פעולות נוספות
| גבולות הלוחות הטקטוניים בים אנדמן | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | ים שולי |
| מידות | |
| שטח | 797,700 קמ"ר |
| אורך מרבי | 1,200 ק"מ |
| אורך | {{#property:P2043}} |
| רוחב מרבי | 650 ק"מ |
| עומק מרבי | 3,777 מטר |
| עומק ממוצע | 870 מטר |
| מידע נוסף | |
| מליחות | 2.1% עד 3.45% |
| אגן ניקוז | {{#property:P2053}} |
| איים | האי סומטרה בדרום; איי אנדמן וניקובר במערב; איי תאילנד במזרח דוגמת פוקט, וקו לנטה |
| קואורדינטות |
10°28′00″N 95°41′00″E / 10.46667°N 95.68333°E{{#coordinates:10|28|00|N|95|41|00|E|type:country |primary |name= }} |
| מיקום ים אנדמן באוקיינוס ההודי | |
ים אנדמן הוא ים שולי באוקיינוס ההודי. הים גובל בשטחים השייכים לחמש מדינות: מיאנמר, תאילנד, מלזיה, אינדונזיה (סומטרה) והודו (איי אנדמן וניקובר), המתחלקות לחוף המזרחי וצפוני שבמלזיה, תאילנד ומיאנמר, ושטחי איים במערב ודרום. שטחו של ים אנדמן הוא כ-797,700 קילומטר רבוע, אורכו הוא כ-1,200 קילומטרים ורוחבו כ-650 קילומטרים. עומקו הממוצע של הים הוא 870 מטרים, ועומקו המרבי הוא 3,777 מטרים.
בחלקו הדרום-מזרחי של ים אנדמן נמצא מצר מלאקה, המפריד בין חצי האי המלאי לאי סומטרה, ומקשר בין האוקיינוס ההודי לבין ים סין הדרומי שממערב לאוקיינוס השקט.
על קרקעיתו של ים אנדמן נמתח קו הגבול שבין הלוחות הטקטוניים בורמה וסונדה. שני הלוחות שהחלו מתרחקים זה מזה לפני 3 עד 4 מיליון שנים הביאו את ים אנדמן שהיה בעבר קטן בהרבה אל גודלו הנוכחי.
אקולוגיה עריכה
צומח עריכה
אזורי החוף של ים אנדמן מאופיינים ביערות מנגרובים ובכרי דשא ימיים (אנ'). המנגרובים משתרעים על פני יותר מ-600 קמ"ר של חופי תאילנד ואילו העשב הימי תופס שטח של 79 קמ"ר.[1] המנגרובים אחראים במידה רבה לפוריות הגבוהה של מי החוף - שורשיהם לוכדים אדמה ומשקעים ומספקים מחסה מפני טורפים וכר גידול לדגים ולאורגניזמים ימיים קטנים. גזעם מגן על החוף מפני הרוח והגלים, ושאריותיהם חלק משרשרת המזון הימית. חלק נכבד מיערות המנגרובים התאילנדיים בים אנדמן נכרת במהלך גידול השרימפס הנרחב של שרימפס מים מלוחים (אנ') בשנות ה-80 [דרוש מקור]. המנגרובים גם נפגעו משמעותית בגלל הצונאמי ב-2004. חלקם נשתלו לאחר מכן, אך שטחם עדיין יורד בהדרגה עקב פעילות אנושית.[1]
מקורות מזון חשובים נוספים בים אנדמן הם עשב ים ותחתיות הבוץ של לגונות ואזורי חוף. הם גם יוצרים בית גידול או מקלט זמני לאורגניזמים נוברים ובנטיים רבים. מינים ימיים רבים נודדים אל יבול הים מדי יום או בשלבים מסוימים של מחזור חייהם. הפעילות האנושית הפוגעת בצמחי הים כוללת פסולת מי שפכים מתעשיות החוף, חוות שרימפסים וצורות אחרות של פיתוח חוף ועוד.
ב-2004, צונאמי השפיע על 3.5% משטחי עצי המנגרובים לאורך ים אנדמן באמצעות סתימה ושקעי חול, ו-1.5% סבלו מאובדן גידול כולל.[1]
חי עריכה
מי הים לאורך חצי האי המלאי נוחים לגדילה של רכיכות, ויש שם כ-280 מיני דגים אכילים השייכים ל-75 משפחות.
פעילות האדם עריכה
הים משמש זה מכבר לדיג והובלת סחורות בין מדינות החוף.
דיג עריכה
תאילנד לבדה דגה כ־943,000 טון דגים בשנת 2005 [2] וכ־710,000 טון בשנת 2000. 41 אחוזים נתפסים במפרץ תאילנד ו-19 אחוזים בים אנדמן. כמויות הדיג קטנים משמעותית במלזיה והם דומים או גבוהים יותר במיאנמר.[3] התחרות על דגים הביאה לסכסוכים רבים בין מיאנמר לתאילנד. בשנים 1998–1999 הסכסוכים גרמו להרוגים בשני הצדדים וכמעט הסלימו לסכסוך צבאי. בשני המקרים, הצי התאילנדי התערב כאשר ספינות בורמזיות ניסו להטביע סירות דיג תאילנדיות בשטחי הים שבמחלוקת, וכי מטוסי קרב תאילנדים נפרסו על ידי המועצה לביטחון לאומי. סירות דיג תאילנדיות התעמתו לעיתים קרובות גם עם הצי המלזי, עד שממשלת תאילנד נאלצה להזהיר את הדייגים שלה מפני דיג ללא רישיון במים זרים.[4]
הייצור הימי בשנת 2004 בתאילנד הורכב מ: 33 אחוזי דגי פלגית, דגי דמרסל 18 אחוזים, סילוניות 7.5 אחוזים, סרטנים 4.5 אחוזים, דגי אשפה 30 אחוז ו-7 אחוזים דגים אחרים.[1] דגי אשפה הם דגים שאינם אכילים, דגים אכילים בעלי ערך מסחרי נמוך וצעירים המשוחררים לים.[1]
תיירות עריכה
ים אנדמן, במיוחד בחוף המערבי של חצי האי המלאי, ואיי אנדמן וניקובר בהודו ומיאנמר עשירים בשוניות אלמוגים ובאיים עם טופוגרפיה מרהיבה. על אף שנפגעו מרעידת האדמה בסומטרה ובצונאמי בשנת 2004, הם נותרו יעדי תיירות פופולריים.[5] בחוף הסמוך יש גם פארקים לאומיים ימיים רבים - 16 רק בתאילנד, וארבעה מהם מועמדים להכללה ברשימת אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו.[1]
גלריה עריכה
-
קו פי פי, תאילנד
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- ים אנדמן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 5 6 Sustainable Fisheris in the Andaman Sea Coast of Thailand, The United Nations-Nippon Foundation Fellowship Programme 2007 - 2008
- ^ OECD, Review of Fisheries in OECD Countries 2009 Policies and Summary Statistics: Policies and Summary Statistics, OECD Publishing, 2010-06-25, ISBN 978-92-64-07974-8. (בEnglish)
- ^ Cassandra De Young, Review of the State of World Marine Capture Fisheries Management: Indian Ocean, Food & Agriculture Org., 2006, ISBN 978-92-5-105499-4. (בEnglish)
- ^ Alan Dupont, Director Asia-Pacific Security Program Strategic and Defence Studies Center Alan DuPont, East Asia Imperilled: Transnational Challenges to Security, Cambridge University Press, 2001-10-15, ISBN 978-0-521-01015-3. (בEnglish)
- ^ World and Its Peoples: Eastern and Southern Asia, Marshall Cavendish, 2007-09, ISBN 978-0-7614-7631-3. (בEnglish)
| אוקיינוסים | האוקיינוס ההודי • האוקיינוס השקט | |
| ימים | ים אנדמן • ים אראפורה • ים באלי • ים בנדה • ים ג'אווה • ים האלמאהרה • ים טימור • ים מולוקה • ים סאבו • ים סין הדרומי • ים סלבס • ים סראם • ים פלורס | |
| מצרי ים | מצר אומבאי • מצר אלאס • מצר אלור • מצר באדונג • מצר באלי • מצר באנגקה • מצר גאספאר • מצר דמפייר • מצר ווטאר • מצר לומבוק • מצר מאדורה • מצר מלאקה • מצר מנטאוואי • מצר מקאסאר • מצר סאפה • מצר סומבה • מצר סונדה • מצר סינגפור • מצר קארימאטה • מצר ריאו | |
| מפרצים | מפרץ באליקפאפאן • מפרץ בונה • מפרץ בינטוני • מפרץ ג'קרטה • מפרץ טומיני • מפרץ סאלה • מפרץ סנדרוואסי | |
