דיוקן פליפה הרביעי, מלך ספרד
פעולות נוספות
| נתונים על היצירה | |
|---|---|
| מיקום | {{#property:P276}} |
פליפה הרביעי, מלך ספרד הוא דיוקן שמן על בד מאת הצייר הספרדי דייגו ולאסקס, שצויר בסביבות שנת 1656. זהו הדיוקן המצויר האחרון של המלך בידי ולאסקס, ששימש כצייר החצר שלו החל משנת 1623. היצירה מתארת את פליפה הרביעי בשנות שלטונו המאוחרות, ומבליטה את הממד האנושי והעומס הנפשי הכרוך במלוכה ארוכת שנים.
תיאור היצירה עריכה
המלך מתואר בדמות חצי־גוף, פונה מעט ימינה, על רקע אחיד ופשוט. פניו החיוורות בולטות על רקע לבושו השחור והמאופק, והבעתו רצינית ויציבה. סימני גיל ועייפות ניכרים בפניו: עור נפול ועיניים תפוחות מרמזים על משקל האחריות שנשא במהלך שלטונו, שהחל בשנת 1621 ונמשך עד מותו בשנת 1665. שפמו המעוקל כלפי מעלה, סימן היכר מובהק של המלך, מופיע גם כאן.
שערו של פליפה מסורק בגלים סדורים, הנחים בקפידה על צווארונו. סביב צווארו עונד המלך את מסדר גיזת הזהב, עיטור אבירות יוקרתי התלוי בשרשרת זהב, אשר היה מוכר ומובן היטב לצופה בן המאה ה-17.[1]
פרשנות עריכה
הדיוקן מציג את פליפה הרביעי כשליט שקול, מאופק ומכובד, אך גם כבן־אדם הנתון לעייפות ולשחיקה. הציור נוצר בתקופה שבה ניצבה ספרד בפני אתגרים קשים, בין היתר על רקע מלחמת שלושים השנים והידרדרות מעמדה המדיני של הממלכה. תחושת העומס והאובדן מחלחלת אל תוך הדיוקן ומעצבת את דמותו של המלך כדמות סמכותית אך פגיעה.
ולאסקס נמנע מהאדרה ראוותנית ובוחר להציג את המלך בשלווה מרוסנת, תוך הדגשת אנושיותו ולא רק סמלי שלטונו. מבטו הישיר של פליפה יוצר קשר עם הצופה, המשדר סמכות אך גם נגישות רגשית.[1]
סגנון ופתרונות ציוריים עריכה
משיחות המכחול חופשיות ומרומזות, אופייניות לשלב המאוחר ביצירתו של ולאסקס. הצייר אינו מתעכב על פירוט מדוקדק, אלא יוצר רושם כולל של הדמות. צורת העיניים מוצעת בקווים כלליים בלבד, וההבהקים בשרשרת, בכפתורי הזהב ובעיטורי השרוולים מוגדרים בנגיעות צבע קלות ומהירות. גישה זו מדגישה את החיוניות והנוכחות של הדמות מבלי לכבול אותה לריאליזם מוקפד.[1]
השוואה ליצירות אחרות עריכה
הדיוקן יוצר ניגוד מעניין לדיוקן מוקדם יותר של המלך, "פליפה הרביעי בלבוש חום וכסף". בעוד הדיוקן המוקדם מציג את המלך בלבוש חגיגי ומרשים יותר, כאן מופיע פליפה בלבוש שחור מאופק, אף שהוא עדיין עונד את אותו צווארון מסוג גולייה ואת אותו שפם ייחודי. ההשוואה מדגישה את המעבר מייצוג טקסי והדרתי לדיוקן אינטימי ושקט יותר.
קבלה והשפעה עריכה
נראה כי המלך עצמו העריך את הדיוקן. בעקבותיו נוצרו עותקים רבים בידי תלמידיו של ולאסקס, אשר נשלחו כמתנות לבני חצר ולאורחים רמי־מעלה. הדיוקן אף שימש בסיס לתחריט שביצע פדרו ויאפרנקה עבור שער הספר Descripción breve de San Lorenzo el Real de El Escorial משנת 1657.
זמן קצר לאחר השלמת היצירה, בשנת 1658, זכה ולאסקס בעיטור אבירות במסדר סנטיאגו, כבוד שאליו שאף שנים רבות, ושניתן ככל הנראה בתמיכת המלך עצמו.[1]
תולדות הבעלות עריכה
הציור נרכש בשנת 1865 ונכלל באוסף הקבוע של הגלריה הלאומית בלונדון, שם הוא מוצג כיום במסגרת האוסף הראשי.[1]
