Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

תום שגב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
תום שגב
קובץ:Tom Segev (2011).jpg
לידה 1 במרץ 1945 (גיל: 81)
מדינה ישראל
ענף מדעי היסטוריה
תרומות עיקריות
חוקר תולדות מדינת ישראל

תּוֹם שֶׂגֶב (נולד ב-1 במרץ 1945) הוא עיתונאי והיסטוריון ישראלי, אחד מ"ההיסטוריונים החדשים". היה בעל טור שבועי בעיתון "הארץ".

ביוגרפיה עריכה

קובץ:Tom Segev.jpg
תום שגב ביריד הספרים בלייפציג, 2005

נולד בשם תומאס שוורין[1] להיינץ ולריקרדה שוורין בירושלים בשנת 1945, במשפחה בת שני ילדים. הוריו, ילידי גרמניה ובוגרי בית הספר "באוהאוס" בדסאו, נרדפו עם עליית הנאצים לשלטון בשל היותם קומוניסטים, ועלו לארץ ישראל ב-1935. אביו, היינץ שוורין (יליד 1910), היה אדריכל, אך בישראל התפרנס כיצרן צעצועים.[2] אימו, ריקרדה שוורין, הייתה צלמת ידועה בירושלים. היא לא התגיירה ולמדה עברית בסיסית בלבד.[א] ההורים לא היו ציונים, ותכננו לחזור לגרמניה כשהסתיימה מלחמת העולם השנייה.[1]

שגב גדל ברחוב הנביאים. שפתו הראשונה הייתה גרמנית, ואילו עברית למד רק מגיל שלוש. אביו נהרג ב-3 בפברואר 1948, במהלך מלחמת העצמאות,[1][3] ואימו היא שגידלה אותו ואת אחותו יוטה, הגדולה ממנו בארבע שנים,[1] לימים פוליטיקאית גרמנייה. בילדותו סיפרה לו האם שאביו נפגע מכדור של צלף, וכך הוא גם הונצח, אך לימים גילה שגב כי האב נפל ממרזב שעליו טיפס אל גג בניין מגורים (אם כדי לשמור שם ואם כדי להביא קפה לשומרים), וכי האמת הוסתרה כדי שאלמנתו תקבל קצבה מהסוכנות היהודית.[1]

את לימודי התיכון עשה שגב בתיכון ליד האוניברסיטה.[ב] בצה"ל שירת כספרן במכללה לביטחון לאומי, ואז עברת את שמו.[1]

לשגב תואר ראשון בהיסטוריה ובמדע המדינה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ותואר דוקטור בהיסטוריה מאוניברסיטת בוסטון. הוא שימש מרצה אורח באוניברסיטת רטגרס, באוניברסיטת קליפורניה בברקלי ובאוניברסיטת נורת'איסטרן (שבה העביר קורס על תולדות השואה).

קודם לתחילת עבודתו בעיתון "הארץ" ב-1979, כתב שגב בעיתון הסטודנטים "פי האתון"[1] וב"על המשמר", ערך והגיש את "היום הזה" ב"קול ישראל" והיה כתב "מעריב" בבון. כמו כן שימש ראש לשכת ראש העיר טדי קולק בירושלים. בשנים 1983–1987 ערך עם נחום ברנע את השבועון "כותרת ראשית".

ספריו, העוסקים בהיסטוריה של מדינת ישראל ובשואה (יצאו לאור בהוצאת כתר ובהוצאת דומינו), הפכו ברובם לרבי־מכר ופורסמו ב-14 שפות.

שגב נחשב בעיני רבים איש קבוצת ההיסטוריונים החדשים ופוסט־ציוני. עם זאת, על פי תפיסתו, הפוסט־ציונות איננה אידאולוגיה אלא מצב שבו האידאולוגיה הציונית הגשימה את עצמה, ובמדינת ישראל "אנשים מואסים באידאולוגיה ובקולקטיב ורוצים לחיות את חייהם שלהם כאינדיבידואלים".[4] מנגד שגב ביטא פעמים רבות את הסכמתו – לעיתים הנלהבת – לשיוך לקבוצת ההיסטוריונים החדשים. הטור השבועי של שגב במוסף השבועי של "הארץ" נכתב במסורת ה"היסטוריה החדשה", ואכן הוא עסק באופן שיטתי וכמעט בלעדי באלמנטים בעייתיים בהיסטוריה הציונית. אלא שבספרו "הציונים החדשים" (2001) הוא טוען כי קבוצת "ההיסטוריונים החדשים" מתוארת כך בטעות:

"לדעתי נכון יותר לתאר אותם כהיסטוריונים ראשונים. כי בשנים הראשונות לקיום המדינה לא הייתה בישראל היסטוריוגרפיה. הייתה מיתולוגיה. הייתה אידאולוגיה. הייתה הרבה אינדוקטרינציה. ההיסטוריונים הראשונים שהורשו בראשית שנות השמונים לעיין בתיקים אשר היו חסויים עד אז מצאו עצמם שוב ושוב אוחזים במצחם בהשתאות אין קץ. לא זה מה שלימדו אותם בבית הספר, אמרו לעצמם שוב ושוב והתכוננו למתקפה הבאה: מה לכם המנפצים מיתוסים, אומרים להם, מי שׂמכם. יש הזקוקים למיתוסים; זה לגיטימי. אך יש האומרים שאסור לבחון מיתוסים כי אין זה פטריוטי. זו דרכו של כל פטריוט: לעולם יֵדע מי פטריוט ומי לא".[5]

שגב הנחה את התוכנית "היו ימים" בערוץ הכנסת. הוא אב לבן מאומץ מאתיופיה.[6]

שגב נוהג לפרסם מפעם לפעם מאמרי ביקורת במוסף הספרים של עיתון הארץ. כתיבתו עוסקת לרוב בביקורת על ספרי היסטוריה ישראלית או היסטוריה של השואה. מאמריו מנומקים ורחבי יריעה, ובדרך כלל משלבים גם את תובנותיו האישיות. כך לדוגמה, בביקורת שכתב על ספרה של יהודית דורי דסטון, המשפט האחרון[7] העוסק במשפט דמאניוק, משלב שגב אנקדוטות אישיות מסיקור משפט דמאניוק לצד עמדה מנומקת היטב נגד האופן שבו נוהל המשפט. במקרים רבים, פרסמו מושאי הביקורת מאמרי תגובה ובהם תקפו את שגב ואת הביקורת.

ביקורת עריכה

לצד שבחים רבים בישראל ובעולם, ספג שגב התקפות רבות מצד גורמים שונים בזירה האקדמית. ההתקפה העזה ביותר על שגב הייתה במאמרם של הפרופסורים יהודה באואר וטוביה פרילינג "לא תום ולא שגב",[8] שנכתב כתגובה לספרו "המיליון השביעי: הישראלים והשואה". טענות דומות הועלו מצד הפרופ' יהושע פורת לגבי הספר "ימי הכלניות"[9] ומצד ההיסטוריון שלמה אהרונסון.[10] ה"ניו יורק טיימס", לעומת זאת, כלל את הספר בין עשרת ספרי השנה של 2002.

ספריו עריכה

  • 1949 – הישראלים הראשונים, הוצאת דומינו־כתר, תל אביב, 1984
  • Soldiers of Evil: The Commandants of the Nazi Concentration Camps, 1988 (ISBN 0-07-056058-7)
  • חיילי הרשע – מפקדי מחנות הריכוז, הוצאת דומינו, ירושלים, 1989; 2001
  • המיליון השביעי: הישראלים והשואה, הוצאת כתר, תל אביב, 1991[11]
  • ימי הכלניות – ארץ ישראל בתקופת המנדט, הוצאת כתר, תל אביב, 1999[12]
    • One Palestine, Complete: Jews and Arabs Under the British Mandate, 2000 (ISBN 0-316-64859-0)
  • הציונים החדשים (בסדרה: הישראלים, בעריכת גדעון סאמט), הוצאת כתר, תל אביב, 2001[13]
    • Elvis in Jerusalem: Post-Zionism and the Americanization of Israel, 2003 (ISBN 0-8050-7288-8)
  • 1967 – והארץ שינתה את פניה, הוצאת כתר, תל אביב, 2005
    • 1967: Israel, the War and the Year That Transformed the Middle East, Metropolitan Books, 2006
  • ויזנטל – הביוגרפיה; הוצאת כתר, תל אביב, 2010[14]
  • מדינה בכל מחיר – סיפור חייו של דוד בן-גוריון, הוצאת כתר, תל אביב, 2018
  • Jerusalem Ecke Berlin: Erinnerungen, 2022

    • קישורים חיצוניים עריכה

    מיזמי קרן ויקימדיה
    ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: תום שגב
    ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תום שגב

    ביאורים עריכה

    1. ^ לימים יכתוב תום שגב: "הנה פרדוקס ישראלי, מפתח להבנת הספקנות המייחדת את יחסם של ישראלים כה רבים אל המדינה: קשה להם להשתחרר מהתחושה שבבואם לחיות בישראל - החמיצו משהו. בין היקים הייתה התחושה הזאת מרכיב עיקרי בין מרכיבי זהותם" (תום שגב, אני וכל היהודים, באתר הארץ, 15 ביוני 2005).
    2. ^ תום שגב, הציונים החדשים, הקדמה, עמ' 7: אברהם ב. יהושע היה המורה שלו לספרות.

    הערות שוליים עריכה

    1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 אתר למנויים בלבד עופר אדרת, בגיל 80, תום שגב מסתכל לאחור וחושב שאולי הציונות היתה טעות, באתר הארץ, 3 באפריל 2025
    2. ^ גדי כפיר, סיפורם של זוג יצרני הצעצועים ריקרדה והיינץ שוורין, באתר הספרנים, ‏25.07.19
    3. ^ חלק ראשון מריאיון עם תום שגב. (הקישור אינו פעיל)
    4. ^ נרי ליבנה, עלייתה ונפילתה של הפוסט ציונות, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2001
    5. ^ תום שגב, הציונים החדשים, עמ' 9–10.
    6. ^ "היו ימים" עם ראובן מרחב, ערוץ הכנסת, 26 בפברואר 2009.
    7. ^ [https://www.magnespress.co.il/book/The_Last_Trial-8795 המשפט האחרון משפט דמיאניוק והסוף לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם במדינת ישראל], באתר הוצאת ספרים מאגנס
    8. ^ יהודה באואר וטוביה פרילינג, 'לא תום ולא שגב: שליחות יואל ברנד ו"המיליון השביעי"', עתון 77 160–161 (מאי–יוני 1993, תשנ"ג), 24–28.
    9. ^ יהושע פורת, המנדט המפוקפק של תום שגב, תכלת 9, אביב 2000.
    10. ^ שלמה אהרונסון, היסטוריה מדומה לעומת היסטוריה ראויה לשמה, עיונים בתקומת ישראל 10, 2000, עמ' 672–687, בעמ' 678–687
    11. ^ ביקורת: טוביה פרילינג, המיליון השביעי כמצעד האיוולת והרשעות של התנועה הציונית, עיונים בתקומת ישראל 2, 1992, עמ' 367-317
    12. ^ ביקורת: יהושע פורת, ‏המנדט המפוקפק של תום שגב, תכלת 9, 2000, עמ' 166-158 ; בני מוריס, ‏הזמן האדום, ישראל אביב תשס"ב, עמ' 148-143
    13. ^ ביקורת: גדי טאוב, האם העבר היהודי הוא העתיד האמריקני?, אופקים חדשים 20, 2005
    14. ^ ביקורת: יצחק לאור, עוד איש גדול מבוצ'אץ', באתר הארץ, 1 באוקטובר 2010
    אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=תום_שגב&oldid=44315"