Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

סירנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הסִירֵנוֹת
Σειρῆνας
תרבות מיתולוגיה יוונית
אב אכלואוס

הסירנותיוונית עתיקה: Σειρῆνας) הן יצורים מהמיתולוגיה היוונית. במקור, בעת העתיקה הקלאסית, נהגו לתארן כבעלות פנים או פלג גוף עליון של אישה עם כנפיים ורגליים של ציפור; מימי הביניים ואילך, דמותן השתנתה והן קיבלו בתרבות המערב מראה דמוי דג: נשים יפות עם זנבות דגים במקום רגליים ששכנו במעמקים.

במיתולוגיה היוונית עריכה

במיתולוגיה היוונית, הסירנות מופיעות בכמה מיתוסים כשבכל פעם הפרטים אודותיהן משתנים. מקובל שהן היו הצאצאיות של אל הנהר אכלואוס (עם זאת, ורגיליוס מציין את פורקיס, אל הים הקדום, כאביהן) מהמוזה טרפסיכורה או מהמוזה מלפומנה. מספרן ושמן הפרטי משתנים ממסורת למסורת. הומרוס, לדוגמה, סיפר על שתי סירנות, ודיווחים אחרים מספרים אף על ארבע וחמש סירנות. אולם על פי המיתוס המוכר והמקובל, מספרן היה שלוש.

הגרסה המפותחת ביותר בו מופיעות הסירנות הוא באודיסיאה, שם מסופר כי כשאודיסאוס עמד לעבור ליד אי הסירנות ליקוזה (Licosa), הסמוכה לחופי קסטלאבאטה[1], הוא ביקש לשמוע את שירתן. כדי לעשות זאת מבלי לשלם בחייו, הוא ציווה על מלחיו לאטום את אוזניהם בדונג ולקשור אותו לתורן הספינה, כך הם לא יתפתו משירתן והוא לא יוכל להשתחרר ולקפוץ מהספינה. כאשר חלף חלפה ספינתו של אודיסאוס על פני אי הסירנות ניסו לפתות את אודיסאוס לבוא אליהן על ידי הבטחה לספר לו את קורות בני טרויה וארגוס, את המניעים למהלכיהם במלחמה ואת הצפוי לו בשובו הביתה. בכך הן מפתות אותו למעשה באמצעות ידע; אך מאחר שהוא קשור לתורן, אין הוא יכול להיעתר לפיתויין.[2].

קובץ:Odysseus Sirens BM E440 n2.jpg

בארגונאוטיקה, יאסון, מנהיג מסע הארגונאוטים, מצא דרך אחרת להתמודד עם הבעיה שהציבו הסירנות בפניו ובפני חבריו לשיט. בעצת מחנכו הקנטאור הנבון כיירון הוא צירף לאונייתו את המוזיקאי המוכשר אורפאוס, שבשומעו את שירתן של הסירנות, החל לנגן בלירה שלו. המוזיקה היפהפייה שאורפאוס הפיק הצליחה לגבור על קול שירת הסירנות, והצילה את הארגונאוטים ממוות בטוח. המיתוס מספר שלאחר שספינה עברה ליד הסירנות מבלי לטבוע, הסירנות הכושלות הטביעו את עצמן במי הים.

אצל אובידיוס, הסירנות היו בצעירותן חברותיה למשחק של פרספונה, בתה של האלה דמטר. לאחר שהאדס, אל השאול חטף את פרספונה, דמטר בכעסה קיללה אותן ושינתה את דמותן לדמות מפלצתית בעלת כנפיים, בשל כישלונן לעצור את החטיפה.

קובץ:Bern Cod.318, f.013v-de natura serenae et honocentauris.jpg
סירנה ואונו-קנטאור, הפיזיולוגוס של ברן, המאה ה-9

בתרבות המערב עריכה

ייצוגן האמנותי של הסירנות הלך והשתנה עם השנים, ובהדרגה האמנים העדיפו לשוות להן דמות מושכת ומסתורית על פני הדמות הקדומה של ציפורים עם ראש (ולעיתים ראש וחזה) של אישה.

קובץ:Siren 3244.jpg
סירנה בספר חיות מהמאה ה-13. ניתן לראות את שלב המעבר בין מיתוס הציפור למיתוס הדג. הספרייה הבריטית

עם הנדידה של מיתוסים מאגן הים התיכון אל אירופה, דמותן של הסירנות השתלבה עם מיתוסים אודות נשים בעלות זנב דג. ייתכן שתרמו לכך גם מוצאן במיתולוגיה מאלי ים וקישורן עם ספינתו של אודיסאוס. אנציקלופדיה ביזנטית מהמאה העשירית קובעת שחציין התחתון היה כשל בת אדם, ואילו חציין העליון – מהחזה מעלה – היה כשל ציפור[3]. מאוחר יותר החלו להציג את הסירנות כנשים יפות, שלא רק קולן אלא גם גופן מושך ונאה, ובשלב מסוים, אף כבתולות ים, למשל בספר הפיזיולוגוס של ברן (אנ'), או בבסטיארים שונים.

קובץ:The Siren.jpg
הסירנה, ציור מאת ג'ון ויליאם ווטרהאוס

סירנות בתרבות עריכה

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Licosa Island, Atlas Obscura (ב־English)
  2. ^ הומרוס, אודיסיאה, ירושלים: מאגנס, האוניברסיטה העברית, 2012, עמ' עמוד 207
  3. ^ SOL Search, www.cs.uky.edu