הגדת לייפניק

הגדת לייפניק

קישורים חיצוניים
מסת"ב	{{#property:P212}}
הספרייה הלאומית	{{#property:P3959}}

הגדת לייפניק (או הגדות לייפניק) הוא שם קיבוצי של לפחות 16 כתבי יד מאוירים של הגדה של פסח, שנוצרו במהלך המאה ה-18 על ידי סופר הסת"ם והאמן היהודי יוסף בן דוד מלייפניק שבמוראביה (כיום בצ'כיה).

ההגדות נכתבו ואוירו רובן ככולן בגרמניה (המוכרות שבהן באלטונה והמבורג) בין השנים 1731 ל-1740. יצירות אלו נחשבות לשיא ב"רנסאנס" של איור כתבי היד העבריים במרכז אירופה באותה תקופה. ההגדות המפורסמות ביותר בסדרה זו התגלגלו לידי אספנים נוצרים ובני אצולה באנגליה, בהן "הגדת ריילנדס" (הכוללת איורים של אמן נוצרי שהשלים את המלאכה) ו"הגדת סלואן".

היסטוריה

אף על פי שדפוס הספרים היהודי פרח באירופה כבר מהמאה ה-15, המאה ה-18 הייתה עדה לתופעה תרבותית ייחודית של תחיית איור כתבי היד העבריים. פטרונים יהודים עשירים במרכז אירופה (במיוחד "יהודי חצר") חיפשו חפצי אמנות וספרי תפילה מהודרים וייחודיים עשויים עבודת יד, כסמל סטטוס.

יוסף בן דוד מלייפניק היה מהבולטים שבאמני אותה תקופה. הוא נדד ממוראביה לצפון גרמניה (אזור המבורג–אלטונה), שם פעל בשנות ה-30 של המאה ה-18 ויצר סדרה של הגדות מפוארות. בקולופונים של הגדותיו, נהג יוסף לציין את שמו, מוצאו ואת מקום ושנת ההעתקה.

סדרת ההגדות

תחת השם הגדות לייפניק מוכרים כיום כ-16 כתבי יד מאוירים של הגדה של פסח, שנוצרו במהלך המאה ה-18 על ידי יוסף בן דוד, שיצר מספר רב של עותקים הדומים זה לזה בסגנונם, אך כל אחד מהם הוא יצירה עצמאית. ההגדות נכתבו ואוירו ברובן בגרמניה (בערים אלטונה והמבורג) בין השנים 1731 ל-1740, והן נחשבות ליצירות מופת של האמנות היהודית במאה ה-18.

סגנונו של יוסף בן דוד מלייפניק התאפיין בשימוש בצבעים עזים וחיים, ריבוי פרטים ברקע הציורים, והלבשת הדמויות המקראיות בבגדים אירופאיים בני התקופה (המאה ה-18).

כמו מרבית מאיירי ההגדות בדורו, יוסף שאב את השראתו העיקרית מתחריטי הנחושת של הגדת אמסטרדם המודפסת משנת 1695 (שעוצבו על ידי הגר הצדק אברהם בר יעקב). הוא אימץ רבות מהקומפוזיציות של הגדת אמסטרדם, כגון הצגת "ארבעה בנים" זה לצד זה באותה סצנה, אך העניק להן פרשנות צבעונית, לעיתים בתוספת עלי זהב. כמו כן, ההגדות כללו לרוב עיטורי מילים גדולים ומפוארים.

רשימת ההגדות המוכרות בסדרה

קובץ:1738 Joseph ben David of Leipnik Illustration Passover Haggadah, Altona, page 001.jpg

שער הגדת רוזנטליאנה

קובץ:1739 Joseph ben David of Leipnik Illustration Passover Haggadah, Altona, page 007.jpg

שער הגדת אוסף ברגינסקי

העותקים השונים פוזרו ברבות השנים בין ספריות ואספנים ברחבי העולם, וכל עותק קיבל שם ייחודי הנגזר משם האספן או הספרייה שבה הוא שמור כיום. מתוך כ-16 ההגדות שידוע כי נכתבו ואוירו על ידי יוסף מלייפניק, אלו הם חלק מהעותקים המפורסמים:

• הגדת ריילנדס (1740): עותק שנכתב באלטונה ושמור כיום בספריית ג'ון ריילנדס שבאוניברסיטת מנצ'סטר (MS Hebrew 39). ייחודה של הגדה זו הוא שיוסף מלייפניק לא סיים לאייר אותה, והיא נמכרה לאספן באנגליה ששכר אמן נוצרי-אנגלי להשלמת הציורים (ראו פירוט בהמשך).
• הגדת רוזנטליאנה (1738): נכתבה באלטונה או בהמבורג. בולטת בזכות השילוב התלת-לשוני של הנחיות הסדר (עברית, יידיש ולאדינו). שמורה בביבליותיקה רוזנטליאנה המהווה חלק מאוסף הספרים הנדירים של אוניברסיטת אמסטרדם.
• הגדת סלואן (1740): נרכשה סמוך לזמן כתיבתה על ידי הרופא והאספן הבריטי סר הנס סלואן (Hans Sloane). שמורה כיום בספרייה הבריטית בלונדון (Sloane MS 3173).
• הגדת דרמשטדט (1733): נכתבה וצוירה בעיר דרמשטדט. מבין הגדות הסדרה, עותק זה זכה למהדורת פקסימיליה צבעונית שהודפסה בישראל בשנת 1985. העותק המקורי שמור באוסף הספרייה הלאומית בירושלים (Ms. Heb. 8°983).
• הגדות JTS‏(1732, 1733): שני עותקים מוקדמים של ההגדה השמורים בספריית בית המדרש לרבנים באמריקה (JTS) בניו יורק (מספרי קטלוג: MS 4446, MS 4452a).
• הגדת אוסף ברגינסקי (1739): הגדה מפוארת השמורה באוסף ברגינסקי הפרטי (Braginsky Collection 317).
• הגדת בליקלינג: עותק שזוהה בראשית שנות ה-2000 באחוזת בליקלינג הול (Blickling Hall) באנגליה, והיה ככל הנראה בבעלותו של האציל הבריטי סר ריצ'רד אליס.

הגדת ריילנדס (MS Hebrew 39) והתערבות האמן הנוצרי

כאמור, יוסף ייצר מספר הגדות, ביניהם "הגדת ריילנדס", השמורה בספריית ג'ון ריילנדס שבאוניברסיטת מנצ'סטר. מדובר בכתב יד שהועתק באלטונה, אך מבחינה אמנותית הוא משקף פיצול סגנוני חריג: יוסף מלייפניק החל לאייר את ההגדה בסגנונו המוכר (כגון באיור סימני הסדר), אך לא סיים את המלאכה. נראה כי ההגדה נמכרה בטרם הושלמה לאספן אנגלי, אשר לקח אותה לאנגליה ושכר אמן מקומי וככל הנראה נוצרי, להשלים את הציורים.

ההבדל בין סגנון הציור של יוסף לסגנונו של האמן האנגלי ניכר לעין: בעוד הציורים של יוסף צבעוניים ונאיביים, הציורים של האמן האנגלי מאופיינים בסגנון קלאסי יותר, עם רקעים מונוכרומטיים, בגדים בעלי קפלים מתעופפים בסגנון עתיק, ודמויות ללא כיסוי ראש.

חוסר הבנתו של האמן הנוצרי במסורת היהודית הוביל למספר שילובים איקונוגרפיים יוצאי דופן ואף שגויים בהגדה זו:

• עשרת הדיברות באנגלית: באיור המעטר את הפיוט "דיינו", לוחות הברית כתובים בשפה האנגלית ("...Thou shalt").
• משה בעל קרניים: באחד האיורים מופיע משה מול פרעה כשלראשו קרניים. זהו מוטיב נוצרי (המוכר מפסל משה של מיכלאנג'לו) שנוצר ככל הנראה עקב תרגום שגוי ללטינית של הפסוק "קרן עור פניו".
• ארבעת הבנים: במקום לאייר את ארבעת הבנים כמקובל, האמן צייר דמות של כהן גדול (הלובש חושן) המשוחח עם שלושה חיילים. נראה כי האמן לא הבין את המודל או הטקסט שעמד מולו.

לקריאה נוספת

• שלמה צוקר, "הגדת לייפניק וכתבי היד המצוירים במאה ה-18", מתוך פקסימיליה של הגדת לייפניק, תל אביב: הוצאת טורנובסקי, 1985.
• פרופ' שלום צבר, "הספר העברי המאויר", מתוך תולדות האמנות היהודית.
• Emile Schrijver, “An Unknown Passover Haggadah by Joseph ben David of Leipnik in the library of Blickling Hall,” Zutot: Perspectives on Jewish Culture 2 (2002): 170-180.

קישורים חיצוניים

• הגדת לייפניק (אלטונה, 1739), סריקה וטקסט ההגדה, באתר ספריא
• הגדת ריילנדס-לייפניק, קטלוג מפורט וסריקה מלאה של כתב היד (MS Hebrew 39), באתר אוספי ספריית ג'ון ריילנדס (באנגלית)
• ד"ר ז'ופיה בודה, הגדה של פסח שאוירה על ידי אנגלי?, מאמר בבלוג של ספריית ג'ון ריילנדס (באנגלית)
• הרב טוביה פרשל, הגדת לייפניק-דארמשטאט, תצ"ג, מאמר הסוקר את ההגדה