חזירת יהודים
פעולות נוספות
ערך מחפש מקורות
| ||
| ערך מחפש מקורות | |
חזירת יהודים (בגרמנית: Judensau, "יוּדְנְזָאוּ") הוא מוטיב חזותי מימי הביניים באמנות הנוצרית האנטי־יהודית, ובאמנות הקריקטורה האנטישמית, כאשר יהודים מוצגים במגע אינטימי עם נקבת חזיר. המטפורה החייתית של חזירה נועדה לפגוע ולהשפיל, בעיקר משום שהחזיר נחשב ביהדות לטמא במיוחד.
איורים המציגים את "חזירת־היהודים" נוצרו כבר במאה השלוש־עשרה המוקדמת, בעיקר בגרמניה. עד היום ניתן להבחין בהם בכשלושים תבליטי אבן ופסלים בכנסיות ובמבנים אחרים, בעיקר במרכז אירופה. מאז המאה החמש־עשרה מופיע הדימוי בצורת קריקטורה בכתבי־שטנה ובמנשרים. בשפה הגרמנית נקלט הביטוי גם כקללה בעל־פה במאה התשע עשרה. הנאצים אימצוהו לצורך ביטוי־השנאה הנגזר "Saujude" (יהודי־חזירה) לשם העלבתם והשפלתם של יהודים.
המוטיב הימי־ביניימי וקבלתו עריכה
האיור הימי־ביניימי של חזירת יהודים מציג בני־אדם וחזירה במגע אינטימי. הדמויות האנושיות נושאות את סימני־ההיכר האופייניים ליהודים באותה עת, דוגמת "כובע היהודים" או טלאי צהוב מסוג כלשהו. בגרסה הנפוצה של האיור יונקות דמויות אלה, המאופיינות כיהודים, מעטיניה של החזירה. בגרסאות אחרות הם רוכבים על החזירה כשפניהם לאחוריה, בעודה משתינה, בעוד שבגרסאות נוספות של האיור היהודים מחבקים או מנשקים חזירים.
מקור המוטיב[1] עריכה
נראה כי יש לחפש את הולדת התופעה בספרות התקופה. אחת הסוגות הנפוצות בימי הביניים הייתה ספרי חיות. בספר חיות מהמאה ה-12 שנכתב באנגליה מתואר החזיר כחיה מלוכלכת החוזרת ומתפלשת בבוץ המטונף שוב ושוב. החזיר שימש משל לאנשים טמאים החוטאים שוב ושוב באותם חטאים. הוא מייצג גם שניים משבעת החטאים החמורים – חטא הגרגרנות וחטא התאווה. בספרי החיות לא מוזכר קשר בין החזיר ליהודים, והוא מובא רק כמשל לחוטאים באופן כללי. בציורי החזירים המלווים את הכתוב מופיעים גם חזירונים יונקים שאינם מוזכרים בטקסט עצמו.
הקשר בין החזיר ליהודים מופיע בצורה מפורשת בדבריו של רבנוס מאורוס, נזיר בנדיקטי פרנקי מחשובי המלומדים בתקופה הקרולינגית. באמצע המאה התשיעית הוא חיבר את האנציקלופדיה De rerum naturis – על טבע הדברים. היא זכתה לתפוצה רבה בקרב הנוצרים, והמשיכו להעתיק אותה עד המאה ה-15. באנציקלופדיה הזו הוא כתב:
החזיר מסמל באופן דומה את הטמאים ואת החוטאים שעליהם כתוב במזמור: "חֶלְקָם בַּחַיִּים וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם, יִשְׂבְּעוּ בָנִים וְהִנִּיחוּ יִתְרָם לְעוֹלְלֵיהֶם" (תהלים י"ז, י"ד). הוא אומר שהיהודים )מלאים (ב (דברים) טמאים אשר נסתרים מפני ה', כלומר דברים הידועים כאסורים (Isaiah Shachar, The Judensau – A Mdieval Anti-Jewish Motif and Its History, p. 6).
באופן משונה, דווקא איסור התורה לאכול חזיר הוביל לכך שזיהו בין החזיר ליהודים. לדבריו של רבנוס אפשר לצרף את המנהג הגרמני המופיע במקורות מהמאה ה-13, המחייב יהודים שנשבעים בבית דין של נוצרים לעמוד על עור חזירה ברגליים יחפות. ייתכן שבנוסף לעצם ההשפלה יש במנהג זה מעין ניסיון לגרום ליהודים לוותר על מצווה סמלית ובולטת, או לפחות להתפשר עליה במשהו.
תפוצתו של המוטיב עריכה
גם בימינו ניתן למצוא פסלים ותבליטים של חזירת היהודים או איורים שלה באתרים רבים, על־פי־רוב במבני כנסיות. ברבים מהם נתן הזמן את אותותיו, כך שכמעט ואין להבחין במוטיב; אחדים מהם "התגלו מחדש" רק בשנים האחרונות. על פי מחקרו של החוקר ישעיה שחר משנת 1974[דרוש מקור] ולפי מקורות נוספים[דרושה הבהרה], מוטיבים של חזירת יהודים נמצאים באתרים הבאים:
- כנסיית ה-Vrouwenkerk, ארסכוט (Aarschot), בלגיה
- הקתדרלה של במברג, גרמניה
- המנזר בבזל, שווייץ (הוסר)
- הכנסייה העירונית בביירוית, גרמניה (הוסר)
- הקתדרלה של ברנדנבורג, גרמניה
- ב-Cadolzburg ליד פירט, גרמניה
- כנסיית סט. שטפאני, קאלבה, גרמניה
- מנזר סט. מרטין, קולמר, אלזס
- כנסיית מרים המגדלית, אברסוולדה, גרמניה
- הקתדרלה של ארפורט, גרמניה
- גנייאצנו, פולין
- קאפלת סט. אנה, הייליגנשטאדט, גרמניה
- המנזר בהיילסברון, גרמניה
- בקתדרלה של קלן, גרמניה ובכנסיית סט. סוורין בה (הוסר)
- כנסיית סט. מריה, למגו, גרמניה
- הקתדרלה של מגדבורג, גרמניה
- הקתדרלה של מץ, צרפת
- כנסיית סט. זבאלד, נירנברג, גרמניה
- הקתדרלה של רגנסבורג, גרמניה
- בבית פרטי ובמגדל הכנסייה בעיר שפאלט, גרמניה
- הקתדרלה של אופסלה, שוודיה
- בית בווינר נוישטאדט, אוסטריה (כיום במוזיאון העירוני)
- כנסיית סט. פטר, בד וימפפן, גרמניה
- תבליט חזירת היהודים בוויטנברג, הכנסייה העירונית, ויטנברג, גרמניה
- הקתדרלה של קסנטן, גרמניה
- כנסיית ניקולאי, צרבסט, גרמניה
המוצג המוכר העתיק ביותר (משנת 1230 לערך) נמצא בכותר־עמוד באכסדרת הקתדרלה של ברנדנבורג. הוא מציג את חזירת היהודים כבת־כלאיים בין יהודי וחזיר; הגרסה הזו לא אומצה באתרים אחרים. ייצוגי חזירת היהודים מלמגו, קסנטן, אברסוולדה, וימפפן ומגדבורג משויכים למאה השלוש־עשרה. החוקר שחר מייחס את המוטיבים שבהיילינגשטאדט, בקתדרלה של קלן, במץ, ברגנסבורג, באופסלה, בגנזן, בקולמאר ובנורדהאוזן למאה הארבע־עשרה. את שאר האתרים שנמנו מתארכים למאה החמש־עשרה.
מוטיבים של חזירת יהודים שאינם מוצגים עוד ניתן היה למצוא בקתדרלה של פרייזינג, בפרנקפורט, במגדל העירייה בזלצבורג ובקלהיים (משנת 1519).
בעוד שהדוגמאות הקדומות יותר מוגבלות למבני דת, השימוש ההולך וגובר במבני חולין במהלך המאה החמש־עשרה, למשל בבניין העירייה בזלצבורג, מצביע על קהל היעד ההולך וגדל של המוטיב.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- אסף אוני, ביהמ"ש בגרמניה: להשאיר פסל אנטישמי של רב וחזירה מניקה ילדים יהודים על חזית כנסייה, באתר גלובס, 6 בפברואר 2020
- אתר למנויים בלבד גלית נגה-בנאי, על הפולמוס שפרץ סביב התבליט הימי־ביניימי "חזירת היהודים", באתר הארץ, 26 באפריל 2023
- עמיחי שוורץ, התנהגות חזירית – חזירת היהודים באירופה, סגולה 187, טבת תשפ"ו
הערות שוליים עריכה
- ^ עמיחי שוורץ, התנהגות חזירית - חזירת היהודים באירופה, באתר סגולה, 2026-01-10
