Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

הואלון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
הואלון
ᠥᠭᠡᠯᠦᠨ ᠦᠵᠢᠨ
פסל של הואלון, הממוקם ליד הפסל של בנה הרכוב בצונג'ין בולדוג, מונגוליה
פסל של הואלון, הממוקם ליד הפסל של בנה הרכוב בצונג'ין בולדוג, מונגוליה

הואלון (במונגולית: ᠥᠭᠡᠯᠦᠨ ᠦᠵᠢᠨ;‏ שנות פעילות מרכזית 1162–1210) הייתה אשת אצולה מהאימפריה המונגולית ואמו של טמוג'ין, הידוע יותר בשם ג'ינגיס חאן. היא מילאה תפקיד מרכזי בעלייתו לשלטון, כמתואר ב"היסטוריה הסודית של המונגולים".

הואלון, שנולדה לקבוצת אולחונוד משבט אונגיראט (אנ'), הייתה נשואה במקור לצ'ילדו, אריסטוקרט משבט מרקיט (אנ'). היא נחטפה זמן קצר לאחר חתונתה על ידי יסוגיי, חבר חשוב משבט המונגולים, שחטף אותה כדי שתהיה אשתו הראשית. להואלון וליסוגיי נולדו ארבעה בנים ובת אחת: טמוג'ין, כסאר, חאצ'יון, טמוגה וטמולון. לאחר שיסוגיי הורעל בצורה קשה ומת, נטש שבט המונגולים את משפחתה. הואלון טיפלה בכל ילדיה בעוני עד בגרותם – היסטוריונים ציינו את חוסנה וכישורי הארגון שלה. היא המשיכה למלא תפקיד חשוב לאחר נישואיו של טמוג'ין לבורטה – יחד, שתי הנשים ניהלו את מחנהו וסיפקו לו עצות.

הואלון נישאה למונגליג, בן-לווייתו (אנ') הוותיק של יסוגיי, כהכרת תודה על תמיכתו לאחר תבוסה קשה בשנת 1187. במהלך העשורים הבאים, היא ארגנה טקסי נישואין ושמרה על בריתות במקומו של יסוגיי. לאחר שטמוג'ין קיבל בשנת 1206 את התואר ג'ינגיס חאן, היא כנראה הרגישה שלא זכתה לתגמול מספק על מאמציה בהשוואה לבעלה. היא הייתה מעורבת מאוד גם בסכסוכים בין ג'ינגיס חאן, אחיו ובניו של מונגליג. ייתכן שבגלל לחצי הגישור, היא נפטרה זמן קצר לאחר מכן בתאריך לא ידוע.

שם ומקורות עריכה

אין שיטת ליטון אוניברסלית המשמשת למונגולית. כתוצאה מכך, ישנם איותים מודרניים רבים לשמות מונגוליים שעשויים לגרום להגייה שונה במידה ניכרת מהמקור.[1] השם הואלון (Hö'elün) תורגם גם באנגלית כ-Ö’elün, לעיתים עם הסיומת Üjin, שפירושו "גברת".[2]

רוב מה שידוע על חייה של הואלון נגזר מההיסטוריה הסודית של המונגולים, שירה אפית מאמצע המאה ה-13 המספרת על היווצרות האימפריה המונגולית. מכיוון שמקור זה, באמצעות שבח העצות והיציבות שסיפקה לילדיה, אוהד מאוד את הואלון, סביר להניח שלמחבר האנונימי שלו היו קשרים אליה.[3] אף על פי שהכרונולוגיה שלו לרוב אינה מושלמת ומכניסה מרכיבים פואטיים רבים לסיפור, ההיסטוריה הסודית נחשבת למקור בעל ערך משום שאינה מסתירה פרטים לא מחמיאים. עובדה זו מבדילה אותה ממקורות אחרים, כמו ג'אמע אל-תוואריח' של ההיסטוריון הפרסי בן המאה ה-14 רשיד א-דין המדאני.[4]

ביוגרפיה עריכה

ראשית חייה ונישואיה הראשונים עריכה

קובץ:Mongol Empire polities circa 1200.png
מפת השבטים המונגוליים בסביבות שנת 1207. האולחונוד חיו במזרח הרחוק כקבוצה שהייתה חלק משבט האונגיראט. מונגולים בורג'יגניים כמו יסוגיי חיו בין האונגיראט למרקיט (אנ')

על פי ההיסטוריה הסודית, הואלון נולדה לקבוצת אולחונוד משבט אונגיראט (אנ'). האונגיראט חי לאורך רכס הרי החינגאן הגדולים מדרום לנהר ארגון (אנ'), במונגוליה הפנימית של ימינו, כאשר האולחונוד חיו ליד מקור נהר חאלח.[5] הואלון גדלה והפכה לאישה מושכת, והוריה הצליחו לארגן לה נישואין טובים עם צ'ילדו, אחיו של ראש שבט המרקיט (אנ'). הם נישאו בטקס רשמי באדמות אולחונוד כשהואלון הייתה בת כחמש-עשרה.[6] בזמן שהזוג חזר למולדתו של צ'ילדו, הם נתקלו במארב. מונגולים[א] בַּזְיָירים, שמו לב ליופייה ולבריאותה הטובה של הואלון - הרשומה של אלטן טובצ'י (אנ') מהמאה ה-17 טענה כי הם אימתו את פוריותה מצבע האדמה שעליה השתינה - ומנהיגם, בן אצולה משבט בורג'יגין בשם יסוגיי, החליט לקחת את הואלון לאישה.[8] מכיוון שבעלה היה בנחיתות מספרית ועמד בפני מוות בטוח אם יישאר איתה, דחקה בו הואלון לברוח, ונתנה לו את חולצתה כדי שיוכל לזכור את ריחה.[9]

מנהג חטיפת כלות לא היה נדיר בערבה האירואסייתית, אך לדברי ההיסטוריונית אן ברודברידג', הוא גרם ל"חולשות חברתיות ארוכות טווח" בקרב השבטים, כפי שניתן לראות מאירועים מאוחרים יותר בחייה של הואלון.[10] צ'ילדו מעולם לא ניסה להשיב את הכלה, אולי בגלל המוניטין של יסוגיי כמנהיג. במקום זאת הוא בזבז זמן וכסף על משא ומתן ושבט המרקיט שמרו את טינתם, שמאוחר יותר הפכה לנקמת דם.[11] הואלון הייתה גם מבודדת מקבוצת האולחונוד, אותה יסוגיי כנראה מעולם לא פגש. הואלון לא יכלה לבקש מהם לעזור לה ולילדיה מיסוגיי בשנים היותר מאוחרות והקשות בחייה.[12] חטיפתה של הואלון הושמטה מרוב הרשומות הרשמיות ומופיעה רק בהיסטוריה הסודית.[13] יסוגיי נישא בעבר לאישה אחרת, שבדרך כלל נקראת על ידי היסטוריונים סוצ'יגל, שכבר ילדה לייסוגי בן בשם בגטר.[14] אף על פי כן, הואלון הפכה לאשתו הראשית של יסוגיי, מסיבות שאינן ברורות לחלוטין. ברודברידג' משערת שחינוכה, שהפך אותה בעבר לזכאית להיות אשתו המוערכת של אחי ראש הצבא, הציב אותה במעמד גבוה יותר בעיני יסוגיי בהשוואה לאישה בעלת מעמד נמוך יותר.[15]

הואלון ילדה לייסוגי את בנו הראשון במקום שההיסטוריה הסודית מתעדת כדלון בולדוג על נהר אונון. מיקום ממשי של אגדה זו מוקם במגוון מקומות, הן בדאדאל במחוז חנטי והן בדרום מחוז אגיני בוריאטי (אנ'), ברוסיה של ימינו.[16] באופן דומה, שנת הלידה שנויה במחלוקת אף היא, שכן היסטוריונים שונים מצביעים על 3 שנים אפשריות: 1155, 1162 או 1167.[17] הילד נקרא טמוג'ין, מילה בעלת משמעות לא ברורה.[18] מבין האגדות הרבות סביב לידתו של טמוג'ין, הבולטת ביותר מספרת שאחז בקריש דם בעת הלידה, מוטיב פולקלור אסייתי שהצביע על כך שהילד יהיה לוחם.[19] אחרות טענו כי הואלון התעברה על ידי קרן אור (אנ') שבישרה על גורלו של הילד, אגדה שהדהדה את זו של האם הקדמונית המיתולוגית הבורג'יגינית, אלן גואה.[20] ליסוגיי והואלון נולדו שלושה בנים צעירים יותר אחרי טמוג'ין: כסאר, חאצ'יון וטמוגה, כמו גם בת אחת, טמולון. האחים גדלו במחנה הראשי של יסוגיי על גדות נהר אונון, שם למדו לרכוב על סוס ולירות בקשת. בין חבריהם נמנו בגטר ואחיו הצעיר בלגוטאי, שבעת בניו של מונגליג, בן-לווייתו (אנ') הנאמן של יסוגיי, וילדים אחרים מהשבט.[21]

כשטמוג'ין הגיע לגיל שמונה, החליט אביו שנדרש לאירוסין עם נערה מתאימה. יסוגיי לקח את טמוג'ין למרעה של שבט האונגיראט (אנ') היוקרתי של הואלון, שנישא למונגולים פעמים רבות בעבר. שם ארגן אירוסין בין טמוג'ין לבורטה, בתו של ראש אונגיראט, דיי סצ'ן.[22] בזמן שרכב הביתה לבדו, ביקש יסוגיי ארוחה מקבוצת טטרים שפגש, בהסתמך על מסורת הערבה של הכנסת אורחים. עם זאת, הטטרים זיהו את יסוגיי, שנלחם נגדם בעבר, והגישו לו רעל למזונו. יסוגיי חלה בצורה קשה אך הצליח לחזור הביתה. על ערש דווי, ביקש יסוגיי ממונגליג להחזיר את טמוג'ין משבט האונגיראט. יסוגיי מת זמן קצר לאחר מכן.[23]

אם ויועצת עריכה

קובץ:Djengiz Khân et Toghril Ong Khan.jpeg
פגישה בין טמוג'ין לטוגרול (ג'אמע אל-תוואריח', המאה ה-15)
קובץ:Temüjin proclaimed as Genghis Khan in 1206 Jami' al-tawarikh manuscript.jpg
הקורולטאי של 1206 (ג'אמע אל-תוואריח', המאה ה-15)

מותו של יסוגיי ניפץ את אחדות עמו, שכלל את חברי שבט בורג'יגין, טאיצ'יוד (אנ') ושבטים אחרים. מכיוון שטמוג'ין היה רק בן עשר בערך, ובגטר מבוגר ממנו בכשנתיים, אף אחד מהם לא נחשב מבוגר מספיק כדי לשלוט. שבט טאיצ'יוד הוציא את הואלון מטקסי פולחן האבות שהתרחשו לאחר מותו של שליט, ועד מהרה ננטשה על ידם. ההיסטוריה הסודית מספרת שכל שבט בורג'יגין הלך בעקבותיהם של הטאיצ'יוד, למרות ניסיונותיה של הואלון לבייש אותם ולשכנע אותם להשאירה על ידי פנייה לכבודם.[24] מצד שני, מקורות אחרים כמו זה של רשיד א-דין מרמזים שאחיו של יסוגיי עמדו לצד האלמנה. ייתכן שהואלון סירבה לנישואי ייבום (אנ') עם אחד מהם, או שמחבר ההיסטוריה הסודית רק הציג דרמטיזציה של המצב.[25] כל המקורות מסכימים שרוב אנשיו של יסוגיי ויתרו על משפחתו לטובת שבט טאיצ'יוד, ומשפחתה של הואלון נאלצה לחיות חיים קשים הרבה יותר.[26] הם אימצו אורח חיים מסורתי של ציידים-לקטים, אספו שורשים ואגוזים, צדו בעלי חיים קטנים ודגו דגים.[27] אומץ ליבה ואופייה הגמיש של הואלון היו קריטיים להישרדות משפחתה.[28]

ככל שהילדים גדלו התפתחו ביניהם מתחים. גם טמוג'ין וגם בגטר טענו להיות יורשי אביהם: אף על פי שטמוג'ין היה בנה של אשתו הראשית של יסוגיי, בגטר היה מבוגר ממנו בשנתיים לפחות. הייתה אפילו אפשרות שבגטר, כפי שמותר על פי חוק הייבום, יוכל להינשא להואלון עם הגיעו לבגרות ולהפוך לאביו החורג של טמוג'ין.[29] כאשר החיכוכים החמירו עקב סכסוכים קבועים על חלוקת שלל הציד, טמוג'ין ואחיו הצעיר כאסר ארבו לבגטר והרגו אותו. מעשה טאבו זה הושמט מהרשומוות הרשמיות אך לא מההיסטוריה הסודית, המספרת כי הואלון נזפה בכעס בבניה על דרך פעולתם קצרת הראות, אותה ראתה כחיקוי טיפשי של מעשי הגבורה של אבותיהם.[30]

כאשר טמוג'ין נישא לבורטה בסביבות גיל חמש-עשרה, הוריה נתנו להואלון מעיל צוֹבֶּל שחור, אותו נתנה לטמוג'ין כדי שזה יעניק אותו לטורגול, חאן הקרייטים, וזאת כדי להבטיח ברית.[31] הואלון ויתרה פעמים רבות על חלק מאחריות חלוקת העבודה לכלתה החדשה - יחד, הן ניהלו את הכלכלה והמשאבים של מחנה טמוג'ין, ונתנו לו בסיס שממנו יכול היה להמשיך את מסעותיו הצבאיים.[32] הואלון הייתה נוכחת כאשר בורטה וסוצ'יגל נחטפו על ידי המרקיטים כנקמה על חטיפתה של הואלון עצמה שנים רבות קודם לכן. בורטה נמצאה תוך שנה.[33] עצתה של הואלון הוערכה מאוד על ידי טמוג'ין - הוא פנה תחילה אליה ואל בורטה לקבלת ייעוץ כאשר נפרד מג'אמוקה, חברו שהפך ליריב.[34] על פי ההיסטוריה הסודית, היא גם גידלה ילדים רבים כאחים למחצה לילדיה, אך בעיות כרונולוגיות מצביעות על כך שהמפורסם שבהם, שיגי קוטוקו, גודל למעשה על ידי בורטה.[35]

בשנת 1187, לאחר ניצחון ג'אמוקה על טמוג'ין בקרב דאלאן בלג'וט, רבים מחסידי ג'אמוקה נרתעו מהיחס האכזרי שלו לחסידיו של טמוג'ין. אלה כללו את מונגליג ובניו. נטישתם המוקדמת את המשפחה זכתה להתעלמות והם התקבלו בברכה במידה כזו שהואלון נישאה למונגליג בנישואיה השלישיים והאחרונים.[36] במהלך השנים הבאות, כאשר מיקומם ופעילויותיה של משפחת טמוג'ין כמעט ולא ידועים, סביר להניח שהואלון ארגנה נישואים לבנה הצעיר טמוגה ולבתה טמולון כפי שאביהם היה עושה בדרך כלל. היא גם מילאה תפקיד מרכזי בשמירה על בריתות בזמן שטמוג'ין נמלט להגנת שושלת ג'ין בסין.[37] ייתכן שהיא ליוותה אותו בשנת 1196 כשחזר לערבה.[38]

הכתרתו של טמוג'ין בשנת 1206 והכרזתו כג'ינגיס חאן קדמה לסערה בחייה האישיים של הואלון. בקורולטאי (אספה גדולה) של 1206, הוכתר טמוג'ין כג'ינגיס חאן וחילק פרסים לאלו שסייעו לו במהלך עלייתו לשלטון - עשרים ואחד פסקאות ב"היסטוריה הסודית" מוקדשות לתיעוד פרטי ההענקות.[39] הואלון קיבלה, על פי הדיווחים, 10,000 תומכים, אך מכיוון שהם הוענקו לה ולבנה הצעיר טמוגה במשותף, היא הרגישה שהפרסים מביעים זלזול לעבודתה והישגיה. לעומת זאת, מונגליג קיבל את הזכות לשבת לימינו של החאן, והפך אותו לאיש השני החזק ביותר בערבה. לאור אירועים אלה, ייתכן שנישואיהם היו נתונים ללחץ.[40]

אחד מבניו של מונגליג, השמאן קוקצ'ו, התמודד גם הוא על התואר "ג'ינגיס חאן". קוקצ'ו הצליח להפריד בין טמוג'ין לאחיו כאסר וטמוגה, עליהם הגנה הואלון נמרצות. מאוחר יותר, היא ובורטה שכנעו את טמוג'ין שיש לחסל את קוקצ'ו, דבר שטמוגה ביצע בקרב היאבקות מבוים.[41] ההיסטוריה הסודית טוענת שהואלון, תשושה ממאמציה, נפטרה זמן קצר לאחר מכן. אף על פי שכמה היסטוריונים, כמו איגור דה ראצ'ווילץ (אנ'), כינו זאת מלודרמה פואטית מאחר שלא ידוע דבר נוסף על חייה.[42] הואלון קיבלה את השם הקיסרית שואני (宣懿皇后) לאחר מותה עד לתקופת שושלת יואן.[43]

לקריאה נוספת עריכה

  • Atwood, Christopher P. (2004). Encyclopedia of Mongolia and the Mongol Empire. New York: Facts on File. ISBN 978-0-8160-4671-3. Retrieved 2 March 2022.
  • The Secret History of the Mongols. Translated by Atwood, Christopher. London: Penguin Classics. 2023. ISBN 978-0-2411-9791-2.
  • Biran, Michal (2012). Genghis Khan. Makers of the Muslim World. London: Oneworld Publications. ISBN 978-1-78074-204-5.
  • Broadbridge, Anne F. (2018). Women and the Making of the Mongol Empire. Cambridge Studies in Islamic Civilization. Great Barrington: Cambridge University Press. ISBN 978-1-1086-3662-9.
  • Brose, Michael C. (2014). "Chinggis (Genghis) Khan" (ebook). In Brown, Kerry (ed.). The Berkshire Dictionary of Chinese Biography. Great Barrington: Berkshire Publishing Group. ISBN 978-1-933782-66-9.
  • Ke Shaomin (1920). "Vol. 104: Biographies 1: Empresses and Consorts". 新元史 [New History of Yuan]. Twenty-Five Histories (in Chinese).
  • May, Timothy (2018). The Mongol Empire. Edinburgh: Edinburgh University Press. ISBN 978-0-7486-4237-3. JSTOR 10.3366/j.ctv1kz4g68.
  • Man, John (2004). Genghis Khan: Life, Death and Resurrection. London: Bantam Press. ISBN 978-0-3123-1444-6.
  • Morgan, David (1986). The Mongols. The Peoples of Europe. Oxford: Blackwell Publishing. ISBN 978-0-631-17563-6.
  • Pelliot, Paul (1959). Notes on Marco Polo. Vol. I. Paris: Imprimerie nationale. OCLC 1741887.
  • Ratchnevsky, Paul (1991). Genghis Khan: His Life and Legacy. Translated by Thomas Haining. Oxford: Blackwell Publishing. ISBN 978-06-31-16785-3.
  • Ratchnevsky, Paul (1993). "Sigi Qutuqu (c. 1180–c. 1260)". In de Rachewiltz, Igor (ed.). In the Service of the Khan: Eminent Personalities of the Early Mongol-Yüan Period (1200-1300). Wiesbaden: Harrassowitz Verlag. pp. 75–94. ISBN 9783447033398.
  • Veit, Veronika (2019). "Die Stärke der Frau zur Zeit des Mongolischen Weltreiches" [The Strength of Women at the time of the Mongol Empire]. In Barkmann, Udo; Altangerel, Ganchimeg (eds.). Familie und gesellschaftlicher: Transformationsprozess in der Mongolei [Family and Society: The Transformation Process in Mongolia] (in German). Münster: LIT Verlag. pp. 107–130. ISBN 978-3-6431-4363-1.

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|הואלון]] בוויקישיתוף

ביאורים עריכה

  1. ^ בתקופה זו, המילה "מונגולים" התייחסה רק לחברי שבט אחד בצפון-מזרח מונגוליה. מכיוון ששבט זה מילא תפקיד מרכזי בהיווצרות האימפריה המונגולית, שמם שימש מאוחר יותר לכל השבטים.[7]

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Ratchnevsky 1991, pp. x–xi.
  2. ^ Atwood 2004, p. 415.
  3. ^ Atwood 2004, pp. 492–493.
  4. ^ Ratchnevsky 1991, pp. xiv–xvi.
  5. ^ Ratchnevsky 1991, p. 15; Atwood 2004, p. 456; May 2018, p. 20.
  6. ^ Broadbridge 2018, pp. 44–45.
  7. ^ Atwood 2004, pp. 389–391.
  8. ^ Ratchnevsky 1991, pp. 14–15; Broadbridge 2018, p. 45.
  9. ^ Broadbridge 2018, p. 45; May 2018, p. 21.
  10. ^ Broadbridge 2018, p. 47; May 2018, p. 20.
  11. ^ Broadbridge 2018, pp. 46–47; May 2018, pp. 21–22.
  12. ^ Broadbridge 2018, p. 45.
  13. ^ Ratchnevsky 1991, p. 15.
  14. ^ Broadbridge 2018, pp. 45–46; Ratchnevsky 1991, pp. 15–16.
  15. ^ Broadbridge 2018, p. 46.
  16. ^ Atwood 2004, p. 97.
  17. ^ Ratchnevsky 1991, pp. 17–19; Pelliot 1959, pp. 284–287; Morgan 1986, p. 55.
  18. ^ Pelliot 1959, pp. 289–291; Man 2004, pp. 67–68; Ratchnevsky 1991, p. 17.
  19. ^ Brose 2014, § "The Young Temüjin"; Pelliot 1959, p. 288.
  20. ^ Ratchnevsky 1991, p. 17.
  21. ^ Ratchnevsky 1991, pp. 15–19.
  22. ^ Ratchnevsky 1991, pp. 20–21; Broadbridge 2018, p. 49.
  23. ^ Ratchnevsky 1991; Broadbridge 2018, pp. 50–51.
  24. ^ Ratchnevsky 1991, p. 22; May 2018, p. 25; Secret History, trans. Atwood 2023, § 71–73.
  25. ^ Ratchnevsky 1991, pp. 22–23; Atwood 2004, pp. 97–98.
  26. ^ Brose 2014, § "The Young Temüjin"; Atwood 2004, p. 98.
  27. ^ May 2018, p. 25.
  28. ^ Veit 2019, pp. 120–121, 129.
  29. ^ May 2018, pp. 25–26.
  30. ^ Ratchnevsky 1991, pp. 23–24; Secret History, trans. Atwood 2023, §76–78; Veit 2019, p. 129.
  31. ^ Ratchnevsky 1991, p. 31; Broadbridge 2018, p. 57.
  32. ^ Broadbridge 2018, p. 58.
  33. ^ May 2018, pp. 29–30; Broadbridge 2018, pp. 58–59.
  34. ^ Broadbridge 2018, p. 64.
  35. ^ Atwood 2004, p. 492; Ratchnevsky 1993, pp. 76–77.
  36. ^ Broadbridge 2018, p. 65.
  37. ^ Broadbridge 2018, pp. 65–66; Ratchnevsky 1991, pp. 48–50.
  38. ^ Broadbridge 2018, pp. 66–67.
  39. ^ Broadbridge 2018, p. 69; Ratchnevsky 1991, p. 90.
  40. ^ Broadbridge 2018, p. 69; Ratchnevsky 1991, pp. 95, 98.
  41. ^ Biran 2012, pp. 44–45; Broadbridge 2018, pp. 69–70.
  42. ^ Atwood 2004, p. 416; Broadbridge 2018, p. 71.
  43. ^ Ke 1920, vol. 104.
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=הואלון&oldid=1017787"