הבחירות לנשיאות איראן 1993
פעולות נוספות
| |||||||||||
| הבחירות לנשיאות איראן 1993 | |||||||||||
| ' | |||||||||||
| קובץ:Akbar Hashemi Rafsanjani by Fars 01 (cropped).jpg | קובץ:Ahmad Tavakkoli 13930925 0328468.jpg | ||||||||||
| מועמד | אכבר האשמי רפסנג'אני | אחמד תווכולי | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מפלגה | אגודת אנשי הדת הלוחמים | עצמאי | |||||||||
| הזוכה: | |||||||||||
.jpg){kind=link}
הבחירות לנשיאות איראן 1993 נערכו ב-11 ביוני 1993, והם הביאו לבחירתו מחדש של הנשיא המכהן אכבר האשמי רפסנג'אני.
התמיכה ברפסנג'אני ביחס לפעם הקודמת בה נבחר, בבחירות לנשיאות ב-1989, צנחה דרמטית בשני פרמטרים - אחוז ההצבעה הכולל ומספר הקולות שקיבל רפסנג'אני, שהסתפק בכ-10.5 מיליון קולות לעומת 15.5 מיליון בפעם הראשונה.
כמו בסבבי הבחירות הקודמים, מועצת שומרי החוקה סיננה משמעותית את רשימת המועמדים, ומתוך 128 מועמדים שנרשמו, רק ארבעה אושרו. פחות מ-17 מיליון איש הגיעו לממש את זכות ההצבעה, מעט יותר ממחצית הבוחרים הרשומים.[1]
הסיבות לכך נבעו ככל הנראה מחוסר שביעות רצון מהמצב הכלכלי ומאדישות ותחושה שאין הבדל של ממש בין המועמדים. כך פורסם בסוכנות יונייטד פרס אינטרנשיונל כי בין אלה שלא הצביעו, רבים אמרו לכתבים שהם מאמינים שהתוצאות יזויפו, או שהם איבדו אמון במערכת. אחרים פשוט כעסו על הממשלה. בנוסף, דווח שם כי על פי סקר עצמאי שנערך, "חלק הארי של אלה שלא הצביעו, עשו זאת משום שלא היו מרוצים מאנשי הדת או לא האמינו שהצבעתם תשנה משהו לממשלה".[2]
קמפיין הבחירות עריכה
שלושת המועמדים שאושרו מלבד הנשיא המכהן, לא היו מתחרים של ממש ואף אחד מהם לא החזיק במעמד שהיה עשוי לאיים עליו. המועמד שסיים שני, אחמד תווכולי, כיהן קודם לכן כשר העבודה ונחשב שמרן באופן יחסי, הוא הסתפק בפחות מרבע מהקולות.
כאמור, המצב הכלכלי היה הנושא המרכזי בבחירות. רפסנג'אני, שמדיניות הליברליזציה וההפרטה הכלכלית שלו נמשכה, אמר כי הוא יתרכז בכלכלה וב"מאמץ לבנייה מחדש", למרות ההידרדרות במצב.[3] מנגד, תווכולי הבטיח רפורמה כלכלית והטבות נוספות למעמד הפועלים.
המנהיג העליון, עלי ח'אמנאי, לא הביע תמיכה רשמית באחד מהמועמדים, אבל קרא לאיראנים לצאת ולהצביע, כדי להפריך את השמועות של "האימפריאליסטים והציונים" שהמהפכה האסלאמית מתה.[3]
תנועת החירות של איראן ומפלגת האומה האיראנית (אנ'), קראו להחרים את הבחירות בשל "חוסר של חירויות יסוד ושלילת ההכרה הרשמית מרוב המפלגות הפוליטיות".[1]
בין המועמדים שנפסלו על ידי מועצת השומרים, היה גם אבראהים יזדי, שנפסל גם בסבב הבחירות הקודם ב-1989.
תוצאות עריכה
קיימות שתי גרסאות ביחס למספר המדויק של הקולות שקיבל כל מועמד, כפי שפורסמו על ידי גופים שונים.
| בחירות 1993 לנשיאות איראן | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מפלגה | מועמד | ISSDP[4] | UPI / IRNA[2] | ||||
| קולות | % | קולות | % | ||||
| אגודת אנשי הדת הלוחמים | אכבר האשמי רפסנג'אני | 10,566,499 | 63 | 10,553,344 | 63.2 | ||
| עצמאי | אחמד תווכולי | 4,026,879 | 23.97 | 3,976,165 | 23.8 | ||
| עצמאי | עבדאללה ג'סבי | 1,498,084 | 8.92 | 1,515,632 | 9.1 | ||
| עצמאי | רג'אב עלי טהרי | 387,655 | 2.31 | 401,579 | 2.4 | ||
| קולות פסולים או ריקים | 317,670 | 1.89 | 253,530 | 1.5 | |||
| סך הכל | 16,796,787 | 100.00 | 16,700,250 | 100.00 | |||
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Iran: Chronology of Events: June 1989 - July 1994, Refworld (ב־English)
- ^ 1 2 Rafsanjani wins 63 percent of popular vote - UPI Archives, UPI (ב־English)
- ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ 1993 Presidential Election | Iran Data Portal (ב־English)
| בחירות באיראן | ||
|---|---|---|
| בחירות לנשיאות | 1980 • 1981 (יולי) • 1981 (אוקטובר) • 1985 • 1989 • 1993 • 1997 • 2001 • 2005 • 2009 • 2013 • 2017 • 2021 • 2024 | |
| בחירות לפרלמנט | 1906 • 1909 • 1914 • 1921 • 1923 • 1926 • 1928 • 1930 • 1932 • 1935 • 1937 • 1939 • 1941 • 1934–1944 • 1947 • 1950 • 1952 • 1954 • 1956 • 1960 • 1961 • 1963 • 1967 • 1971 • 1975 • 1980 • 1984 • 1988 • 1992 • 1996 • 2000 • 2004 • 2008 • 2012 • 2016 • 2020 • 2024 | |