Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

מרגוט קלאוזנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
מרגוט קלאוזנר
מרגוט קלאוזנר, 1969
מרגוט קלאוזנר, 1969
פרופיל ב-IMDb
קובץ:Memorial plaque to Margot Klausner in Tel Aviv.JPG
לוחית זיכרון על ביתה של מרגוט קלאוזנר בשדרות בן-גוריון 2 בתל אביב

מַרְגוֹט קלאוזנר (בגרמנית: Margot Klausner;‏ 2 בנובמבר 1905 – 12 בנובמבר 1975, הרצליה) הייתה ממקדמי התיאטרון והקולנוע בישראל. היא ייסדה את האגודה הישראלית לפאראפסיכולוגיה והייתה מחלוצי תרבות העידן החדש בישראל.

ביוגרפיה עריכה

קלאוזנר הייתה בתם השלישית של דורה ויוליוס קלאוזנר, משפחה יהודית עשירה בברלין. הוריה הקימו את רשת חנויות הנעליים "לייזר" (Leiser) ונמנו על בעליה. בצעירותה הייתה פעילה בחוג ידידי הבימה בברלין.

ב-1926 נישאה בברלין ליעקב רוזנר. בני הזוג בילו את ירח הדבש שלהם שנמשך כחצי שנה בארץ ישראל ובסיומו שבו לברלין. דרך "ידיד מישראל", יהושע ברנדשטטר, שהגיע מארץ ישראל לביקור, הכירה את תיאטרון הבימה, שהגיע גם הוא להופעות בברלין באוקטובר 1926. ב-1928 העלתה קלאוזנר ארצה את תיאטרון הבימה ועלתה בעצמה בשנת 1932 לארץ ישראל. בין קלאוזנר לברנדשטטר התפתח רומן ובעקבותיו התגרשה מרוזנר.

בשנים 1932 עד 1936 שימשה עם ברנדשטטר כמנהלת האדמיניסטרטיבית של התיאטרון[1].

לאחר כמה שנים התחתנה מרגוט עם ברנדשטטר. בשנת 1933 הקימו בני הזוג את "אורים", חברת להפקת סרטים. באותה שנה הפיקו את סרטם הראשון "לחיים חדשים" (The Land of Promise), בשיתוף קרן היסוד. הבמאי והעורך היה יהודה להמן. הסרט זכה בפרס בפסטיבל הסרטים בוונציה ב-1935. הפקות נוספות של חברת "אורים" היו "עבודה" (1935), "אדמה" (1947), ו"קללה לברכה" (1950) בבימויו של הלמר לרסקי.

בשנת 1949 הקימה קלאוזנר עם בעלה, יהושע ברנדשטטר, את אולפני ההסרטה הרצליה, שיצרו הפקות רבות ואבני דרך בקולנוע ישראלי, ושל תוכניות טלוויזיה רבות. האולפנים גם שימשו להפקות בינלאומיות, בין השאר עזרה בהפקת סרט של הזמר האמריקאי ג'וני קאש ואורסון ולס בישראל[2].

היא הייתה בעלת חברת "מועדים" למחזות מקוריים שהביאה לבמת התיאטרון הישראלי את המחזה "שלמה המלך ושלמי הסנדלר". היא ייסדה את האגודה הישראלית לפאראפסיכולוגיה והייתה מחלוצי תרבות העידן החדש בישראל. "ובראש ובראשונה את תחום התקשורת והתקשורים עם המתים, הספיריטואליזם"[3].

קלאוזנר הייתה מראשי תנועת הידידות ישראל-ברית המועצות שפעלה בישראל בשנות השישים, אשר פעלה לקידום קשרי התרבות והכלכלה בין שתי המדינות[4][5].

מרגוט קלאוזנר נפטרה מהתקף לב בביתה בהרצליה[6].

ביתה של קלאוזנר הוסב לאולפן הפקות והוא משמש כיום את התוכנית הבוקר של קשת.

הסרט התיעודי "סיפור המתחיל בתמונה" שיצרו מולי לנדסמן, נכדתה של קלאוזנר, ובן זוגה, מתאר את סיפור חייה של קלאוזנר. הסרט הוקרן בערוץ 1 בנובמבר 2013.

חיים אישיים עריכה

קלאוזנר הייתה נשואה פעמיים. בעלה הראשון היה יעקב רוזנר. בתם היא ד"ר מרים שפילמן אשר הקימה את השירות הפסיכולוגי החינוכי בהרצליה. בעלה השני היה יהושע ברנדשטטר. בנם הוא עמוס מוקדי. בתה, מרים, נישאה לצבי שפילמן, שהיה במשך שנים המנהל הטכני של אולפני הרצליה.

ספריה עריכה

כתבה ספרים רבים, בהם:

  • "מקורות הדרמה", מסדה, 1953
  • "תעשיית החלומות", אולפני הסרטה בישראל, הרצליה, 1963
  • "יוסף במצרים" – חזיון תנכ"י. עריכה – ברוך קרוא, הוצאת "ניב", תל אביב, 1968
  • "יומן הבימה"- על ראשית דרכה של הבימה, הוצאת ידיעות אחרונות ומועדים, תל אביב, 1971
  • "סופת סיון"- על פרשת רצח ארלוזורוב[7].
  • "סאפו מלסבוס"
  • "גלגול נשמות וסיפורים אחרים"
  • "נשמות ערטיליאיות"

פילמוגרפיה עריכה

בין הסרטים שהפיקה או הייתה שותפה בהפקתם היו:

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|מרגוט קלאוזנר]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אתר למנויים בלבד איתן בלום, התפקיד של הבימה, באתר הארץ, 10 ביולי 2017
  2. ^ אולפני הרצליה במלוא התנופה, דבר, 30 בדצמבר 1971
  3. ^ אלי אשד‏, בעלת האוב : מרגוט קלאוזנר האם הגדולה של עולם התקשורת והניו איג' בישראל, באתר "המולטי יקום של אלי אשד", 26 באפריל 2006
  4. ^ מרגוט קלאוזנר להגנת רוסיה: "השפה העברית לא הוחרמה", חרות, 3 בפברואר 1964
  5. ^ ישראלית קיבלה רשות להפיק סרט תיעודי על יהדות בריה"מ, למרחב, 26 ביולי 1963
  6. ^ מרגוט קלאוזנר מתה מהתקף־לב, מעריב, 13 בנובמבר 1975
  7. ^ אתר למנויים בלבד שלמה נקדימון, אז מי רצח את ארלוזורוב? ולמה?, באתר הארץ, 2 ביולי 2013
  8. ^ מרגוט קלאוזנר חזרה עם שני פרסים, דבר, 12 באוגוסט 1966
  9. ^ יהודה אופן, סרטי השבוע, על המשמר, 10 בפברואר 1967
  10. ^ שרגא הר גיל, קאפ מחפש את סבינה, מעריב, 1 בנובמבר 1963
  11. ^ סרט על נירים, קול העם, 30 באוגוסט 1965
  12. ^ עם הענקת הפרס לסרט "נירים", על המשמר, 9 באפריל 1967
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=מרגוט_קלאוזנר&oldid=51218"