הגדת ארנה מיכאל
פעולות נוספות
| קישורים חיצוניים | |
|---|---|
| מסת"ב | {{#property:P212}} |
| הספרייה הלאומית | {{#property:P3959}} |
הגדת ארנה מיכאל (באנגלית: Erna Michael Haggadah) היא כתב יד מאויר של הגדה של פסח שנוצרה באזור דרום גרמניה או בוהמיה בראשית המאה ה-15 (מתוארכת לשנים 1400–1420).
ההגדה, המשתייכת למסורת יצירת כתבי היד המאוירים של יהדות אשכנז בשלהי ימי הביניים, ומתאפיינת בטקסט המלווה בפירושים, בעיטורים עשירים של בעלי חיים ויצורים דמיוניים, ובאיורים בעלי חשיבות למחקר האיקונוגרפי של מנהגי חג הפסח, כגון העדות החזותית הקדומה לכוס של אליהו.
ההגדה שמורה כיום באוסף מוזיאון ישראל בירושלים.[1]
היסטוריה עריכה
הגדת ארנה מיכאל נוצרה בתקופה שבה פרחה אמנות עיטור ואיור הגדות הפסח כספרים עצמאיים (שלא כחלק מן הסידור). החל מסוף המאה ה-13, החלו להופיע הגדות עצמאיות ועשירות באיורים, באזורי ספרד ואשכנז.
מקור ההגדה עריכה
מתוכן ההגדה נראה כי היא נוצרה באזור אשכנז בראשית המאה ה-15.
חוקר האמנות היהודית פרופ' בצלאל נרקיס הציע כי ההגדה נוצרה במערב גרמניה, אולם במחקרים מאוחרים יותר ועל פי קטלוג מוזיאון ישראל, הדעה הרווחת שההגדה משקפת את ההשפעות האמנותיות והתרבותיות של אזור דרום גרמניה או בוהמיה.
זהותם של הסופר, המאייר, והפטרון שעבורו נוצרה ההגדה אינם ידועים.
תיאור עריכה
כתב היד הופק מחומרים יקרים ואיכותיים, המעידים על עושרו של המזמין:
- חומרים ומידות: ההגדה נכתבה על גבי קלף איכותי. ממדי הדפים הם 35 ס"מ גובה על 25.5 ס"מ רוחב, מידות גדולות יחסית המעידות על היותה הגדה ייצוגית, שנועדה ככל הנראה לשימושו של עורך הסדר.
- כתיבה: הטקסט נכתב בדיו חומה ואדומה. הסופר השתמש בשני סוגי כתב: הטקסט המרכזי של ההגדה נכתב בכתיבה אשכנזית מרובעת גדולה וברורה, ואילו הפירושים, ההלכות וההוראות המלווים את הטקסט המרכזי נכתבו בכתיבה אשכנזית בינונית.
- עיטורים: מלאכת האיור בוצעה בצבעי טמפרה בשילוב נרחב של עלי זהב וכסף, המעניקים לדפים מראה מואר.
תוכן ומבנה עריכה
ההגדה פותחת, כמקובל בכתבי יד אשכנזיים מאותה תקופה, בפירוט הלכות ודיני חג הפסח. לאורך כתב היד, הטקסט הליטורגי מוקף בפירושים שונים המשולבים בשולי הדפים. משילוב ההלכות והפירושים נראה כי ההגדה לא נועדה רק לקריאה טקסית בליל הסדר, אלא גם כספר לימוד ועיון בדיני החג ומשמעויותיו. נוסח ההגדה הוא כמנהג יהודי אשכנז.
איורים ועיטורים עריכה
העיטורים של ההגדה משלבים בין איורי טקסט, המתארים את הנאמר בהגדה או את מנהגי החג, לבין איורי שוליים עיטוריים שאינם קשורים בהכרח לתוכן. שולי הדפים מעוטרים בעושר רב וכוללים מגוון רחב של אלמנטים: צמחים מפותלים, רכיבים אדריכליים, דמויות של בעלי חיים שונים וכן יצורים דמיוניים ומפלצות שנפוצו בימי הביניים.
אחד האלמנטים העיטוריים הייחודיים והבולטים בהגדה הוא מסגרת שוליים פרחונית, שבתוכה משולבת סדרה של מדליונים קטנים בהם מתוארת דמותו של גבר בעל זקן, המבצע את הפעולות הטקסיות של תחילת ליל הסדר על פי סימני הסדר. בין היתר ניתן לזהות במדליונים את הפעולות הבאות:
- ורחץ: נטילת הידיים הראשונה.
- כרפס: הברכה ואכילת הירק.
- יחץ: חציית המצה האמצעית.
- מגיד: דמות האוחזת בספר פתוח בעת אמירת פסקת הפתיחה "הא לחמא עניא".
כמו כן, מצויים בהגדה איורים הממחישים את הנוהג להוציא מצלחת הסדר את הזרוע ואת הביצה בעת קריאת "הא לחמא עניא".
מזיגת כוס רביעי וכוס של אליהו עריכה
ההגדה נושאת חשיבות מחקרית רבה, במיוחד בכל הנוגע להתפתחות המנהג של מזיגת כוס של אליהו. בסצנה המאיירת את מזיגת הכוס הרביעית, המופיעה בסמוך לקטע "שפוך חמתך", מצויר בעל הבית כשהוא אוחז בידו הימנית גביע גדול המזוהה במחקר כ"כוס אליהו".
על פי מחקרה של חוקרת האמנות היהודית טל גויטיין, איור זה מהווה את אחת העדויות החזותיות הקדומות ביותר (ואולי הקדומה מכולן) למנהג זה בקרב יהודי אשכנז במאה ה-15. עדות זו משמעותית במיוחד, שכן בתקופה זו המנהג של מזיגת כוס מיוחדת לאליהו הנביא עדיין לא פשט בקרב כלל הקהילות, ונחשב למנהג נדיר ואף אזוטרי בחלק מהאזורים. בנוסף הי מוכיחה שהמנהג הקדום היה למזוג את הכוס בעת מזיגת כוס רביעית קודם אמירת שפוך חמתך: ”הסצנה מופיעה בחלק השני של הסדר, בסמוך למזיגת כוס רביעי ולפני הטקסט 'שפוך חמתך'. בסצנה מתוארת משפחה יושבת סביב שולחן הסדר. בעל הבית יושב בצד ימין של השולחן, ואוחז בשתי כוסות. בידו השמאלית כוס קטנה יותר למזיגת כוס רביעי, ובידו הימנית כוס גדולה, כוס אליהו. מאיור זה ניתן ללמוד כי המסורת המובאת בהגדת ארנה מיכאל היא כי יש למזוג כוס לאליהו כאשר מוזגים כוס רביעי. הגדת ארנה מיכאל היא כנראה התיעוד המוקדם ביותר למזיגת כוס אליהו במקביל לכוס רביעי ולאמירת 'שפוך חמתך'.”
גלגולי כתב היד עריכה
לא ידוע רבות על קורותיה של ההגדה מיום כתיבתה ועד לעת החדשה. במאה ה-20 הגיעה ההגדה לאוסף פרטי, ובהמשך נרכשה על ידי אספן האמנות והנדבן יעקב מיכאל מניו יורק. בשנת 1966 תרם מיכאל את כתב היד (יחד עם פריטים נדירים נוספים מאוספו) למוזיאון ישראל, והקדיש אותו לזכר רעייתו המנוחה, ארנה זונדהיימר מיכאל (Erna Sondheimer Michael), שעל שמה נקראת ההגדה כיום. כיום ההגדה מוצגת ונשמרת באגף לאמנות ולחיים יהודיים במוזיאון.
בשנת 2021 יצאה לאור "הגדת קורן מעוטרת" (בהוצאת קורן ירושלים), אשר מבוססת על המהדורה העברית-אנגלית של קורן ושילבה בתוכה רפרודוקציות של איורים מתוך הגדת ארנה מיכאל.
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- טל גויטיין, הגדת ארנה מיכאל, כתב־יד אשכנזי במוזאון ישראל בירושלים, עבודת מוסמך, האוניברסיטה העברית בירושלים, תש"ע
- טל גויטיין, מזיגת כוס לאליהו הנביא: תיאור לא מוכר של המנהג מהמאה החמש עשרה בהגדת ארנה מיכאל, מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי, כרך כ"ט, תשע"ה (2015), עמ' 79–102., באתר Academia.edu זמין לקריאה גם כאן מזיגת כוס רביעי: איקונוגרפיה ייחודית של כוס לאליהו הנביא בהגדת ארנה מיכאל}}
- בצלאל נרקיס, Hebrew Illuminated Manuscripts, ירושלים: הוצאת כתר, 1969, עמ' 116. (באנגלית)
- Gioia Perugia (ed.), Treasures of Jewish Art: The Jakob, Erna, and Charles Michael Legacy in the Israel Museum, The Israel Museum, Jerusalem, 2016. (באנגלית)
קישורים חיצוניים עריכה
- הגדת ארנה מיכאל, עמוד הפריט בקטלוג מוזיאון ישראל
- הגדת ארנה מיכאל, סריקה מלאה של כתב היד באתר הספרייה הלאומית (מיזם כתיב)
- טל גוטיין, גביע אליהו: תיאור לא ידוע מהמאה ה-15 של המנהג בהגדה של ארנה מיכאל, אנגלית, באתר Academia.edu
הערות שוליים עריכה
