המסע הלילי של מוחמד
פעולות נוספות
| ציור פרסי מתחילת המאה ה-16, המתאר את עלייתו של מוחמד השמיימה | |
| ציור פרסי מתחילת המאה ה-16, המתאר את עלייתו של מוחמד השמיימה | |
| חוגגים | מוסלמים |
|---|---|
| מועד | |
| תאריך | 26 ברג'ב |
המסע הלילי של מוחמד (בערבית: الإسراء والمعراج, תעתיק מדויק: אלאִסראא' ואלמעראג') הוא אמונה על מסע עלייתו של הנביא מוחמד השמיימה. מאורע זה, על פי אמונת מרבית המוסלמים כיום, התרחש ביום 26 בחודש רג'ב (رجب), החודש השביעי בלוח השנה המוסלמי, בשנת 621 לספירה. בהתאם לאמונה המקובלת היום על רובם של המוסלמים, במסעו הלילי נסע הנביא מוחמד ממכה ל־"מסגד הקיצון" (הוא מסגד אל־אקצא בירושלים לפי האמונה המוסלמית כיום, ולפי דעות מאוחרות לתקופת הפרשנות הקלאסית של הקוראן) על גבי בהמה פלאית ששמה אל־בוראק (البراق), ובלוויית המלאך גבריאל עלה מהמסגד הקיצון לרקיע השביעי. בשמיים הוא קיבל את מצוות התפילה (צלאה) – אותה מצווים המוסלמים לקיים חמש פעמים ביום, ואת כיוון התפילה – לכיוון מכה.
מהקוראן עריכה
נהוג לאתר התייחסות ישירה למסע הלילי במספר מקומות בקוראן, ובפרט בסורה 17, הקרויה "המסע הלילי":
ישתבּח שמו של המסיע את עבדו בלילה[1] מן המסגד הקדוש[2] אל המסגד הקיצון[3] אשר נָתַנו ברכתנו על סביבותיו,[4] למען נַראה לו את אותותינו.[5]
— סורת המסע הלילי (17: 1), תרגום אורי רובין
כבר אמרנו לך כי ריבּונךָ חולש על כל בני האדם. לא עשׂינו את החלום[6] אשר הראינו לךָ אלא למען נסות את האנשים
— שם (17: 60)
בנוסף, מוזכרים פרטים מתוך המסע הלילי (ראו להלן) בסורה 53 ("הכוכב"):
הן ראהו גם בפעם אחרת,[7] אצל הלוֹטוּס אשר בקצה המרום.[8] שם הוא גן המסתור (ליראים, או לשהידים, או למלאכים). כאשר כיסה את הלוטוס[9] אשר כיסה, לא סר המבט ולא חרג,[10] ואז ראה כמה מאותות ריבונו הגדולים.
— סורת הכוכב (53: 13–18)
טקסט מלא מהחדית' עריכה
הטקסט מובא מתוך צחיח מוסלם (ספר האמונה, 74 – שער מסע שליח אללה אל השמיים וחובת התפילות, חדית' 162א)[11], ומיוחס לאנס אבן מאלכ:
שליח אללה (מוחמד) אמר:
הובא לפניי אל־בֻּראק – והוא בהמה לבנה ארוכה, גבוה מחמור אך נמוך מפרד, המניח את פרסת רגלו בקצה מבטו.
רכבתי עליו עד שהגעתי אל בית המקדש, וקשרתיו בטבעת שבה (היו) קושרים הנביאים. אחר כך נכנסתי למסגד, התפללתי בו שתי רכעות ואז יצאתי, ובא אליי גבריאל עם כלי ובו יין וכלי ובו חלב, ובחרתי בחלב. אמר גבריאל: 'בחרת בטבע הראשיתי הטהור (אל־פִטרה)'.
לאחר מכן עלה גבריאל עימי לשמים ופתח (את שער השמים?).
- ונשאל: 'מי אתה?'
- השיב: 'גבריאל'.
- נשאל: 'ומי עימך?'
- השיב: 'מוחמד'.
- נשאל: 'האם נשלח אליו (=קיבל נבואה)?'
- השיב: 'נשלח אליו'.
נפתח לנו, והנה אני עם אדם – קידם את פניי בברכה והתפלל לטובתי.
לאחר מכן עלה גבריאל עימי לרקיע השני ופתח.
- ונשאל: 'מי אתה?'
- השיב: 'גבריאל'.
- נשאל: 'ומי עימך?'
- השיב: 'מוחמד'.
- נשאל: 'האם נשלח אליו?'
- השיב: 'נשלח אליו'.
נפתח לנו, והנה אני עם בני הדודים עיסא (ישו) בן מרים ויוחנן בן זכריה[12] – קידמו את פניי בברכה והתפללו לטובתי.
לאחר מכן עלה גבריאל עימי לרקיע השלישי ופתח.
- ונשאל: 'מי אתה?'
- השיב: 'גבריאל'.
- נשאל: 'ומי עימך?'
- השיב: 'מוחמד'.
- נשאל: 'האם נשלח אליו?'
- השיב: 'נשלח אליו'.
נפתח לנו, והנה אני עם יוסף – והנה לו ניתן חצי מהיופי – קידם את פניי בברכה והתפלל לטובתי.
לאחר מכן עלה גבריאל עימי לרקיע הרביעי ופתח.
- נשאל: 'מי זה?'
- השיב: 'גבריאל'.
- נשאל: 'ומי עימך?'
- השיב: 'מוחמד'.
- נשאל: 'האם נשלח אליו?'
- השיב: 'נשלח אליו'.
נפתח לנו, והנה אני עם אִדריס (חנוך) – קידם את פניי בברכה והתפלל לטובתי. אמר אללה האדיר והנשגב: "והעלינו אותו אל מקום רם ונישא" (סורת מרים – 19: 57[13])
לאחר מכן עלה גבריאל עימי לרקיע החמישי ופתח.
- נשאל: 'מי זה?'
- השיב: 'גבריאל'.
- נשאל: 'ומי עימך?'
- השיב: 'מוחמד'.
- נשאל: 'האם נשלח אליו?'
- השיב: 'נשלח אליו'.
נפתח לנו, והנה אני עם אהרן – קידם את פניי בברכה והתפלל לטובתי.
לאחר מכן עלה גבריאל עימי לרקיע השישי.
- נשאל: 'מי זה?'
- השיב: 'גבריאל'.
- נשאל: 'ומי עימך?'
- השיב: 'מוחמד'.
- נשאל: 'האם נשלח אליו?'
- השיב: 'נשלח אליו'.
נפתח לנו, והנה אני עם משה – קידם את פניי בברכה והתפלל לטובתי.
לאחר מכן עלה גבריאל עימי לרקיע השביעי.
- הוא פתח, ונשאל: 'מי זה?'
- השיב: 'גבריאל'.
- נשאל: 'ומי עימך?'
- השיב: 'מוחמד'.
- נשאל: 'האם נשלח אליו?'
- השיב: 'נשלח אליו'.
נפתח לנו, והנה אני עם אברהם – נשען בגבו אל הבית המיושב (אל־בית אל־מעמור, הכעבה של מעלה), ואליו נכנסים בכל יום שבעים אלף מלאכים שאינם חוזרים אליו עוד.
לאחר מכן הוביל אותי אל הלוטוס/השיזף אשר בקצה (סדרת אל־מֻנתהא), והנה עליו כאוזני פיל ופרותיו ככדים גדולים. וכאשר כיסה את עץ הלוטוס מה שכיסה מדבר אללה, הוא השתנה עד כי אין מברואי אללה מי שיכול לתארו מגודל יופיו.
וגילה לי אללה מה שגילה, וציווה עליי להתפלל חמישים תפילות בכל יממה. ירדתי אל משה, ואמר לי: 'מה ציווה ריבונך על אומתך?' אמרתי: 'חמישים תפילות'. השיב: 'חזור אל ריבונך ובקש הקלה, אומתך לא תוכל לעמוד בכך. הרי אני כבר ניסיתי את בני ישראל והכרתי אותם (והם נצטוו בשלוש).' חזרתי אל ריבוני ואמרתי: 'ריבוני, הקל מעל אומתי', והפחית לי חמש (תפילות). חזרתי אל משה ואמרתי: 'הפחית לי חמש'. השיב: 'אומתך לא תוכל לעמוד בכך, חזור אל ריבונך ובקש הקלה'.
ולא חדלתי להלך בין ריבוני יתברך ויתעלה ובין משה, עד שאמר (אללה): 'יא מוחמד, הן חמש תפילות בכל יממה – כל תפילה שקולה לעשר והרי הן חמישים תפילות. ומי שחשב לעשות מעשה טוב ולא עשהו – ייחשב לו כמעשה טוב, ואם עשהו – ייחשב לו כעשרה. והחושב לעשות רע ולא עשהו – לא ייחשב לו, ואם עשהו – ייחשב לו כאחד.[14]'
ירדתי ופגשתי במשה וסיפרתי לו. השיב: 'חזור אל ריבונך ובקש הקלה'. אמרתי: 'כבר חזרתי אל ריבוני עד אשר בושתי מפניו.'
מסורות ופרשנויות לגבי המקום שאליו נסע מוחמד עריכה
-Aerial-Temple_Mount-Al-Aqsa_Mosque_(east_exposure).jpg){kind=link}
ייתכן שמסורת המסע הלילי מבוססת על המסופר בספר דניאל: "וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל אֲשֶׁר רָאִיתִי בֶחָזוֹן בַּתְּחִלָּה מֻעָף בִּיעָף".[15][16]
כיום מקובל כמעט על כל המוסלמים כי המקום המכונה בקוראן אל־מסג'ד אל־אקצא ("המסגד הקיצון"), ואשר אליו נסע מוחמד, הוא הר הבית בירושלים. פירוש הפסוק בקוראן כמסע לילי לירושלים החל בתקופת השליט האומיי, עבד אל־מלכ בן מרואן. באותה תקופה השתלטו מורדים שהתנגדו לשלטון המרכזי על העיר מכה. חיזוקים משמעותים לתפיסה זאת ניתן לראות בכך שהסורה העוסקת במסע הלילי מכונה סורת בני ישראל ובה יש רמז לחורבן בית ראשון ובית שני[17]
ההיסטוריונים אל־ואקדי (סוף המאה ה־8) ואל־אזרקי (אנ') (המאה ה־9) קבעו ש"המסגד הקיצון" הוא מסגד שנמצא במרחק 10 מילין מהכעבה, ולא בירושלים.[18] לפי הגאוגרף המוסלמי מהמאה ה־9 אחמד אל־יעקובי, ניסה עבד אל־מלכ למנוע מתושבי סוריה לבקר במכה בתקופה זו בעקבות חששו שהם יושפעו מהרעיונות של המורדים. על כן הוא בנה את מסגד אל־אקצא על הר הבית, וטען כי הוא "המסגד הקיצון" שנזכר במסע הלילי של הנביא, כדי לתת למסגד שבנה הילה דתית, כך שירושלים תשמש כתחליף למכה בתקופה הזאת.
לדעת היסטוריון מוסלמי אחר, מוקדסי, שחי בירושלים במאה העשירית, נבנה מסגד אל־אקצא כמקום קדוש למוסלמים בירושלים בעקבות התחרות הדתית שהייתה בין הנוצרים לבין המוסלמים בעיר. על פי דעה זו, בניית מסגד אל אקצא וייחוסו לפסוק מהקוראן, נועדה להגביל את ביקורי המוסלמים בכנסיות הנוצריות ובמטרה לשכנע את הנוצרים להתאסלם. מאחר שבתקופה זו האמינו הנוצרים כי חורבן בית המקדש היה נס אלוהי שאותו ייחסו לישו, האמינו המוסלמים כי בנייתו מחדש על ידי המוסלמים תגרום להחלשת הטענה הזאת, ותוכיח כי הדת המוסלמית היא הדת האמיתית.
אף־על־פי־כן, בעבר היו גם מסורות ופרשנויות אחרות בנושא המסע הלילי של הוגים דתיים שהחזיקו בדעת מיעוט ודעתם לא התקבלה. בימי הביניים המוקדמים היו זרמים פוליטיים מסוימים שניסו לתת הילה דתית לעיר אל־מדינה טענו שהמסע הלילי היה לעיר מדינה, ולא לירושלים. זרמים שיעים אחרים טענו כי המסע הלילי היה לכופה, בירתו של עלי בן אבו טאלב בניסיון להפוך את העיר כמקום מתחרה לירושלים שזוהתה עם השלטון הסוני של בית אומיה.
מנגד, זרמים רציונליים שלא האמינו בנסים באסלאם, במיוחד זרם המועתזילה, טענו כי המסע הלילי לא התרחש מעולם. על מנת לבסס את קביעתם הם טענו שהמסע המוזכר בקוראן (17: 1) היה קשור לחלום אשר חלם הנביא בשנתו.[19] ישנה גם מסורת מפי עאישה (אשתו של מוחמד) כי באותו לילה מוחמד כלל לא יצא ממיטתו ולפיכך המסע היה מעין חזון נבואי או משהו דומה.
פרשן הקוראן זמח'שרי (אנ') מביא מסורות רבות הקובעות שמדובר בחזון שהופיע בחלום לילה.[18]
הכותל המערבי עריכה
פינתו הדרומית של הכותל המערבי מכונה "קיר אל־בוראק" על שם הבהמה ששימשה את מוחמד במסע הפלאי, וזהו מקומה של רחבת הכותל כיום. עד מלחמת ששת הימים הייתה צמודה לכותל רחבה קטנה ומצומצמת ביותר, שנשמרה ללא בינוי, ככל הנראה בשל קדושתה לאסלאם. מאורעות 1929 נפתחו בסכסוך סביב זכותם של יהודים להציב מחיצה בין גברים ונשים ברחבת הכותל, ומכונות בערבית "מרד אל־בוראק" או "אינתיפאדת אל־בוראק".
באנציקלופדיית האסלאם אין אזכור לכותל המערבי כקשור לאסלאם וגם בספרי תיירות של הווקף עד 1990 אין אזכור לעניין זה. הדבר מעלה השערות, כי הניסיון לקשור את אמונת האסלאם לכותל המערבי נבע, למעשה, ממניעים פוליטיים.
לילת אל־מעראג' עריכה
המוסלמים חוגגים יום זה מדי שנה ב־27 לחודש ההיג'רי רג'ב על פי לוח השנה המוסלמי. המסע הלילי של מוחמד (בערבית: الإسراء والمعراج, תעתיק מדויק: אלאִסראא' ואלמעראג') הוא אמונה על מסע עלייתו של הנביא מוחמד השמיימה. מאורע זה התרחש, על פי אמונת מרבית המוסלמים כיום, ב־27 ברג'ב (رجب), החודש השביעי בלוח השנה המוסלמי בשנת 621. בהתאם למסורת המקובלת היום על רובם של המוסלמים, במסעו הלילי נסע הנביא מוחמד ממכה ל"מסגד הקיצון" (הוא מסגד אל־אקצא בירושלים, לפי דעות מאוחרות לתקופת הפרשנות הקלאסית של הקוראן) על גבי בהמה פלאית ששמה אל־בוראק (البراق) ובלוויית המלאך גבריאל עלה מהר הבית לרקיע השביעי. בשמים הוא קיבל את מצוות התפילה (צלאה) – אותה מצווים המוסלמים לערוך חמש פעמים ביום, ואת כיוון התפילה – לכיוון מכה.
קישורים חיצוניים עריכה
- ליל המסע והעלייה באתר הספרייה הלאומית
- עליית הנביא השמימה – לילת אלאסרא' ואלמעראג' באתר מט"ח
- המסע הלילי של מוחמד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ רובין: חוקרים השוו את הסעתו הלילית של מוחמד עם הסעת יחזקאל מבבל לירושלים. ר' יחזקאל ח 3: וַיִּשְׁלַח תַּבְנִית יָד וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רֹאשִׁי וַתִּשָּׂא אֹתִי רוּחַ בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם וַתָּבֵא אֹתִי יְרוּשָׁלְַמָה בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים.
- ^ לפי רובין, מרבית החוקרים המוסלמים מזהים אותו עם המתחם המקיף את הכַּעְבַּה במכה (ראו גם סורה 2: 144). המסורת מספרת שהמלאך גבריאל הסיע בלילה את מוחמד ממֶכּה לירושלים על גב בהמת רכיבה מופלאה (אלבֻּראק).
- ^ אל־מסג'ד אל־אקצא – מרבית הפרשנים מזהים אותו עם מתחם הר הבית בירושלים. בימי מוחמד נודעה ירושלים בשם "בית המקדש" (בַּיְת אל־מַקְדִס), אך הקוראן מעדיף את המונח "מַסְגִ'ד" – הן כאות לקדושה האסלאמית המיוחסת למקום, והן למען הסימטריה הסגנונית בין שני "המסגדים" שביניהם התקיים המסע הלילי. המונח מתייחס לכל מתחם הר הבית ולא רק למבנה המקדש עצמו, שחרב למעלה מחמש מאות שנה קודם לכן. גם בפסוקים 4–7 להלן, המתארים את חורבן הבית הראשון והשני, המקדש מכונה "מסג'ד".
התואר "קיצון" (אקצא) מציין את היותו מחוץ לערב – המסגד הרחוק ביותר ממכה. מסורת פרשנית מוסיפה שהוא "הרחוק ביותר על פני האדמה והקרוב ביותר לשמים", הד לתפיסת ירושלים של מעלה. ראשוני המוסלמים שהגיעו לירושלים אכן כינו את המקום "אל־מסג'ד אל־אקצא" ברוח תיאורו בקוראן.
לצד האמור, קיימת מסורת פרשנית עתיקה הגורסת שמוחמד עלה השמימה ישירות ממכה, ומכאן ש־"המסגד הקיצון" נמצא בשמים. פרשנות זו מבקשת להפחית ממעמדה של ירושלים הארצית. (ראו: עמנואל סיון, מיתוסים פוליטיים ערביים, תל אביב: עם עובד, 1997, עמ' 89; רובין כאן) - ^ רובין: הדובר הוא אללה. ארץ הקודש אכן מתוארת בקוראן כארץ שאלוהים בירך אותה. ר' סורה 7: 137; 21: 71, 81; 34: 18
- ^ רובין: מפרשים שמדובר במראות שראה הנביא בדרכו לירושלים, ובשבעת הרקיעים שאליהם עלה לאחר שהגיע ל־בַּית אלמַקְדִס
- ^ רובין: מרבית הפרשנים גורסים שמדובר במראות שנגלו לנביא במהלך המסע הלילי הנזכר בפסוק הראשון בסורה זו. הפסוק הנוכחי משמש יסוד לדעה שהמסע התרחש בחלום. אחרים גורסים שהמסע התרחש בהקיץ, ומפרשים את המילה "חלום" בהוראת "מראה". מכל מקום, המסורת מספרת שלא כל אנשי מֶכָּה האמינו שהנביא אכן סיפר את המסע, וזה היה הניסיון שבו הועמדה אמונתם. אחרים גורסים שהחלום זהה לחלום הנזכר בסורה 48: 27, ובו מתבשר הנביא על כניסתו למֶכּה. "המבחן" הוא בלימתו (הזמנית) בחֻדַיְבִּיּה.
- ^ רובין: מפרשים כי מוחמד ראה את אללה פעמיים במהלך מסעו השמימי, או: ראה פעמיים את גבריאל בצורתו המלאכית ולא בצורת אדם (זמן־מה לאחר ראשית נבואתו ובעת מסעו השמימי). המילה הערבית שתורגמה "פעם" היא נַזְלַה, שהוראתה המילולית היא "ירידה". בהתאם לכך יש המפרשים שמוחמד ראה את האל, או את המלאך, עת יָרַד בשנית. על־פי הפירושים, "היורד" יכול להיות אללה, המלאך, או מוחמד עצמו (בדרכו ארצה לאחר עלייתו השמימה)
- ^ רובין: מקובל שצמח הלוטוס נמצא מימין לכס הכבוד. המסורת מספרת שהנביא ראה אותו במהלך עלייתו השמימה
- ^ רובין: המסורת גורסת שהצמח היה אפוף במיני חרקים ועופות מופלאים, או במלאכים המספרים בכבודו של אללה, או בזיו השכינה, וכיוצא בזה
- ^ רובין: הנביא לא הסיר עיניו ממה שהיה אמור לראות, ולא חרג אל מעבר למה שהותר לו לראות
- ^ בהשמטת מילים שאינן מתוכן העניין (ככינויי כבוד). לנוסח הערבי המקורי ולצידו תרגום אנגלי ראה צחיח מוסלם 162א – ספר האמונה באתר sunnah.com
- ^ לפי הבשורה על-פי לוקאס פרק א, 36 היו מרים אם ישו ואלישבע אם יוחנן קרובות משפחה
- ^ השווה בראשית ה', כ"ד
- ^ השווה תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף מ', עמוד א', וכן תוספתא, מסכת סוטה, פרק ד', הלכה א'
- ^ ספר דניאל, פרק ט', פסוק כ"א.
- ^ הקוראן, תרגום אהרן בן-שמש, 17. בשורת בני ישראל, עמ' 166, הערה 1.
- ^ אורי רובין, הקוראן, ישראל: אוניברסיטת תל אביב, 2005, עמ' 226-227
- ^ 1 2 הקוראן, תרגום אהרן בן-שמש, 17. בשורת בני ישראל, עמ' 166, הערה 2.
- ^ ראו לעיל, 17:60. גם בתיאור המסע המובא בג'אמע א-תרמיד'י הנביא אינו יודע לומר אם מדובר בחלום או במציאות, ואבו בכר הוא שהכריע שהמסע התרחש במציאות.
