טיוטה:הכנסייה הנוצרית
פעולות נוספות
הכנסייה הנוצרית היא מונח מטרייה המתאר את כלל המאמינים הנוצרים או את המוסד הדתי שנוסד על פי המסורת על ידי ישו.[1][2][3]
לעיתים נעשה שימוש מושאל במונח גם לתיאור הנצרות כולה, אף כי זו כוללת זרמים וכנסיות בעלי דוקטרינות שונות ולעיתים מנוגדות כאשר כל אחד מהם רואה עצמו ככנסייה האמיתית.[4][5][6]
בקרב זרמים שונים של הנצרות פרוטסטנטית, נהוג להבחין בין "הכנסייה הנראית" - מוסדות בהם מתקיימת הטפה לכתבי הקודש וסקרמנטים לבין "הכנסייה הבלתי נראית", הכוללת את כלל המאמינים הנושעים.[7][2][8] מושגים תאולוגיים שפותחו בעיקר בזרמים רפורמיים של הפרוטסטנטיות. על פי גישה זו, המונח "הכנסייה הנוצרית" מתייחס למאמינים עצמם, ללא תלות בזרם דתי מסוים.[2]
בקרב חלק מהאנגליקנים מתקבלת "תורת הענפים", לפיה כנסיות ששמרו על המשכיות שליחות השליחים נחשבות לחלק מהכנסייה האמיתית, ללא קשר למחלוקות תאולוגיות.[9] גישה זו מנוגדת לעמדת הכנסייה האחת והאמיתית, המיוחסת למוסדות קונקרטיים בהם הכנסייה הקתולית, הכנסייה האורתודוקסית המזרחית, הכנסיות האורתודוקסיות המזרחיות, הכנסייה האשורית של המזרח והכנסייה העתיקה של המזרח[1][10][3].
המילה "כנסייה" בתרגומי התנ"ך לאנגלית מתורגמת לרוב מן המילה היוונית העתיקה ἐκκλησία (בלטינית: ecclesia), שפירושה "אספה" או "קהילה".[11] המונח מופיע 114 פעמים בכתבי הברית החדשה, ביניהם: פעמיים בבשורה על־פי מתי, 24 פעמים במעשי השליחים, 58 פעמים באיגרות פאולוס, וכן באיגרת אל העברים, איגרת יעקב, איגרת יוחנן השלישית וחזון יוחנן. לעיתים מתייחס המונח לקהילה מקומית ולעיתים למשמעות אוניברסלית הכוללת את כלל המאמינים.[12][13]
המונח "נצרות" (ביוונית: Χριστιανισμός) מופיע לראשונה בכתביו של איגנטיוס מאנטיוכיה, בראשית המאה ה-2 לספירה.
היסטוריה עריכה
ראשית התגבשותה של הקהילה הנוצרית מיוחסת למאה ה-1 לספירה ביהודה הרומית, על יסוד תורתו של ישו, אשר גיבש סביבו קבוצת תלמידים.[14] ובהמשך כונו 'נוצרים' לראשונה באנטיוכיה כאשר הם נצטוו על ידי ישו להפיץ את תורתו על פי המסופר בהברית החדשה. רבים מהזרמים הנוצריים רואים בחג השבועות את "יום הולדתה של הכנסייה", לציון ירידת רוח הקודש על השליחים שהתכנסו בירושלים.[15][16]
הכנסייה התפתחה מתוך יהדות בית שני, וקיבלה לשורותיה גם גויים, מבלי לחייבם לאמץ את כל המנהגים היהודיים, כמו ברית מילה.[17] ייתכן שסירוב זה תרם לנידויים או להפרדתם מבתי הכנסת בירושלים.[18]
הכנסייה התפשטה בהדרגה ברחבי האימפריה הרומית ואף מעבר לה, והקימה מרכזים חשובים בירושלים, אנטיוכיה ואדסה.[19][20] בתקופה זו נרדפו הנוצרים על ידי השלטון הרומי, בשל סירובם להשתתף בפולחן הקיסר ובהקרבת קורבנות לאלילים.[21]
בשנת 313, עם פרסום צו מילאנו, הוכרה הכנסייה כחוקית, במהלך המאה ה-4, הכנסייה קיבלה מעמד חוקי ובהמשך הפכה לדת הרשמית של האימפריה תחת שלטונם של הקיסרים קונסטנטינוס ותאודוסיוס הראשון[22].[23]
כבר במאה ה-2 הוקיעה הכנסייה זרמים שנחשבו למינים, כגון גנוסטיציזם ומונטניזם. דמויות מרכזיות בתקופה זו, ובהן איגנטיוס מאנטיוכיה ואירנאיוס, הדגישו את חשיבות השמירה על אחדות עם הבישופים כמבחן לאורתודוקסיה. במאה ה-4 התנהל ויכוח תאולוגי מרכזי בין תומכי אריאניזם למחזיקי תורת השילוש הקדוש, כאשר הקיסרים נטו לתמוך לסירוגין בצדדים השונים.
שימוש במונח בקרב נוצרים מוקדמים עריכה
המונח היווני ἐκκλησία, אשר שימש ביוון העתיקה לציון אספה של אזרחים חופשיים, אומץ על ידי הקהילה הנוצרית בראשיתה לציון קהילת מאמינים. מושג זה התבסס גם על תרגום השבעים, שבו שימש לתרגום המילה "קהל", ולעיתים גם לציון "συναγωγή" (בית כנסת). בתחילה התקיימה חפיפה בשימוש בין שני המונחים, אך עם התפתחות הזהות הנוצרית נוצרה הבחנה ברורה ביניהם.[24][25]
בהבשורה על-פי מתי בלבד מופיע המונח ἐκκλησία פעמיים: באחד מהם מצהיר ישו לשמעון פטרוס כי "על הסלע הזה אבנה את כנסייתי", ובאחר הוא מתייחס לקהילה מקומית אליה משתייך הפרט.
בחלקים אחרים של הברית החדשה נעשה שימוש תכוף יותר במונח, לציון קהילות מקומיות או כלל הקהילות הנוצריות. לעיתים מתוארת הכנסייה באמצעות ביטויים חלופיים כגון κλήτοι (klētoi – "נקראים"), כפי שמופיע למשל באיגרת אל הרומאים, שבה לא מופיע המונח ἐκκλησία אך ניכרת התייחסות לקהילת המאמינים.[26] דימויים מקראיים כגון הכרם, שמקורם בכתבי הקודש היהודיים, משמשים גם הם לתיאור הקהילה, למשל בהבשורה על-פי יוחנן.[25]
המונחים 'קתולית' או 'אוניברסלית' אינם מופיעים בברית החדשה, אך ניכרת בה השאיפה לאחדות והרמוניה בין הקהילות, תוך הפניית הבשורה לכלל העמים, תוך הפניית הבשורה לכלל האומות בעולם וקבלת כל אדם אל תוך הקהילה.[24]
האזכור הראשון הידוע של המונח "קתולית" ביחס לכנסייה מופיע בכתביו של איגנטיוס מאנטיוכיה, באיגרתו לסמירנאים (פרק ח), שנכתבה בסביבות שנת 107: "בכל מקום שבו מופיע הבישוף, שם יהיו העם; כפי שישו המשיח נמצא, שם נמצאת הכנסייה הקתולית."[27]
הנצרות כדת המדינה הרומית עריכה
ב-27 בפברואר 380 האמונה הנוצרית לפי הדוקטרינה הניקנית הוכרזה על ידי תאודוסיוס הראשון כדת הרשמית של האימפריה הרומית. קודם לכן, קיסרים כמו קונסטנטיוס השני (337–361) וואלנס (364–378) תמכו בזרמים כגון אריאניזם וסמי-אריאניזם. אולם יורשו של ואלנס, תאודוסיוס הראשון, צידד בדוקטרינה האתנאסית השילושית, כפי שנקבעה בוועידת ניקיאה.
עם קבלת הנצרות לפי עקרונות אמונת ניקיאה כדת המדינה, הורה תאודוסיוס כי רק הדוגלים באמונה השילושית ייחשבו לנוצרים הדוגלים באמונה הקתולית (כלומר, האורתודוקסית לפי ועידת ניקיאה), וכל היתר הוגדרו כמינים, דבר שנחשב לעבירה על החוק.[28] בשנת 385 הוצא להורג פריסציליאנוס על ידי בית דין אזרחי, באשמת כישוף – המקרה הראשון של הוצאה להורג של נוצרי על ידי שלטון אזרחי באשמה דתית.
במהלך התקופה שבה הנצרות הייתה דת המדינה, נקטה האימפריה הרומית צעדים לדיכוי פולחנים פגאניים.[29] עם זאת, כמה שבטים גרמאניים המשיכו לדגול באריאניזם עד ימי הביניים.[30]
מבנה הכנסייה באימפריה הרומית התבסס על חלוקה ליחידות אזוריות שבראש כל אחת מהן עמד מיתרופוליט (בישוף ראשי אזורי). חמישה מהמיתרופוליטיים החשובים ביותר זכו למעמד בכיר במיוחד, והיוו את הבסיס לפנטארכיה – מודל של הנהגה כנסייתית שהונהג בתקופת יוסטיניאנוס הראשון. חמשת המרכזים היו: רומא, קונסטנטינופול, אנטיוכיה, אלכסנדריה וירושלים.[31]
למרות פיצול האימפריה הרומית, הכנסייה נותרה מוסד מאוחד יחסית, למעט קבוצות שהתפצלו מוקדם יותר, כגון הכנסיות המזרחיות. במזרח, הכנסייה הפכה למוסד מרכזי באימפריה הביזנטית, כאשר קונסטנטינופול נחשבה למרכז הנצרות בשל מעמדה הכלכלי והפוליטי.[33][34]
לאחר שקיעת האימפריה הרומית במאה ה-5, הפכה הכנסייה הרומית לגורם המרכזי בשימור מורשת התרבות הרומית באירופה המערבית בימי הביניים. הכנסייה התפשטה לאזורים מחוץ לאימפריה כגון אירלנד, גרמניה, סקנדינביה והעמים הסלאביים המערביים. במזרח, הנצרות התפשטה בקרב הסלאבים ברוסיה, ובמרכז ומזרח אירופה.[35]
מהמאה ה-7 ואילך, החלו הח'ליפויות המוסלמיות להשתלט על אזורים נרחבים מהעולם הנוצרי. למעט צפון אפריקה וספרד, מרבית אירופה ניצלה מהתרחבות הח'ליפות המוסלמית, בין היתר הודות לעמידותה של קונסטנטינופול.[36] עימותים אלה סייעו לעיצוב זהותם הדתית של הנוצרים המזרחיים, אף שתרמו בהדרגה להיחלשות האימפריה.[37]
במסגרות מוסלמיות נותרו כנסיות נוצריות פעילות, כגון הכנסייה הקופטית והמרונית, לעיתים תחת מגבלות או רדיפות.[38][39]
הפילוג הגדול של 1054 עריכה
למרות מתיחויות ממושכות בין בישוף רומא (שכיהן כאפיפיור ונתפס כראש הכנסייה במערב) לבין הפטריארכים של המזרח הביזנטי, תמיכתה של רומא בקרל הגדול כקיסר האימפריה הרומית הקדושה בשנת 800 לספירה, בניגוד לעמדת קונסטנטינופול, העמיקה את הקרע. מחלוקות תאולוגיות, פוליטיות וליטורגיות החריפו לאורך השנים, והובילו לכך שבשנת 1054, שליחי האפיפיור הטילו חרם על פטריארך קונסטנטינופול מיכאל קרולריוס, וזה בתגובה החרים אותם - אירוע שהיווה את שיאו של הפילוג המזרחי־מערבי וסימן את תחילתה של חלוקה ממוסדת בין הכנסייה הקתולית במערב לבין הכנסייה האורתודוקסית המזרחית.[35]
שנת 1448, זמן קצר לפני כיבוש קונסטנטינופול, מינתה הכנסייה האורתודוקסית הרוסית מטרופוליט מטעמה ללא אישור מהפטריארכיה בקונסטנטינופול. צעד זה פורש על ידי ההיסטוריונים ועל ידי כנסיות אורתודוקסיות אחרות כתחילתה של עצמאות כנסייתית (אוטוקפליה) של הכנסייה הרוסית.[40]
במהלך ימי הביניים המאוחרים, כאשר האימפריה הביזנטית הייתה בשקיעה, התרחשו כמה אירועים מכוננים שהשפיעו על מהלך הנצרות. בשנת 1204, במסגרת מסע הצלב הרביעי, כבשו כוחות צלבניים מערביים את קונסטנטינופול מהאימפריה הביזנטית והקימו בה את האימפריה הלטינית. העיר נבזזה ונותרה תחת שלטון לטיני עד לשיקומה בידי הביזנטים בשנת 1261. אף על פי שהקיסרות הביזנטית הוקמה מחדש, נותרה קונסטנטינופול מוחלשת וסבלה ממשברים נוספים, ובהם מגפות ורעידות אדמה. בשנת 1453 נכבשה קונסטנטינופול מחדש, הפעם על ידי האימפריה העות'מאנית, מה שסימן את סופה של האימפריה הביזנטית. בעקבות הכיבוש, חוקרים ביזנטים וכתבי יד יווניים הגיעו למערב אירופה, ותרמו להתפתחות הרנסאנס. בתקופה זו חיזקה הכנסייה הקתולית את מעמדה של רומא כמוקד הרוחני המרכזי של העולם הנוצרי.[41]
בהשפעת הפילוג המתמשך בין מזרח למערב, מספר כנסיות במזרח ניתקו עצמן מן האורתודוקסיה המזרחית ונכנסו לאחדות (קומוניה) עם רומא. כנסיות אלו, ששמרו על ליטורגיה מזרחית אך קיבלו את מרות האפיפיור, נודעו בשם הכנסיות הקתוליות המזרחיות.
הרפורמציה הפרוטסטנטית עריכה
הרפורמציה הפרוטסטנטית הייתה תנועה דתית, אינטלקטואלית וחברתית רחבת היקף שהחלה בראשית המאה ה־16, במסגרתה נפרדו קבוצות שונות, שביקשו תחילה לתקן את מוסדות הכנסייה הקתולית, בחרו בסופו של דבר להיפרד ממנה והקימו זרמים עצמאיים. בין הדמויות המרכזיות ברפורמציה נמנים מרטין לותר, מייסד הלותרניזם, וכן ז'אן קלווין, אולריך צווינגלי, פיליפ מלנכתון וג'ון נוקס, שהשפיעו על הקמת זרמים נוספים. באנגליה, סכסוכים פוליטיים ומשפחתיים, ובעיקר רצונו של הנרי השמיני להתיר את נישואיו מקתרין מאראגון, הביאו לניתוק מהאפיפיורות לייסוד הכנסייה האנגליקנית באמצעות חוק העליונות שהפך את המלך לראש הכנסייה באנגליה.
עידן התגליות והאימפריאליזם האירופי הביאו להתפשטות הנצרות באמצעות פעילות מיסיונרית של זרמים קתוליים ופרוטסטנטיים באמריקה, באפריקה ובאסיה,[42][43] תהליך שבמהלכו הפכה הנצרות לדת עם מספר המאמינים הגדול ביותר בעולם.[44]
מסורת קתולית עריכה
על פי תפיסתה הדוקטרינרית של הכנסייה הקתולית, היא נחשבת לכנסייה שהוקמה על ידי ישו ושליחיו במאה ה-1 לספירה, והמשיכה את קיומה ההיסטורי והסמכותי דרך שרשרת האפיפיורים, הנתפשים כיורשיו של פטרוס.
האנציקליקה Singulari Quidem מאת פיוס התשיעי מ־1856 מביעה את התפיסה הבלעדית של הכנסייה הקתולית:
”קיימת כנסייה אחת, קדושה, קתולית, שהיא הכנסייה הרומית השליחית. ישנו רק כס אחד שהוקם על פטרוס בדבר האל [...] מחוץ לכנסייה, איש אינו יכול לקוות לחיים או לישועה אלא אם כן הוא פטור בשל בורות בלתי נמנעת שאינה בשליטתו.”
האנציקליקה Mystici Corporis Christi של פיוס השנים עשר משנת 1943, מתארת את הכנסייה כ"גופו המיסטי של ישו המשיח" דימוי המשקף את תפיסת הכנסייה כקהילה רוחנית אחת, מאוחדת תחת ישו ובראשות האפיפיור והבישופים.
במסמכים רשמיים של הכנסייה הקתולית, קהילות נוצריות שאין בהן בישופים בעלי חניכה קדושה תקפה מכונות 'קהילות כנסייתיות', ולא 'כנסיות' במלוא מובן המונח
מסורת אורתודוקסית מזרחית עריכה
לפי תפיסתה, הכנסייה האורתודוקסית המזרחית היא הממשיכה הישירה של הכנסייה הנוצרית הקדומה. עמדתה מבוססת על שמירת האמונה והמנהגים כפי שהועברו, לטענתה, על ידי שנים-עשר השליחים ואבות הכנסייה
הכנסייה האורתודוקסית מדגישה את המשכיות המסורת הדוגמטית והליטורגית שנתגבשה באלף הראשון לספירה ואת חשיבותן של שבע הוועידות האקומניות שהתקיימו בין המאה ה־4 למאה ה־8. לטענתה, ארבעה מתוך חמשת מרכזי הפנטארכיה ההיסטוריים – קונסטנטינופול, אנטיוכיה, אלכסנדריה וירושלים – ממשיכים להשתייך אליה, בעוד שרומא נפרדה בעקבות הפילוג המזרחי־מערבי.
מסורת לותרנית עריכה
הלותרניזם רואה במסורתו המשך ישיר של הכנסייה הנוצרית הקדומה. וידוי אאוגסבורג, הכלול בספר ההסכמה (אוסף כתבים מרכזי של האמונה הלותרנית) קובע כי עמדותיהם התאולוגיות אינן חידוש, אלא ביטוי מחודש לאמונה הקתולית האמיתית, כפי שהייתה נהוגה בכנסייה הקדומה.[46]
בעת הצגת וידוי אאוגסבורג בפני קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה בשנת 1530, הדגישו הלותרנים כי כל עיקרון אמונה שהוצג בו נשען תחילה על כתבי הקודש, ולאחר מכן על דברי אבות הכנסייה, החלטות ועידות כנסייתיות והחוק הקנוני של הכנסייה הרומית.[46]
על פי תפיסתם, הכנסיות הלותרניות הן המשך של הכנסייה אחת וקדושה, אם כי הן מכירות בכך שגם בקרב זרמים נוצריים אחרים ישנם מאמינים אמיתיים, מאחר שגם בהם מוכרז דבר האל – אף אם לשיטתם הוא משולב בשגיאות. משום כך, הלותרנים עושים שימוש במונח "כנסיות" גם ביחס לזרמים נוצריים אחרים.[47]
מסורת אנגליקנית עריכה
הכנסייה האנגליקנית רואה את עצמה כחלק מהכנסייה הקתולית ההיסטורית, כפי שהייתה קיימת לפני הפילוגים שבנצרות. היא מגדירה את דרכה כ"ויה מדיה" (דרך האמצע) – שילוב תאולוגי וליטורגי בין קתוליות לנצרות רפורמית, ולעיתים גם בין לותרניזם לקלוויניזם.[48]
מסורת רפורמית עריכה
על פי התאולוגיה הרפורמית, הכנסייה מתוארת כבעלת שני ממדים: הכנסייה הבלתי נראית – הכוללת את כלל קהילת הקדושים הידועים לאל בלבד, והכנסייה הנראית – מוסד פעיל בעולם המשמש כסוכנת לגאולה, הצדקה וחיי הקודש. ז'אן קלווין תיאר את הכנסייה כ"אמנו" (ecclesia mater), לאות חשיבותה הרוחנית בחיי המאמין.[49]
בווידויים המרכזיים של האמונה הרפורמית מהמאה ה־16 וה־17, מודגש כי סימני ההיכר של כנסייה אמיתית הם הוראה טהורה של הבשורה (pura doctrina evangelii) וניהול תקין של הסקרמנטים (recta administratio sacramentorum).[50]
מסורת מתודיסטית עריכה
.jpg){kind=link}
המתודיסטים מצהירים על אמונתם ב"כנסייה אחת, אמיתית, שליחית ואוניברסלית", ורואים בעצמם זרם בתוך הכנסייה הנוצרית הכוללת, ואף "ענף מועדף" שלה.[52][53]
מייסד התנועה, ג'ון וסלי, טען כי התפתחות המתודיזם היא פעולה אלוהית ולא אנושית בלבד, והגדיר את ייעוד התנועה כשליחות שמימית לשמירה על "הפיקדון הגדול" של הדוקטרינה המתודיסטית. לפי וסלי, סיבת קיומה של התנועה היא הפצת תורת קדושה מלאה.[54][55][51]
מסורת בפטיסטית עריכה
בקרב זרמים מסוימים של הבפטיזם רווחת תפיסה הקרויה "יורשתנות בפטיסטית" (Baptist Successionism), ולעיתים גם "לנדמרקיזם" (Landmarkism). על פי גישה זו, שורשי הכנסייה הבפטיסטית נעוצים בימי הברית החדשה, והיא התקיימה ברציפות לאורך ההיסטוריה, גם אם לא תמיד תחת שמה הנוכחי. חסידי תפיסה זו רואים בבפטיסטים את ממשיכי דרכה של הכנסייה הנוצרית האמיתית בכל תקופה.[56][57]
לפי חוקר הבפטיזם וולטר שורדן, התאולוגיה הלנדמרקיסטית טוענת כי רק כנסיות בפטיסטיות מחזיקות בשושלת בלתי מופרעת מאז תקופת השליחים, ולכן רק הן מהוות כנסיות אמיתיות. בהתאם לכך, לפי השקפה זו, רק כנסיות בפטיסטיות מוסמכות לחגוג את הטבילה וסעודת האדון באופן תקף, בעוד שסקרמנטים בזרמים אחרים נחשבים לבלתי לגיטימיים.[58][57]
לעומת זאת, זרמים בפטיסטיים אחרים ובהם הכנסיות הבפטיסטיות האמריקאיות דוחים את הגישה הלנדמרקיסטית ומחזיקים בתפיסה רחבה ופתוחה יותר של זהות הכנסייה. כנסיות אלו משתתפות ביוזמות אקומניות ונמצאות בקשר תאולוגי עם זרמים נוצריים אחרים.[59]
מסורת פנטקוסטלית עריכה
במסורת הפנטקוסטלית, המדגישה את פעולתה הישירה של רוח הקודש בחיי המאמינים ובחיי הקהילה, גובשה בשנים האחרונות תפיסה אקלסיולוגית המתוארת במונחי "רשת". לפי גישה זו, רוח הקודש פועלת כמנוע לפתיחות מיסיונרית ומעודדת שיתופי פעולה בין קהילות לצורך נטיעת כנסיות חדשות, צמיחה רוחנית ותיאום הדדי. דגם זה מציג את הכנסייה לא כמוסד ריכוזי, אלא כמערכת דינמית של קהילות מקומיות המחוברות זו לזו באמצעות משימה משותפת.[60]
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ 1 2 3 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Entry for Strong's #1577 - ἐκκλησία - StudyLight.org. Bible Lexicons - Old / New Testament Greek Lexical Dictionary. Retrieved October 20, 2019.
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ McKim, Donald K., Westminster Dictionary of Theological Terms, Westminster John Knox Press, 1996
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ "Church as an Institution", Dictionary of the History of Ideas, University of Virginia Library Wayback Machine, etext.lib.virginia.edu (אורכב 24.10.2006 בארכיון Wayback Machine)
- ^ Overview of Christian History, catholic-resources.org
- ^ Donald H. Frew, Harran: Last Refuge of Classical Paganism Colorado State University Pueblo שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Maps, Archaeology & Sources - Chronology | From Jesus To Christ | FRONTLINE | PBS, www.pbs.org
- ^ Christianity and the Roman Empire, www.bbc.co.uk (ב־English) (אורכב 25.08.2009 בארכיון Wayback Machine)
- ^ CONSTANTINE, christianchronicler.com
- ^ Michael DiMaio, Jr., Robert Frakes, Constantius II (337-361 A.D.), De Imperatoribus Romanis: An Online Encyclopedia of Roman Rulers and their Families Constantius II (337-361 A.D.) – Roman Emperors – An Online Encyclopedia of Roman Rulers and Their Families, www.roman-emperors.org (ב־English)
- ^ 1 2 François Louvel, "Naissance d'un vocabulaire chrétien" in Les Pères Apostoliques (Paris, Cerf, 2006 ISBN 978-2-204-06872-7), pp. 517-518
- ^ 1 2 Xavier Léon-Dufour (editor), Vocabulaire de théologie biblique (Paris, Cerf, 1981 ISBN 2-204-01720-5), pp. 323-335.
- ^ Julienne Côté, Cent mots-clés de la théologie de Paul (ISBN 2-204-06446-7), pp. 157ff
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Ramsay MacMullen, Christianity and Paganism in the Fourth to Eighth Centuries, Yale University Press, 1997
- ^ Christianity Missions and monasticism, Encyclopædia Britannica Online Christianity | Britannica, www.britannica.com, 2025-05-16 (ב־English)
- ^ Deno Geanakoplos, A short history of the ecumenical patriarchate of Constantinople, Archons of the Ecumenical Patriarch ORDER OF SAINT ANDREW THE APOSTLE, www.archons.org (אורכב 08.06.2018 בארכיון Wayback Machine)
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Department of Art History - UW-Milwaukee: Areas of Study, www.uwm.edu (ב־English)
- ^ 1 2 CHRISTIANITY IN HISTORY, Dictionary of the History of Ideas, University of Virginia Library Wayback Machine, etext.lib.virginia.edu (אורכב 09.09.2006 בארכיון Wayback Machine)
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ BYZANTINE ICONOCLASM AND POLITICAL EARTHQUAKE OF ARAB CONQUESTS – AN EMOTIONAL 'GUST', This Century's Review
- ^ The History of the Copts, California Academy of Sciences שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ History of the Maronite Patriarchate, Opus Libani שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Russian Orthodox Church | History & Facts | Britannica, www.britannica.com, 2025-05-23 (ב־English)
- ^ Aristeides Papadakis, John Meyendorff, The Christian East and the Rise of the Papacy: The Church 1071-1453 A.D., St. Vladimir's Seminary Press, August 1994, ISBN 0-88141-057-8, ISBN 978-0-88141-057-0
- ^ Christianity and world religions, Encyclopædia Britannica
- ^ South America: Religion, Encyclopædia Britannica
- ^ Major Religions of the World Ranked by Number of Adherents, Adherents.com
- ^ See Augsburg Confession, Article 7, Of the Church
- ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
