ספר חיות
פעולות נוספות
ספר חיות או בסטיארי (באנגלית: Bestiary) הוא ז'אנר ספרותי מהפופולריים ביותר מתקופת ימי הביניים המתאר בעלי חיים אמיתיים או מיתולוגיים, צמחים ואף סלעים. בדרך כלל לוו דברי ההסבר באיור ובאמרי מוסר ששויכו לאותה חיה. ספרי חיות מאוירים ששימשו פחות ככלי לזואולוגיה ויותר כאמצעי להפצת מוסר השכל דתי - נוצרי.
במשך מאות שנים הושגה התקדמות בתחום חקר הטבע בבוטניקה וזואולוגיה על ידי הוגים יוונים ורומים שתעדו במדוקדק מיני צמחים ובעלי חיים. עם דעיכת ההאימפריה הרומית ועליית הנצרות בימי הביניים, השתנה אופיו של חקר הטבע ש"נחטף" על ידי הדת הנוצרית. הספרים תרמו ליצירת דעות קדומות רבות על תכונות של בעלי חיים ועולם הטבע ואירופה במשך מאות שנים.[1]
נוצרים מימי הביניים הבינו כל אלמנט בעולם כביטוי של האל והתוכנית האלוהית, וספרי חיות עסקו פחות בחיות עצמן מתוך תצפיות עליהן, ובמקום זאת התמקדו במידה רבה במשמעות הדתית והסימבולית של הנצרות לכל חיה. חלק ממה שנמצא בספר החיות הגיע מהיוונים הקדמונים ומהפילוסופים שלהם. ספר החיות המוקדם ביותר היה ספר הפיזיולוגוס, מהמאה ה-2 לספירה. הספר התפשט לכל רחבי העולם הנוצרי ובמיוחד לאירופה, ושם נוספו לו במהלך מאות השנים בעלי חיים נוספים, מסרים דתיים נוספים, ואיורים. ספרים אלה היו פופולריים ביותר באנגליה ובצרפת במאה ה-12.
הידוע מבין ספרים אלה שנשאר הוא "ספר החיות של אברדין" שנכתב במאה ה-12. כ-50 ספרי חיות נשתמרו עד ימינו.
בעלי חיים ובעלי חיים מיתולוגיים עריכה
בספרים יש תאורים של בעלי חיים רבים, ואלו מלווים תדיר בתאורים מיתולוגיים שנועדו לספק לקורא לקח מוסרי:
- הסמור: תואר כבעל מאפייני רבייה חריגים (התעברות דרך הפה ולידה דרך האוזן), כסמל לעיוות בטבע.[1]
- האריה תואר כמי שגוריו נולדים מתים ומוחיים ביום השלישי - תיאור שמסמל את האריה כדמותו של ישו.
- הפיל: הוצג כבעל המידות המוסריות הגבוהות ביותר, "עדין ושפל רוח", נאמר כי הפילים אפילו יצרו דת משלהם. בספרי החיות הפילים מוצגרים כמי ששונאים את העכברים שנאה עזה ויש להם פטריוטיות כה עזה שמחשבה על מולדתם מעלה בעינהם דמעות. הפילים מוצגים כ"חסודים מאין כמותם" ובעלי מערכת זוגית מונוגמנית שבה הם דבקים בכל ימי חייהם, שהיא לפי ספרי החיות במשך 300 שנה, נוסף לכך הם כביכול מענישים פילים נואפים טענות אלה שגויות לגמרי - לדוגמה הפילים הם בעלי חיים פולייגמיים.[1]
- הביזון (כונה אז ״bonnacon״, כפי שנקרא אז) מעין פר תואר כמי שחומק מהטורפים שלו על ידי פליטה של נפיחה מבאישה.[1]
- האייל, מתואר כמי שאיבר המין שלו נוטה לנשור מגופו בעקבות עודף יחסי מין.[1]
- השקנאי - מתואר כמי שפוצע את עצמו ומאכיל את גוזליו בדם שלו - רמז ברור לישו.
- הבונה מתואר כמי שכורת את אשכיו כדי להינצל מציידים.
- הצבוע תואר כמשנה את מינו.
- היען - תואר כמי ששוכח את ביציו ואינו דוגר עליהן - אלגוריה לאדם מאמין שאינו שם לב לנשמתו או לעבודת האל.
בנוסף לבעלי החיים המיתיים בסטיאריומים הכילו מידע רב גם על יצורים מיתולגיים רבים שחלקם מוכרים לנו עד היום - לדגומה החד־קרן, הפניקס והסירנה, לצד יצורים מיתיים נוספים שמקורם במסורות יווניות־רומיות ובדיווחים גאוגרפיים קדומים. יצורים אלה לא נתפסו בהכרח כבדיה מודעת בתקופתם, אלא כחלק מן הידע המקובל על עולם הטבע, במיוחד באזורים רחוקים ולא מוכרים.
יצורים דמיוניים מרכזיים ותכונותיהם:
- חד-קרן: מתואר כיצור דמוי סוס לבן בעל קרן אחת. במסורת הנוצרית יוחסה לו סמליות של טוהר, והוא נקשר לאלגוריה של ישו ולרעיון של לכידה באמצעות בתולה כסמל להתגלמות רוחנית.
- עוף החול (פניקס): ציפור מיתית הנשרפת בסוף מחזור חייה וקמה לתחייה מאפרה. שימשה כסמל מרכזי לתחיית המתים ולהתגברות החיים על המוות.
- סירנה: יצור מפתה המתואר ככלאיים של אדם וחיה (ציפור או דג במסורות שונות), אשר משירתו מפתה מלחים ומסמלת פיתוי וחטא.
- דרקון : מתואר לרוב כיצור ענק, לעיתים נחשי או מכונף, שחי במערות או במדבריות, המזוהה כסמל של רוע או השטן. הוא אויב הפילים, לעיתים כוחו לא נובע מאש בהכרח (כמו בדימוי מודרני), אלא מהתכונה של חנק, ארס או חוכמה מרושעת.
- גריפון : יצור משולב בעל גוף אריה וראש וכנפיים של עיט, המזוהה לעיתים כשומר אוצרות וכסמל לכוח אלוהי מול רוע.
- אספידוכליאון: יצור ימי ענק, מעין לוויתן או צב ים ענק, הנראה כאי או סלע חי, אשר מפתה מלחים לנחות עליו ואז “נפתח” ומטביע אותם.
- קינוצפלוס: דמות אנתרופומורפית של אדם בעל ראש כלב, אשר הופיעה במסורות גאוגרפיות קדומות ותוארה לעיתים כעם מרוחק.
- בלמיים: יצורים המתוארים כבני אדם חסרי ראש, שפניהם ממוקמים על החזה.
- דג הבישוף - דג גדול שנראה יש לו צורה המזכירה גלימה בישוף ולפעמים גם עיתים מתואר עם בליטות בראש הדומות ל“מצנפת בישוף”. באירופה של ימי הביניים כאשר רווחה האמונה כי לכל יצור יבשתי יש גם מקבילה ימית - לדוגמה סוסים וסוסי-ים, אריות ואריות ים - וכן בישופים ובישופים מים.[1]
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- ספר חיות
- ספר חיות מימי הבינים
- ספר חיות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- קובץ:National Library IL logo.svg סיפורי חיות, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 5 6 לוסי קוק, האמת המפתיעה על בעלי החיים, מודן הוצאה לאור, 2019, פרק ראשון, אתר עברית
