הוצאתה להורג של ליידי ג'יין גריי

הוצאתה להורג של ליידי ג'יין גריי

נתונים על היצירה
מיקום	{{#property:P276}}

ההוצאה להורג של ליידי ג'יין גריי היא ציור שמן מאת הצייר פול דלארוש, שהושלם בשנת 1833 וכיום נמצא בגלריה הלאומית בלונדון. הציור זכה לפופולריות עצומה בעשורים שלאחר השלמתו, אך במאה ה-20 איבדו ציורי היסטוריה ריאליסטיים את מעמדם בקרב מבקרי האמנות, והיצירה אוחסנה במשך עשורים רבים, כאשר במשך זמן ממושך אף סברו כי אבדה. מאז ששוחזרה והוחזרה לתצוגה בשנת 1975, הפכה היצירה שוב ליצירה אהודה במיוחד, בייחוד בקרב מבקרים צעירים.

הציור מתאר את הרגעים שקדמו למותה של ליידי ג'יין גריי, אשר הוכרזה כמלכת אנגליה ב־10 ביולי 1553, אך הודחה מתפקידה לאחר תשעה ימים בלבד והוצאה להורג ב־12 בפברואר 1554. ג'יין מכונה לעיתים "מלכת תשעת הימים" בשל קוצר תקופת שלטונה.

נושא הציור

ליידי ג'יין גריי הייתה נינת הנרי השביעי, מלך אנגליה, ובת דוד מדרגה שנייה לנכדו, המלך אדוארד השישי. לאחר מותו של אדוארד, הוכרזה ג'יין כמלכה, כאשר ניתן לה מעמד עדיף על פני בנותיו של הנרי השמיני - מרי ואליזבת. שבועיים לאחר מות אחיה, תבעה מרי את הכתר, כשמאחוריה תמיכתו של העם האנגלי, וג'יין ויתרה על המלוכה לאחר תשעה ימי שלטון בלבד. ג'יין, בעלה לורד גילפורד דאדלי ואביה, נכלאו במצודת לונדון באשמת בגידה חמורה. משפטה של ג'יין התקיים בנובמבר, וגזר דין המוות שניתן לה הושהה באופן זמני. בפברואר 1554, לאחר שאביה שוחרר ממעצר, השתתף כמנהיג במרד וייאט . ביום שישי, 12 בפברואר, הורתה מרי על הוצאתה להורג של ג'יין, שהייתה אז בת 17, ובעלה. עריפת ראשו של אביה בוצעה אחד עשר ימים לאחר מכן.

הטיפול האמנותי של פול דלארוש בהוצאתה להורג של ליידי ג'יין גריי

בשנת 1833 צייר דלארוש את נושא הוצאתה להורג של ליידי ג'יין, כמעט 300 שנה לאחר האירוע, כשהוא מסתמך על מקורות היסטוריים בני התקופה על מנת לתאר אותו בדיוק מרבי. דלארוש ביסס את שמו בסלון של פריז בזכות ציורים גדולי ממדים וריאליסטיים של אירועים היסטוריים מפורסמים מהמאות האחרונות. בדומה לאמנים רבים בני תקופתו שהתמחו בציורי נרטיבים היסטוריים, קיימים בציור גם יסודות מומצאים שנועדו להעצים את הסמליות והדרמה של הסצנה.

קובץ:Delaroche Jane Grey Detail.jpg

פרט מהיצירה של ליידי ג'יין גריי

הציור מתאר את הרגע שבו ג'יין, עיניה מכוסות במטפחת, נעזרת באדם כדי להניח את ראשה על גוש העץ המיועד לעריפה. ידה המושטת נשלחת באי-ודאות לעבר הבלוק בניסיון לאתר אותו. האדם המסייע לה מזוהה כג'ון ברידג'ס, הברון הראשון מצ'נדוס אשר שימש כסגן מצודת לונדון בזמן הוצאתה להורג. בתקופת מאסרה במצודה, ג'יין לוּוותה על ידי משרתות חצר, אחת מהן הייתה אומנתה מתקופת ילדותה. בציור נראות שתי מלוות חצר המביעות צער עמוק על המאורע העומד להתרחש.

ההוצאה להורג נערכה תחת כיפת השמיים, בשטח פתוח במתחם מצודת לונדון הידוע בשם "טאוור גרין", שם הוצאו להורג גם נשותיו של הנרי השמיני - אן בולין וקתרין הווארד. עם זאת, בחר דלארוש להציג את הסצנה בסביבה קודרת וחשוכה יותר, במטרה להעמיק את המטען הפסיכולוגי של הנושא האפל, בדומה לאופן שבו מעצב תפאורה עשוי לבנות אווירה דרמטית בהצגת תיאטרון.

בציור, ההוצאה להורג מתבצעת על גבי במה מוגבהת עשויה עץ, המזכירה את הבמות שעליהן נערפו ראשיהם של בני אצולה ומלוכה במהלך המהפכה הצרפתית. קצה הבמה נראה בחזית התמונה, מכוסה בבד שחור. בחלקה האחורי של הסצנה ניתן לראות מעקה מדרגות יורדות, ולצידן ראשי כלי נשק מרמזים על נוכחותם של שומרים. דלארוש משלב בפרטים האדריכליים של הרקע אזכור סמלי למייסד מצודת לונדון, ויליאם מנורמנדי: שני עמודים נורמניים גסים בעלי כותרות מרופדות, קשת מעוטרת בדגם שברוני, וארקדה עיוורת יוצרים יחד רקע המעיד על עתיקותו של האתר. בחירתו של האמן במבנה מסוים זה, מתוך כמה מבנים המצויים במתחם המצודה ונבנו בתקופות של שליטים שונים, נראית כהחלטה מכוונת - ככל הנראה מטעמים סגנוניים או סמליים - שכן ההוצאה להורג התרחשה למעשה מחוץ לקפלה של פטרוס הקדוש בשלשלאות , שנבנתה לפי פקודת הנרי השמיני, כ-500 שנה מאוחר יותר מתקופתו ויליאם הכובש.

קשה לקבוע על פי הסביבה והאור בציור אם כוונתו של האמן הייתה ליצור רושם שהסצנה מתרחשת מחוץ למבנה או בתוך חלל פנימי. האלמנטים האדריכליים המוצגים בציור קיימים הן בפנים והן בחוץ של מבנים נורמניים. חשכת החלק העליון של הציור מרמזת על חלל פנימי, בעוד שהאור המאיר את הדמות המרכזית מזכיר אור יום. גיסלין קניון, ראש תחום החינוך בגלריה הלאומית, התייחסה לתחושת האיום והכובד שנועדו להיווצר באמצעות האפלה הזו.

האזורים הכהים העזים שתופסים שטח נרחב מציורי פני השטח של היצירה ממלאים תפקיד מרכזי בהעצמת הדרמה. לא רק שחלקו העליון של הציור שרוי בצל שחור, אלא שגם הבד המכסה את הבמה, שמלתה של אחת הגברות, הגלימה של הברון צ'נדוס ושרווליו של התליין - כולם שחורים. בתוך השחור הזה, שלושה פרטי לבוש יוצרים נגיעות של צבע חם: שמלה חומה של אחת הנשים, פרווה כתומה בקולר של סגן המצודה, וגרבי תליין בגוון אדום-דם. צבע שיערה של ליידי ג'יין - אדום-זהוב - חוזר בקש הפזור מתחת לבלוק. כנגד רקע החושך, ג'יין - עם עורה החיוור, מחוך לבן וחצאית סטן - בולטת ככתם של אור. האמן ממקד את מבטו של הצופה על ידי מיקום כתמי הלבן הבוהקים ביותר על כיסוי עיניה של ג'יין ובאזור שבין ידה המושטת לבין הקצה החותך של גוש העץ.

דלארוש עושה שימוש במגוון פרטים קטנים כדי להעביר את הסיפור ולהעצים את האפקט הדרמטי והרגשי של הציור. הדמויות מתפקדות כשחקנים, דרך הבעות הפנים ותנועות הגוף: יגון וייאוש בפניהן של שתי הנשים, רוך כמעט אבהי שבו מסייע סגן המצודה לנערה העיוורת לתפוס את התנוחה הנדרשת, והבעת אי-נחת בפניו של התליין אל מול המשימה העומדת לפניו. פרטים נרטיביים נוספים כוללים את הטבעות שעל גוש העץ שאליהן קשורות חבלים המעגנים אותו לרצפה, ואת קצה הגרזן - חד אך שחוק משימוש. קניון מצביעה על כך שהקש הנקי, אשר לעיתים קרובות הונח סמוך לאתר הוצאה להורג כדי לספוג את הדם, וכן שמלתה הלבנה של ג'יין, משמשים כאמצעים חזותיים המעוררים בצופה תחושת ציפייה למה שעתיד להתרחש.

היסטוריית בעלות

הציור נוצר לאחר מהפכת יולי 1830, אשר הדיחה את שארל העשירי - אחרון מלכי בית בורבון בצרפת. אחיו של שארל, לואי השישה עשר, הודח מהכס ונערף במהלך המהפכה הצרפתית. הציור מעורר גם זיכרונות מהוצאתה להורג של מארי אנטואנט. אין זה מפתיע שציור כה רגשי ומטלטל עורר בזמנו סערה ציבורית. כאשר הוצג לראשונה בסלון של פריז בשנת 1834, זכה לפופולריות רבה וקהל המבקרים קיבל אותו בהתלהבות.

הציור נרכש במקור על ידי הנסיך אנטולי ניקולייביץ' דמידוב, נסיך סן דונאטו הראשון , כחלק מאוסף דמידוב . בשנת 1870 עבר הציור להנרי איטון, הברון הראשון מצ'יילסמור. לאחר מותו בשנת 1891, נמכר הציור במכירה פומבית של כריסטי'ס בשנה שלאחר מכן במחיר של 1,575 ליש"ט (פריט מס' 78) - פחות מרבע ממחירה של גולת הכותרת של המכירה, The Monarch of the Glen (פריט מס' 42, 7,245 ליש"ט) מאת סר אדווין לנדסיר, שנחשב לאחד הציורים הפופולריים ביותר בתקופה ההיא. הציור נרכש על ידי בנו, ויליאם איטון, הברון השני מצ'יילסמור , אשר הוריש אותו לגלריה הלאומית בלונדון בשנת 1902, יחד עם ארבעה ציורים נוספים, כולל שניים נוספים של לנדסיר מאוסף אביו.

הציור נחשב לאבוד במשך עשרות שנים, לאחר שסברו כי נהרס באסון ההצפה של גלריית טייט במהלך שיטפון נהר התמזה בשנת 1928. רק בשנת 1973 התגלה מחדש על ידי כריסטופר ג’ונסטון, אוצר בגלריית טייט, בעת שחקר ציורים פגועים מהשיטפון לצורך כתיבת ספר על הצייר הבריטי ג'ון מרטין. במהלך חיפוש אחר ציור אבוד של מרטין, גילה את "חורבן פומפיי והרקולנאום" של האמן, במצב ירוד מאוד - מגולגל בתוך ציורו של דלארוש. למרבה המזל, הציור של דלארוש היה במצב טוב בהרבה והועבר לגלריה הלאומית, שם מקומו הטבעי לאחר ארגון מחדש של אוספי האמנות הלאומיים בעקבות הקמת גלריית טייט.

הציור שואב השראה ישירה גם מיצירתו של דייוויד יום, "מרי, מלכת הסקוטים ברגע ההוצאה להורג", משנת 1795.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|הוצאתה להורג של ליידי ג'יין גריי]] בוויקישיתוף