Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

איתן בלום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
איתן בלום
פרופיל ב-IMDb

איתן בלום (נולד ב-25 בפברואר 1964, י"ב באדר תשכ"ד) הוא ד"ר למחקר התרבות הישראלית, דרמטורג, שחקן, מתרגם, במאי, כותב ומורה.

ביוגרפיה עריכה

קריירת משחק ותיאטרון עריכה

בוגר בית הספר למשחק ניסן נתיב (1986). שיחק לתקופה קצרה בתיאטרון, בטלוויזיה ובקולנוע. בין היתר שיחק בתפקיד הראשי והיה שותף בכתיבת התסריט של אדי קינג (שזכה בפרס Leopard di Bronze בפסטיבל לוקרנו 1992) ובהצגה "שקספיר מה זה הדבר הזה?!" אותה גם כתב וביים (זוכת פרס הצילינדר הנודד של אמנות לעם 1993). בלום תרגם כעשרים מחזות, בין היתר: מלאכים באמריקה (קאמרי 1994, תיאטרון חיפה 1997) ביקור הגברת הזקנה (הבימה/קאמרי 1995); "סקינהד" (תיאטרון תאיר, 2008), "רומיאו ויוליה" (תרגום העיבוד הגרמני מאת נוראן קאליס, פסטיבל ישראל/תיאטרון גשר, 2010), ירושלים החדשה (תיאטרון החאן 2012); ותירגם וביים את "השיבה הביתה" (אנ') מאת: הרולד פינטר (קאמרי 1994), "מתים לזה" מאת: שרה קיין, (הקאמרי 1999) "ימים טובים" מאת: סמואל בקט (תיאטרון הזירה הבינתחומי ירושלים, 2000), וביים את "היריקה", מאת: אורלי קסטל-בלום, (תיאטרון חיפה 1997).

כמו כן, תרגם לעברית את הספר החלל הריק(אנ'), מאת: פיטר ברוק (אור עם 1987, עם יוסף אל-דרור), את המאמר "ערכה החינוכי של האמנות", מאת: ארנסט קסירר (מטאפורה 3, 1994) ואת המאמר, "מקס נורדאו וזיגמונד פרויד: שאלת ההמרה", מאת: סנדר גילמן (זמנים, 2004). בתחום התיאטרון כתב בעברית ואנגלית על הפקת אשכבה והביוגרפיה התיאטרלית של חנוך לוין[1], על גטו מאת יהושע סובול[2] ועל הפוליטיקה של התיאטרון הישראלי[3].

בלום השתלם בבימוי בתיאטרון רויאל קורט בלונדון בהנחיית סטיבן דאלדרי (1994), השתלם בתרגום לתיאטרון עם המתרגם האמריקאי ד"ר פול שמידט (אנ') וקבוצת הווסטר (אנ') בניו יורק. כמורה לימד היסטוריה ותאוריה של התיאטרון, משחק, בימוי ומחזאות, בין היתר: בבית ספר ניסן נתיב, סטודיו יורם לוינשטיין, סמינר הקיבוצים, בית צבי וקמרה אובסקורה. שימש כדרמטורג ראשי בתיאטרון חיפה (1997) וכיועץ אמנותי להפקות רבות. החל מ-2010 משמש בלום כלקטור לתרגומי חנוך לוין לאנגלית במכון למחזאות ישראלית ע"ש חנוך לוין[4].

ב-2010 השתתף בכתיבת התסריט לסרט "כבוד" ביחד עם חיים בוזגלו.

כמו כן שימש כיועץ לסרט התעודה האמריקאי "זרעי הקונפליקט: 1913" (2014)[5], עורך תסריט ותחקירן של סרט התעודה "פתלתל" (פרס ראשון בפסטיבל הסרטים חיפה לסרט תיעודי ישראלי (2014))[6][7] ונטל חלק בפיתוח סרטו החדש של גידי דר "אגדת חורבן" (2021). בלום עוסק בשנים האחרונות בבימוי וכתיבת קטעי קישור לזמרים וזמרות, ביניהם אסף אמדורסקי ("קטעי קישור")[8] נתנאלה ("גבוה")[9] ושולי רנד ("ת'מבינתי", "תשליך" ו-"אירוע מתגלגל").[10]

קריירה אקדמית עריכה

במהלך שנות השמונים סיים תואר ראשון בפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, והתמחה במכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן בפילוסופיית הצורות הסימבוליות של ארנסט קסירר. בשנת 2003 פרסם את מחקרו הראשון: "השכפול של המודל 'מזרחי' בשדה החברתי הישראלי – שנות החמישים והעלייה המהירה".[2] במחקר זה בחן בלום סדרה של שדות חברתיים בתרבות הישראלית של שנות החמישים, ותיאר את הדרכים בהן בודלו ה'מזרחים' בתרבות הישראלית.

בתחילת שנות אלפיים נסע בלום לגרמניה והחל ללמוד לתואר דוקטור ב"מכון שמעון דובנוב להיסטוריה ותרבות יהודית" שבאוניברסיטת לייפציג, בהדרכת פרופ' דן דינר ופרופ' סנדר גילמן. את המחקר השלים באונ' תל אביב, בהדרכה משותפת של פרופ' איתמר אבן-זהר ופרופ' גילמן. הדוקטורט שלו: "ארתור רופין וייצור התרבות העברית המודרנית"[11], פורסם בעריכה מחודשת בהוצאת בריל תחת הכותרת: Arthur Ruppin and the Production of Pre-Israeli Culture.[12] ספרו של בלום פורסם בעברית תחת הכותרת "ארתור רופין ותכנון התרבות הארצישראלית" בהוצאת רסלינג ב-2020.

במחקר זה עסק בלום בהיסטוריה של הרפרטואר והזהות התרבותית הציוניים ובייחוד בדרך בה התפתחו בפלשתינה-א"י במהלך העשורים הראשונים של המאה העשרים. המחקר כולל ניתוח מפורט של התפתחות הזהות התרבותית של ד"ר ארתור רופין (1943-1876), תפיסת עולמו כמדען, ואחר הפרקטיקה האֵאוּגֵנִית שהנחיל רופין בתקופת העלייה השנייה. המחקר כולל תיאור וניתוח של התפיסות והפעולות של הפקידים והסוכנים השונים שפעלו במסגרת המשרד הארצישראלי אותו הקים וניהל רופין החל מ-1908, ואת השפעתם המכרעת על תכנון התרבות של היישוב הארצישראלי או של השדה החברתי העברי-מודרני.

מחקרו של בלום זכה לביקורות ותגובות מגוונות. חוקרים דוגמת ד"ר עמוס מוריס-רייך[13], פרופ' אריה ספוסניק[14], ופרופ' אסף לחובסקי[15] טענו שעבודתו בלתי מבוססת ומוטה אידאולוגית. חוקרים רבים אחרים רואים בעבודתו של בלום חלק ממפנה במחקר ההיסטוריה של התרבות הישראלית. תום שגב פרסם מאמר המשבח את עבודתו[16] ופרופ' דייוויד מאיירס, כתב שהוא שייך לקבוצת חוקרים שאינה עוסקת עוד בשיח האידאולוגי הציוני כבני הדור הקודם, אלא בוחנת אותו מכיוונים חדשניים כמו היסטוריה של תרבות, של מגדר והיסטוריה אינטלקטואלית, ומעניקה בתוך כך הקשר חדש לציונות, לתקופת היישוב ולמדינת ישראל[17]. לדעתו של פרופ' טוד פרסנר בלום שייך לקבוצת חוקרים ביקורתיים מהעשור האחרון העוסקים בהשתחררות מהטאבו של ההיסטוריוגרפיה היהודית-גרמנית, ובוחנים בביקורתיות את השפעת המחשבה הפולקיסטית הגרמנית על הוגים ציוניים, ואת השפעתם של רעיונות אֵאוּגֵנִיים (הגיינה והשבחה גזעית) על מדיניות התכנון הציונית[18]. לדעתו של פרופ' אליה זורייק, "יותר מכל פרשן אחר, סיפק לנו בלום מחקר מעמיק על תפיסת עולמו של רופין כמתכנן ציוני וכ'קולניזטור' המרכזי בפלשתינה"[19].

בשנים האחרונות עוסק בלום בניסיון להבין את התנועה הציונית כחלק מהאבולוציה התרבותית של היהודים והיהדות. במאמרו "הסטטיסטיקה הציונית בראי המחשבה היהודית"[20] בחן את יחסה של ההלכה והרפרטואר היהודי לספירה וכימות של היהודים, והשווה אותה לתפיסות ולפרקטיקות של הציונות הארץ ישראלית והישראלית. מחקר נוסף ברוח זו ערך בלום על ההיסטוריה של לחיצת היד הישראלית והצ'פחה שפורסם תחת הכותרת: "לקראת תאוריה של לחיצת היד העברית-מודרנית".[21]

החל מ-2008, בלום חוקר ומרצה על מדעי הרוח הדיגיטליים. במסגרת זו הוא מנהל את ההיפרסיטיז::תל אביב, שלוחה בפרויקט הבינלאומי Hypercities[22], אותה ייסד ביחד עם ד"ר יובל עמית.[23]

החל משנת 2018 בלום מרצה במכללת ספיר על מחקר תרבות ישראלית.

בשנת 2025 פורסם ספרו השני בעברית: "שורשי הגזענות הישראלית" בהוצאת אדרא. הספר מתאר את השתרשות התיאוריות הגזעיות והגזעניות של אירופה במאה ה-19 בתפיסות ובפרקטיקות הציוניות כבר בתקופת העלייה השנייה; את הדרכים שבהן בידלה התרבות הישראלית את ה'מזרחים' בעשורים הראשונים לקיומה של המדינה, ואת ההשפעה של המרחב הגזעני בישראל על עיצוב הזהות התרבותית והפסיכולוגית של אלו שהוגדרו כ'מזרחים'.[24]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ "Who Said That Delirium is a Lie," [on H. Levin's play Requiem] Programma, 3, 110-114. Etan Bloom, On Hanoch Levin (the most important Israeli playwriter)
  2. ^ "Meanwhile, Back in the Ghetto," [on J. Sobol's play Ghetto] Programma, 2, 14-17.Etan Bloom, Joshua Sobol's Ghetto - the 2011 production in Tel-Aviv
  3. ^ .An Unholy Trinity [on Israeli theater politics], Programma, 4, 22-24
  4. ^ המכון למחזאות ישראלית ע"ש חנוך לוין
  5. ^ 1913: Seeds of Conflict –, 1913seedsofconflict.com
  6. ^ יניב איצקוביץ', איש אחד כאילו כרגיל - מחשבות על הסרט פתלתל של אבי לוי ואבי בלקין לאור האתיקה של לודוויג ויטגנשטיין, תקריב, גיליון מס' 10, אוגוסט 2015
  7. ^ הזוכים לשנת 2014, באתר פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה
  8. ^ מופע יחיד "קטעי קישור" - יוסמיוסיק, באתר yosmusic.com, ‏2010-10-31
  9. ^ מוזיקה - מרץ 2016 באלמא זכרון יעקב, באתר www.habama.co.il
  10. ^ מאיה כהן, שולי רנד שר מאיר אריאל, באתר ישראל היום, 14 ביולי 2019
  11. ^ https://www.academia.edu/1250458/Arthur_Ruppin_and_the_Production_of_the_Modern_Hebrew_Culture
  12. ^ Arthur Ruppin and the Production of Pre-Israeli Culture, Boston: Brill, in the series: Studies in Jewish History and Culture, ed., Giuseppe Veltri, 416 pages, 2011. http://www.brill.nl/default.aspx?partid=210&pid=41870 https://www.academia.edu/1250459/Arthur_Ruppin_and_the_production_of_pre-Israeli_culture
  13. ^ Amos Morris-Reich, Arthur Ruppin and the Production of Pre-Israeli Culture by Etan Bloom (review), and “Ruppin and the Peculiarities of Race: A Response to Etan Bloom”, History of European Ideas 34 (1) 2008, 116-119
  14. ^ Arieh Saposnik, (Review) Etan Bloom, Arthur Ruppin and the Production of Pre-Israeli Culture, Israel Studies Review, Volume 28,Number 1, Summer 2013.
  15. ^ Assaf Likhovski, Post-Post-Zionist Historiography, Israel Studies Volume 15, Number 2, Summer 2010 pp. 1-23
  16. ^ תום שגב, שיעור היסטוריה | ארתור רופין, מאבות הציונות וההתיישבות, מתגלה כגזען, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2009
  17. ^ David N. Myers, “Is there still a “Jerusalem School?” Reflections on the state of Jewish historical scholarship in Israel”, Myers, David N.(2009). Is there still a “Jerusalem School?” Reflections on the state of Jewish historical scholarship in Israel. Jewish History, 23(4), pp 389-406.
  18. ^ Tod Samuel Presner (university of California-Los Angeles, German-Jewish Studies in the Digital Age: Remarks on Discipline, Method, and Media, (7-23). In: Nexus: Essays in German Jewish Studies, Vol. 1, Camden House, NY, 2011.
  19. ^ Elia Zureik, Israel's Colonial Project in Palestine: Brutal Pursuit
  20. ^ בתוך: הכל מדיד? (עורכים: יוחאי חקק, לאה חסן ומיכל קרומר נבו). באר שבע: אוניברסיטת בן-גוריון. 2007
  21. ^ "Towards a Theory of the Modern-Hebrew Handshake." Jewish Masculinities: German Jews, Gender, and History, eds.: Baader Ben, Lerner Paul, Gilerman Sharon, Indiana University Press.[1]
  22. ^ http://www.hypercities.com/
  23. ^ היפרסיטיז היא פלטפורמה דיגיטלית המבוססת על מיפוי גאוגרפי, היסטורי ותרבותי של המרחב העירוני, המיועדת למחקר, ללימוד ולפעילות קהילתית. שיתוף פעולה בין אוניברסיטת UCLA, אוניברסיטת תל אביב ובצלאל.
  24. ^ אתר למנויים בלבד אהוד עין־גיל, זו לא אפליה עדתית, זו גזענות, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2025
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=איתן_בלום&oldid=478443"