יוסף אל-כביר
פעולות נוספות
| לידה |
שלהי המאה ה-19 בגדאד, האימפריה העות'מאנית |
|---|---|
| פטירה |
שנות ה-60 של המאה ה-20 לונדון, הממלכה המאוחדת |
| מדינה | עיראק |
| פעילות בולטת | חבר פרלמנט בפרלמנט של עיראק, סגן יו"ר לשכת עורכי הדין בעיראק |
| עיסוק | משפטן, עורך דין, מרצה למשפטים |
יוסף אל-כביר (בערבית: يوسف الكبير או يوسف آل الكبير, נולד בשלהי המאה ה-19 בבגדאד – נפטר בלונדון בשנות ה-60 של המאה ה-20) היה אחד מגדולי המשפטנים בעיראק המודרנית, מרצה למשפטים, איש ציבור וחבר פרלמנט יהודי-עיראקי בולט במחצית הראשונה של המאה ה-20.
ביוגרפיה עריכה
יוסף אל-כביר נולד בבגדאד למשפחה יהודית מיוחסת ואמידה. אחיו היה אברהם אל-כביר, מגדולי הכלכלנים בעיראק ומי שכיהן לימים כמנכ"ל משרד האוצר העיראקי וממניחי היסודות לכלכלתה המודרנית של המדינה[1].
אל-כביר למד משפטים והפך במהרה לאחד מעורכי הדין המובילים במדינה. עם הקמת הממלכה העיראקית תחת המנדט הבריטי והמלכתו של פייסל הראשון, מלך עיראק, נבחר אל-כביר לקחת חלק פעיל בצוות המשפטנים שניסח את החוקה הראשונה של עיראק בשנות ה-20.
במקביל לעבודתו המשפטית, שימש כמרצה בכיר בפקולטה למשפטים בבגדאד והעמיד דורות של משפטנים ועורכי דין עיראקים. בשל מעמדו המקצועי הרם, נבחר לכהן כסגן יו"ר לשכת עורכי הדין בעיראק – הישג חסר תקדים עבור בן המיעוט היהודי באותה התקופה.
פעילות פוליטית וציבורית עריכה
אל-כביר נמנה עם ההנהגה החילונית-משכילה של הקהילה היהודית בבגדאד. הוא נבחר לפרלמנט של עיראק כנציג הקהילה היהודית, ונודע בנואומיו המבריקים, בידיעותיו המשפטיות המופלגות ובהגנתו הבלתי מתפשרת על שלטון החוק ועל זכויות האזרח והמיעוטים במדינה.
בעקבות אירועי הפרהוד (הפוגרום ביהודי בגדאד בשנת 1941), פעל אל-כביר במסגרת ועדת החקירה הרשמית לבדיקת האירועים. הוא פעל להוכחת הטענה כי הפרעות לא היו התפרצות ספונטנית של המון, אלא תולדה של תוכנית מתוזמנת ומאורגנת היטב של גורמים לאומניים ופרו-נאציים בממשל (בראשות שר ההסברה דאז, יונס אל-סבעאווי).
אל-כביר החזיק בתפיסה פוליטית פטריוטית-עיראקית, והאמין כי עתידם של היהודים הוא להשתלב כאזרחים שווי זכויות בעיראק ("יהודים בני דת משה"). הוא גרס כי אירועי הפרהוד נבעו מוואקום שלטוני רגעי ולא מאופייה הקבוע של החברה העיראקית, ולכן ניסה להוביל קו של שיקום החיים היהודיים במדינה גם לאחר המשבר.
שנותיו המאוחרות עריכה
עם התגברות האנטישמיות הממסדית, רדיפת הציונות, והחקיקה המפלה נגד היהודים בשלהי שנות ה-40 (שהובילו לבסוף למבצע עזרא ונחמיה ולחיסול הקהילה), הבין אל-כביר כי חזון ההשתלבות נכשל. בשנותיו המאוחרות עזב את עיראק והיגר ללונדון. שם, המשיך לפעול יחד עם משפטנים ואנשי ציבור יוצאי עיראק למען הגנה משפטית על זכויותיהם ורכושם המולאם של יהודי עיראק שנאלצו להותיר את נכסיהם מאחור.
יוסף אל-כביר נפטר בלונדון בשנות ה-60 של המאה ה-20.
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- נסים קזז, היהודים בעיראק במאה העשרים, הוצאת מכון בן-צבי, תשנ"א.