Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

סיפורו של ויל האנטינג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
סיפורו של ויל האנטינג
Good Will Hunting
קובץ:Good Will Hunting theatrical poster.jpg
שחקנים ראשיים מאט דיימון
רובין ויליאמס
בן אפלק
מיני דרייבר
סטלאן סקושגורד
מוזיקה דני אלפמן
הקרנת בכורה 5 בדצמבר 1997
תקציב 10 מיליון דולר
הכנסות 225,933,435 דולר
הכנסות באתר מוג'ו קובץ:Box Office Mojo Neto Logo.png {{#property:P1237}}
פרסים הסרט זכה בשני פרסי אוסקר והיה מועמד לשבעה נוספים
דף הסרט ב־IMDb

סיפורו של ויל האנטינג (באנגלית: Good Will Hunting) הוא סרט קולנוע אמריקאי מאת הבמאי גאס ואן סנט, שיצא ב-1997. הסרט היה מועמד לתשעה פרסי אוסקר, מתוכם זכה בשניים: פרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר (לרובין ויליאמס) ופרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר לתסריטאים בן אפלק ומאט דיימון, שגם מככבים בסרט.

תקציר העלילה עריכה

ויל האנטינג, צעיר בן 20 הגר בבוסטון הוא גאון אנוכי ששוחרר מהכלא לאחרונה. הוא עובד כשרת במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס ובזמנו החופשי שותה עם חבריו צ׳אקי בילי ומורגן.

פרופסור למתמטיקה בשם גארלד למבאו, תולה בעיה מתמטית קשה על לוח המודעות כאתגר לתלמידיו. ויל פותר את הבעיה באופן אנונימי, ומכה בתדהמה את למבאו ואת תלמידיו. על מנת לאתגר את הגאון האנונימי, למבאו תולה על הלוח בעיה קשה יותר. הוא תופס את ויל פותר את הבעיה, אך הוא חושב שויל משחית את הלוח ורודף אחריו. ויל פוגש בפאב את סקיילר, אנגליה הלומדת בהרווארד ומתכוונת להמשיך ללימודי רפואה בסטנפורד.

למבאו מבין שויל לא ניסה להשחית את הלוח, אלא פתר את הבעיה. לאחר ניסיונות רבים הוא מצליח להגיע לקצין השחרור של ויל.

ויל וחבריו מתחילים קטטה עם כנופיה שאחד מחבריה נהג להתעלל בויל כאשר היה ילד. ויל נעצר לאחר שתקף שוטר שניסה לעצור את הקטטה. למבאו יושב במשפט ומסתכל את ויל שמייצג את עצמו. הוא מצליח לגרום לעסקה במסגרתה ויל לא ייכנס לכלא אם ילמד מתמטיקה בפיקוחו של למבאו וישתתף בטיפול פסיכולוגי. ויל מסכים אך מתנהג למטפליו בצורה מזלזלת ובלעג.

בייאושו, למבאו מבקש עזרה משותפו לחדר בקולג׳, ד״ר שון מגוויר, שמלמד פסיכולוגיה בקולג׳ הקהילתי באנקר היל. במהלך הטיפול הראשון, ויל מעליב את אשתו המתה של שון, ושון מאיים עליו, אך במהלך הטיפולים ויל מתחיל להיפתח.

למבאו מארגן לויל מספר ראיונות עבודה, אך ויל מזלזל בהם ושולח את צ׳אקי בבמקומו. סקיילר מבקשת מויל לעבור יחד איתה לקליפורניה, אך הוא מסרב. הוא מספר לה שהוא ייתום ושאביו המאמץ התעלל בו.

ויל נפרד מסקלייר, נכנס בסערה למשרדו של למבאו ומזלזל במחקרו. שון אומר לויל שהוא כל כך רגיל לכישלונות במערכות היחסים שלו שהוא מחבל בהם בכוונה כדי למנוע מעצמו כאב. צ׳אקי מוכיח את ויל על התנגדותו ללקיחת המשרות שהוצעו לו, ואומר לו שהוא חייב את זה לחבריו מכיוון שהם אף פעם לא זכו להזדמנויות האלה. הוא אומר לו שהחלק הכי טוב ביום שלו זה הרגע בו הוא מחכה לויל מחוץ לדלתו, וחושב שאולי הפעם לא יגיע מכיוון שעבר הלאה לדברים גדולים יותר.

שון וויל מבינים יחד ששניהם קורבנות של התעללות בילדים. שון עוזר לו להבין שהוא לא צריך להרגיש אשמה בעקבות שההתעללות שהוא עבר, בעזרת חזרה על המנטרה ״זו לא אשמתך״. ויל מתפרק בבכי בידיו של שון. ויל מקבל הצעת עבודה שהוצעה לו ע״י למבאו.

החברים של ויל נותנים לו מכונית משומשת כמתנה ליום הולדתו ה21. מאוחר יותר, צ׳אקי הולך כרגיל לויל על מנת לאסוף אותו, אך הוא מגלה לשמחתו שהוא לא שם. ויל משאיר לשון פתק וחושף שהוא ויתר על הצעת העבודה ונסע לקליפורניה להתאחד עם סקיילר.

צוות השחקנים הראשי עריכה

פיתוח התסריט וההפקה עריכה

התסריט כמטלה לימודית עריכה

דיימון כתב את התסריט כשלמד בהרווארד, כמטלה בקורס מחזאות, בו נדרש לכתוב הצגה של מערכה אחת. הוא כתב על דמויות המבוססות על עצמו ועל חבריו, ואף הכניס את דמותה של חברתו, סקיילר, שנותרה עד לסרט המוגמר. המטלה התארכה והוא הגיש לבסוף 40 עמודים.

החיבור בין אפלק לדיימון עריכה

כשהסתיימו לימודיו, דיימון נסע באחד הימים ללוס אנג'לס כדי לשחק בסרט "ג'רונימו", אז לן אצל חברו בן אפלק, והביא עמו את הדפים. אפלק התעניין בתסריט, והשניים התלבטו איך לפתח אותו. במקור, התסריט עקב אחר מתמטיקאי גאון שהממשלה רודפת אחריו כדי לגייס אותו אליה, אך בכל פעם הוא וחבריו מבוסטון מצליחים לחמוק. דיימון ואפלק נהגו לשתות אלכוהול בערבים ולאחר מכן לאלתר ולהקליט בלילות את התסריט, כולל חיקוי של הדמויות והשחקנים שהתכוונו שיגלמו אותן. מהתסריט המקורי לא נשאר כמעט דבר, מלבד הסצנה בה פוגש האנטינג את הפסיכולוג.

העבודה על פיתוח התסריט נמשכה חודשים, כאשר במקביל השניים ניסו לקבל עבודות כשחקנים. במשך השנים התפתחו שמועות שבמהלך כתיבת וצילום הסרט דיימון ואפלק ניהלו מערכת יחסים רומנטית, השמועה התפתחה עקב סדרת סרטונים מהעבר בהם דיימון ואפלק מתבדחים על היותם הומוסקסואלים באחד הסרטונים מכריז דיימון, בהומור, שהוא ואפלק יוצאים מהארון[1], בסרטון אחר מדברת ג'ניפר גארנר, אשתו דאז של אפלק, על הזוגיות שלה ושל אפלק ועל כך שהיא רואה את היחסים בין אפלק לדיימון כסיפור אהבה שהיא שותפה לו[2] בין שאר הסרטונים יש סרטון בו אפלק מקבל חולצה עם הכיתוב "ben-gay" וצוחק על כך שעכשיו רק צריך לחכות שדיימון יעשה כמותו ויצא מהארון[3], סרטון בו דיימון נשאל אם הוא היה אישה עם איזה גבר הוא יצא, תשובתו הייתה אפלק[4] וסרטון בו אפלק רוכן ללחוש לדיימון באוזן אך דיימון מסב את פניו והשניים כמעט מתנשקים[5].

שיווק התסריט עריכה

כשכתיבת התסריט הושלמה, השניים פנו לחבר ילדות שלהם, המפיק כריס מור, והוא הסכים לקרוא את התסריט. הוא התרשם והחליט להצטרף אליהם. גם פטריק ויטסל, הסוכן של מאט דיימון באותה תקופה, התרשם מהתסריט, אך טען כי יהיה קשה לצלם סרט שנכתב על ידי שני שחקנים לא מספיק מוכרים שגם דורשים לככב בו (דבר שלא קרה כמעט בהוליווד, מאז שסילבסטר סטאלון כתב את "רוקי"). למרות זאת, בתוך ימים נודע בהוליווד על התסריט, ומספר אולפנים נלחמו עליו, עד שלבסוף חברת "Castle Rock" רכשה את הזכויות עליו, תמורת 600 אלף דולר.

בתקופה זו עדיין נדרשה עבודה רבה על התסריט. הבמאי רוב ריינר שעבד בחברה באותו זמן, טען שצריך יהיה להחליט איזה משני הסיפורים יהפוך לסיפור היחיד – הסיפור על צעירים מבוסטון שבורחים מהממשלה, או הסיפור על הגאון והפסיכולוג. דיימון ואפלק החליטו להותיר את התסריט של הגאון, ובחברת ההפקה היו מרוצים, אך כעסו כשדיימון ואפלק דרשו בנוסף גם לביים בעצמם את הסרט. בחברה דרשו שליטה מלאה על הסרט ועוד שכתובים של התסריט, אלא אם דיימון ואפלק ימצאו קונה אחר לתסריט. לפי סיפור ידוע בהוליווד, דיימון ואפלק ערכו מבחן קטן כדי לבדוק אם מישהו בחברה בכלל קורא את השכתובים, והכניסו סצנה של מין אוראלי בין הדמויות הראשיות, ואכן נראה היה שאיש לא קרא והתייחס לסצנה זו. לבסוף פנה אפלק לבמאי קווין סמית', שליהק אותו בעבר לסרטו "Mallrats", ובהמשך את השניים לסרט לרדוף אחרי איימי"; סמית' התרשם מהתסריט; הוא לא הסכים לביים אותו, אך שכנע את הארווי ויינסטיין מחברת "מירמקס" לקנות את התסריט במיליון דולר. ויינסטיין הסכים לקנות אותו בתנאי שיוסרו החלקים העוסקים במין אוראלי; דיימון ואפלק שוכנעו כך שהוא אכן קרא את התסריט, והסירו את הקטע.

בימוי והפקה עריכה

תחילה הציעה החברה את הבימוי למל גיבסון, שזכה באותה תקופה בפרס אוסקר על סרטו "לב אמיץ". אך גיבסון לא קידם דבר במשך חודשים, ולבסוף פרש מהבימוי. לאחר מכן, כך היה גם מול הבמאי גאס ואן סנט. לבסוף החל ויינסטיין לקדם במהירות רבה יותר את ההפקה, רק כאשר דיימון זכה בתפקיד הראשי בסרט "מוריד הגשם" של פרנסיס פורד קופולה, ועמד להפוך לכוכב גדול.

הצילומים נמשכו תשעה שבועות. עלות ההפקה הייתה רק 10 מיליון דולר. הסרט הפך ללהיט כשיצא בשנת 1997, והכניס למעלה מ-225 מיליון דולר ברחבי העולם. אפלק ודיימון זכו על עבודתם בפרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר. בתקופה זו אף נפוצו בהוליווד שמועות על כך שהשניים, שנתפסו כצעירים מאוד (בני 25 ו-27) לא כתבו בעצמם את התסריט, אלא שטד טלי, התסריטאי של "שתיקת הכבשים", הוא התסריטאי המקורי; אך בריאיון ל"וראייטי" הזם טלי את השמועה.

המשך הקריירה הקולנועית של אפלק ודיימון עריכה

בעקבות הסרט והזכייה, הפך אפלק לאחד השחקנים המצליחים בעיר, ובהמשך עבר גם לכיסא הבמאי. הסרט "ארגו", בבימויו ובכיכובו, זכה בפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר. אפלק עצמו קיבל את הפרס על התסריט הטוב ביותר. גם דיימון הפך לאחד השחקנים המבוקשים ביותר בעיר, וכיכב בסדרת סרטי "ג'ייסון בורן". עם זאת, בראיונות שניהם מתארים את "סיפורו של ויל האנטינג" כחלק המשמעותי בחייהם.

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: סיפורו של ויל האנטינג

הערות שוליים עריכה

  1. ^ welome to our coming out party, tiktok, ‏1/6/2024
  2. ^ one of the greatest love stories ever told, tiktok, ‏2/6/2024
  3. ^ n the unlikely but wonderful event, hope, hope, that Matt finally comes around, tiktok, ‏3/6/2024
  4. ^ if you woke up as a woman, who's the one male celebrity you'd be prepared to date, tiktok, ‏10/7/2024
  5. ^ ben and matt almost kissed!, tiktok, ‏27/6/2024
פרס גלובוס הזהב לתסריט הטוב ביותר
1947–1954 נס ברחוב 34 (1947) • החיפוש (1948) • קרב קרקע (1949) • הכל אודות חוה (1950) • ניצחון בוהק (1951) • חמש אצבעות (1952) • לילי (1953) • סברינה (1954)
1965–1980 דוקטור ז'יוואגו (1965) • אדם לכל עת (1966) • כחום הלילה (1967) • צ'ארלי (1968) • אן של אלף הימים (1969) • סיפור אהבה (1970) • בית חולים (1971) • הסנדק (1972) • מגרש השדים (1973) • צ'יינהטאון (1974) • קן הקוקייה (1975) • רשת שידור (1976) • דירה לשניים (1977) • אקספרס של חצות (1978) • קרמר נגד קרמר (1979) • התצורה התשיעית (1980)
1981–2000 האגם המוזהב (1981) • גנדי (1982) • תנאים של חיבה (1983) • אמדאוס (1984) • שושנת קהיר הסגולה (1985) • המיסיון (1986) • הקיסר האחרון (1987) • אהבה במלכוד (1988) • נולד בארבעה ביולי (1989) • רוקד עם זאבים (1990) • תלמה ולואיז (1991) • ניחוח אישה (1992) • רשימת שינדלר (1993) • ספרות זולה (1994) • על תבונה ורגישות (1995) • לארי פלינט: האיש והסקנדל (1996) • סיפורו של ויל האנטינג (1997) • שייקספיר מאוהב (1998) • אמריקן ביוטי (1999) • טראפיק (2000)
2001–היום נפלאות התבונה (2001) • אודות שמידט (2002) • אבודים בטוקיו (2003) • דרכים צדדיות (2004) • הר ברוקבק (2005) המלכה (2006) • ארץ קשוחה (2007) • נער החידות ממומביי (2008) • תלוי באוויר (2009) • הרשת החברתית (2010) • חצות בפריס (2011) • ג'אנגו ללא מעצורים (2012) • היא (2013) • בירדמן (2014) • סטיב ג'ובס (2015) • לה לה לנד (2016) • שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי (2017) • הספר הירוק (2018) • היו זמנים בהוליווד (2019) • משפט השבעה משיקגו (2020) • בלפסט (2021) • רוחות אינישרין (2022) • אנטומיה של נפילה (2023) ‏•‏‏ עד שיצא עשן לבן (2024) • קרב רודף קרב (2025)
סרטי גאס ואן סנט
לילה רע (1985) • דראגסטור קאובוי (1989) • איידהו שלי (1991) • גם לבוקרות יש רגעים קודרים (1993) • פיתוי קטלני (1995) • סיפורו של ויל האנטינג (1997) • פסיכו (1998)
למצוא את פורסטר (2000) • ג'רי (2002) • אלפנט (2003) • ימים אחרונים (2005) • פרנויד פארק (2008) • מילק (2008) • חסרי מנוחה (2011) • אדמה מובטחת (2012) • ים של עצים (2015) • אל דאגה, הוא לא יגיע רחוק ברגל (2018)
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=סיפורו_של_ויל_האנטינג&oldid=333860"