יוסף יואנוביצ'י
פעולות נוספות
| צילום לזיהוי משפטי מאוקטובר 1944 | |
| תאריך עלייה | לא הורשה לעלות בהיותו "בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור" |
|---|---|
| שם לידה | Iosif Ioinovici |
| תקופת פעילות | 1925–1958 (כ־33 שנים) |
| עיסוק | סוחר גרוטאות מתכת |
| בת זוג | אווה |
| מספר ילדים | 2 |
| פרסים והוקרה | מדליית הרזיסטנס |
יוסף יוֹאַנוֹביצ'י (ברומנית: Iosif Ioinovici) היה יהודי יליד בסרביה שעלה לכותרות בצרפת בתקופת מלחמת העולם השנייה ולאחריה בשל תפקידו המורכב כסוחר גרוטאות מתכת, אשר מחד, צבר ממון רב מספסרות בשוק השחור לטובת גרמניה הנאצית ומאידך השתמש בחלק מרווחיו למימון המחתרת הצרפתית ולהצלת טייסי בעלות הברית, עריקים, שבויי מלחמה נמלטים ויהודים.
יוסף יואנוביצ'י היה היהודי הראשון ממנו נשללה הזכות להשתקע בארץ ולקבל אזרחות ישראלית מתוקף חוק השבות (1958). כמוכן היה מהראשונים בצרפת שנשפטו על ביצוע הונאת מע"מ (1958).
שנות חייו הראשונות עריכה
יוסף יואנוביצ'י נולד, על פי הצהרתו, ב-20 בפברואר 1905 בעיר קישינב שבבסרביה, האימפריה הרוסית.
תחת שלטון האימפריה הרוסית נכללו יהודי בסרביה בתחום המושב. יהודי תחום המושב היו משוללים זכויות אזרחיות ומעמדם הכלכלי והחברתי היה ירוד ביותר. הקמת הרפובליקה הדמוקרטית של מולדובה בשנת 1917 ואיחודה עם ממלכת רומניה בשנת 1918 לא שינו בהרבה את מצבם של יהודי בסרביה. יהדות בסרביה הייתה הקהילה המוחלשת ביותר מבחינה תרבותית וכלכלית מבין כל הקהילות היהודיות ברומניה. היהודים דיברו יידיש בלבד והיו חסרי השכלה פורמלית. החוק החדש בנושא אזרחות, שאומץ על ידי ממשלת רומניה בפברואר 1924 העניק לכאורה אזרחות רומנית לכל התושבים החוקיים של רומניה, אך בפועל הכללים לקבלת האזרחות נוסחו כך שקבלתה על ידי יהודי בסרביה הייתה בלתי אפשרית. מצב זה גרם ליהודים רבים להגר למערב אירופה ובכלל זה לצרפת. ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בפריז כ־200 אלף יהודים – שני שלישים מכלל יהודי צרפת. רבע מהם היו ילידי צרפת והשאר היגרו אליה אחרי מלחמת העולם הראשונה, בעיקר ממזרח אירופה.. רק שליש ממהגרים אלה התאזרחו. [1]
זה היה גם מצבו של יוסף יואנוביצ'י. הוא היגר לצרפת בשנת 1925 יחד עם אחיו מרדכי[2] ועם אשתו אווה. המשפחה התיישבה בקלישי, פרבר של פריז ולזוג נולדו שתי בנות. יוסף יואנוביצ'י התחיל לעבוד בעסק של גרוטאות מתכת שהיה שייך לדודה של אווה,[3] וכעבור שנתיים הקים חברה עצמאית יחד עם אחיו. במרוצת הזמן הפך לאחד הסוחרים המובילים בתחום וככל שערכן של המתכות עלה עם התקרבות המלחמה, כך הלכו וגדלו הרווחים שצבר.
הניסיון שלו להפוך לספק מורשה של ממשלת צרפת לא צלח בשל היותו פליט חסר מעמד חוקי וחסר אזרחות כלשהי (דבר שלא מנע ממנו להציג תעודות אזרח מזויפות מרוסיה ומרומניה). לעומת זאת הצליח לפתח קשרי מסחר טובים ופוריים עם לקוחות גרמנים רבים.[4]
פעילותו בתקופת מלחמת העולם השנייה עריכה
ב-3 בספטמבר 1939 הכריזה צרפת מלחמה על גרמניה הנאצית. המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה, שהתנהלה בין 10 במאי ל-28 ביוני 1940, הסתיימה בהכנעת צרפת, בלגיה, הולנד ולוקסמבורג בידי גרמניה הנאצית. על פי הסכם שביתת הנשק בין גרמניה הנאצית וצרפת, שנחתם ב-22 ביוני 1940, חולקה צרפת לאזור כיבוש גרמני בצפון ובמערב, שכלל גם את בירתה פריז, והאזור החופשי בדרום.
קשרים מסחריים עם גרמניה הנאצית ועם הגסטפו הצרפתי עריכה
בשנת 1941 התחיל להתפתח בצרפת השוק השחור של גרוטאות מתכת. מפעלי המכוניות פיז'ו, סיטרואן, רנו ופורד שהולאמו ועבדו עבור הכובש הגרמני רכשו את רב המתכות הלא-ברזליות, כגון נחושת, עופרת ואלומיניום בשוק השחור. בינואר 1941 הוקמה בפריז סוכנות הרכש הגרמנית המרכזית "אוטו" (בגרמנית: OTTO) ששילבה בין פעילות מסחרית בלתי חוקית לריגול נגדי. בראש הסוכנות עמד המהנדס הגרמני הרמן ברנדל (בגמנית: Herman Brandl), סוכן אבווהר ותיק שפעל תחת הכינוי "אוטו". הסוכנות העסיקה כ-400 עובדים, כאשר כל אחד היה מומחה בתחום מסוים של הכלכלה, והפעילה 30 סניפים ברחבי צרפת ובלגיה.
יוסף יואנוביצ'י היה הספק החשוב ביותר של הסוכנות והמומחה בתחום המתכון הלא-ברזליות.[5]
בשנת 1941 הקים המשרד הראשי לביטחון הרייך (RSHA) בפריז את "הגסטפו הצרפתי" (אנ') (הידוע בשם Carlingue, שפירושו בצרפתית תא הטייס), במטרה לפעול נגד תנועות ההתנגדות בשטחים שבשליטת גרמניה. מפקדו היו הנרי לפונט (אנ').
בשנת 1943, משנסגר משרד הקניות הגרמני, נכנס יואנוביצ'י לקשרי מסחר עם הגסטאפו הצרפתי[2] וסיפק לו סחורות רבות, ביניהן ציוד צבאי, כולל מדים, עבור היחידה שהקים הגסטפו בשנת 1944 יחד עם מוחמד אל-מעדי, לאומני אלג'ירי, (צר') במטרה להילחם נגד פעילי המחתרת בצרפת הכבושה. היחידה שכונתה Légion nord-africaine, או Brigade nord-africaine (צר'), מנתה כ-300 איש ופעלה במחוזות קורֶז, פריגור ופראנש-קונטה. בתמורה לשירותיו הוא זכה להגנתו של הנרי לפונט. בין היתר סיפק לו הנרי לפונט תעודת עובד סיוע של הגסטפו וחבילה של אישורים שאפשרו מעבר חופשי בין צרפת הכבושה לאזור החופשי.[4] הוא ניצל תעודות אלה לצורך עסקיו בשוק השחור אך גם, על פי עדויות שהוצגו במשפטו, כדי להבריח לאזור החופשי אנשים המבוקשים על ידי הגרמנים.
קשרים עם תנועת ההתנגדת הצרפתית עריכה
יואנוביצ'י תמך כספית, באמצעות אחיינו, בנתיב מילוט שהופעל על ידי רשת ההתנגדות טוּרמָה (בצרפתית: Turma-Vengeance) (צר') לצורך הברחת עריקים ושבויים נמלטים לאנגליה. הרשת הוקמה בצרפת הכבושה, בדצמבר 1940, על ידי שלושה רופאים, במסגרת תנועת ההתנגדות הפנימית הצרפתית. הרשת, שהייתה גוף לא פוליטי, התמחתה בריגול, הפעלת נתיבי מילוט והגשת סיוע לכוחות הלוחמים.
כמוכן תרם יואנוביצ'י כספים רבים לקבוצת המחתרת Honneur de la Police (צר'). הקבוצה הוקמה בין מרץ לאפריל 1943 על ידי אדמונד דובאן (בצרפתית: Edmond Dubent) (צר') ,מפקד במשטרת פריז, והפכה לקבוצה החשובה ביותר מבין שלוש קבוצות המחתרת של משטרת פריז. תרומות אלה זיכו אותו ביחס אוהד מצד משטרת פריס ובמדליית הרזיסטנס.[4]
לאחר המלחמה עריכה
חקירות ומשפטים עריכה
לאחר המלחמה נעצר יואנוביצ'י ונחקר מספר פעמים בטענה של שיתוף פעולה עם גרמניה הנאצית. בכל חקירותיו הצהיר יואנוביצ'י כי הדבר נעשה על מנת להסוות את פעילותו לטובת המחתרת. בין המסמכים שהציג לביסוס הגנתו היה מכתב שנחתם ב-1944 על ידי רובר לקור (אנ'), אחד ממנהיגי המחתרת, לימים שר המשפטים.[6]
בשנת 1947 הוחלט שוב על העמדתו של יואנוביצ'י לדין. כאשר נודע לו על כך ברח לאזור שבשליטת ארצות הברית בגרמניה שם תכנן להקים עסק למחזור עודפי צבא. הוא הסגיר את עצמו לאחר מספר חודשים ונכלא בבית הסוהר La Sante בפריז.[4]
משפטו נערך בשנת 1949. לאחר שהציג עדויות על כך שנתן מחסה בביתו לטייסים אמריקאים ובריטים שצנחו מאחורי קווי האויב, סייע בלכידתם של ראשי הגסטפו הצרפתי, הנרי לפונט ופייר בוני (בצרפתית: Pierre Bonny) (אנ'),[4] ועל כך שעזר ליהודים רבים להימלט מצרפת הכבושה, בית המשפט הצרפתי החליט לזכותו מאשמת שיתוף פעולה עם הנאצים והאשימו רק ב"ניהול מסחר עם האויב הגרמני וגרימת נזק להגנה הלאומית". הוא נידון לחמש שנות מאסר, החרמת כל רכושו וקנס של 50 מיליון פרנק.[7] ב-15 בינואר 1949, בעודו מרצה את עונשו, נרצחה אשתו אווה על ידי שודדים.[8]
עם שחרורו בפברואר 1951 רצו רשויות צרפת להוציא נגדו פקודת גירוש. משנוכחו כי הדבר אינו אפשרי, הואיל והיה פליט חסר נתינות, הוצא נגדו צו מעצר מנהלי. הוא נשלח לגור בעיירה קטנה במחוז לוזאר וחויב להתייצב כל יום במשטרה המקומית.[7] במשך שש השנים בהן התגורר בעיירה המשיך לנהל את עסקיו ולצבור רווחים חדשים.
בשנת 1954, כאשר פורסם לראשונה חוק המע"מ בצרפת,[9] הקים מספר חברות דרכן הצליח, באמצעות חשבוניות מס מזויפות, לבצע את אחת מהונאות המע"מ הראשונות בצרפת [10] ששוויה המעורך כ־800 מיליון פרנק.[11] כאשר נודע לו שרשויות המס עלו על עקבותיו ועומדות לעוצרו, החליט לברוח לישראל ולבקש שם מקלט בתור עולה חדש.
לאחר הסגרתו על ידי מדינת ישראל, נשפט בגין עברות אלה בשנת 1958 ונכלא בבית סוהר במרסיי. בשנת 1962 שוחרר מסיבות בריאותיות.
סרוב מדינת ישראל להעניק לו מקלט עריכה
ב-9 באוקטובר 1957 הגיע יואנוביצ'י לישראל באמצעות דרכון מרוקני מזויף על שם יוסף לוי והתגורר אצל אחותו בחיפה. הוא נעצר ב-25 בנובמבר בישראל והוחלט להעמידו לדין בעוון "זיוף דרכון והתחזות לאדם אחר במטרה להונות" ולא לחדש את אשרת התייר שלו שתוקפה פג.[12] זמן קצר לאחר מכן הגיעה בקשת הסגרה מטעם ממשלת צרפת בגין עבירות של השתמטות מתשלום מע"מ, מתן שוחד ובריחה מהמעצר המנהלי שהוטל עליו בסיום ריצוי עונשו בשנת 1951.[13]
לאחר שהפרקליטות קיבלה מצרפת את תיקו הפלילי, נדחתה בקשתו של יואניביצ'י קבלת מעמד של עולה חדש, על יסוד הסייג הקבוע בחוק השבות, שנחקק כשלוש שנים קודם לכן, לפיו רשאי השר לדחות בקשה לאשרת עולה אם נוכח שהמבקש הוא "בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור". בנימוקיו נסמך שר הפנים על הרשעתו של יואנוביצ'י בשיתוף פעולה עם גרמניה הנאצית במהלך משפטו שהתנהל בצרפת. מדינת ישראל הוציאה נגדו צו גירוש והוא התבקש למצוא לעצמו מדינה שמוכנה לקבלו. משלא נמצאה מדינה כזאת, וכל עתירותיו לבג"ץ נדחו,[14] הוחזר יואנוביץ' לצרפת, באונייה תאודור הרצל, [15] שם נעצר מייד עם הגעתו לנמל מרסי.
פרשה זאת זכתה לכיסוי נרחב בעיתונות הישראלית ובעיתונות העולמית של אותן השנים מכיוון שזאת הייתה הפעם הראשונה שמדינת ישראל סרבה לאשר את כניסתו לארץ של יהודי, על פי חוק השבות, בגלל עברו הפלילי.
יוסף יואנוביץ נפטר ב-7 בפברואר 1965 בקלישי.[16]
דמותו במדיה האמנותית עריכה
- בשנת 1989 יצא לאור ספרו של הסופר הצרפתי ז'אן-פרנסואה דניו (בצרפתית: Jean-François Deniau) (צר') Un héros très discret בו הגיבור בונה לעצמו חיים פיקטיביים בהשראתו של יוסף יואנוביצ'י. עלילת הספר שימשה בסיס לסרט באותו שם (צר') שהוקרן לראשונה בשנת 1996.
- בשנת 2004 הופק בצרפת סרט הטלוויזיה 93 Rue Lauriston (צר') המגולל את קורותיהם של חברי הגסטפו הצרפתי שפעלו בכתובת זאת בצרפת הכבושה של מלחמת העולם השנייה, ביניהם הרי לפונט שהוסגר על ידי יוסף יואנוביצ'י.
- בין השנים 2007 - 2012 הופיעה בצרפת סדרת ספרי קומיקס (שישה במספר) בשם Il était une fois en France (צר') המבוססת על קורותיו של יואנוביצ'י, או כדברי המחברים "בהשראת אירועים אמיתיים תוך ערבוב האמת עם הנחות והמצאות".
- בשנת 2013 שודר בישראל, במסגרת התוכנית "רצועה מהחיים", סרט תיעודי בשם "מלך הגרוטאות" בבימויו והפקתו של דורון ערן, המגולל את סיפור חייו של יוסף יואנוביצ'י. אלברט אילוז הופיע בתפקיד יאנוביצ'י. להפקת הסרט סייע נכדו של יואנוביצ'י, מיקי דותן (מייסד "האוזן השלישית"). [17]
הערות שוליים עריכה
- ^ קהילת פריז, צרפת
- ^ 1 2 על המשמר, 5 אוגוסט 1949, יאנוביצ'י - משטף פעולה עם הנאצים
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ 1 2 3 4 5 Mehlman, Jeffrey, The Joinovici Affair: The Stavisky of the Fourth Republic.” French Politics, Culture & Society, vol. 32, no. 1, 2014, pp. 101–10
- ^ Paul Sanders, German black market operations in France and in Belgium, 1940-1944, PhD dissertation, Cambridge History Faculty, 2000
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ 1 2 הארץ, 12 בנואר 1958, יואנוביצ'י מספר על בריחתו מצרפת
- ^ Police captain Robic inspects the scene of crime on January 15, 1949..., Getty Images, 2011-07-25 (ב־English)
- ^ Soixante ans de la TVA : pourquoi elle n'est pas la taxe injuste si souvent décriée, Atlantico, 2014-04-11 (ב־français)
- ^ Alexis Spire , Katia Weidenfeld, L'impunité fiscale Quand l'État brade sa souveraineté
- ^ Xavier Raufer, The Blind, Swindlers, and Assassins: Deaths and Billions from the “Carbon Tax,” 2008
- ^ הארץ, 31 ינואר 1958, יואנוביצ'י לדין על זיוף דרכון
- ^ מעריב, 8 ינואר 1958, צרפת מבקשת הסגרת "מלך הגרוטאות" שנאשם בהונאה גדולה ונעצר בישראל
- ^ ראובן אידלמן, מרוברט סובלן ועד לין דקסיאנג: על הסגרה מוסווית במשפט הישראלי
- ^ Joseph Joanovici Returned to France, ארכיון הסרטים הישראלי - סינמטק ירושלים (ב־English)
- ^ J.-M. Th., MORT D'UN CHIFFONNIER
- ^ מלך הגרוטאות