והן לידוען, שכן הוא יכול להביא תשומת לב משותפת לשניהם, ולהגביר את הבולטות, ההשפעה, החשיפה בתקשורת, הרלוונטיות הנוכחית ועוד, עבור שניהם.
עיתונות גישה אל מול עיתונות אחריותיות עריכה
עיתונות גישה מוצגת כניגוד לעיתונות אחריותיות (accountability journalism).[2][3] עיתונאות שלא קובעת עסקות סמויות עם פוליטקאים, בעלי הון או מרואיינים רבי השפעה, ולא נותנת להם להכתיב את הנרטיב של השידור, אלה דורשת מהם אחריותיות על פעולות שלהם. במקום רדיפה אחר "סקופים" עיתונות אחריותיות מעדיפה יושרה של גוף התקשורת.[2] בעיתונות גישה עיתונאים מתארים מה אנשים אומרים או עושים. לדוגמה עיתונאי גישה ידווח כי "אפל משחררת אייפון חדש", לעומת זאת, בעיתונות של אחריות (accountability journalism), הכתב שופט את מה שנאמר או נעשה.[4]
עיתונות גישה אל מול עיתונות חוקרת עריכה
עיתונות גישה יכולה להראות לפעמים כמו תחקיר עיתונאי. העיתונאי החוקר הבולט סימור הרש הנגיד בין “עיתונות גישה” שעלולה להראות כמו תחקיר עיתונאי לבין תחקיר עיתונאי אמיתי.[5] חוקר התקשורת, הפרופסור פיטר מאנינג (Peter Manning), טוען כי זו צורה חדשה של עיתונאות. היא מוצגת כ"חקירה בלעדית" אבל אין לה הרבה קשר עם מתודולגיה מסורתית של תחקיר עיתונאי. לעיתים קרובות מדובר בהדלפה מגורמי ביטחון ולא תחקיר עליהם. באופן זה הופכים הסיפורים לצורה נוחה של תעמולה ממשלתית.[5]
לפי מאנינג, בעיתונות גישה "חוקרת" עיתונאים מדווחים על עצם הגישה לסיפור או אפילו לטענה כלשהי, לרוב הם אינם מוכיחים או מפריכים אותה. לצורה זו יש את המאפיינים הבאים:[5]
- הראיות מבוססות על מקורות שלא ניתן לחשוף את שמם.
- אין בסיס ראייתי ממשי (כגון מסמך או מעקב אחר כסף).
- חסרה שקיפות, שכן לא ניתן לאמת את הראיות באופן עצמאי.
- היא משרתת אג’נדה של צד אחד (בדרך כלל של הממשלה).
- נעשה שימוש במונחים עמומים בטקסט, כמו “קשור ל–”.
- ניתן לכתוב ולפרסם אותה במהירות רבה.
מאניג משווה עיתונות זו לצורה המסורתית של "עיתונות חוקרת", המתאפיינת לדבריו ב:[5]
- הסתמכות על מקורות מזוהים, שמעמדם ואמינותם מחזקים את הטענות
- בסיס ראייתי (כולל מסמכים, נתונים פיננסיים וכדומה) שמוכיח טענה או תאוריה מוגדרת המוצגת בטקסט.
- ראיות הזמינות לבדיקה
- אי-שירות של אג’נדה מסוימת, תוך הצגת כמה צדדים לוויכוח, המאפשרים לקוראים/צופים לגבש דעה עצמאית על האמת
- הימנעות מהקדמת המסקנה לראיות - שימוש במילים שמקדימות לשפוט את המסקנה הסופית
- השקעת זמן ממושך לבנייה מדוקדקת של בסיס הראיות, לשמירה על איזון, ולקבלת ייעוץ משפטי במידת הצורך.
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Access journalism, מילון LanGeek
- ^ 1 2 3 4 אתר למנויים בלבד גיא רולניק, מכתב תודה פתוח לאסף רפפורט, ינון קוסטיקה, עמי לוטבק ורועי רזניק, באתר TheMarker, 20 במרץ 2026
- ^ 7 characteristics of effective accountability journalists
- ^ Access Journalism vs Accountability Journalism
- ^ 1 2 3 4 פרופסור Peter Manning, How ‘access journalism’ is threatening investigative journalism, (The Conversation (website)) 20 בדצמבר 2018
