Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

נתן אגמון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
נתן אגמון
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה כ"ח באב ה'תרנ"ו (גיל: 130)
שם לידה נתן בִּיסְטְרִיצקי

נתן אגמון בִּיסְטְרִיצקי (כ"ח באב ה'תרנ"ו, 7 באוגוסט 1896 – י"ב באדר תש"ם, 29 בפברואר 1980, ישראל) היה סופר, מחזאי, מתרגם, עורך ומבקר עברי.

קורות חיים עריכה

נולד בשנת 1896 לשמואל, סוחר, ולבילה בת יצחק פלח בעיר זְבֵנִיגוֹרוֹדְקָה (Звенигородка) בפלך קייב שבדרום האימפריה הרוסית (כיום במחוז צ'רקאסי באוקראינה), בתחום המושב היהודי. קיבל חינוך מסורתי בחדר והתעניין גם בספרות הרוסית. בשנת 1913 הגיע לפלשתינה כדי ללמוד בגימנסיה הרצליה. לאחר שנת לימודים אחת נסע בקיץ לחופשה בבית הוריו ברוסיה, ונקלע למלחמת העולם הראשונה. בשנות המלחמה הוא עבר להתגורר ביקטרינוסלב ובאלכסנדרובסק, שם החל לעסוק בפעילות ציונית.[1] כבר בצעירותו פרסם ביקורת ומסות ספרותיות בעיתונות העברית. בהיותו נואם מוכשר, הוא הרבה לבקר בערים ובעיירות והרצה שם מטעם האגודות הציוניות השונות[1]

ב-1918 נישא לחיה בת אריה ליב גוטמן, ולזוג נולדו שני בנים: שמואל ויעקב.

ב-1920 חזר לפלשתינה ושנה מאוחר יותר יצא בשליחות "הפועל הצעיר" להרצאות במחנות גדוד העבודה, שעסקו בסלילת כביש חיפה-ג'דה. על סמך התחברותו עם חבורה מהקבוצה הוא התבקש על ידי מאיר יערי לסייע להם בעריכה והבאה לבית הדפוס את רשימות הווידוי שכתבו בעת ישיבתם המבודדת בביתניה-עילית. הקובץ שפורסם בשנת 1922, "קהילייתנו", זכה לפרסום רב. בהשראתו, כתב אגמון בשנת 1926 את הרומן רחב היריעה "ימים ולילות"[2].

בשנים 1922–1952 שימש ראש מחלקת הנוער והתעמולה בקרן קיימת לישראל, ופרסם חוברות הסברה ציונית. השתתף במספר קונגרסים ציוניים כנציג הקק"ל. לאחר שפרש מעבודתו התמסר ליצירתו הספרותית.

עסק גם בתרגום ופרסם מאמרים רבים בעיתונות העברית, מהם ב"העם", "השילוח", "הפועל הצעיר", "מעברות", "ראזסווייט" ועוד[3][4].

נתן אגמון-ביסטריצקי נפטר בגיל 83 ונקבר בהר המנוחות[5].

יצירתו הספרותית עריכה

הרומן "ימים ולילות" הוא יצירת הפרוזה המשמעותית ביותר של אגמון. יצירה זו נחשבת למבשרת את בואו של המודרניזם הארץ-ישראלי. הספר מתמקד בתיאור הדמויות והזיכרונות, הבדידות והקולקטיב, ההווי והטקסים של החבורה בביתניה-עילית. אגמון הגדיר אותו במהדורה האחרונה של הספר כ"הגדה על מיתוס העדה" ששואפת להגיע אל השורשים המיתיים הראשוניים הקיימים ביסודה של כל צורת חיים אנושית.[1]

גם המחזות שכתב אגמון משלבים בין היסודות הריאליים והאקספרסיוניסטיים. מאבקים בין חיי גלות לכיסופי גאולה, בין דמויות היסטוריות לגיבורי הזמן הריאלי. הוא התעניין בשלושה נושאים עיקריים בהיסטוריה היהודית: הופעתו של ישו הנוצרי על רקע הבית השני, הופעתו של שבתי צבי במאה השבע-עשרה ועלייתו של הרצל לקראת היעוד הציוני. שלושה אירועים חשובים שבאמצעותם חקר את הנושא המשיחי כפי שהתבטא מדי פעם בהיסטוריה היהודית. כמה ממחזותיו הועלו על הבמה החל משנות השלושים של המאה ה-20.[1]

בכתיבתו התיעודית הוא פרסם את רשמי ביקורו בקהילות השונות של היהודים בארץ ובגולה, למשל: "קריית ענבים (1924), ו"קסמי יבשת" (1924) על מסעותיו בדרום-אמריקה. ספריו העיוניים כוללים זיכרונות אישיים המשולבים עם דברי מסה וביקורת וכתובים בסגנון סוער שהתאפיין בו.

במאמר שכתב בשנת 1917 בעיתון "העם" על שאול טשרניחובסקי, הוא דיבר על הייחוד שבין שירתו לזו של ביאליק ויצירתו של ברדיצ'בסקי שהיו עדיין שרויים ב"קרע שבלב" בין עולם ההלכה היהודי ממנו הגיעו, לבין העולם המודרני שבו חיו: ”בכדי להשתחרר כליל מן הלך הנפש של העבר ולמצוא מרכז כובד חדש [...] מן ההכרח הוא להיוולד מחוץ לחומת הגטו, מחוץ לקירות הישיבה וצלליה השוממים, שאין שום מפלט ושום הצלה מהם, כי חודרים הם לתוך מעמקי הנפש ונחרתים לעד בדמו של האמן...”[6]

אגמון-ביסטריצקי עסק גם בתרגום. הבולטים שבין תרגומיו הם "דון קיחוטה" לסרוונטס (1958) ומבחר משיריו של המשורר הצ'יליאני פבלו נרודה (1954).

מספריו עריכה

  • ימים ולילות, 1926, 1940, 1978.
  • קסמי יבשת: רשמי מסע באמריקה הדרומית, 1948[7]

מחזות עריכה

  • יהודה איש קריות, 1930
  • שבתאי צבי, 1931
  • ליל ירושלים, 1934
  • ירושלים ורומי, 1938
  • יוספוס, 1939
  • ישוע מנצרת, 1941
  • מחלפות אבשלום, 1960
  • חזון האדם, 1964

תרגום עריכה

עריכה עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • 'ביסטריצקי, נתן', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 79. (הספר בקטלוג ULI)
  • נורית גוברין, "ימים ולילות - ממרחק הימים". בתוך: 'מפתחות', הוצאת הקיבוץ המאוחד ואוניברסיטת תל אביב, תשל"ח 1978, עמ' 203 - 225. לראשונה: 'מאזנים', מרץ 1977.
  • עליזה שנהר-אלרעי, קוראת במקור: על אגדות עתיקות וחדשות, הוצאת פרדס, 2016, הפרק "הגדה על מיתוס העדה לנתן ביסטריצקי", עמ' 193–233.

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נתן אגמון

מכּתביו:

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 4 אגמון (ביסטריצקי) נתן, לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית. כתב: אבנר הולצמן
  2. ^ נתן אגמון (ביסטריצקי), ימים ולילות : סיפור על עדה אחת, מהדורה חדשה, ספריית פועלים, 1940
  3. ^ נתן אגמון, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
  4. ^ דוד תדהר (עורך), "נתן אגמון (ביסטריצקי)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ו (1955), עמ' 2557
  5. ^ נתן אגמון באתר GRAVEZ
  6. ^ "משורר האישיות המשוחררת (שאול טשרניחובסקי)", העם, 30 באפריל 1917, עמ' 14
  7. ^ י. ח. בילצקי, "קסמי יבשת לנ. ביסטריצקי, על המשמר, 11 בפברואר 1949
  8. ^ חירם פרי, דון קיחוטה עברי חדש, מעריב, 2 בינואר 1959
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=נתן_אגמון&oldid=267416"