התרבות החיאמית
פעולות נוספות
| שלושה חודי אל-ח'יאם | |
| שלושה חודי אל-ח'יאם | |
| אזור גאוגרפי | הלבאנט |
|---|---|
| אתרים עיקריים | טרסת אל ח'יאם |
| תקופה | נאוליתית |
| טווח תאריכים | 9700–8600 |
התרבות החיאמית היא תרבות נאוליתית ותרבות ארכאולוגית בדרום־מערב אסיה, המתוארכת לחלקה הקדום ביותר של הנאוליתית הקדם-קרמית א' (PPNA), בסביבות 9700–8600 לפנה״ס [1]. התרבות מתאפיינת בעיקר בטיפוס ייחודי של ראש חץ מאבן – "חוד אל-חיאם" – אשר זוהה לראשונה בטרסת אל-חיאם(אנ').
סקירה כללית עריכה
התרבות החיאמית נקראת על שם האתר אל-חיאם, השוכן על גדות ים המלח, שם מצאו חוקרים את ראשי החצים העתיקים ביותר מאבן צור, עם חריצים צדדיים, המכונים "חודי אל-חיאם" [2]. הם שימשו לזיהוי אתרים מתקופה זו, אשר נמצאים בישראל, כמו גם בירדן (אל-אזרק), סיני (אבו מאדי(אנ')), וצפונה עד לפרת התיכון (מורייבת). חודי אל-חיאם וכלי אבן צור אחרים כאחד מכונים לעיתים קרובות חודי קליעים או ראשי חץ. אמנם נכון שהם שימשו כראשי חץ, אך כאשר בוחנים את קיומן של ראיות המצביעות על כך שחפצים אלה היו אכן כלים רב-תכליתיים ששימשו למגוון מטרות כגון סכינים ומקדחות. מלבד הופעת ראשי החצים של אל-חיאם, התרבות החיאמית ממוקמת ברצף הנטופי, ללא חידושים טכניים משמעותיים. עם זאת, לראשונה נבנו בתים על הקרקע עצמה, ולא חצי חפורים באדמה כפי שהיה נהוג בעבר. חוץ מזה, נושאי תרבות אל-חיאם היו עדיין ציידים-לקטים, והחקלאות באותה תקופה הייתה עדיין פרימיטיבית למדי, בהתבסס על מה שדווח באתרים מתקופה זו. תגליות חדשות יותר מראות שבמזרח התיכון ובאנטוליה נערכו ניסויים בחקלאות עד שנת 10,900 לפני הספירה. וכי ייתכן שכבר נערכו ניסויים בעיבוד דגני בר לפני כ-21,000 שנה באוהלו 2. התרבות החומרית החיאמית הוחלפה על ידי התרבות המורייבתית בנהר הפרת ובלבנט העליון, ועל ידי התרבות הסולטאנית בלבנט הדרומי [3]. ניתן לראות את התרבות החומרית הסולטאנית כהתפתחות מהתקופה החיאמית, כאשר חודי אל חיאם נותרו כחלק מהמכלול אך המיקרוליתים נעלמים והופעת כלי אבן מסותתים בעלי ליבה דו-פנית והופעת גרזנים וקרדוםים [4].
בתרבות החיאמית הופיעו גם שינויים בהיבטים הסמליים של התרבות, כפי שמעידים הופעת פסלוני נשים קטנים, כמו גם קבורת גולגולות של שור הבר. לדברי ז'אק קובן(אנ'), זוהי תחילתה של פולחן האישה והשור, כפי שמעידים התקופות הבאות של התקופה הנאוליתית במזרח הקרוב [5].
האדריכלות הגדולה והמעוטרת ביותר של סוף תקופה זו הייתה בצפון הלבנט, באתר ג'רף אל-אחמר(אנ') בבניין ההתכנסות הקהילתי, ובמתחמי הטקסים המונומנטליים של גבקליטפה.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Belfer-Cohen, Anna; Goring-Morris, Nigel, From the Epipalaeolithic into the earliest Neolithic (PPNA) in the South Levant, 1 December 2020
- ^ לוטן אדלטין, עפר מרדר ויצחק גלעד, אחרי שבעים שנה - מחקרי רנה נוויל והפרהיסטוריה של מדבר יהודה (בתוך מחקרי ארץ יהודה קובץ ד'), תשפ"א 2021
- ^ Ofer Bar Yosef, From Sedentary Foragers to Village Hierarchies: The Emergence of Social Institutions, 2001
- ^ Yosef GARFINKEL and Dani NADEL, THE SULTANIAN FLINT ASSEMBLAGE FROM GESHER AND ITS IMPLICATIONS FOR RECOGNIZING EARLY NEOLITHIC ENTITIES IN THE LEVANT, 2001
- ^ Jacques Cauvin, translated by Trevor Watkins, The Birth of the Gods and the Origins of Agriculture, 2000
| תרבויות נאוליתיות ואתריהן בלבנט | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| תרבויות |
|
||||||||
| אתרים |
| ||||||||
