Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

כי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Χ χ כי
קובץ:Chi uc lc.svg
אלפבית יווני
Α α אלפא Β β בטא
Γ γ גמא Δ δ דלתא
Ε ε אפסילון Ζ ζ זטא
Η η אטא Θ θ תטא
Ι ι יוטא Κ κ קפא
Λ λ למדא Μ μ מו
Ν ν נו Ξ ξ קסי
Ο ο אומיקרון Π π פאי
Ρ ρ רו Σ σ ς סיגמא
Τ τ טאו Υ υ אופסילון
Φ φ פי Χ χ כי
Ψ ψ פסי Ω ω אומגה
אותיות או ליגטורות שאינן בשימוש
קובץ:Digamma uc lc.svg דיגמא קובץ:Stigma uc lc.svg סטיגמא
קובץ:Heta uc lc.svg הטא קובץ:San uc lc.svg סאן
קובץ:Qoppa uc lc.svg קופא קובץ:Sampi uc lc T-shaped.svg סאמפי
קובץ:Sho uc lc.svg שו

כִֿי (אות גדולה: Χ, אות קטנה: χ) היא האות העשרים ושתיים באלפבית היווני.

ביוונית עתיקה נהגתה האות כצליל כּ מנושפת, [kʰ] (תעתיק לטיני: ch). ביוונית מודרנית ההגייה דומה לצליל האות כֿ רפה בעברית, אבל וילונית [χ] ולא ענבלית [x] והתעתיק שלה יכול להיות גם ח.

התפתחות האות עריכה

רוב אותיות העיצורים באלפבית היווני הן אימוץ של האותיות הפיניקיות המייצגות עיצורים זהים או כמעט זהים. לאות Ξ ולשלוש האותיות שלפני Ω –‏ Φ,‏ Χ ו־Ψ (שאינן אימוץ של אות פיניקית) – היו ערכים שונים במקומות שונים. באלפביתים של כרתים, תרה, מלוס ואנפה (אנ') האות כי ושלוש האותיות הנוספות לא התקיימו כלל. באלפביתים של אובויה, בויוטיה, ארקדיה ולקוניה, Χ ייצגה ks, ואילו Ψ ייצגה kh. האלפביתים האטיים והיוניים השתמשו כולם ב־Χ לייצוג kh.[1]

האות התפתחה לאות הלטינית X, שמזכירה בצורתה כי גדולה (אם כי בניגוד לכי, האות X הקטנה זהה בצורתה לאות הגדולה), שהתפתחה גם מהאות היוונית קסי (ולהן אותו צליל), ולאות הקירילית Х.

שימושי האות χ עריכה

האות χ משמשת לסמל:

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|כי]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Madadh Richey, "The Alphabet and its Legacy", in: Brian R. Doak, Carolina López-Ruiz (eds.), The Oxford Handbook of the Phoenician and Punic Mediterranean, Oxford University Press, 2019, p. 246, שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  2. ^ משנה, מסכת מנחות, פרק ו', משנה ג'.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף י"ב, עמוד א'