ניקולה הראשון, מלך מונטנגרו
פעולות נוספות
| ניקולה הראשון, מלך מונטנגרו | |||||
| ניקולה הראשון, מלך מונטנגרו | |||||
| לידה |
7 באוקטובר 1841 נייגושי, נסיכות-בישופות מונטנגרו קובץ:Flag of the Prince-Bishopric of Montenegro2.svg | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1 במרץ 1921 (בגיל 79) אנטיב, צרפת צרפת | ||||
| מדינה | ממלכת מונטנגרו ממלכת מונטנגרו | ||||
| תארים | מלך מונטנגרו | ||||
| בת זוג | מילנה ווקוטיץ' | ||||
| ילדים | ראו בהמשך | ||||
| שושלת בית פטרוביץ'-נייגוש | |||||
| אב | מירקו פטרוביץ'-נייגוש | ||||
| אם | אנסטסיה מרטינוביץ' | ||||
| |||||
| |||||
ניקולה הראשון, מלך מונטנגרו (בסרבית: Никола Први Петровић-Његош; 7 באוקטובר 1841 - 1 במרץ 1921) עמד בראש מונטנגרו בשנים 1860–1918 והיה הכוח המניע מאחורי המרד באימפריה העות'מאנית והשגת העצמאות של מונטנגרו בשנת 1878. נשא בתואר נסיך בשנים 1860–1910 ואחר כך בתואר מלך בשנים 1910–1918.
ביוגרפיה עריכה
בצעירותו עריכה
ניקולה מירקוב פטרוביץ' נולד ב-7 באוקטובר 1841 בכפר נייגושי בדרום מונטנגרו, למירקו פטרוביץ'-נייגוש ולאנסטסיה לבית מרטינוביץ', בתם של דראגו מרטינוביץ' וסטאנה מרטינוביץ'. אביו, מירקו פטרוביץ'-נייגוש, היה לוחם מונטנגרי ידוע, ואחיו הבכור של נסיך מונטנגרו, דנילו הראשון , שמת ללא צאצאים זכרים. ב- 1696, כאשר התואר ולדיקה, או נסיך-ארכיבישוף, הפך לתורשתי במשפחת פטרוביץ', עבר השלטון במונטנגרו מדוד לאחיין, כאשר הוולדיקות היו נזירים ונאסר עליהם להתחתן. שינוי הונהג על ידי דנילו הראשון, שסירב לתואר הכנסייתי של ארכיבישוף (מיטרופוליט), התחתן והכריז על תואר הנסיך כתורשתי אך מיועד לזכרים בלבד. מכיוון שמירקו פטרוביץ'-נייגוס ויתר על תביעתו לכס הנסיכות, בנו ניקולה הוכרז כנסיך הכתר וכך, למרות הכל, נשמרה שיטת הירושה הישנה מדוד לאחיין.
הנסיך ניקולה, שנועד מגיל צעיר לקריירה צבאית, והשקיע הרבה בספורט ובתרגילים צבאיים, בילה חלק מילדותו המוקדמת בטריאסטה, בבית משפחת קוסטיץ', אליה השתייכה דודתו, הנסיכה דרינקה, אשתו של דנילו השני. הנסיכה הייתה פרנקופילית נלהבת, ועל פי הצעתה נשלח יורש העצר הצעיר ללמוד בתיכון לואי-לה-גראן בפריז. בניגוד לבן דורו, המלך מילאן הראשון, מלך סרביה, הנסיך ניקולה הושפע מעט בטעמו ובהרגליו מהחינוך הפריזאי; הלוחם הצעיר, שהוכיח מוקדם את דבקותו למולדת, את יכולת המנהיגות שלו וכישרונו הפואטי, לא גילה נטייה לנצל את הנאות הבירה הצרפתית וציפה בקוצר רוח לשובו למונטנגרו.
נסיך מונטנגרו עריכה
לאחר ההתנקשות בחייו של דודו דנילו הראשון, נסיך מונטנגרו נקרא ניקולה בחזרה לנסיכות, והוכתר כנסיך ב-13 באוגוסט 1860, עוד בטרם מלאו לו 19 שנה. ב-8 בנובמבר 1860 נשא ניקולה לאישה את מילנה ווקוטיץ', בתם של פטר ווקוטיץ' וילנה ווקוטיץ'.
בשנת 1876 הכריז ניקולה נסיך מונטנגרו על מרד באימפריה העות'מאנית. המרד נחל הצלחה וכוחותיו הצליחו להגיע עד לחופי הים האדריאטי. העצמאות של מונטנגרו הוכרה בקונגרס ברלין בשנת 1878 ובעשורים הראשונים לעצמאותה נהנתה מונטנגרו משגשוג ויציבות. מערכת החינוך והעיתונות התרחבו במידה רבה. הצבא נהנה מתמיכה וסיוע של רוסיה הצארית. בשנת 1883 ביקר הנסיך ניקולה את הסולטאן הטורקי, שעמו שמר לאחר מכן על יחסים לבביים. בשנת 1896 הוא חגג מאתיים שנה של שושלת פטרוביץ', ובאותה השנה השתתף בהכתרתו של ניקולאי השני, קיסר רוסיה. במאי 1898 ביקר הנסיך את המלכה ויקטוריה בטירתה בווינדזור.
ניקולה הראשון הסכים לכינון החוקה הראשונה של מונטנגרו בשנת 1905 בעקבות לחץ ציבורי מהאוכלוסייה שדרשה יותר זכויות וחופש. הוא הסכים לחופש עיתונות וכינון קודי משפט ברורים בתחום הפלילי. בשנת 1906 קיבלה מונטנגרו מטבע משלה.
מלך מונטנגרו עריכה
ב-28 באוגוסט 1910, במסגרת חגיגות היובל להיותו נסיך מונטנגרו, שינה את תארו והכריז על עצמו כמלך. בצו של מלך סרביה, פטר הראשון קאראג'ורג'ביץ' מיום 10 באוגוסט 1910, התמנה המלך החדש של מונטנגרו לגנרל כבוד בצבא הסרבי. באותו צו, בנו דנילו קיבל דרגת קולונל של כבוד בחיל הרגלים הסרבי, ובנו השני, מירקו מונה לקפטן כבוד בחיל הרגלים הסרבי והבן השלישי, פטר התמנה ללוטננט משנה של כבוד בארטילריה הסרבית. דנילו ומירקו נשארו ברגימנט חיל הרגלים הסרבי התשיעי "הנסיך ניקולה הראשון", בעוד פטר שובץ ברגימנט הארטילריה הפולני טימוק. [1] כאשר מלחמת הבלקן הראשונה פרצה בשנת 1912 החליט ניקולה כי מונטנגרו תעמוד לצד שכנותיה בולגריה, סרביה, ויוון במלחמה נגד האימפריה העות'מאנית.
במלחמת העולם הראשונה שהחלה בשנת 1914, הוא היה הראשון שהחליט לצאת לעזרתה של סרביה לאחר שאוסטרו-הונגריה פלשה אליה, לאחר ההתנקשות ביורש העצר פרנץ פרדיננד בעיר סרייבו. הוא היה תומך עקבי באחדות ובשיתוף פעולה בין הסרבים. מונטנגרו הצטרפה למלחמה וספגה אבדות כבדות.
בינואר 1916, לאחר התבוסה של סרביה, מונטנגרו נכבשה אף היא על ידי אוסטרו-הונגריה, והמלך נמלט לאיטליה ולאחר מכן לצרפת. לאחר מלחמת העולם הראשונה שולבה מונטנגרו בממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים שלימים נקראה יוגוסלביה, וב-1 במרץ 1921 מת ניקולה באנטיב, צרפת בגיל 79.
משפחתו עריכה
בנובמבר 1860 נשא ניקולה לאישה את מילנה ווקוטיץ', בתם של פטר ווקוטיץ' וילנה ווקוטיץ', ממנה נולדו לו 12 ילדים:
- זורקה, נסיכת מונטנגרו (1864–1890), התחתנה עם פטר הראשון, מלך סרביה
- מיליצה, נסיכת מונטנגרו (1866–1951), התחתנה עם פיוטר ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה
- אנסטסיה, נסיכת מונטנגרו (1868–1935), התחתנה עם גאורג, דוכס לויכטנברג, ולאחריו התחתנה עם ניקולאי ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה
- מריקה, נסיכת מונטנגרו (1869–1885)
- דנילו, נסיך הכתר של מונטנגרו (1871–1939)
- אלנה, נסיכת מונטנגרו (1873–1952), התחתנה עם ויטוריו אמנואלה השלישי, מלך איטליה
- אנה, נסיכת מונטנגרו (1874–1971), התחתנה עם פרנץ יוזף פון באטנברג
- סופיה, נסיכת מונטנגרו (1876)
- מירקו, נסיך מונטגנרו (1879–1918)
- קסניה, נסיכת מונטנגרו (1881–1860)
- ורה, נסיכת מונטנגרו (1887–1927)
- פטר, נסיך מונטנגרו (1889–1932)
ניקולה היה הסבא רבא של סימאון סקסקובורגותסקי ושל מריה לואיזה, נסיכת בולגריה
