מאיר מינא

מאיר מינא

מאיר מינא
מאיר מינא
לידה	1914 בגדאד, האימפריה העות'מאנית
פטירה	14 במאי 1991 (בגיל 77 בערך) ירושלים, ישראל
תאריך עלייה	ערב פסח 1951
השתייכות	מקובלי יהדות עיראק
בת זוג	שרה (סרח) שמש

מאיר מינא (1914 – 14 במאי 1991) היה מקובל יהודי-עיראקי, במחצית השנייה של המאה ה-20. פעל בבגדאד ובירושלים ועסק בפיתוח שיטות לימוד ייחודיות לתורת רבי שלום שרעבי (הרש"ש). בהמשך חייו חולל תפנית דרמטית, עזב את הדת ויצא בשאלה, צעד שהכה בתדהמה את קהילת המקובלים.

ביוגרפיה

שנותיו הראשונות

מאיר מינא נולד בשנת 1914 בבגדאד, בן רביעי ליצחק נסים וחנה מינא. בהיותו כבן שנתיים, בשלהי 1916 או בתחילת 1917, הוצא אביו יצחק להורג על ידי השלטונות העות'מאניים יחד עם עוד 17 חלפני כספים מיהודי בגדאד, באשמה שעסקו בסחר מניפולטיבי שגרם לירידת ערך המטבע הטורקי. על פי מסורת המשפחה, האב נרצח באכזריות וגופתו הוכנסה לשק והושלכה לנהר החידקל. לאחר מות אביו, אימו חנה, שהייתה באותה עת בהיריון, החלה לעבוד בתפירת בגדים כדי לפרנס את חמשת ילדיה. בהמשך עברה המשפחה לעיירה עמארה, שם התגוררו קרובי משפחה שסייעו לה במחייתה.

מינא למד בבית הספר "אליאנס" בעמארה, ובצעירותו אף שימש כמורה במוסד זה. עם סיום לימודיו עבר קורס הנהלת חשבונות ("בלנגו") ועסק במקצוע זה לפרנסתו במקביל לעיסוקו התורני.

כבר בצעירותו התגלה מינא כעילוי תורני, בלט בלימודי הקבלה והחל לשאת דרשות בבית הכנסת המקומי בעמארה.

נישואיו

בשנת 1938, בהיותו בן עשרים וארבע, עמד מינא להינשא לבת הסוחר שאצלו עבד. אולם, בערב מסיבת האירוסים, הופיע בבית הכלה קרוב משפחה שלה וטרפד באלימות את הטקס, בטענה שהכלה מיועדת לו. אימו של מינא, פנתה בו במקום לרפאל שמש – ידידו של מאיר מלימודי התורה ומי ששימש כשַמָּשׁ בקבר עזרא הסופר (אל-עוזייר) – והציעה כי מאיר יתארס עם בתו הבכורה, שרה (סרח). רפאל ואשתו חביבה הסכימו, העירו את שרה בת ה-14 משנתה, והודיעו לה כי היא מתארסת בו בערב. חתונתם של השניים התקיימה סמוך לחג השבועות של אותה שנה בבית הכנסת בעמארה.

פעילותו בעיראק

במהלך אירועי הפרהוד בשנת 1941, נעצרו מינא, מעסיקו וגיסו דוד גבריאל, באשמת שווא כי ריגלו לטובת הבריטים. הם הוחזקו במאסר בתנאים קשים במשך כחודשיים, כשהמשפחות חוששות לחייהם, ושוחררו לבסוף רק לאחר תשלום שוחד כבד לגורמי שלטון עיראקיים.

לאחר שחרורו עבר מינא עם משפחתו לבגדאד, שם עבד כמנהל חשבונות אצל סוחר וחלפן כספים עשיר. בבגדאד התקרב לחבורת מקובלים שנוסדה סביב תורתו של הרב יהודה פתיה (שעלה זה מכבר לארץ ישראל), וקנה לו מעמד של מורה דרך ופוסק בסוגיות קבליות סבוכות. הוא החל לכתוב את ספריו, שנידונו בפולמוס עם תורות האר"י והרש"ש, בכתב יד מסודר בכתב חצי קולמוס. במקביל, מסר דרשות קבועות בשבתות בבית הכנסת "מסעודה שם-טוב", שזכו לפופולריות רבה ומשכו קהל מאזינים גדול. בתקופה זו כתב ארבעה ספרים העוסקים בקבלה, אשר עותקיהם היחידים נשמרו.

הברחת כספים והעלייה לישראל

לקראת העלייה ההמונית לישראל ב-1950, עבד מינא אצל סוחר ערבי-פרסי שעסק בהעברת כספים. מינא ניצל קשרים אלו כדי לסייע לתנועה הציונית ולפליטים היהודים להבריח רכוש, כסף וזהב מעיראק לישראל דרך פרס, תוך עקיפת האיסור החמור של השלטונות. לאחר זמן מה, עלו השלטונות על עקבות המבריחים, והמחתרת היהודית הזהירה את מינא כי הוא עומד להיעצר. הוא נאלץ לברוח מביתו ולהסתתר.

בערב ליל הסדר של שנת 1951, הגיעה תורה של המשפחה לעלות לישראל. רעייתו שרה, אז בת 26, הצליחה להעביר לו הודעה למקום מחבואו ויצאה לבדה לשדה התעופה עם אמו של מאיר וששת ילדיהם (שהצעירה בהם הייתה בת מספר חודשים בלבד). על אף ההגבלה לקחת שתי מזוודות בלבד, הקפידה שרה לארוז את כתבי היד הקבליים של בעלה מתוך הבנת חשיבותם ההיסטורית. למרבה המזל, מינא קיבל את ההודעה, חבר למשפחתו בשדה התעופה, והם הצליחו לעלות יחדיו ארצה.

חייו בארץ ישראל

עם הגיעם לישראל, הועברה המשפחה למחנה שער העלייה, אך במהרה עברו לירושלים והשתקעו בבית ערבי נטוש סמוך לשער מנדלבאום. בהמשך רכשו דירה בשכונת סנהדריה. מינא החל לעבוד כמנהל חשבונות בסוכנות היהודית, ועסק רבות בהסדרת הכספים שהוברחו מעיראק מול העולים שדרשו את רכושם.

במקביל לעבודתו הפקידותית, הפך לדמות בולטת בקרב מקובלי ירושלים. הוא נשא דרשות בבית הכנסת 'בית אהרן' בשכונת בית ישראל, והחל למסור שיעורים בקבלה בבית הכנסת שושנים לדוד, שהיווה את המרכז של עלית מקובלי עיראק. בשיעוריו השתתפו רבנים חשובים, בהם הרב יעקב מוצפי, הרב מנצור בן שמעון, הרב אהרן סלאטקי והרב אפרים כהן. תלמידו המובהק באותה עת היה הרב נעים בן אליהו. בנוסף, התקיימו בביתו מפגשי לימוד קבלה, בהם השתתף לעיתים גם הרב עובדיה יוסף, שאף למד עמו ביחידות.

עם זאת, גישתו העצמאית והחדשנית של מינא עוררה התנגדות. הוא הרבה להשתמש ברעיונות מספרו של הרב חיים די לה רוזה, 'תורת חכם', ועורר מחלוקת קשה עם זקן המקובלים, הרב אפרים כהן. עקב סכסוך זה הפסיק מינא את השתתפותו בשיעורים אלו ועבר לחבורתו של הרב סלמאן מוצפי, אך גם שם עורר מחלוקת. לבסוף הצטרף לשיעוריו של המקובל התימני, הרב מרדכי שרעבי, אך לאחר שהרבה להקשות עליו ואף גילה פקפוק וספק ביסודות תורת הקבלה, הופסקה השתתפותו גם שם.

יציאה בשאלה ואחרית ימיו

בהגיעו לגיל חמישים ושתיים, חולל מינא תפנית דרמטית בחייו כאשר הפסיק לשמור מצוות ויצא בשאלה. צעד זה חולל זעזוע עמוק בקרב קהילת הרבנים והמקובלים יוצאי עיראק בארץ. רוב חבריו ניתקו עמו קשר, ותלמידיו, שהפכו לימים לרבנים ידועים, הסתירו את עובדת היותו מורם.

עם עזיבתו את הדת, העביר מינא את ילדיו ללמוד בבתי ספר חילוניים. בהמשך חייו התייחס ליהדות מנקודת מבט ליברלית, נהג ללמוד באופן קבוע בספריית ההיברו יוניון קולג' (מכון ללימודי יהדות של התנועה הרפורמית), וכעשר שנים לפני פטירתו החל לפקוד בשבתות את קהילת "הר-אל" הרפורמית בירושלים. עם זאת, שמר על חיבור לפיוט המסורתי ונהג בערוב ימיו לפקוד מדי פעם את בית הכנסת עדס בשכונת נחלאות כדי לשמוע את שירת הבקשות. המשפחה עזבה את שכונת סנהדריה ועברה להתגורר במרכז ירושלים.

חביבה פדיה העידה כי פגשה אותו ב-1987, ולדבריה טען בפניה כי הסתירות בין התיאורים המקראיים של בריאת העולם לבין תיאוריות מדעיות עדכניות, היוו את אחד הגורמים המרכזיים להתרחקותו מאורח החיים הדתי.

בשנת 1991, בהיותו בן 79, מעד ברחוב, לקה בלבו ונפטר.

עיקרי שיטתו הקבלית

מינא היה כותב פורה, אך רק חלק מספריו נשמרו. חוקר הקבלה ברק הופמן מונה ארבעה ספרים ששרדו, אשר שניים מהם הודפסו במהדורות מוגבלות. לדבריו, "כל הספרים שבידינו מצטיינים בחדשנות ובבקיאות רבה ואף ביכולת ובמאמץ פדגוגי להסביר את עקרונות קבלת הרש"ש באופן מסודר. כל ספריו... מתובלים בדרשות פסוקים ובקטעי מחשבה תאולוגית בנושאים שונים".

תורתו התבססה על קבלת האר"י שעברה עיבוד בבית מדרשו של הרש"ש, אך שילבה אלמנטים פרשניים עצמאיים. הוא הושפע עמוקות מהרב חיים די לה רוזה ומהרב יוסף חיים ("הבן איש חי") והתייחס אליהם כסמכויות עליונות. שיטתו הקבלית התאפיינה בניסיון לשלב יסודות נאו-אפלטוניים בתוך קבלת האר"י, תוך ריכוך האלמנטים המיתיים והאנטרופיים שהיו טבועים בה.

משפחתו

מאיר היה נשוי לשרה (נפטרה ב-2014) ולזוג נולדו שבעה ילדים: שולמית (סלמה), מלכה (ויקטוריה), יצחק (על שם אביו של מאיר שנרצח), יוסף חיים (על שם הבן איש חי), אליהו שלום, סימה (שמחה) ובת-שבע. בנו חיים מינא שירת שנים ארוכות בתפקידי שטח וניהול בשירות הביטחון הכללי (שב"כ).

מורשתו והנצחתו

למרות היותו מקובל חשוב ומשפיע בעולם הקבלה הספרדי במאה העשרים, יציאתו בשאלה גרמה למחיקתו הכמעט מוחלטת מדפי ההיסטוריה התורנית והמחקרית. תלמידיו, שהפכו למנהיגי ציבור, נמנעו מלהזכירו.

בעשור השלישי של המאה ה-21 נעשה מאמץ אקדמי ותרבותי לחשוף מחדש את סיפורו. דנה נאור-הכהן, יחד עם חוקר הקבלה ברק הופמן ובסיועו של פרופסור בועז הוס, שוקדים על הפקת סרט דוקומנטרי אודותיו בשם "רב הנסתר". הסרט, בתמיכת "יד הנדיב", קרן גשר לקולנוע רב תרבותי ודרומהפקות, מבקש להתחקות אחר דמותו המורכבת, ודרכה להאיר את קורותיה של יהדות עיראק ועולמם של מקובלי ירושלים במחצית השנייה של המאה העשרים.

ספריו

לארבעת ספריו של מינא קיים עותק יחיד השמור בספרייה הלאומית:

• פרי צדיק (1949) – פירוש לספר "דרך עץ חיים". קישור לסריקה
• נחלי אמונה (1955) – פירוש לסידור כוונות הרש"ש, "רחובות הנהר". קישור לסריקה
• יסוד עולם – פירוש קבלי בדרך הרש"ש לספר תהילים. קישור לסריקה
• פי צדיק – פירוש נוסף ל"רחובות הנהר". קישור לסריקה

לקריאה נוספת

• ברק הופמן, "חילון, קבלה וחברה: מאיר מינא, מגדולי מקובלי עיראק במאה העשרים", תרביץ, שנה צ, חוברת ב (טבת–אדר תשפ"ד-2025), עמ' 335–380.
• משה שבת (בהשתתפות יעקב צבי זמיר), ישיבות בגדאד, כרך ב', ירושלים תשע"ו–תשע"ט.
• יונתן מאיר, רחובות הנהר: קבלה ואקזוטריות בירושלים (תרנ"ו-תש"ח), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשע"א.
• הרב עזריאל מנצור, בתוך: חיים פאלאג'י, ספר חיי וחמרא, ירושלים תשס"ב, עמ' 37–39.
• שרה מינא, לפני חג השבועות (ספר זיכרונות), ירושלים: הוצאת משפחת המחברת, 2006.

קישורים חיצוניים

• על אימו חנה מינא בת לולו, באתר מרכז מורשת יהדות בבל.
• על אשתו שרה מינא בת רפאל וחביבה שמש, באתר מרכז מורשת יהדות בבל.
• מעיראק לשב"כ, סיפורו של בנו חיים, באתר "הקשר הרב דורי", המשרד לשוויון חברתי.
• מצגת עליית יהדות עיראק דרך סיפור משפחתי – הרצאה מאת חיים מנור-מינא.
• ספריו של מאיר מינא בקטלוג הספרייה הלאומית
• מאיר מינא, נחלי אמונה - יסודי עולם, באתר אוצר החכמה