יוסף אוב
פעולות נוספות
הרב יוסף אוב (נולד ב-4 בדצמבר 1804 בבאיירסדורף שימוש בתבנית גר עבור "Baiersdorf" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(גר'). נפטר ב-22 במאי 1880 בברלין) היה רב רפורמי יהודי-גרמני בביירוית, מיינץ וברלין. הוא היה מהרבנים הראשונים שהטיפו בשפה הגרמנית.
ביוגרפיה עריכה
לאחר לימודים בישיבת פיורדא אצל הרב אברהם בנימין זאב המבורג למד בארלנגן ומינכן, שם הוא השלים דוקטורט. הוא מונה לרבנות במחוז בביירוית, שם לימד עברית. בתקופת רבנותו בביירות התעוררו סכסוכים בקהילה ובעקבות כך פנה אוב ללא הצלחה בבקשה למינוי רבני לערים פירט, קאסל ופרנקפורט דמיין.
ב-4 בדצמבר 1852 עבר אוב לרבנות העיר מיינץ. מעט מאוחר יותר התפלגה קהילתו לאחר שהורה להשתמש בבית הכנסת בעוגב ודרש בגרמנית. עד 1865 נשאר אוב כרב הקהילה הרפורמית במיינץ. בראש הקהילה האורתודוקסית עמד הרב מאיר להמן.[1]
בשנת 1866 הפך אוב לרב הראשי בבית הכנסת החדש ברחוב אוראנינבורגר בברלין לאחר שהמועמד המקורי מנואל יואל התפטר. באותה שנה הדפיס תפילה בת שלושה חלקים עם תרגום לגרמנית, ובשנת 1868 הוציא סידור תפילה. הסידור נמנע מהמחויבות לשיבה לארץ ישראל, כמו גם לא הזכיר את בניית בית המקדש השלישי. אוב ספג ביקורת גם על ידי הקהילה שלו מקודמו מיכאל זקש.[2] את המיעוט האורתודוקסי הוביל עזריאל הילדסהיימר.
הירש אוב, רב במינכן, היה בן דודו של יוסף אוב.
קישורים חיצוניים עריכה
- אלכסנדר ש. חיסין, "יוסף אוב", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית).
- קובץ:National Library IL logo.svg ג'וזף אאוב (1890-1973), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ Eugen Ludwig Rapp: Chronik der Mainzer Juden. Die Mainzer Grabdenkmalstätte. Herausgegeben von der Jüdischen Gemeinde Mainz, Mainz 1977.
- ^ Isidor Kastan, Berliner Erinnerungen, in: Jahrbuch für jüdische Geschichte und Literatur 27 (1926), S. 138–139.
