Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

נתן ברון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
נתן ברון
נתן ברון, 2014
נתן ברון, 2014
לידה 27 באוקטובר 1937
פלשתינה (א"י)
פטירה 20 ביוני 2020 (בגיל 82)
רשתות חברתיות
פייסבוק {{#property:P2013}}
X (טוויטר) {{#property:P2002}}
טלגרם {{#property:P3789}}

נתן בְּרוּן (27 באוקטובר 1937 – 20 ביוני 2020[1]) היה עיתונאי ישראלי, דוקטור למשפטים וחוקר תולדות המשפט בארץ ישראל.

ביוגרפיה עריכה

נתן ברון נולד בארץ ישראל בשנת 1937. אביו, עו"ד עקיבא ברון, היה פעיל בתנועה הרוויזיוניסטית, ממייסדי הסתדרות העובדים הלאומית וחבר הלח"י.

בשנות ה-50 היה נתן ברון פעיל בתנועת בית"ר,[2] ובין השאר היה "מפקד מעו"ז".

בשנות ה-60 למד בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים והיה חבר תא הסטודנטים של תנועת החרות. לאחר קבלת תואר הבוגר למד לתואר מוסמך ולאחר מכן לתואר דוקטור למשפטים. את עבודת הדוקטורט שלו עשה על פרשת הדחתו של השופט יוסף סטרומזה בה כתב כי אין שום הוכחה שהשופט סטרומזה קיבל שוחד, אלא רק רצה לסייע בביצוע עסקת קרקעות זיתא.

בשנת 1961 סיקר את משפט אייכמן לעיתון "ידיעות אחרונות" ובשנת 1965 יסד בית ספר לעיתונאות בתל אביב. בשנת 1973 שימש מנהל מסע הבחירות של שלמה להט לראשות עיריית תל אביב, ובשנים 1975–1976 שימש יועץ כללי של ראש העיר להט.[3] בשנת 1978 ניהל את מערכת הבחירות של יהושע מצא מטעם הליכוד בהתמודדות מול טדי קולק לכהונת ראש עיריית ירושלים.[4]

בבחירות לכנסת העשירית, בשנת 1981, היה היועץ לענייני הסברה של הליכוד. הבחירות הסתיימו בניצחונו של הליכוד בראשות מנחם בגין, שזכה לתקופת כהונה נוספת כראש ממשלת ישראל.

בשנת 1984 מונה לחבר הוועד המנהל של רשות השידור. הוא תמך בהנהגת פרסומת בטלוויזיה הישראלית[5] ועמד בראש ועדת תשדירי השירות,[6] שהיו תשדירי פרסומת של גופים ממשלתיים וציבוריים.

חקר את ההיסטוריה של מערכת המשפט הישראלית לדורותיה, והרצה על נושא זה בפקולטות למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת בר-אילן.

התגורר בבית מגורי העיתונאים, שני בנייני מגורים בשכונת יד אליהו בתל אביב בהם התגוררו כמה עיתונאים מרכזיים, ובהם יוסף לפיד, יגאל לב, שבתאי דון-יחיא, לוי יצחק הירושלמי, ברוך אדלר ונפתלי קראוס.

באפריל 1959 התחתן עם ציפורה לב,[7][8] לימים שופטת. בנם הוא תא"ל (מיל') איתי ברון. אחיו הוא הרב אברהם ברון, לשעבר מנכ"ל איגוד ישיבות ההסדר.

נפטר ב-20 ביוני 2020.

ספריו עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|נתן ברון]] בוויקישיתוף

ממאמריו

על כתביו ועליו:

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Jabotinsky Institute In Israel - מכון ז'בוטינסקי בישראל, באתר פייסבוק
  2. ^ ביקורים, חרות, 5 באוגוסט 1955
  3. ^ דנקה הרניש, היועץ הלא רצוי, דבר, 5 בדצמבר 1975
    דנקה הרניש, נתן ברון התפטר מתפקיד היועץ ללהט, דבר, 9 במרץ 1976
  4. ^ מחממים את הקנה לקראת הבחירות, דבר, 5 בספטמבר 1978
  5. ^ היועץ המשפטי לממשלה: "החוק לא מסמיך רשות השידור לשדר פרסומת", מעריב, 8 באוקטובר 1984
  6. ^ אילנה באום, הסיגריה שהשפילה את האשה, מעריב, 13 באוקטובר 1985
  7. ^ פרסום נישואין (טור שני מימין), הצופה, 19 במרץ 1959
  8. ^ בחברה ובמשפחה, הַבֹּקֶר, 20 באפריל 1959
  9. ^ אתר למנויים בלבד יחיעם ויץ, הכבוד האבוד של השופט פרומקין, באתר הארץ, 19 באפריל 2015
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=נתן_ברון&oldid=401224"