Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

נסיה שפרן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נסיה שפרן

נסיה שפרן[1] (נולדה ב-1944) מורת דרך, מורה לעברית ולספרות עברית בבתי ספר תיכוניים ומרצה באקדמיה בנושאים אלה, כותבת ספרי עיון ומאמרים. חלק גדול מכתיבתה עסק בהיסטוריה של ההליכה לסלע האדום בעשר השנים הראשונות לקיומה של מדינת ישראל ובצמיחתה של תופעת התרמילאות הישראלית.

ביוגרפיה עריכה

גדלה בפתח תקווה ומתחילת שנות ה-50 התגוררה בשכונת-עולים שהייתה קרויה 'שיכון פֶגֶ'ה עירוני' שנבנתה על אדמות הכפר הערבי פג'ה. אימה נולדה בעיירה מֶרֶטש בליטא, למדה בגימנסיה תרבות, התחנכה בשפה העברית, שהתה שנים אחדות בקיבוץ ההכשרה "גשר" בקובנה, ועלתה לארץ ישראל ב־1936 במטרה לחיות חיי קיבוץ, אך הפכה לאחר נישואיה לעקרת בית. אביה, שלמה שָפרנסקי, הגיע מהעיר סוקולקה בפולין, לאחר הגיעו לארץ כציוני עבר 'מהפך', החל להשתייך למפלגה הקומוניסטית, ובהמשך עבד כסנדלר בסנדלריה במרכז פתח תקווה.[2]

את לימודיה היסודיים סיימה בבית ספר א"ד גורדון בפתח תקווה.

את לימודיה התיכוניים למדה בתיכון ברנר פתח תקווה (סיימה ב-1962). יחד איתה למדו במחזור, האתלטית חנה שזיפי והמלחין, חתן פרס ישראל, אריה שפירא.

בילדותה ובנעוריה הזדהתה עם המפלגה הקומוניסטית הישראלית והייתה חברה, במקביל ללימודיה, בתנועת הנוער הקומוניסטית הישראלית ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי ('בנק"י'). על תקופה זו בחייה, ולאחר שנפרדה מהשקפת העולם הקומוניסטית, הוציאה ב-1983 את ספרה "שלום לך קומוניזם".[3] הספר מתאר את חוויותיה כנערה בתנועת הנוער הקומוניסטית ומנתח ניתוח אישי ופוליטי את חייה במסגרת תנועת הנוער הזאת.

את שירותה הצבאי עשתה כפקידה בבית ספר לקצינים (בה"ד 1).

לאחר תום שירותה למדה באוניברסיטה העברית בירושלים.

במקביל ללימודיה האקדמיים למדה בקורס מורי דרך של משרד התיירות והיא מורת דרך מוסמכת. עבדה כמורת דרך בעיקר בשנים הראשונות לאחר מלחמת ששת הימים.

אל חקר המסעות הגיעה שפרן כמעט במקרה. בשנות השבעים התבקשה לכתוב ספר ילדים בסדרה "נשים לוחמות" על גילה בן עקיבא, אחת המפקדות-הנשים הראשונות בפלמ"ח שנהרגה בדרכה לפטרה. היא לא כתבה מעולם את הספר, אך החומר שאספה לקראת כתיבתו, הצטבר אצלה והפך לבסוף להתמקדות בכתיבה על ההליכה לסלע האדום כתופעה חברתית. במשך כארבעים שנה השקיעה את עיקר מאמצי כתיבתה בנושא זה. היא הוציאה כמה מאמרים, ספר מקיף בן מאות עמודים, שעד היום הוא המקור העשיר ביותר לנושא של ההסתננות הישראלית לפטרה, וקיימה ראיונות רבים ברדיו ובטלוויזיה.

בספרה "הסלע האדום"[4] היא תיארה את לידתו והיווצרותו של מיתוס 'הסלע האדום' בקרב בני דור הפלמ"ח, ואת אימוצו בידי בני הדור שבא אחריו, שתודעתו עוצבה גם בהקשר לפעולות התגמול של הצנחנים. תופעת המסעות לפטרה מוקמה על ידי שפרן על רצף מסורת המסעות הארץ-ישראלית, שעוצבה במהלך המאה העשרים: החל בצמיחתו ובעיצובו הייחודי של אתוס הטיילות המקומי בתקופת היישוב, וכלה במסעות של התרמילאים בעשורים האחרונים.

במהלך חייה עבדה שפרן גם כמורה לספרות בבתי ספר תיכוניים שונים בישראל. כמו כן שימשה, בתקופת חייה המבוגרים, כמרצה ללשון עברית ולספרות עברית בהקולג' ע"ש פרנקלין ומרשל (אנ') בעיר לנקסטר במדינת פנסילבניה, ארצות הברית.

פרסומיה עריכה

ספריה עריכה

מבחר ממאמריה עריכה

פרקים אוטוביוגרפיים - פג'ה עריכה

  • נסיה שפרן, פג'ה, פרויקט בן-יהודה, 2022 (פג'ה - 20 פרקי-זיכרונות, בהם משולבת האוטוביוגרפיה האישית של שפרן עם ההיסטוריה של הכפר הערבי פֶגֶ'ה, ששכן במזרח פתח תקווה, ושל השיכון שהוקם על אדמותיו. פרקי הזיכרונות התפרסמו קודם בהמשכים, כפרקים נפרדים, באתר "חדשות בן עזר")

לקריאה נוספת עריכה

על הספר "שלום לך קומוניזם" עריכה

  • ירון בקר, "שלום לך, מבוכה", ערכים (בטאון המפלגה הקומוניסטית), גל׳ 2 (82), 1984, עמ׳ 35–42
  • נילי מילוא, "מי שלא הכריע גבה תשלום פעמיים", עתון 77, גל׳ 54–55, יוני–יולי 1984, עמ׳ 70

על הספר "הסלע האדום: המסעות האסורים לפטרה" עריכה

על הפרקים האוטוביוגרפיים "פגה" עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ באנגלית: לרוב - Nessia Shafran, ולעיתים - Nessia Shafransky
  2. ^ הכתיבה על שנות הילדות והנעורים של שפרן מבוססת על: נסיה שפרן, פג'ה, פרויקט בן-יהודה, 2022 (20 פרקי-זיכרונות, בהם משולבת האוטוביוגרפיה של שפרן עם ההיסטוריה של הכפר הערבי פֶגֶ'ה).
  3. ^ נסיה שפרן, שלום לך קומוניזם, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1983
  4. ^ נסיה שפרן, הסלע האדום: המסעות האסורים לפטרה, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2013