נטופה (עיר מקראית ביהודה)
פעולות נוספות
נְטוֹפָה היא עיר מקראית בהר יהודה. לפי המקורות המקראיים העיר התקיימה מימי דוד ועד לימי שיבת ציון, והיא נזכרת בהם תכופות בהקשרים שונים ומגוונים.[1] נְטוֹפָה היא עירם של שניים מגיבורי דוד, הנזכרים גם ברשימות היחש של יהודה. נְטוֹפָה נזכרת אף במקומות נוספים הנמנים ברשימות היחש. ייתכן שהיא נזכרת, בשיבוש ניכר של שמה, גם ברשימת ערי יהודה. בין שרי החיילים שהצטרפו אל גדליהו בן אחיקם במצפה נמנו אחד או שניים מנטופה. אנשי בית לחם ונטופה נזכרים יחד ברשימות שבי ציון בספרי עזרא ונחמיה, וממנה הגיעו משוררים לחנוכת חומת ירושלים. מכל זה ברור שנטופה שכנה באזור בית לחם, והוצעו לזיהויה כמה וכמה אתרים. אולם למרות המידע הרב אודותיה, זיהוי אתרה נותר בסימן שאלה, על אף שבפרסומים רבים קבעו בפסקנות את מקומה בזה או אחר מבין האתרים שהוצעו.
נְטוֹפָה במקרא עריכה
תקופת המלוכה (תקופת הברזל 2) עריכה
שניים מגיבורי דוד הגיעו מנטופה: מַהְרַי הַנְּטֹפָתִי וחֵלֶד[2] בֶּן בַּעֲנָה הַנְּטוֹפָתִי.[3]
ייחוסם המשפחתי של השניים מופיע ברשימת ראשי המחלקות המיוחסת לדוד: מַהְרַי הַנְּטוֹפָתִי לַזַּרְחִי,[4] חֶלְדַּי[5] הַנְּטוֹפָתִי לְעׇתְנִיאֵל.[6]
ברשימות היחש של יהודה נזכרה נטופה יחד עם בית לחם ברשימת מקומות בני שלמא, אביהם האפונימי של שני היישובים: "בְּנֵי שַׂלְמָא בֵּית לֶחֶם וּנְטוֹפָתִי".[7] בחלק זה של הרשימה, תחת הכותרת "אֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי כָלֵב בֶּן חוּר בְּכוֹר אֶפְרָתָה", נזכרו עוד מקומות בצפון הר יהודה, וכן בשפלה.[8]
ברשימת ערי יהודה המיוחסת לתקופת המלוכה המאוחרת, בחלק המופיע בתרגום השבעים שאינו מופיע בנוסח המסורה, מופיעה רשימת ערים שבמרכזן בית לחם, ותרגומה המקובל כשחזור למקור העברי הוא: "תקוע ואפרתה היא בית לחם ופעור ועיטם וכּולון (כסלון?) וטטם (?) וצובה (שורש) וכרם וגלים וביתר ומנחת ערים אחת-עשרה וחצריהן". ברשימה לא נזכרת נטופה, חרף אזכוריה התכופים ברשימות אחרות מהאזור מאידך מופיע שם מוזר ומשובש באופן קיצוני: "טטם". לפי השערה רווחת "טטם" הוא אולי שיבוש מופלג של השם "נטופה", החסרה מן הרשימה.
ימי חורבן בית ראשון ושיבת ציון (התקופה הבבלית והפרסית) עריכה
בין שרי החיילים הנאספים עם אנשיהם אל גדליהו במצפה, לאחר חורבן בית ראשון, נזכרים "שְׂרָיָה בֶן תַּנְחֻמֶת וּבְנֵי (עופי) עֵיפַי הַנְּטֹפָתִי",[9] או בנוסח אחר רק "שְׂרָיָה בֶן תַּנְחֻמֶת הַנְּטֹפָתִי".[10]
אנשי בית-לחם ונטופה נזכרים בצמידות אלה לאלה ברשימות שבי ציון. בספר נחמיה, פרק ז', פסוק כ"ו נמנים תושבי שני היישובים יחד, ומניינם 188: "אַנְשֵׁי בֵית לֶחֶם וּנְטֹפָה מֵאָה שְׁמֹנִים וּשְׁמֹנָה". ברשימה המקבילה בספר עזרא, פרק ב', פסוקים כ"א–כ"ב נמנים 123 מבית-לחם ו-56 מנטופה: "בְּנֵי בֵית לָחֶם מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. אַנְשֵׁי נְטֹפָה חֲמִשִּׁים וְשִׁשָּׁה"; סיכום זה שונה במקצת מסיכום מספרם בספר נחמיה והוא 179 (123+56).
לחנוכת חומת ירושלים בידי נחמיה הגיעו בין היתר "בְּנֵי הַמְשֹׁרְרִים וּמִן הַכִּכָּר סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלַ͏ִם וּמִן חַצְרֵי נְטֹפָתִי".[11]
לתקופה זו יש לקשור גם את הידיעה על הלוי "ברכיה בן אסא בן אלקנה היושב בחצרי נטופתי".
הצעות הזיהוי עריכה
שמה של נטופה נגזר משורש נטף, אך לא ברור אם הכוונה למים, או לשרף המשמש להכנת בושם.[12][13] מהשם אין להסיק דבר ברור על זיהויה, פרט לסיכוי לכך שהשתמר בשם יישוב מאוחר יותר שמקומו ידוע. מכלל הנתונים המקראיים נראה כי נטופה שכנה סמוך לבית לחם. המקורות המקראיים מעידים על קיומה בראשית תקופת המלוכה, שמבחינה ארכאולוגית היא תקופת הברזל 2א (המאה ה-10 לפנה"ס בקירוב); לקראת סוף תקופת המלוכה, שהיא תקופת הברזל 2ד (המאות 7–6 לפנה"ס); ובתקופה הפרסית (מאות 6–5 לפנה"ס). תיארוכן של רשימות היחש השונות ברור פחות, וקשה יותר להסתמך עליהן מבחינה זו. מכל מקום, כלל נתונים אלו הם הבסיס לניסיונות זיהוי אתרה של נטופה המקראית.
שני מקומות באזור בית לחם נחשבו במחקר כמי שעשויים לשמר את השם נטופה. עין-נטוף משמרת כמשוער את שמו של מדבר נטופה מהמקורות הכנסייתיים; חרבת אום טובא משמרת כמשוער את שמה של 'מטופה' הביזנטית, בהנחה כי 'מטופה' היא שיבוש מנטופה המקראית.
עין נטוף וח' בד-פלוח עריכה
עין-נטוף הוא מעיין הסמוך למערת חריטון במדבר יהודה, כ-6.5 ק"מ דרום-מזרחית לבית-לחם. במקורות כנסייתיים נזכר מדבר נטופה באזור תקוע וחריטון, מידע המחזק את ההנחה שכאן נשתמר שמה של נטופה. החוקרים הגרמנים אלט וקוב ערכו בשנת 1931 סיור באזור כדי לנסות לאתר את מקומו של היישוב נטופה, ששמו השתמר במדבר נטופה הביזנטי ובעין-נטוף המודרני.[14][15] האתר שנראה להם מתאים לכך היה ח' בד-פלוח, בה הם מצאו לטענתם חרסים מהתקופות המתאימות, ואשר מצויה במרחק 4 ק"מ דרום מזרחה מבית-לחם ו-3 ק"מ מעין נטוף. שלושה סוקרים מודרניים יותר, שחלקם סקרו את האתר יותר מפעם אחת, הפריכו טענה זו; לפי ממצאיהם ח' בד-פלוח לא התקיימה בתקופות קיומה של נטופה, או בחלקן.[16][17][18] לפיכך חורבה זו לא יכלה בשום אופן להיות נטופה, אף על פי שזיהוי ישן ומופרך זה עדיין מופיע לעיתים בספרות. למעשה, כוחו היה כה חזק עד כי חלק מהסוקרים דבקו בכל זאת בזיהוי, אותו ממצאיהם שלהם הפריכו.[19][20]
ח' בד פלוח היא אתר 308/19/1 ברשימות סקר ישראל. האתר סחוף והרוס ביותר, ואין שפך עיים העשוי להסתיר תקופות קדומות. הוא נתקיים בתקופת הברזל 2ב-ד, בהיקף 3–6 דונם, ומהתקופה ההלניסטית ואילך בהיקף מצומצם יותר. אין באתר זכר לשרידים מן התקופה הפרסית, וגם בשיאו הייתה הפעילות האנושית באתר דלילה יחסית.[16][17][18] אשר לטענת קוב כי נמצאו באתר שרידים מהתקופות המתאימות, בימיו חרסי התקופה הפרסית היו מוכרים אך במעט, ותיאוריו בעניין הממצא באתר הם מעורפלים.[15]
חרבת אום טובא עריכה
חרבת אום טובא, כ-3.5 ק"מ צפון-מזרחית לבית-לחם. לפי השערה מבוססת חורבה זו משמרת את שמה של 'מטופה' הביזנטית,[21] אשר שמה בהחלט עשוי להיות שיבוש קל מהשם נטופה. לפיכך הוצע שהיא משמרת את השם נטופה, הנחה שאינה סותרת את ההנחה שגם עין-נטוף משמר את השם. ממצאי הסקר העלו בחורבה זו חרסים מתקופת הברזל 2א-ב, ולפיכך הוצע לזהות כאן את נטופה;[22] אולם כיוון שעל דעת הכול לא נמצאו בחורבה זו חרסים מסוף תקופת הברזל ומהתקופה הפרסית, היא אינה מתאימה לזיהוי כנטופה.
ח' אבו סיבעה עריכה
בסקר המודרני של האזור הנדון נתגלה לעת עתה רק אתר יחיד המתאים מבחינת הממצא להיות נטופה, וזו ח' אבו סיבעה. החורבה נמצאת בגבול ספר המדבר צפונית לתקוע, במרחק 4.8 ק"מ דרומית לבית-לחם ו-3.4 ק"מ מעין נטוף, היינו מרחקים הקרובים לשני המקומות יותר מאשר ח' בד פלוח. היישוב התקיים לאורך כל תקופת הברזל מראשיתה, בתקופה הפרסית, בתקופות ההלניסטית והרומית, הגיע לשיאו בתקופה הביזנטית (היינו התקופה בה נזכר מדבר נטופה), והמשיך קיומו אף לאחר מכן.[18] אף על פי שזיהוי זה אינו סוף פסוק בסאגה של זיהוי נטופה, נראה שבמצב ידיעותינו זהו אולי הזיהוי המסתבר ביותר לנטופה המקראית.
הערות שוליים עריכה
- ^ זכריה קלאי באנציקלופדיה מקראית כרך ה', טורים 829–830, בערך 'נְטֹפָה, נְטוֹפָתִי'.
- ^ בנוסח הרשימה המקביל אשר בספר שמואל ב', פרק כ"ג, פסוק כ"ט שמו חֵלֶב: "וחֵלֶב בֶּן בַּעֲנָה הַנְּטֹפָתִי". בספר דברי הימים א', פרק כ"ז, פסוק ט"ו הוא נזכר בשם חֶלְדַּי.
- ^ ספר דברי הימים א', פרק י"א, פסוק ל'; ספר שמואל ב', פרק כ"ג, פסוקים כ"ח–כ"ט
- ^ ספר דברי הימים א', פרק כ"ז, פסוק י"ג; מַחֲלֻקְתּוֹ היא בחודש העשירי.
- ^ כאמור לעיל, ברשימת גיבורי דויד הוא מופיע, בספר דברי הימים א', פרק י"א, פסוק ל', בשם חֵלֶד. בנוסח הרשימה המקביל אשר בספר שמואל ב', פרק כ"ג, פסוק כ"ט שמו חֵלֶב: "וחֵלֶב בֶּן בַּעֲנָה הַנְּטֹפָתִי".
- ^ ספר דברי הימים א', פרק כ"ז, פסוק ט"ו; מַחֲלֻקְתּוֹ היא בחודש השנים עשר והאחרון.
- ^ ספר דברי הימים א', פרק ב', פסוק נ"ד
- ^ ספר דברי הימים א', פרק ב', פסוקים נ'–נ"ה
- ^ ספר ירמיהו, פרק מ', פסוק ח'
- ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ה, פסוק כ"ג
- ^ ספר נחמיה, פרק י"ב, פסוק כ"ח
- ^ לפי ספר שמות, פרק ל', פסוקים ל"ג–ל"ה: "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה... וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ... וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד".
- ^ זכריה קלאי באנציקלופדיה מקראית כרך ה', טורים 829–830, בערך 'נְטֹפָה, נְטוֹפָתִי'.
- ^ Albrecht Alt, Das Institut im Jahre 1931, Palastina Jahr Buch (PJb) 28, 1932, pp. 5-47.
- ^ 1 2 K. Kob, Netopha, Palastina Jahr Buch (PJb) 28, 1932, pp. 47-54
- ^ 1 2 משה כוכבי, הסקר בארץ יהודה. בתוך משה כוכבי, עורך, יהודה, שומרון וגולן – סקר ארכאולוגי בשנת תשכ"ח, ירושלים, תשל"ב (1972), עמ' 44, אתר מס' 49.
- ^ 1 2 יזהר הירשפלד, מפת הרודיון (הר הורדוס) (108/2) 17-11, האגודה לסקר ארכאולוגי, ירושלים תשמ"ה (1985), עמ' 8–9, 30–31.
- ^ 1 2 3 אבי עופר, הר-יהודה בתקופת המקרא (עבודת דוקטור), אוניברסיטת ת"א, תשנ"ג (1993), חלק 3, עמ' 63–64, בערך 'נטופה'.
- ^ משה כוכבי, הסקר בארץ יהודה. בתוך משה כוכבי, עורך, יהודה, שומרון וגולן – סקר ארכאולוגי בשנת תשכ"ח, ירושלים, תשל"ב (1972), עמ' 28, בזיהוי המוצע לאתר מס' 49.
- ^ יזהר הירשפלד, מפת הרודיון (הר הורדוס) (108/2) 17-11, האגודה לסקר ארכאולוגי, ירושלים תשמ"ה (1985), עמ' 8–9, 30–31, ובכל המפות בפרסום זה. למעשה, בהערת שוליים בעמ' 8 ו-15 שם מתברר שבעצם הירשפלד מעדיף לזהות את נטופה או לפחות את שימור שמה בח' אום-טובא; הוא פסל זאת רק מתוך קריאה מוטעית את הצירוף "מהרי הנטופתי", למשל בספר דברי הימים א', פרק י"א, פסוק ל', כאילו מדובר בחבל ארץ הררי בשם "הרי נטופתי", בעוד שלמעשה מוזכר שם מַהְרַי הַנְּטֹפָתִי, מגיבורי דוד (הירשפלד היה חוקר חשוב של התקופות הקלאסיות ובעיקר של נזירות מדבר יהודה, אך לא עסק בארכאולוגיה מקראית או במקרא, ולכן כנראה נכשל בטעות זו).
- ^ מיכאל אבי-יונה, גאוגרפיה היסטורית של ארץ-ישראל: למן שיבת-ציון ועד ראשית הכיבוש הערבי, ירושלים, תש"ט, מהדורה רביעית מתוקנת תשמ"ד, עמוד 104, ושם ספרות נוספת.
- ^ יצחק מייטליס, התיישבות חקלאית בשלהי תקופת הברזל בסביבות ירושלים (עבודת מ"א), ירושלים, תשמ"ט.