נולד בעיר קלוז'-נאפוקה בחבל טרנסילבניה לפירושקה לבית אקשטיין ולד"ר יון סורין ננו, ד"ר לכימיה פולימרית ודוצנט (אנ') בטכניון (פוליטכניק) של טימישוארה. בשנת הולדתו הועברה העיר שבה נולד לידי הונגריה הנאצית על ידי היטלר, ומאז שנת 1947 היא הועברה שוב לרומניה. במהלך מלחמת העולם השנייה נלקחו סביו על ידי הנאצים לאושוויץ ונרצחו שם, אך הוא ברח עם הוריו והם נדדו ברחבי רומניה, וכך הצליחה המשפחה להינצל.
בשנת 1976 לאחר עלייתו לישראל, החל ננו לעבוד כרסטורטור במוזיאון ישראל ועבד שם בשנים 1976–1982. בתקופה זו הכיר את ד"ר גליה בר אור אוצרת ומנהלת המשכן לאמנות עין חרוד, והם החלו בשיתוף פעולה מקצועי. בשנים 1987–2023 הקים ננו את מעבדת הרסטורציה והשימור במשכן לאמנות עין חרוד ועבד בה במשרה חלקית עד לפרישתו.
בשנים 1982–2022 עבד ננו במשרה מלאה כאדריכל במשרד "גלרטר אדריכלים" שהיה בבעלותו של לו גלרטר, שגם עמד בראש המשרד. במסגרת עבודתו במשרד תכנן, יחד עם אדריכלים נוספים (לו גלרטר, מייק לויט, עודד לילינטל), את מכון שלום הרטמן בירושלים (בניית המכון הסתיימה ב-1997).[1] פרויקטים נוספים שלהם היה שותף, במסגרת עבודתו במשרד, היו:
